מחנכים משתמשים זה זמן רב בתמריצים חיצוניים או במגבלות הכוללים את ההבטחה לתגמול או את הציפייה להערכה כדי להניע תלמידים. בעוד שתמריצים חיצוניים מסייעים, בפועל, להבטיח שעבודה תתבצע ותיעשה בזמן, יש להפעיל זהירות כאשר יצירתיות מונחת על כף המאזניים. במצבי הוראה ולמידה שבהם קיימת תשובה אחת "נכונה" ודרך טובה ביותר אחת לפתרון, תמריצים חיצוניים עשויים להיות יעילים ביותר. אולם, כאשר מוצגות בפני תלמידים פעילויות ובעיות פתוחות יותר, נמצא כי אותם תמריצים חיצוניים הורסים את ההנעה הפנימית והיצירתיות של תלמידים מערביים (Beth A. Hennessey, 2015).

המאמר מתמקד ביכולות מורים כגורם עיקרי המשפיע על למידת תלמידים. בסופו של דבר, כל הניסיונות לשפר את החינוך מתכנסים במורה ובאיכות עבודתו/ה עם התלמידים. המורים יכולים להבנות את סוג סביבת הלמידה אשר תקדם או תעכב למידה באמצעות שיטות ההוראה, התקשורת וניהול הכיתה שלהם. מטרת המאמר היא לנתח את ספרות המחקר אודות יעילות חינוכית על מנת לברור את יכולות המורים החשובות ביותר הקשורות להישגי תלמידים (Peklaj, Cirila, 2015).

בפרוס שנת הלימודים החדשה מציע יורם אורעד 15 עצות מועילות ויקרות ערך לקהילת המורים והגננות. "כמי שהיה בעברו מורה במסגרות שונות במשך למעלה משלושים שנה – במיוחד בחטיבות ביניים ובתיכון, אני רוצה להעז להציע כמה עצות שנבעו בעיקר מנסיוני כמורה אבל גם מספרות חינוכית מוכחת – מחקרית ואחרת, ששכנעה אותי. כמובן שאין לתפוס את העצות האלה ככללי ברזל. ממש לא. אני מציע שכל מורה יבחן אותן ויבדוק האם הן באמת טובות, האם הן באמת מועילות, האם הן מתאימות לו, האם הן רלוונטיות לעבודתו" (יורם אורעד).

מאמר זה בוחן מהו בית ספר שבנוי לצרכים העכשוויים של תלמידיו. יש לברר מהם אותם צרכים, אבל בכל מקרה, בית ספר זה יהיה שונה בוודאי בתכלית מאלה המוכרים לנו כיום. המורים ה"ממוצעים" בַמערכת התחנכו ולימדו בדפוס פרונטלי: הם אנשי מקצוע בתחום דעת, ואת הידע שברשותם הם "מעבירים" לתלמידים. מורים אלה למדו מעט מאוד כיצד לעסוק בסוגיות מתחומי הרגש והחוויה. חלק קטן מהם יודעים את המלאכה בזכות ניסיונם וכישוריהם האישיים, אבל מרביתם אינם מכניסים את היד לאש השורפת הזאת. התלמידים של היום, שנולדו למציאות מורכבת מאוד, נאלצים להתמודד עם הקשיים בעצמם או בעזרת גורמים מזדמנים, ובהם ההורים. מעטים הם ההורים שיודעים כיצד לטפל נכון בבעיות של ילדיהם (אברהם פרנק).

בהתייחסו למאמרון "למה כיסוי התוכן של חומר הלימודים מיותר: גילוי דעת!" מאת אנדרו מילר (Andrew K. Miller), כותב יורם אורעד בבלוג שלו כי: "החזון שמילר מציג במאמרונו איננו חדש אבל כבר שנים רבות רבים מאתנו מייחלים להתגשמותו והוא מתעכב. מורים רבים וטובים היו מצטרפים אל החזון. מחוייבות ללמידה עמוקה וקביעת סדרי עדיפויות על פי צרכי התלמידים וקבלת החלטות תוך התכוונות אליהם, הינם אבני יסוד בחינוך. מילר גם מביע רצון לשלב למידה שמעבר למבחן, שאולי היינו קוראים לה בשם למידה משמעותית, וזאת בלי לזנוח כליל את הצורך במבחנים ובהיבחנות התלמידים בהם. בכך הוא מפגין אחריות משום שהתקוממות נגד המערכת כולה ובנייתה מחדש באופן שונה לחלוטין אינה מעשית במיוחד, ואף עלולה להזיק לתלמידים, שאליהם אנו מכוונים ללמד ולחנך" (יורם אורעד).