מטרת המחקר הייתה לקבוע באיזו מידה מנחים מקוונים משתמשים בכלים סינכרוניים, והאם השימוש בכלים סינכרוניים נמצא בקורלציה עם נשירת הלומדים (retention). בין החודשים אפריל עד ספטמבר 2010, נשלח במייל סקר רשת ל-120 מורים ומרצים המלמדים במערכת ההשכלה הגבוהה ברחבי ארה"ב שלימדו בין 3 ל-5 כיתות באופן מקוון. המורים נבחרו באופן רנדומלי. המורים הללו עבדו בקולג'ים קהילתיים, בקולג'ים ציבוריים ופרטיים ובאוניברסיטאות. השאלות בחנו האם המנחים המקוונים השתמשו בכלים סינכרוניים בכיתות המקוונות שלהם, והאם לשימוש בכלים אלה הייתה השפעה על המספר הרשמי של האנשים שלא סיימו את הקורס. ממצאי הסקר מראים שהעדר השימוש בכלים סינכרוניים בלמידה מתוקשבת עשוי להיות תואם לשיעור נמוך יותר של מספר הסטודנטים שסיימו את הקורס (Reigle, Rosemary R).

מחקרים מגלים כי שילוב הומור בקורסים בכלל ובקורסים מתוקשבים בפרט מוסיף רבות להצלחת הקורסים ולעניין של הלומדים בחומר. על רקע זה נעשה ניסיון ממוחשב מעניין בטייוואן לפתח מערכת מתוקשבת ניסיונית ללמידה מרחוק אשר יש בה רכיבים מתוקשבים המדמים דמויות וירטואליות המעוררות רגשות, בעיקר הומר, תוך כדי אינטראקציה של הסטודנטים עם חומרי הלמידה בקורס והמטלות המקוונות. הדמויות הוירטואליות המשובצות בקורס המתוקשב מעוררות תגובות רגשיות של הסטודנטים ומגבירות את העניין בחומר , אם ע"י הומור ישיר ואם ע"י הזדהות של הלומד עם התגובות של הדמויות הוירטואליות המעוררות הומור עקיף בקטעים שונים של הקורס המתוקשב (Chin-Yeh WANG, Shu-Yu KE, Hui-Chun CHUANG, He-Yun TSENG ).

בשעה שמרבית הספרים והמחקרים על הוראה ולמידה מתוקשבת במכללות ובאוניברסיטאות מדגישים היבטים טכנולוגים או פדגוגיים, מדגיש ספרם המעולה של Robert Ellis and Peter Goodyear דווקא את נקודת המבט של הסטודנטים הלומדים בקורסים מתוקשבים. הספר שיצא לאור בשנת 2009 מנסה לתעד את יחסי הגומלין בין הסטודנטים ותהליכי הלמידה המתוקשבים כנקודת המוצא להשבחת דרכי ההוראה בקורסים מתוקשבים. הטיפול של הספר בסוגיית ההוראה המתוקשבת לוקח בחשבון יותר את נקודות המבט של הסטודנטים במהלך הלמידה המתוקשבת ופחות את צרכי המערכות המתוקשבות. גישה זו , לדעת כותבת הסקירה מבטיחה אינטגרציה איכותית יותר של הלמידה המתוקשבת ויחסי גומלין בריאים יותר בין הלומדים והקורס המתוקשב. זהו ספר בעל גישה הוליסטית יותר וגם מעשית לכל המכלול של הוראה ולמידה מתוקשבת במכללות ובאוניברסיטאות ולכן הוא זוכה לשבחים ע"י המבקרת הדוקטורנטית Dominic Mentor.

המחקר הנוכחי מנסה למיין ולסכם את המגמות העיקריות בתחומי המחקרים האקדמאיים והעיון בתקשוב החינוכי בעשור האחרון. הכוונה בעיקר לעבודות אקדמיות שהתפרסמו באוניברסיטאות המחקר בצפון אמריקה . מיון המחקרים מבוסס על עבודות מחקר באוניברסיטאות בין השנים 1998-2007 . הממצאים מלמדים כי מרבית המחקרים שנכתבו היו תיאוריים, כאשר בדקו בעיקר עמדות של לומדים, שביעות רצון והתנסויות מתוקשבות . בולטים בהעדרם עבודות אקדמאיות המציעות תיאוריה חדשה או תפיסה תיאורטית חדשה ושונה שיכולה להביא לשינוי בלמידה המתוקשבת. עם זאת, יש ירידה בעיסוק בתחומי המאפיינים הטכנולוגיים של למידה מתוקשבת ויותר מודעות להיבטים פדגוגיים של למידה מתוקשבת. כאמור, החיסרון הגדול של רוב העבודות האקדמאיות באוניברסיטאות ובמכללות בצפון אמריקה הוא העדר חשיבה קונספטואלית ופורצת דרך בתחומי הלמידה המתוקשבת ( Randall S. Davies, Scott L. Howell,Jo Ann Petrie).

