סקרי ההוראה אינם מודדים את איכות הקורס או את יכולתו של המרצה להעביר את חומרי הלימוד. נהפוך הוא, הם מיטיבים לאמוד את שביעות הרצון של הלקוחות, קרי הסטודנטים, ונועדו להעניק להם תחושת שליטה ומעורבות. ולא בכדי, הרי מידת שביעות הרצון של הסטודנטים יכולה לקבוע את יחסי הציבור, דעת הקהל, השיח ברשתות החברתיות ושיעור ההרשמה בשנים הבאות, ולעיתים אף את עתידו הקיומי של המוסד (בעיקר במכללות הפרטיות). על רקע זה, מדווח כי ראשי האוניברסיטאות מודעים לנזק הפוטנציאלי הטמון בתגובות הפוגעניות של סקרי ההוראה, אך מציינים כי תגובות פוגעניות מופיעות רק ב-1% מן הסקרים ועדיין נמנעים מהשגת מידע באמצעים אחרים. זאת, על מנת לחסוך בכוח העבודה הדרוש לצורך קבוצות דיון, ראיונות עם סטודנטים או שיפוט עמיתים.

מאמר זה מצביע על שלושה מודלים פופולריים ועכשוויים בתחום של פרסונליזציה של למידה במערכת ההשכלה הגבוהה: תגים דיגיטליים, טכנולוגיית למידה אדפטיבית ולמידה מבוססת-יכולת. הפרסונליזציה של הלמידה מאפשרת ללומדים להשתחרר ממגבלות הזמן, המקום וקצב ההתקדמות הכיתתי ומשחררים אותם להתמקד ולהתעמק בנושאים אשר מסקרנים אותם. זאת, מתוך תפיסה לפיה סטודנט שיכול להתמקד בתחומים בהם הוא מתעניין, או בקיא, צפוי להעצים את ביטחונו העצמי, את הידע הממוקד-מקצוע ואת המיומנויות העתידיות שלו. גם מצדם של המרצים, הפרסונליזציה של הלמידה יכולה לתרום ליחסי הסטודנט-מרצה משום שזו מייתרת את המאמצים המושקעים בפיקוח על כללים ותקנונים אקדמיים רשמיים.

המאמר קורא לשיח ביקורתי אודות אידיאל ההשכלה הגבוהה הציבורית ולחשיבה על אלטרנטיבה אפקטיבית למודל הניאו-ליברלי השולט כיום באוניברסיטאות. בתהליך החשיבה מחדש על האוניברסיטה הציבורית, הסוגייה של הערכה ומדידה נותרה ללא דיון מספק. המאמר טוען כנגד השימוש בהערכה מסורתית העושה שימוש בציונים להערכת סטודנטים. זאת, מתוך התפיסה שערעור על המקום המרכזי שניתן לציונים בהשכלה הגבוהה הוא חיוני בפיתוח המודל האידיאלי של האוניברסיטה הציבורית.

אחת האסטרטגיות האפקטיביות להעלאת תפוקות הפרסום של סגל אקדמי היא ארגון ריטריטים של כתיבה. מחקר זה מציג סקירה אינטגרטיבית של מאמרים שבחנו את היתרונות, האתגרים והמאפיינים של ריטריטים אלה. הממצאים הצביעו על שורה יתרונות אישיים, מקצועיים וארגוניים לריטריטים של כתיבה וכן על חמישה מאפיינים שלהם התומכים בהגדלת תפוקות הפרסום: זמן ומרחב מוגנים, קהילת כותבים, פיתוח יכולת כתיבה אקדמית, רווחים אישיים והשקעה ארגונית.

תנועת ההאטה בחינוך קמה בסוף שנות ה-80 כתגובת נגד לחינוך הקונבנציונלי מונחה הסטנדרטים. בשונה מהגישה החינוכית הממוקדת בזיכרון של עובדות, ידע ומיומנויות שיש בהם צורך בעולם העסקים, גישת ההאטה רואה את המוקד של החינוך בטיפוח חשיבה ביקורתית, מודעות עצמית, משמעת, חוסן, מנהיגות, אמפתיה וחמלה. תנועת ההאטה בהשכלה הגבוהה שואפת לטפח בוגרים המבינים את הרלוונטיות של המקצוע והייעוד שלהם בתוך ההקשר האקולוגי, החברתי והתרבותי.

גלובליזציה ואינטרנציונליזציה (בינאום) יצרו צורך לדיאלוג בין-תרבותי בין אנשים בעלי תפיסות ואמונות שונות בקהילה ומחוצה לה. הוראת שפה זרה מהווה פלטפורמה מתאימה לחינוך ששם לעצמו למטרה לחנך את הסטודנטים לאזרחות בין-תרבותית. המאמר מתאר מחקר פעולה שנערך במסגרת קורס ספרדית באוניברסיטת קליפורניה. במהלך הקורס התנדבו הסטודנטים בעבודה עם מהגרים וקטינים פליטים ממרכז אמריקה. הממצאים הראו מודעות מוגברת של הסטודנטים למיומנות שפה וכן העמקת היכולת הבין-תרבותית.

המחקר הנוכחי בחן את עמדותיהם של סטודנטים ומרצים באשר לשילובם של סטודנטים על הרצף האוטיסטי בתפקוד גבוה באקדמיה. המחקר התבסס על חקר מקרה של תוכנית לשילובם של סטודנטים אלה באוניברסיטת אריאל. מממצאי המחקר עולה כי השתלבותם של סטודנטים עם אוטיזם בתפקוד גבוה בלימודים אקדמיים עשויה להצליח בתנאי שקיימת מודעות בקרב המרצים ובקרב כלל הסטודנטים בנוגע למהות הלקות. כמו כן, יש חשיבות רבה לשיטות ההוראה, לתמיכה מוסדית ולאקלים לימודי־חברתי שיש בו סובלנות והכלה.

עם המעבר מהתיכון למערכת ההשכלה הגבוהה, סטודנטים רבים שרויים בציפיות שגויות לגבי הטבע וההוויה של הלימודים המתקדמים ונשארים במערכת בחוסר רצון. הם עלולים להקשות על המרצים לנהל את השיעור ולפגוע באווירה הלימודית באופנים הבאים: התעסקות במכשיר הנייד או ב- Tablet, הקמת רעש, חוסר הקשבה, איחורים לשיעורים, השמעת הערות סרקסטיות או מזלזלות, נמנום במהלך השיעור, אי הכנת שיעורי בית, זיוף נוכחות, העתקת מטלות ועוד.