המיתוס הכי גדול בחינוך

Muller, Derek and Lebedev, Petr (2021). The biggest myth in education. Veritasium

עיקרי הדברים:

• יש מיתוס לפיו שלכל אדם יש סגנון למידה מועדף, ואם מציגים לו מידע בהתאם לסגנון הזה – הוא ילמד טוב יותר
• אחת הגרסאות הנפוצות של הרעיון מחלקת את הלומדים לארבעה סוגים: חזותי, שמיעתי, קריאה-כתיבה, ותנועתי/חווייתי 
• מיתוס זה שגוי ונולד מהבחנה של מפקח חינוכי בניו זילנד, שלא ערך בנושא מחקר מדעי מסודר. מחקרים כאלה מפריכים את הטענה הזאת 
• המחקר מראה שלמידה יעילה מתרחשת כאשר משלבים כמה אופנים יחד (מולטי-מודליות) – למשל מילים ותמונות

סגנונות למידה – מה אנחנו חושבים שאנחנו יודעים

סרטון זה עוסק ברעיון של סגנונות למידה. כאשר שואלים אנשים איזה סוג לומדים הם, רבים עונים מיד: “אני טיפוס ויזואלי”, “אני לומד דרך שמיעה”, או “אני חייב להתנסות בעצמי”. יש מי שמעדיפים לראות הדגמות ותמונות, אחרים מעדיפים להקשיב להסברים, ויש כאלה שטוענים שהם לומדים הכי טוב דרך עשייה והתנסות.

הרעיון המרכזי בתיאוריה הזו הוא שלכל אדם יש סגנון למידה מועדף, ואם מציגים לו מידע בהתאם לסגנון הזה – הוא ילמד טוב יותר. אחת הגרסאות הנפוצות של הרעיון מחלקת את הלומדים לארבעה סוגים: חזותי (visual), שמיעתי (auditory) , קריאה-כתיבה (reading-writing) ותנועתי/חווייתי  (kinesthetic). מודל זה מוכר בשם  VARK.

לסרטון המלא באנגלית

לקריאה נוספת: כל סיכומי המאמרים על מולטי-מודליות

ארבעת סגנונות הלמידה (לפי המודל הפופולרי)

לומדים חזותיים לומדים טוב יותר דרך תמונות, הדגמות וייצוגים ויזואליים. לעיתים הם מתקשים לקלוט מידע רק משמיעה.

לומדים שמיעתיים מעדיפים להקשיב להסברים. עבורם, הרצאה טובה יכולה להספיק כדי להבין ולזכור חומר.

לומדים באמצעות קריאה וכתיבה מפיקים תועלת מטקסטים כתובים – ספרים, סיכומים ורישום.

לומדים קינסתטיים (חווייתיים) לומדים דרך עשייה – מגע, תנועה והתנסות ישירה בעולם.

למה הרעיון הזה כל כך משכנע?

הרעיון של סגנונות למידה נראה אינטואיטיבי מאוד. ברור לנו שאנשים שונים זה מזה: יש כאלה עם תפיסה מרחבית טובה יותר, אחרים מבינים טוב יותר דרך שמיעה, ויש מי שמצטיינים בקריאה או בעבודה ידנית.

הדבר משתלב גם עם תפיסה רחבה יותר בתרבות המערבית: שכל אדם הוא ייחודי, ולכן גם הדרך שבה הוא לומד צריכה להיות ייחודית. מתוך כך עולה המחשבה הטבעית – אם נתאים לכל תלמיד את שיטת ההוראה לסגנון שלו, הוא ילמד טוב יותר.

ואכן, סקרים מראים שרוב המורים מאמינים בכך. יותר מ־90% מהמורים שנבדקו בבריטניה ובהולנד סברו שתלמידים לומדים טוב יותר כאשר ההוראה מותאמת לסגנון הלמידה שלהם.

אבל האם סגנונות למידה באמת קיימים?