שיעור הנושרים מקורסים מתוקשבים לעתים גבוה יותר מקורסים רגילים. העלאת תכנים לקורס מתוקשב אינה מבטיחה בהכרח את הצלחתו .המאמר מונה כמה אסטרטגיות מועילות להצלחת הקורסים המתוקשבים מבינת העניין של הלומדים בו. בין האסטרטגיות אותן מונה המאמר: יצירת מוטיבציה גבוהה יותר ללומדים בקורס מתוקשב, כמו לדוגמא שימוש במודל ARCS הפסיכולוגי , Keller הציע את מודל ARCS המכיל ארבע מרכיבים המשפיעים על המוטיבציה של התלמיד. Attention, Relevance, Confidence, Satisfaction. יצירת הבנייה של התכנים בקורס במתכונת ברורה ושיטתית מהצגת העקרונות לדוגמאות קונקרטיות. כמו כן, מונה המאמר את חשיבות שזירת המרכיבים הויזואליים לצד תכני הקורס המתוקשב. הכוונה לתמונות ובעיקר לשילוב סרטי וידאו לצד התכנים. האסטרטגיה הרביעית המוצעת: יצירת מעורבות רגשית של הלומדים ויותר מכך המלמדים בקורס המתוקשב ( Joe McCleskey).

הספרות המקצועית על תפקידם ומעורבותם של מרצים ומורים בתחומי ההוראה המתוקשבת מתמקדת יותר מכל במאפייני ההוראה שלהם , בשיטות ההוראה ובהנחיית הלומדים. מה שחסר היא התייחסות לצד האנושי של המרצה/מורה בהוראה המתוקשבת. אין כמעט התייחסות בספרות המקצועית של הלמידה המתוקשבת להיבטים אנושיים של התנהגות המרצה/מורה, לאישיותו , לרגשות ולאמונות שלו כאדם במהלך הקורס. על רקע זה , ביקשו עורכי המחקר הנוכחי לבדוק האם הסטודנטים הלומדים בלמידה מתוקשבת אכן מצפים ורוצים שתהיה נוכחות אישית של המרצים/מורים בקורסים המבוססים על למידה מתוקשבת. במחקר הנוכחי השתתפו 68 סטודנטים שלמדו בלמידה מתוקשבת שענו על שאלונים בנוסף לקבוצת מיקוד. המחקר נערך בכמה אוניברסיטאות אוסטרליות מובילות. ממצאי המחקר מוכיחים כי הרוב הגדול של הסטודנטים מצפה לנוכחות אישית ומעורבות רגשית של המרצים/מורים בקורס המתוקשב. הסטודנטים מצפים מהמרצה המלמד בקורס מתוקשב לגלות יותר יחס אישי , להפגין רגשות , להיות פתוח , לגלות הומור ולהתייחס באופן אישי ללומד באמצעות משובים אישיים ( Andrea Reupert, Darryl Maybery, Kent Patrick, Philip Chittleborough ).

באוניברסיטה הפתוחה נלמדים שיעורי וידאו סינכרוניים מרחוק החל משנת 2001. בנוסף לשיעורי וידאו חיים באמצעות מערכת אופק ומערכת וידאו-קונפרנס, מוצעת בקורסים רבים כיתה וירטואלית, שבמסגרתה מתקיימים מפגשים אינטראקטיביים מרחוק באמצעות מערכות שונות כמו WebEx ,GoToMeeting ו.Elluminate . במסגרת הכיתה הווירטואלית ניתנים השיעורים בזמן אמת, באמצעות רשת האינטרנט – מהמחשב האישי של המרצה (בביתו או במשרדו) אל בתי הסטודנטים. אלה שומעים ורואים זה את זה, צופים בחומרי למידה הכוללים הסברים, הדגמות, המחשות, סרטונים, מבחנים אינטראקטיביים או בהדגמת יישומי מחשב ואתרי אינטרנט. המורה גם יכול להשתמש בכתיבה חופשית באמצעות עט דיגיטלי ויכולת זו עשויה להיות זמינה גם לסטודנטים. המערכת מאפשרת אינטראקציה בין השותפים בשפה חופשית ובצ'אט וכוללת כלים לניהול השיעור ולקבלת משוב על מצב הסטודנטים בכל רגע נתון. כל השיעורים מוקלטים ועומדים לרשות הסטודנטים באתרי הקורסים ( מיכל בצר-אמר ).

