למה אני חייב ללמוד את זה? זהו אחד המשפטים הכי נפוצים הבוקעים מפיהם של תלמידים מתוסכלים או משועממים. הגם ששאלה זו נתפסת לרוב כתלונה קנטרנית, זוהי, למעשה, שאלה הגיונית וחשובה מאוד. הרי, מי מאיתנו, המורים או המרצים, היה רוצה לשבת בסדנת פיתוח מקצועי שאינה רלוונטית עבורו? במציאות של היום, חשוב שתלמידים באמת יבינו למה אנחנו מחייבים אותם ללמוד את מקצועות הלימוד וחומרי השיעור הנתונים. על רקע זה, המאמר מציע כמה אסטרטגיות יעילות שבכוחן לסייע למורים להמחיש לתלמידים את חשיבות השיעור.

רוב המורים מתקשים מאוד להניע תלמידים פסיביים או ביישנים, כאלו שאינם מפריעים, אך עושים עצמם בלתי-נראים ומפגינים אדישות יתרה. רבים מהם מתויגים כילדים שקטים, אינם זוכים לתשומת-לב והנטייה הטבעית היא להניח להם לנפשם, לא לאתגרם מבחינה אקדמית ולהתמקד בתלמידים הקולניים והבולטים יותר. אבל, מחקר זה מראה שאין דבר כזה ילד שקט, יש ילד שנמצא במקום בו אינו חש בנוח להתבטא.

עבור תלמידים רבים, יחידת לימוד חדשה או מטלה קשה במיוחד עלולות להצטייר כחסם מהותי ולזמן תחושות ופעולות של דחייה וסלידה. לכן, מומלץ למסגר את האתגר בראשו של התלמיד – כהזמנה להתנסות חדשה, לצמיחה, לשינוי ולהתפתחות. כך, בין אם מדובר בראשית קריאה או במשוואה דיפרנציאלית ליניארית, הלומדים מבינים כי עליהם לפתוח את הראש, לאפשר לעצמם לטעות, להבין שהתחלות הן הכי קשות ולשאוף לנתץ את תקרת הזכוכית האישית שמעליהם

מחקר שנערך בנושא אי-נוכחות בית ספרית, איתר מגוון של סיבות פנים-בית ספריות לאי-נוכחות של תלמידים, ובראשן חוסר עניין בחומר הנלמד, חוסר מוטיבציה למעורבות וריחוק מהצוות החינוכי. על רקע זה, גיבש צוות המחקר תשתית בת חמישה מרכיבים באמצעותה בית הספר יכול להפוך למקום מעניין, מתגמל ומשמעותי.

תלמידי חטיבת ביניים נוטים לתבוע את עצמאותם, למרוד מפעם לפעם ולצפצף על נהלים וחוקים. אבל, אם נשתף אותם בהחלטות, ננהג בהם כבוגרים, נעניק להם תחושת שליטה ונשמע לבקשותיהם, יגברו הסיכויים למצוא עמם את עמק השווה. כך, לדוגמה, בנוגע לזמני הגשת המטלה, מדיניות טלפונים חכמים בבית הספר או כללי יציאה לשירותים. מומלץ, לצורך ההמחשה, לאפשר להם לקחת חלק בניסוח התקנון הכיתתי, להוביל דיונים כיתתיים, לשמש כמורים-צעירים, לקחת חלק בפעילויות קהילתיות, לארגן ערבים שכבתיים וכנסים ולהרצות בפני שכבות צעירות בנוגע למעבר לחטיבה.

נטייתם של תלמידים שקופים להתרחק, מקשה עוד יותר על ניסיון המורים להבחין בצרכיהם, להבין את אופיים או לגלות את הדרך המיטבית להניעם למעורבות. אלו הם תלמידים מופנמים עד כדי כך, שהמורים התקשו להצביע על החוזקות שלהם. עם זאת, המרואיינים הביעו נימה אופטימית לפיה לאורך הקריירה הם חזו בתלמידים שקופים שהצליחו להתעלות על עצמם, להסתגל, לעשות שינוי ולהשתלב עם חבריהם.

ריאיונות עומק חצי-מובנים נערכו עם 15 מורי חינוך מיוחד בבתי ספר יסודיים באיטליה אשר מטפלים, או טיפלו בעבר, בתלמידים עם תסמונת דאון. מחקר זה מדגיש את הצורך בהכשרה ייעודית וספציפית להוראת תלמידי תסמונת דאון. שכן, המרואיינים מדווחים שלא השתתפו במהלך התואר הראשון בקורס שהתמקד בתסמונת דאון. לבסוף, משתקפת תמונת מצב מדאיגה לפיה רוב המורים מלינים על חוסר-תמיכה מצד הנהלת בית הספר, על אווירה בית ספרית בלתי-מכילה, על חוסר הבנה מצד קולגות למצבם של התלמידים, על ציפיות גבוהות מההורים, על מחסור בדמות בת-סמכא בתחום בבית הספר ועל אדישות הקהילה למצבם של התלמידים.

על בתי הספר כיום מוטל להכין את תלמידי המחר לעולם דינמי, בלתי-צפוי ומרושת אשר מנווט ונשלט על ידי טכנולוגיות חדשניות, בינה מלאכותית וזירות מקוונות. בבוא היום, יצטרכו התלמידים להניע תהליכים ולנהל פרויקטים בכוחות עצמם. לכן, מורים ומנהלים צריכים לקדם יכולות של למידה לאורך החיים ומוכוונות אוטונומית. זאת, ניתן יהיה לעשות בעזרת הישענות על ארבע הפעולות המנחות המוצגות בפריט זה.

באמצעות צפייה בעשרות שיעורי מתמטיקה מצולמים, נבחנו ונמצאו שש דרכים בהן מורי מתמטיקה בכיתות א'-ו' בארה"ב יכולים להשתמש באינטראקציות חברתיות כדי ליצור אווירה כיתתית נעימה ולכונן מערכות יחסים מיטביות עם התלמידים: שימוש בהומור, מתן יחס אישי, שקיפות בקבלת החלטות והכרה בטעויות.

כדי ללמד ולהכין את תלמידי המחר בצורה מיטבית, גננות, מורים ומחנכים צריכים להקדיש את מירב המאמצים להעצמת החוסן המנטלי, הכישורים החברתיים, היצירתיות והמוטיבציה הגלומים בכל ילד. על רקע זה, מישל בורבה, פסיכולוגית חינוכית, מרצה ולשעבר מורה, בחנה ואיתרה את התכונות החשובות ביותר לטיפוח בקרב ילדי גן ותלמידי יסודי וגורסת כי אפשר, ואף הכרחי, ללמד אותן: ביטחון עצמי, אמפתיה, שליטה עצמית, סקרנות, התמדה ואופטימיות.

משבר הקורונה מטלטל את בריאותם הנפשית של מיליוני מתבגרים ברחבי העולם. הם נדרשים להתרחק מבני גילם, להתנתק ממשפחתם המורחבת, לעזוב חוגי העשרה ולהסתגר בביתם – מבלי שמוקצה להם טיפול פסיכולוגי כלשהו. הגם שייקחו שנים להבין ולאמוד אמפירית את השלכות משבר הקורונה, כבר ניתן להבחין בקשר מובהק בין הנגיף לבין התערערות הבריאות הנפשית ולהצביע על תסמיני תחלואה נפשיים ופסיכולוגיים בקרב מתבגרים ברחבי העולם.