כדי לבדוק את הרעיון הזה באופן מדעי, צריך לבצע ניסוי מבוקר: לזהות תלמידים עם סגנונות שונים (למשל חזותי ושמיעתי), ואז ללמד חלק מהם בהתאם לסגנון שלהם וחלק באופן שאינו תואם את הסגנון – ולבדוק מי מצליח יותר.

אם התיאוריה נכונה, תלמידים שילמדו בהתאם לסגנון שלהם אמורים להצליח יותר.

ואכן נעשו ניסויים כאלה – גם באופן לא פורמלי וגם במחקרים מדעיים מסודרים.

ניסוי פשוט בזיכרון

בניסוי אחד הוצגו לאנשים עשרה פריטים – לחלקם בצורה ויזואלית ולחלקם בצורה מילולית. לאחר מכן התבקשו לזכור כמה שיותר מהם.

רוב האנשים זכרו חמישה או שישה פריטים בלבד, אך היו כאלה שהצליחו לזכור שמונה או תשעה. ההבדל לא נבע מהתאמה לסגנון למידה, אלא משימוש באסטרטגיות זיכרון: למשל, יצירת רשימה בראש או בניית סיפור שמחבר בין הפריטים.

כלומר, מה שעזר לאנשים לזכור טוב יותר לא היה “סגנון למידה”, אלא דרך החשיבה שלהם.

ממצאים ממחקרים מדעיים

מחקרים מבוקרים שבדקו את הנושא מצאו תוצאה עקבית: התאמה בין סגנון הלמידה המועדף לבין אופן ההוראה אינה משפרת את ההישגים.

בניסוי אחד, תלמידים הוגדרו כ”חזותיים” או “מילוליים”, ולאחר מכן למדו באמצעות טקסטים או תמונות. התוצאה הייתה ברורה: לא היה יתרון לתלמידים שלמדו בדרך התואמת לסגנון שלהם.

גם במחקר נוסף, שבו נבדקו מאות סטודנטים, נמצא שרובם כלל לא למדו לפי הסגנון המועדף שלהם – וזה לא השפיע על הישגיהם.

מקור מודל  VARK

מודל VARK פותח על ידי ניל פלמינג, מפקח בתי ספר מניו זילנד. הוא ניסה להסביר מדוע מורים מסוימים מצליחים להגיע לתלמידים ואחרים לא.

עם זאת, המודל לא נולד מתוך הוכחה מחקרית לכך שתלמידים מתחלקים באופן טבעי לארבע קבוצות שונות, אלא מתוך ניסיון להסביר תופעה חינוכית מורכבת.

למה אין הבדל אמיתי בלמידה?

הסיבה המרכזית היא שהלמידה אינה תלויה בצורת הגירוי (תמונה, צליל או טקסט), אלא במשמעות שהלומד מפיק ממנו.

אמנם יש תחומים שבהם צורת ההצגה חשובה – למשל מוזיקה דורשת שמיעה וגאוגרפיה דורשת מפות – אך זה תלוי בתוכן, לא באדם.

הטענה של תיאוריות סגנונות הלמידה היא שאדם ילמד הכול טוב יותר באותה דרך – וזה פשוט לא נכון.

מה אומר המחקר?

סקירות מחקריות מקיפות הגיעו למסקנה חד־משמעית: אין ראיות אמינות לכך שסגנונות למידה קיימים או מועילים.

הפער בין הפופולריות העצומה של הרעיון לבין היעדר הוכחות מדעיות נחשב בעיני חוקרים לבעיה חמורה.

למה אנשים עדיין מאמינים בזה?

אחת הסיבות היא הטיה קוגניטיבית: אנשים מפרשים חוויות באופן שמאשר את מה שהם כבר מאמינים בו.

אם תלמיד חושב על עצמו שהוא “לומד חזותי”, ואז תרשים עוזר לו להבין – הוא יראה בכך הוכחה. אך ייתכן שהתרשים פשוט היה טוב וברור, והיה עוזר לכל אחד.

