חמש דרכים פשוטות לגרום לתלמידים לחוש שייכים

Smith, D., Fisher, D., & Frey, N. (2025). Five simple ways to say you Belong. Educational Leadership, 83(1), 43–49

עיקרי הדברים:

• עם כניסת התלמידים לכיתה רצוי לומר את שם התלמיד, ליצור קשר עין, לקבל את התלמידים בסבר פנים יפות, לבצע מחווה לא-מילולית כגון הנפת יד לשלום ולומר כמה מילות עידוד
• כדאי להגדיר לתלמידים תחומי אחריות ולבקש מהם להוביל דיונים, לשמש כרכזי זמן, טכנולוגיה או מסכמי שיעור, להיות עוזרי מחקר או מעבדה, שגרירי רווחה או רכזי קליטה לתלמידים חדשים
• כדי לאפשר לכול התלמידים לקחת חלק בשיעור, ולא רק למצטיינים, אפשר לשקול מענה באמצעות לוח מחיק אישי, כרטיסיות עם תשובות מוכנות מראש, כלים טכנולוגיים דוגמת Kahoot או Canva או סקרים כיתתיים
• כדי לנטוע בקרב התלמידים תחושת הצלחה, אפשר להחדיר למערכי השיעור מטלות קלות במיוחד, דוגמת בדיחת היגיון, שאלות חימום, תשבץ קל, משחק זיכרון, השלמת משפטים ועוד

לתקציר באנגלית

לקריאה נוספת: כל סיכומי המאמרים בנושא תלמידים

בני אדם רוצים להרגיש שייכים לקהילה ותלמידים רוצים להרגיש שייכים לכיתה. תחושת השייכות נובעת מהרגשה שאנו חלק מקבוצה גדולה שדואגת, מעריכה ומכבדת אותנו (Cohen, 2022). הכמיהה להרגיש שייך מלווה את בני האדם בכל הגילאים, בכל מקצוע ובכל תחום חינוכי. חשוב מכך, תלמידים עם תחושת שייכות חזקה נוטים לחתור, להגיע להישגיות ואפילו לחוש רווחה נפשית. מנגד, תלמידים שאינם מרגישים שייכים, עלולים להתרחק מהכיתה, מהשיעורים, מהמורה ומההוויה הבית ספרית, ללא קשר לרמת האינטליגנציה שלהם. לתלמידים בריאים מבחינה רגשית ופיזית סיכויים טובים בהרבה להצטיין בלימודים, ומכאן שתחושת שייכות אינה דאגה שולית, אלא מטרה פדגוגית מרכזית של מוסד חינוכי ומערכת חינוך (Cai et al., 2022).

על רקע זה, מוצגות ומוצעות להלן חמש פעולות (חינמיות ופשוטות) שמורים יכולים לנקוט כדי לחזק את תחושת השייכות של התלמידים. הפעולות הללו אינן מהפכניות או חדשניות והן קלות לביצוע וישימות.

ברכו את התלמידים בדלת הכניסה

מחקרים עדכניים מראים שכאשר המורה מברך את התלמידים עם כניסתם לכיתה, הם נוטים יותר להיות מעורבים במטלות הלימודיות ופחות להפגין התנהגויות בלתי-הולמות. זוהי התערבות פשוטה למדי וקלה לביצוע, ועם כניסת התלמידים לכיתה רצוי:

1. לומר את שם התלמיד;
2. ליצור קשר עין ולקבלם בסבר פנים יפות;
3. לומר כמה מילות עידוד בסגנון: "טוב לראות אתכן", "שמח שאתם כאן" או "בואו נתחיל את השיעור באווירה טובה".

חלקו תחומי אחריות כיתתית משמעותית

תחושת שייכות ניזונה מהרגשה שלתלמיד יש ערך וחשיבות. אחת הדרכים המרכזיות לטפח תחושת ערך בכיתה היא להגדיר לתלמידים תחומי אחריות. לא רק שהם מתבקשים לקחת בעלות על התנהגותם, אבל באמצעות כך הם לוקחים חלק פעיל בניהול הכיתה, מייצרים תחושת קהילתיות ושותפות, מרגישים שמאמינים בהם ונכנסים למצב יוזם. בד בבד, למורים מתפנה זמן לעסוק בהוראה נטו (Demerath et al., 2022). המורים יכולים לבקש מהתלמידים להוביל דיונים, לשמש כרכזי זמן, טכנולוגיה או מסכמי שיעור או להיות עוזרי מחקר או מעבדה, שגרירי רווחה, רכזי קליטה לתלמידים חדשים ועוד.

