מורים והוראה

מהי מהות הקשר בין העבודה לבין החיים האישיים? הספר המשכיות ושינוי – גמלאיות שלא פרשו מציע תשובות לשאלה הזו מנקודת הראות של פלח ייחודי בקבוצת גיל שהעניין בה הולך וגובר עם העלייה בתוחלת החיים: הגיל השלישי. קבוצה של תשע נשים בגיל פרישה, נשות אקדמיה, חוקרות, מרצות וקלינאיות – קיימה  לאורך כעשר שנים מפגשים חודשיים שנדונו בהם שאלת הפרישה, והקשר בין העבודה והחיים. מתוך המפגשים הללו, נולד ספר. השיח בקבוצה אפשר למשתתפות עיבוד משותף של סיפורי חייהן, עד לגיבושו של כל סיפור חיים לפרק אישי בספר זה.

לפי 112 מורי כיתות א' מאוסטרליה, סין, פינלנד, יפן וספרד, חיזוק המיומנויות הרגשיות של הילדים הן קריטיות עבור ההסתגלות בבית הספר היסודי והצלחה בלמידה בכיתה א', אפילו יותר מאשר הוראת התכנים הפדגוגיים. בנוסף, לאורך ימי ההסתגלות הראשונים, המורים דיווחו על שלל בעיות התנהגותיות, כגון: אנוכיות-יתר, חוסר ויסות רגשי, היפר-אקטיביות, התרגשות-יתר וחרדתיות, כמו גם על הבדלים ניכרים בכושר ההסתגלות של התלמידים.

בתי ספר, מחנכים, מורים ותלמידים מנסים להתמודד עם כיתות רועשות, משולהבות ולעיתים כאוטיות. על כן, מאמר זה מציג ארבעה עקרונות משמעתיים המסייעים ליצור אווירה כיתתית רגועה ובטוחה בכיתות החינוך היסודי: לאפשר לתלמידים לכתוב את התקנון, להעביר לתלמידים את האחריות על הלמידה ועל ניהול הפרויקטים, להימנע משיפוטיות-יתר ולהטמיע בהם מנגנון של הפקת לקחים.

חינוך כלכלי מצטייר על ידי מורים כמקצוע שימושי, מעניין וחשוב ללמוד בגיל מוקדם יחסית וחשוב להנחילו לתלמידי כיתות ד' ומעלה. בכוחו של החינוך הכלכלי להדגים לתלמידים כיצד להתנהל נכון מבחינת אזרחות נבונה, התנהגות צרכנית, קנייה מקוונת, ניהול כספים וחשיבה יזמית, ואף להבין טוב יותר את האילוצים היומיומיים של הוריהם ואת מונחי השפה הכלכלית. עם זאת, מורים מעטים גרסו כי המקצוע מתאים יותר לכיתות ז' או ח'. לפיהם, החינוך הכלכלי הינו מקצוע מורכב וגדוש-מידע אשר מצריך מהתלמידים בגרות קוגניטיבית, חברתית ותרבותית, כמו גם רגישות לצדק חברתי ולאי-שוויון.

יהיה זה שגוי להניח כי מורי ביולוגיה, ולו המוכשרים והבקיאים ביותר, מצוידים במספיק ידע כדי להמחיש, לשכנע ולהנחיל לתלמידים דתיים רעיונות כמו אבולוציה, ברירה טבעית ומדעי הטבע. הרי, כיום, תיאוריית האבולוציה האנושית נכללת כנספח קצרצר בלבד בתוכניות הלימודים היסודיות והעל-יסודיות בישראל, בארה"ב ובמדינות נוספות. בפועל, מורי ביולוגיה ומדעים מחשיבים הוראת אבולוציה כמטלה מאתגרת וטעונה, כאשר רובם ככולם מדווחים על התנגדויות נחרצות של תלמידים לתורת האבולוציה, בעיקר על בסיס אמונה דתית. בהקשר זה, מודים המורים שהם משוועים לאינפורמציה נוספת, לכלים פדגוגיים ותיאורטיים ולמשאבים מתאימים כדי ללמדה ואף מוכנים ומעוניינים להשקיע זמן, מאמץ ומשאבים לשם כך.

ככל שדועכת ההתרגשות של תחילת השנה ומתגבשת שגרה של עומס עבודה, מתח ולחץ, עלולים מחנכים ומורים רבים לחוש חוסר אנרגיה, צניחת מוטיבציה, אכזבה, תסכול, תשישות ושחיקה. כדי להישאר מחויבים למקצוע ולתלמידים, לבנות חוסן מנטלי ולשמר את מידות הפרודוקטיביות והיעילות לאורך השנה, אפשר להסתמך על שלוש האסטרטגיות המוצגות בפריט זה.