אז מה כן עובד בלמידה?

המחקר מראה שלמידה יעילה מתרחשת כאשר משלבים כמה אופנים יחד (מולטי-מודאליות) – למשל מילים ותמונות.

בנוסף, הלמידה משתפרת כאשר הלומד פעיל: חושב, פותר בעיות, מדמיין תרחישים ובודק אפשרויות.

הגורם המרכזי בלמידה אינו הדרך שבה המידע מוצג – אלא מה שקורה בתוך הראש של הלומד.

מסקנה

סגנונות למידה אינם כלי יעיל לשיפור למידה. למעשה, הם עלולים להזיק – משום שהם מגבילים תלמידים וגורמים להם להימנע מדרכי למידה מסוימות.

האמת היא שאנשים אינם “לומדים חזותיים” או “שמיעתיים”. כל אדם לומד דרך מגוון דרכים, והשילוב ביניהן הוא מה שמוביל להבנה עמוקה.

האסטרטגיה הטובה ביותר ללמידה היא להשתמש בכמה דרכים שונות להבנת אותו רעיון – וזה עובד עבור כולם.

חשיבה ביקורתית וחיפוש מידע

לבסוף, הסרטון מדגיש גם את חשיבות החשיבה הביקורתית. כאשר מחפשים מידע ברשת, אנשים נוטים לחפש רק מה שמאשר את דעתם.

דרך טובה יותר היא לבדוק גם טענות מנוגדות, ולבחון את אמינות המקורות. למשל, באמצעות לחיצה על שלוש הנקודות האנכיות הצמודות לכל תוצאת חיפוש בגוגל.

המטרה היא לא רק למצוא מידע – אלא להגיע לאמת.

ביבליוגרפיה

Pashler, H., McDaniel, M., Rohrer, D., & Bjork, R. (2008). Learning styles: Concepts and evidence. Psychological science in the public interest, 9(3), 105-119. —

Willingham, D. T., Hughes, E. M., & Dobolyi, D. G. (2015). The scientific status of learning styles theories. Teaching of Psychology, 42(3), 266-271. — https://ve42.co/Willingham

Massa, L. J., & Mayer, R. E. (2006). Testing the ATI hypothesis: Should multimedia instruction accommodate verbalizer-visualizer cognitive style?. Learning and Individual Differences, 16(4), 321-335. — https://ve42.co/Massa2006

Riener, C., & Willingham, D. (2010). The myth of learning styles. Change: The magazine of higher learning, 42(5), 32-35.— https://ve42.co/Riener2010

Husmann, P. R., & O'Loughlin, V. D. (2019). Another nail in the coffin for learning styles? Disparities among undergraduate anatomy students’ study strategies, class performance, and reported VARK learning styles. Anatomical sciences education, 12(1), 6-19. — https://ve42.co/Husmann2019

Snider, V. E., & Roehl, R. (2007). Teachers’ beliefs about pedagogy and related issues. Psychology in the Schools, 44, 873–886. doi:10.1002/pits.20272 — https://ve42.co/Snider2007

Fleming, N., & Baume, D. (2006). Learning Styles Again: VARKing up the right tree!. Educational developments, 7(4), 4. — https://ve42.co/Fleming2006

Rogowsky, B. A., Calhoun, B. M., & Tallal, P. (2015). Matching learning style to instructional method: Effects on comprehension. Journal of educational psychology, 107(1), 64. — https://ve42.co/Rogowskyetal

Coffield, Frank; Moseley, David; Hall, Elaine; Ecclestone, Kathryn (2004). — https://ve42.co/Coffield2004

Furey, W. (2020). THE STUBBORN MYTH OF LEARNING STYLES. Education Next, 20(3), 8-13. —

Dunn, R., Beaudry, J. S., & Klavas, A. (2002). Survey of research on learning styles. California Journal of Science Education II (2). — https://ve42.co/Dunn2002