לא כל אוניברסיטאות והמכללות המיישמות תהליכי למידה מתוקשבים הצליחו בהכרח לשפר ולטייב את תהליכי ההוראה והלמידה. הבעיה היא שהאוניברסיטאות והמכללות אינן בהכרח מודעות לגורמים שמעודדים הצלחה או כישלון או לאיכות השינוי האמיתי שהתבצע , אם בכלל. כלומר, יכולת ההערכה המוסדית של תוכניות התקשוב היא חד-ממדית. על מנת לסייע לאוניברסיטת ולמכללות להעריך את איכות תוכניות התקשוב והלמידה מרחוק פותח מודל בשם eMM אשר נוסה בניו זילנד, אוסטרליה ובאנגליה. המאמר מציג את הנדבכים העיקריים של מודל eMM כמודל כוללני עבור הנהלות האוניברסיטאות והמכללות השואפות לבדוק ולהעריך יותר לעומק את תוכניות התקשוב החינוכיות בקמפוס ( Marshall, Stephen).

ההכרזה על היישום החדשני של חברת גוגל Google-Wave לוותה בקול תרועה גדולה והיום יש ביקורת בעולם על ישימות של והצורך ביישום מתקדם זה של תקשורת סינכרונית בין אנשים . בינתיים , מתברר כי הפוטנציאל העיקרי של Google-Wave הוא לא בתחום העסקי ולא בתחום תרבות הפנאי אלא דווקא בחינוך בכלל ובחינוך הגבוה בפרט. המאמר הנוכחי מדווח על ניסוי שנערך לאחרונה באוניברסיטאות בארה"ב ובאירלנד עם היישום של Google-Wave . ממצאי הניסוי מראים כי ניתן להשיג שיתופיות גבוהה ודינאמית במידע וידע בין סטודנטים הלומדים באותו קורס ויותר מכך בין סטודנטים הלומדים בקורסים שונים ומתחברים באמצעות Google-Wave לדיון שיתופי או יום עיון שיתופי כולל חילופי מידע סינכרוניים מקבילים בוידאו , טקסטים וקבצים. מתוך הניסוי עולה כי ליישום החדש Google-Wave יש פוטנציאל חינוכי וטכנולוגי לעריכת ימי עיון משותפים מסוג Webinars באוניברסיטאות ובמכללות .

מאמר מעניין של אסתי דורון. ההצצה המקרית בכיתות תורמת לה למספר תובנות: "מפליא הדבר, אך המחזה הזה של תלמידם שעובדים בניידים (כמו בספרים ) כבר לא מרגש אותי. אם בעבר הייתי נפעמת בכל פעם שבקרתי בכיתות וחזיתי בכך, הרי שכיום בבתי הספר שבהם התלמידם לומדים עם ניידים כאורח חיים אין דבר טבעי יותר ונכון יותר. הם נבחנים בעזרתם, הם מתרגלים בעזרתם והם חוקרים בעזרתם. אני צריכה לצבוט את עצמי ולהזכיר לעצמי שוב ושוב שזוהי איננה תמונת המצב הרווחת בבתי הספר בארץ, ובוודאי שלא בכל בתי הספר שבהם עובדים עם ניידים.2. ועדיין יש "חידושים" בשימושים שעושים תלמידים ומורים עם ניידים."

אסתי דורון מדווחת על פעילות סינכרונית של למידה מרחוק ביום מקוון שנערך בחטיבת הביניים בו היא מדריכה ומייעצת. "הרציונאל לקיום היום המקוון היה הרצון לשבור את אחידות המקום שמאפיינת את הלמידה בבית הספר ולאפשר לתלמידים בשכבה ז' ללמוד מהבית. מאחר והתלמידים הצטוותו לזוגות אפשרנו להם להתחלק כראות עיניהם, מבלי להתחשב בכתות ובקבוצות של הכיתות". בתגובות למאמרון מצאנו כמה תובנות חשובות של מארגנת היום המקוון בביה"ס ומורים מבתי ספר אחרים שארגנו ימים מקוונים.

