פורטל תוכן להוראה ולהכשרת מורים
-
סיכום
המעבר מניהול משאבי אנוש (HRM) לניהול הון אנושי מסמן התפתחות משמעותית באופן שבו ארגונים מעריכים ומפתחים את כוח העבודה שלהם. בתוך מגזר החינוך, שינוי זה משקף הכרה גוברת בתפקיד החשוב שיש לידע, לכישורים וליכולות של צוות בית הספר בהשגת מצוינות חינוכית. בעוד שניהול משאבי אנוש מסורתי מדגיש יעילות אדמיניסטרטיבית והקצאת משאבים, ניהול הון אנושי מתמקד בפיתוח אסטרטגי של אנשים כחיוני להצלחת הארגון. מאמר זה בוחן כיצד בתי ספר יכולים להתקדם מעבר לפרקטיקות קונבנציונליות של משאבי אנוש כדי לטפח ולמנף טוב יותר את ההון האנושי שלהם. כך מזוהות שיטות עבודה מומלצות המחברות בין יעדים חינוכיים לבין סדרי העדיפויות האסטרטגיים של ניהול ההון האנושי, ובסופו של דבר משפרות הן את ביצועי צוות בית הספר והן את תוצאות התלמידים.
-
סיכום
על מערכת החינוך לזהות מראש את מאפייניו של דור הבוגרים הנוכחי, להעניק לו מערכת תומכת של הנחיה, ליווי וייעוץ ולדאוג לו לסביבת ותרבות עבודה בריאה ועוטפת. תהליכי הקליטה, הליווי, התמיכה והפיתוח המקצועי צריכים להתמקד באתגרים מקצועיים ורגשיים כאחד. שכן, כפי שמוצג במאמר זה, תמיכה בדור המורים הנוכחי עתידה לתרום להם באופן אישי, ובמקביל לייצר ולטפח מערכת חינוך חיובית ויציבה.
-
תקציר
ככל ששנת הלימודים מתקדמת, שחיקת המורים הולכת וגוברת. ההתרגשות של תחילת השנה מתפוגגת, שגרת העבודה מתחילה להרגיש סיזיפית ועומס העבודה גובר. כדי להתמודד עם התופעה המדאיגה הזו, שמשפיעה באופן ישיר על איכות החינוך והמחסור במורים, המאמר סוקר ובודק תשובות של כ-600 מורי יסודי ועל-יסודי בארה"ב לשאלה אחת פשוטה: איך אפשר להימנע משחיקה בהוראה?
-
תקציר
מורים רבים עוזבים את מקצוע ההוראה בגלל שהם מרגישים שעבודתם גדושה בבירוקרטיה מיותרת, מיקרו-ניהול, חוסר תמיכה, חוסר הערכה ועומס עבודה שאינו הכרחי. גם אם נדמה שהמחסור במורים מתחיל להיתפס כבעיה חמורה ובלתי פתירה, ברמה הבית ספרית, העירונית או המחוזית, אפשר להוציא אל הפועל אסטרטגיות מיטביות לתמיכה ושימור של מורים איכותיים.
-
סיכום
-
סיכום
-
תקציר
משבר חסר תקדים מאיים על מוסד ההשכלה הגבוהה בעקבות כניסתה המהירה והאגרסיבית של הבינה המלאכותית. המערכת האקדמית הופכת בהדרגה ל"העמדת פנים" של תקשורת בין הבינה המלאכותית של התלמידים לזו של המרצה, ומרוקנת מתוכן את יסודות הקריאה, הכתיבה והאוריינות. הפתרון המוצע במאמר הוא אימוץ גישה של "לימוד לשמו" או "טיפוח הנשמה", המקדשת את פעולת הקריאה והכתיבה כערך עצמאי, ללא תלות בהצדקה תועלתנית (כגון הצלחה כלכלית או רכישת תואר). מודל זה מוכר מהמנזרים הקתוליים בימי הביניים ומעולם הישיבות עד ימינו.
