האתגר הפדגוגי העומד בפני אנשי חינוך בעידן הנוכחי מתמקד בשאיפה להעניק הוראה דיפרנציאלית איכותית ואפקטיבית, המותאמת לצרכיהם ההטרוגניים של הלומדים. בהקשר זה, טכנולוגיות בינה מלאכותית (AI) מציעות פוטנציאל אדיר לטרנספורמציה בפרקטיקה החינוכית. מאמר זה מציג שבעה יישומים פדגוגיים של בינה מלאכותית בהוראה דיפרנציאלית, אשר מתאפיינים בנגישות, יעילות ואפשרות ליישום מידי במרחב החינוכי, תוך הרחבת האפשרויות הפדגוגיות העומדות לרשות המחנכים.

לחיסורי תלמידים מבית הספר אין סיבה או הסבר אחד, ולכן גם אין פתרון קסם. אבל ברור כי יש לנטוע בקרב התלמידים תחושות שייכות וליצור בכיתה אווירה מחבקת ועוטפת – אחרת הם לא יגיעו לכיתה ברצון, בעיקר בחינוך העל יסודי. מאמר זה, אם כן, מציע שלוש דרכים חדשניות ומבטיחות שבכוחן להעמיק את תחושת השייכות הבית ספרית, המעורבות והאכפתיות של תלמידי חטיבה ותיכון.

כיום, בזמן שהקדמה הטכנולוגית דוהרת קדימה, מגוחך לנסות ללמד באמצעות דף, עיפרון ולוח בלבד. בתי ספר אשר מתעקשים לדבוק בלמידה מסורתית עלולים להיתפס כמיושנים, משעממים ובלתי-רלוונטיים בעיני התלמידים. במקום זאת, על בתי הספר לחשב מסלול מחדש ולוודא כי תוכנית הלימודים מעבירה את התכנים הנדרשים, אך עושה זאת באופן חווייתי, אטרקטיבי ורלוונטי.

להתפשטות וירוס הקורונה ברחבי העולם ובישראל היו השלכות חסרות תקדים בכל תחום בחיינו ובכלל זה בהשכלה הגבוהה. הצורך בהימנעות ממגע בין-אישי יצר מציאות חדשה ומאתגרת. הבידוד החברתי הוביל לסגירת קמפוסים ולמעבר להוראה מרחוק בחירום. פקולטות, מרצים וסטודנטים נאלצו לאמץ טכנולוגיות ושיטות הוראה ולמידה חדשות ולקבל החלטות כמעט ללא הכנה מוקדמת. פעילויות הוראה ולמידה שהתנהלו פנים אל פנים הפכו למקוונות והתבססו על מערכות ניהול למידה ועל כלים דיגיטליים ללמידה מרחוק.

מאמר זה בוחן את התהוות המרחב הבית-ספרי הדני דרך שינויים בתכנון האדריכלי, בפרקטיקות ההוראה דרך התמקדות במסדרון בית הספר. הניתוח מצביע על טרנספורמציה של המסדרון עצמו: ממקום שמטרתו העיקרית הייתה משמוע (disciplining) הפכו מסדרונות בית הספר למרחבים מעוררי למידה פעילה. כתוצאה מכך השתנו חוויית הלמידה של הילד ותנועותיו הגופניות.