אתר הדרכה "הנחיות פדגוגיות" למורים/מרצים לפיתוח פעילויות מקוונות ב Moodle . בשנתיים האחרונות מתברר יותר י ויותר כי Moodle היא מערכת חכמה לניהול למידה בקוד פתוח , מערכת שהולכת ונעשית מותאמת לבתי ספר ולמכללות ולמגוון מוסדות חינוך בישראל.באתר הנחיות פדגוגיות המיועדות לצוותי מרצים, ,מורים ומדריכים פדגוגיים המבקשים לפתח קורסים ופעילויות מתוקשבות מבוססות למידה עצמית ו/או שיתופית. האתר פותח ע"י מומחית התקשוב החינוכי , ד"ר אורית צייכנר.

ההפעלה של ימים מקוונים בבתי ספר תיכוניים ובחט"ב בישראל מייצגת את אחת הדרכים המאתגרות מבחינת התלמידים לשילוב האינטרנט ועולם התקשוב לחיי היום יום של ביה"ס. ישנם בתי ספר בישראל שהתחילו בפעילות מתוקשבות מבורכת כזו והפסיקו לאחר כמה שנים , אך ישנם כמה בתי ספר הממשיכים לקדם את הפעילות של ימים מקוונים ומשפרים אותה משנה לשנה. כך לדוגמא, מורי ותלמידי קריית החינוך ע"ש בן גוריון בעמק חפר מפעילים זו השנה השלישית את הפעילות באינטרנט של ימים מקוונים . הפעילות המתוקשבת השנתית של ימים מקוונים שהתקיימה בניצוחה והשראתה של עדנה סיון הסתיימה לאחרונה בהצלחה רבה ובתחושת התרגשות והתחדשות אצל התלמידים. במסגרת היום המקוון התלמידים שהו בבתיהם ובצעו מטלות מתוקשבות במקצועות מדעים, תרבות ישראל ותנ"ך, אותן הם שלחו לאתר האינטרנט הבית ספרי. במקביל, נפתח פורום מתוקשב באינטרנט בכל מקצוע.

הוראה בסביבת לימוד מרחוק מתאפיינת בהפרדה פיזית בין המרצה לסטודנט. כתוצאה מהפרדה זו נוצר במהלך השיעור חלל פסיכולוגי-תקשורתי בין המרצה לסטודנט שעלול לגרום לפערים בהבנת החומר או להתפתחות של תפיסות שגויות של סטודנטים לגבי עצמם ולגבי תהליך הלמידה. זיהוי מנגנונים פדגוגיים אשר תורמים לצמצום החלל הפסיכולוגי-תקשורתי מהווה אתגר מרכזי לחוקרים בתחום ההוראה והלמידה המקוונת. המרכז ללמידה מתוקשבת באוניברסיטת בר-אילן מפתח אסטרטגיות הוראה ומיישם את מודל ה-SWOT לצורך הערכת נקודות חוזקה וחלושה ובן להערכת הזדמנויות וסיכונים ביחס להוראה מקוונת בקורסים אקדמיים, במגוון רחב של תחומי תוכן (אורית צייכנר, אינגריד ברט, חיים טייטלבאום, אוניברסיטת בר-אילן ) .

אם עד כה הכרנו בארה"ב את התפתחות בתי הספר התיכוניים הוירטואליים (אשר היקפם גדל כל הזמן) , לאחרונה החלו גם בתי הספר התיכונים הרגילים בארה"ב להציע קורסים מקוונים לתלמידים במקום מפגשי פנים-אל-פנים בבתי הספר. התומכים של מהלך זה מצביעים על יתרונות ממשיים של שילוב למידה מקוונת בתוך מערך ביה"ס מסורתי. המורים בביה"ס המלמדים פנים-אל-פנים מכירים את התלמידים ויכולים לסייע להם בתמיכה במהלך הלמידה המתוקשבת מהבית או ממעבדות המחשב בביה"ס. המדיניות החדשה של מחוזות החינוך בארה"ב היא ליצור דרישה למכסה של שעות למידה שבוגר תיכון יידרש ללמוד בקורס מקוון כחלק מלימודיו בביה"ס התיכון הרגיל. הכוונה היא שעד שנת 2015 כל בוגרי התיכון בארה"ב יידרשו ללמוד כמה קורסים בתיכון באופן מתוקשב בלמידה מרחוק. ממקורות מידע אחרים דווח כי ממשל אובמה תומך בכיוון התפתחות מתוקשב זה ורואה בו חלק מתוכניות העתיד שלו לחינוך.