הודות לזמינות הגוברת של מצלמות אישיות בטלפונים החכמים ואפשרויות השיתוף המקוון הנרחבות, בבתי ספר רבים ברחבי ארה"ב מסתמן השימוש בצילום וידיאו ככלי חשוב לצורך למידה רפלקטיבית מתוך ההוראה ולפיתוח מקצועי. בהקשר זה, נפגשות קבוצות מורים לצפייה משותפת כדי ללמוד ולהסיק מתוך שיעורים מצולמים. בזכות כך, חברי הקבוצה מציעים דרכי ייעול, מעצבים שיטות הוראה חדשות ומעדכנים מערכי שיעור ותוכניות לימודים

בעשור האחרון, גוברים הניסיונות לשפר את האופן בו נלמד מקצוע המתמטיקה. בארה"ב, למשל, מועסקים קואצ'רים, המתמחים במקצוע המתמטיקה, כדי לסייע למורים להכין מערכי שיעור מבוססי-תלמיד, יעילים, יצירתיים ומותאמים לדור הלומדים הנוכחי. זאת, בניגוד להוראת המתמטיקה הסיזיפית והליניארית הנהוגה בחלק ממוסדת החינוך. על רקע זה, המחקר מבקש לבדוק: האם וכיצד קואצ'רים יכולים למקסם את פרקטיקת ההוראה של מורי מתמטיקה?

בשנת 2015, מכון ויצמן למדע השיק תוכנית שמטרתה לפתח קהילה מקצועית לומדת של מורי מדעים וטכנולוגיה מחטיבות הביניים בישראל, ולגייס מדי שנה מועמדים רלוונטיים לקהילה זו. בפועל, רבים מן המשתתפים חשו שגיבשו זהות מקצועית קהילתית-קולקטיבית, התוודעו לתחומי עניין חדשים, חידדו את האוריינות המדעית-טכנולוגית והפיחו מחדש את תחושת השליחות, את השאיפה למצוינות, את התשוקה והמחויבות למקצוע ואת הרצון להניע שינוי.

המחקר בחן את ההשפעה של עניין מצבי על שיפוטים לגבי למידה, ביטחון יתר של לומדים והחלטותיהם באשר להמשך הלמידה. המחקר כלל שני ניסויים שבהם סטודנטים למדו על נושא ספציפי באמצעות קריאה בטקסט מעניין ובטקסט לא מעניין. לאחר הלמידה העריכו הסטודנטים את מידת השליטה שלהם בנלמד ונבחנו על התכנים שלמדו. יצירת עניין יצרה אצל הסטודנטים ביטחון יתר בשליטתם בנלמד ופגעה ביכולתם לווסת את הלמידה בצורה יעילה.

מהם המאפיינים הבית ספריים שתורמים לקליטתם ולשימורם של מורים מתחילים במערכת, ומהם הגורמים שמעכבים קליטה זו? מחקר בקרב 2,710 מורים מתחילים שהתמחו בבתי ספר בין 2016 ל-2018 משרטט מודל קליטה יעיל המסייע להשתלבות המורה המתחיל בבית הספר, תורם לשביעות רצונו ומגדיל את סיכויי הישארותו במערכת החינוך. המודל מצביע על שלושה מנגנוני תמיכה מרכזיים: ארגוניים, מקצועיים ורגשיים, המופעלים על ידי המנהל, ההנהלה, המורים העמיתים והמורה החונך. מודל זה עשוי לסייע למורים חדשים לשפר את מעמדם בבית הספר ולפתח שייכות לארגון, וכך להגביר את המוטיבציה שלהם להישאר במקצוע.

המחקר בחן את החוויות האותנטיות של מורים המתמודדים עם קשיי כתיבה במטרה להציע דרכים שיסייעו בתהליך הכשרתם והעסקתם במערכת החינוך. המחקר התבסס על ראיונות עומק עם 20 מורים. ממצאי הראיונות מלמדים על ארבעה סגנונות התמודדות של מורים עם קשיי כתיבה וכן על צורך במערך תמיכה שיסייע למורים עם לקויות למידה להשתלב בצורה מיטבית במערכת החינוך.

המחקר הנוכחי בחן את ההשפעה של דפוס חשיבה צומח (growth mindset), כלומר התפיסה שיכולת היא תכונה מתפתחת באדם, על תהליכי למידה ועל תוצאותיה. 138 תלמידי כיתה י' הוקצו לאחת משתי קבוצות באופן אקראי: קבוצת הניסוי (שבה החוקרים קידמו דפוס חשיבה צומח) וקבוצות הביקורת. ממצאי המחקר הראו שלקידום דפוס חשיבה צומח יש יתרונות למוטיבציה, לתפיסת העומס הקוגניטיבי של הלמידה ולביצועי הלמידה. יש לעצב סביבה ופרקטיקות הוראה ולמידה אשר מעודדות דפוס חשיבה צומח בקרב תלמידים.

האתגר האמיתי בהטמעה וביישום של למידה שיתופית טמון בעידוד של מורים לקבל את תפקידם החדשני ולהשתחרר מכבלי התפיסה המסורתית של הוראה מבוססת-מורה אשר מעביר ידע בתדר חד-כיווני. אדרבא, בלמידה שיתופית המורה כותב תסריטים ומביים תרחישים אשר מניעים תלמידים לאחריות קולקטיבית, לתקשורתיות, לבניית מערכות יחסים, לטוויית רשתות עבודה, לקיום דיאלוגים ולנטילת אחריות.