השתמשו ברטוריקה אוניברסלית

תחושת השייכות ניזונה מההרגשה שהאינדיבידואל תורם לכלל. אלא שבחלק מן הכיתות, התלמידים היחידים שתורמים למהלך השיעור וקידומו הם המצטיינים או המתנדבים, ואלו הנחבאים אל הכלים כמלים, נעלמים וחשים שקופים. כדי להתמודד עם התופעה הזו, על המורה לפנות אל תלמידי הכיתה באופן רנדומלי, אל השקטים והדומיננטיים כאחד. אולם, גישה כזו מזמנת אתגר מהותי נוסף: ישנם תלמידים שבאמת ובתמים, בשלב זה של חייהם, חוששים להתבטא בפרהסיה. פניה ישירה אליהם עלולה לעורר בקרבם מתח, חרדה ובושה, וזה בטח לא תורם לתחושת השייכות. לכן, מוטב לפנות אל התלמידים ברגישות ולשקול להשתמש בדרכים יצירתיות הבאות על מנת לשתף את כלל הלומדים:

1. מענה באמצעות לוח מחיק אישי;
2. כרטיסיות עם תשובות מוכנות מראש;
3. כלים טכנולוגיים דוגמת Kahoot או Canva;
4. סקרים כיתתיים.

חלקו לקבוצות עבודה פרודוקטיביות

תלמידים אוהבים לשוחח ולשתף פעולה עם חבריהם משום שזה מאפשר להם לזקק ולגבש מחשבות, לערוך סיעור מוחין, ללמוד להקשיב לאחר ולחדד את יכולת הניסוח, הנימוק והשכנוע. אבל, במקרים רבים בעבודות קבוצתיות מידת האחריותיות אינה שוויונית, כאשר תלמיד אחד עלול לשאת בנטל, והשאר יתבטלו, או שכל אחד יעבוד עם עצמו, ובסוף הם ינסו לחבר את הדברים. כאן, חשוב להבדיל בין שני סוגי עבודה קבוצתית:

1. עבודה קבוצתית רגילה – התלמידים עובדים על משימה משותפת כקבוצה, אך ללא מנגנון מובנה של אחריות אישית שניתן לעקוב אחריו. סוג זה של עבודה קבוצתית מצריך את המורה להשגיח, להנחות ולהכווין ולבדוק שאכן כולם משתתפים, ואין בכוחה לדעת בוודאות מי עשה מה.
2. עבודה קבוצתית פרודוקטיבית – מבוססת על למידה קבוצתית מובנית בה לכל תלמיד יש אחריות אישית ברורה לתרומה הקבוצתית, כך שניתן לזהות בקלות את חלקו בתוצר. במבנה זה התלמידים תלויים זה בזה להצלחת המשימה, מקיימים שיח פעיל ומעמיקים את ההבנה באמצעות שיתוף פעולה, הנמקה וביקורת הדדית. לדוגמה, כל תלמיד מקבל ספר לקרוא ומתבקש לספר עליו בשיח פנים-קבוצתי בתוך כשבועיים. או, הקבוצה מתבקשת לעצב פוסטר שיתופי ענק, בו כל תלמיד כותב בצבע שונה ואמון על חלק אחר.

ציינו הישגי העבר וצרו תחושת הצלחה

ככל שתחושת השייכות של התלמידים חזקה יותר, הם ירגישו בנוח לשאול שאלות, לחוש סקרנות, לחשוב מחוץ לקופסה, לקחת סיכונים, לנסות ולטעות. אבל, אם פעם אחר פעם הם ירגישו שהם נכשלים, הם יסתגרו בתוך עצמם וימאנו ליטול סיכונים. למעשה, זה עניין של יחס הצלחה-כישלון (Success-to-failure ratio). ככל שהם ירגישו שהם מצליחים הם יזמו יותר, וככל שירגישו שהם נכשלים, הם יישארו מאחור.

כדי ליצור תחושת הצלחה ולהאיר באור חיובי את יחס ההצלחה-כישלון, חשוב שהמורים יחדירו למערכי השיעור מטלות של הצלחה בטוחה, או הצלחה כמעט בטוחה. לא צריך להנמיך ציפיות או להוריד את רמת הלימוד, אלא רק לקשט את יחידת הלימוד במטלות שמכניסות רוח למפרשים, מעודדות את התלמידים להמשיך ולהתנסות ומשמשות כסרגל מאמצים פדגוגי. כמו, למשל, בדיחת היגיון, שאלת חימום, תשבץ קל, משחק זיכרון, חידה בתחילת השיעור, השלמת משפטים ועוד.

רשימת המקורות

Cai, Y., Yang, Y., Ge, Q . & Weng, H. (2022). The interplay between teacher empathy, students’ sense of school belonging, and learning achievement. European Journal of Psychology of Education, 38, 1167–1183

Cohen, G. L. (2022). Belonging: The science of creating connection and bridging divides. Norton

Demerath, P., Kemper, S., Yousuf, E., & Banwo, B. (2022). A grounded model of how educators earn students’ trust in a high performing U.S. urban high school. The Urban Review, 54, 703–732