שונים שפורסמו לאחרונה מציינים את עליית משקלם של רשתות חינוכיות בדור הבא של מערכות למידה מרחוק. אחת הפלטפורמות המתוקשבות המצליחות בתחום זה היא הפלטפורמה הפתוחה הידועה בשם Elgg. היא מאפשרת יצירת קהילת ידע שיתופית לצד העלאת תכנית לאתרי משנה באינטרנט. היא מאפשרת יצירת רשת קשרים חברתית , שיתוף תכנים, שיתוף מידע, פרסום בלוגים וגם מערכת הודעות ועדכונים הדומה לטויטר. זו מערכת שקופה, אינטואיטיבית מאד והרבה פחות היררכית מפלפטפורמות אחרות ולכן נראה שיש לה סיכוי להחליף את מערכות הלמידה המתוקשבות כגון Moodle Blackboard . היא לא תוכננה במקור למטרות למידה מתוקשבת , אך הפוטנציאל שלה והעדר המורכבות מושכים , גורמי חינוך שונים להפוך אותה בפועל לפלטפורמה מסייעת ללמידה מתוקשבת. גם התגובות של סטודנטים שהתנסו במערכת ELGG היו נלהבות. עובדה, זה מה שקרה באוניברסיטת ברייטון באנגליה בשנה האחרונה. אוניברסיטת ברייטון באנגליה משלבת בצורה רצינית את הפלטפורמה של ELGG על מנת לצמצם את תלותה בפלטפורמת הלמידה המתוקשבת של Blackboard.

ניתוח מתודי של מחקרי למידה מרחוק ( 690 מחקרים) שהתפרסמו בין השנים 200-2008 . הממצאים מלמדים כי יש אמנם מעבר ללמידה מרחוק בהרבה מגזרים ותחומים בחינוך , אך המעבר אינו כרוך בהכרח בחדשנות חינוכית , אלא מייצג קו שמרני של הדגשת ההיבטים הקשורים לפרדיגמה של לומדים –מרצים ופחות להיבטים של חדשנות בשיטות הלמידה או לפלטפורמות של למידה חברתית ושיתופית . ניתוח המחקרים מצביע על מגמות של התקדמות הדרגתית אבל בקו שמרני למדי של העתקת שיטות ההוראה המסורתיות לאינטרנט ( Olaf Zawacki-Richter, Eva Maria Bcker, and Sebastian Vogt ).

רפלקציה מעניינת של מרצה באוניברסיטה אמריקאית המתמודד עם שינוי בדרכי הלמידה המקוונת בקורס היסטוריה שהוא מעביר שם. אחת התובנות אליהם הגיע במהלך הקורס להיסטוריה סינית היה ההכרה כי הפלטפורמות הקיימות ללמידה מתוקשבות (כגון בלקבורד או מודל) מאפשרות אמנם ארגון יעיל של חומרי הלמידה אך האינטראקציה והקשר בין הסטודנטים לבין עצמם ובין המרצה לבין הסטודנטים הופכת להיות ירודה. על מנת לשנות מציאות זו, הגיע המרצה למסקנה שעדיף לו לעבור ללמד לעבור ללמד באמצעות פלטפורמה של רשת חברתית (NING ) שהיא אמנם פחות היררכית אך בהיותה שקופה מאפשרת אינטראקציה טובה יותר. עוד תובנה של המרצה הייתה למנוע עומס מידע שיוטל על הסטודנטים על מנת להגביר את העניין שלהם בנושא ולשלב במהלך הלמידה המתוקשבת כמה וכמה כלים פתוחים מיוזמתו המאפשרים עבודה שיתופית של הסטודנטים באינטרנט ללא זיקה ישירה לפלטפורמה הטכנולוגית העיקרית. אחד הכלים האלו היה כלי פתוח בשם Diigo. המסקנה מרפלקציה זו היא שעדיף לפעמים להשאיר למרצים את שיקול הדעת בבחירת הכלים הפתוחים להוראה וללמידה מתוקשבת ולא לכפות על כולם שימוש בכלי אחיד והיררכי להוראה מתוקשבת ( Clay Burell).