השימוש בציונים נפוץ כיום ברוב מוסדות החינוך ונחשב למאפיין בסיסי של הערכה. עם זאת, ישנן עדויות מצטברות המצביעות על כך שציונים אינם כלים יעילים למדידה של הלמידה או לקידומה. כותבי המאמר מציעים גישה אלטרנטיבית של הערכה ללא ציונים. בהערכה זו יש דגש על משוב דיאלוגי שבמרכזו הלמידה והלומד. גישה זו תומכת במוטיבציה של הלומד ובעצמאותו בלמידה ומפחיתה את המתח הכרוך בהערכה. המאמר מציע אסטרטגיות ליישום יעיל של הערכה ללא ציונים בהשכלה הגבוהה.

באופן מדאיג, מתקפות סייבר על משרדי ממשלה, רשויות מקומיות, מחוזות לימוד ובתי ספר גוברות בשנים האחרונות. זאת, בתקופה בה תלמידים ומורים מרחיבים את השימוש ואת ההסתמכות על הטכנולוגיה. על רקע זה, זרועות הביטחון ורשויות החוק מבקשות מבתי הספר לגלות ערנות, לדעת למה לצפות כאשר התקפת סייבר מתרחשת, להתמגן מראש ולהגיב בהתאם – באמצעות קווי המנחה המוצגים במאמר.

חדשנות פדגוגית משמעה שינוי, במכוון או שלא במכוון, של הפרקטיקה הקיימת: של מדיניות, של תוכנית הלימודים ומימושה, של דרכי הוראה והערכה, של חומרי למידה וסביבות למידה. הספר משקף תהליך מורכב של חדשנות פדגוגית, שהתרחש במוסד אקדמי ישראלי, תוך התמקדות בפדגוגיה של למידה מבוססת פרויקטים. הספר נועד לאנשי חינוך וביניהם מובילי מוסדות חינוך, המעוניינים להוביל תהליכים של חדשנות פדגוגית ברמת הפרט וברמת הארגון, ולסחוף איתם קהילות של לומדים וסגלי הוראה.

ציונים הם חלק אינטגרלי ממערכת החינוך. לאחרונה, יותר ויותר מורים מחזיקים בדעה שיש לבטל את השימוש בהם. הספר מספק יסודות תאורטיים ומעשיים ליישום הרעיון של ביטול ציונים. הוא כולל תיאור התנסויות של מורים מתחילים ומנוסים כאחד המלמדים קורסים מגוונים במדעי הרוח, מדעי החברה, מתמטיקה טכנולוגיה ומדעים בבתי ספר, אוניברסיטאות ומכללות בצפון אמריקה. לטענת הכותבים, ביטול ציונים יתרום לשינוי אשר יאפשר לבתי ספר לתגמל את הלומדים בלמידה ולא באמצעות ציונים.

מיינדפולנס ולמידה חברתית-רגשית הם שני תחומים שהתפתחו באופן עצמאי. בשנים האחרונות הם הולכים ומשתלבים זה בזה בשדה החינוך ובתוכניות והשתלמויות להכשרה ולמידה של מורים. מיינדפולנס הוא מצב תודעתי שניתן לתרגול באמצעות אוסף של תרגולים מנטליים המפתחים את יכולתנו להפנות קשב באופן מכיל ובלתי-שיפוטי לעצמנו ולאחרים. למידה חברתית-רגשית היא תחום העוסק בפיתוח מודעות עצמית וחברתית, יכולות תקשורת בינאישית ושיפור היכולת להתנהלות מוסרית ואחראית. הצירוף של שני התחומים מביא בשורה חשובה להכשרת מורים ולחינוך בכללו, בהציבו בחזית את הטיפוח של מערכות יחסים בריאות בין מורים לתלמידים ובינם לבין עצמם, העלאת תחושת סיפוק ומשמעות בעבודת ההוראה ושיפור אקלים הכיתה ובית הספר כבסיס ללמידה מיטבית.

מחקר אתנוגרפי בכיתה י' טיפולית בת 20 תלמידים בתיכון ישראלי נערך במשך שנה במטרה להבחין בדפוסים של בריונות בית ספרית. התלמידים (12 בנים ו-8 בנות) נצפו באינטראקציות עם חבריהם ובנוסף נערכו ראיונות עומק שבהם פירשו והסבירו המשתתפים את התנהגותם בכיתה. ניתוח הנתונים איפשר זיהוי של ארבעה תפקידים עיקריים – הקורבן הטהור, הבריון הטהור, הקורבן-הפרובוקטיבי והעומד-מנגד. הניתוח אפשר גם הבחנה בין הבריון-התוקפן לבריון-המנהל. היו תלמידים שהחליפו תפקידים בין אפיזודה לאפיזודה, ולפעמים במהלך אותה אפיזודה עצמה. אישיות המורה וסגנון ההוראה השפיעו על תדירות ועל סגנון מקרי הבריונות והקורבנות.