חינוך מיוחד ופסיכולוגיה בחינוך

הפרעת קשב וריכוז (ADHD) היא אחת ההפרעות הפסיכיאטריות הנפוצות ביותר, המשפיעה על 10-6 אחוזים מהילדים. מחקרים מהעת האחרונה הראו שהמחלה ממשיכה לגיל ההתבגרות ולבגרות. המטרה של מושב זה היא לסקור את מצב מדע האבחון והטיפול של הפרעת קשב וריכוז במבוגרים צעירים וסטודנטים בקולג'. אוכלוסייה זו מציבה אתגרים התפתחותיים ייחודיים בהערכת התסמינים והדבקות בטיפול. היעד של הצגה זו היא לקדם הבנה טובה יותר של אבחון דיפרנציאלי ואפשרויות טיפול אפקטיביות הספציפיות לקבוצת גיל זו (Glod, C., 2016).

המחקר הנוכחי מתכוון לנתח את ההישגים האקדמיים והפרופילים הקוגניטיביים של תלמידים בעלי חרדה גבוהה ממתמטיקה וחרדה נמוכה ממתמטיקה. הממצאים הראו שתלמידים בעלי חרדה גבוהה ממתמטיקה היו חלשים במספר מדדים של הישגים במתמטיקה, אך לא במיומנויות קריאה וכתיבה. תלמידים אלו דיווחו על ציונים נמוכים יותר בביצועים של הזיכרון לטווח קצר ושל זיכרון העבודה (עם קשיים הקשורים בעיכוב מידע לא רלוונטי) מאשר ילדים בעלי חרדה נמוכה ממתמטיקה (Passolunghi, M. C., Caviola, S., De Agostini, R., Perin, C., & Mammarella, I. C).

תגובה להתערבות (Response to intervention) יכולה להיחשב כפרקטיקה יומיומית בחלקים רבים של ארה"ב, בעוד שבפינלנד, מתעצבת רק לאחרונה מסגרת חדשה של תמיכה בלמידה. הבחירה בפינלנד כשותף השוואתי עבור נייר מדיניות זה מוצדקת מאחר והייתה התייחסות נרחבת למערכת החינוכית שלה על בסיס התוצאות הטובות שזכתה להן במסגרת מבחני פיז"ה (Bjorn, Piia M.; Aro, Mikko T.; Koponen, Tuire K.; Fuchs, Lynn S.; Fuchs, Douglas H., 2016).

החלטתם להתרכז במשימה מסוימת ומצאתם עצמכם מוסחים ממנה תוך זמן קצר? אל תתייסרו ממחשבותיכם הנודדות. מומלץ להתיידד עם ההסחה ואפילו לבחור האם לחזור למשימה המקורית או לתת מקום לאבדן הריכוז. עצם הערנות וההתיידדות עם מבנה ההסחות שלנו, ישפרו את יכולת הריכוז שלנו ויגבירו את הסיכוי שנבקש לחזור למשימה ולהשלים אותה (אתר חברת מתודיקה).

מטרת המחקר הייתה לחקור את הגורמים המשפיעים על יכולת המורה בבית הספר היסודי (בצפון קרוליינה) להבין את הצרכים האקדמיים של אוכלוסיית תלמידים בחינוך מיוחד המתאפיינת בשונות אתנית, תרבותית וגזעית, ואת הדרכים שבהן הערכים והאמונות שלהם השפיעו על השימוש בדרכי הוראה מגיבת-תרבות בכיתה (Jones-Goods, K.M., & Grant, M.C).

מטרת המאמר הנוכחי היא לתאר את שיטת החינוך הכפולה, dual education system, ואת הכשרת המורים הנהוגה בסינגפור (התואמת לה), הדואגת לחינוך תלמידים עם מוגבלויות בסביבה נפרדת. שיטת החינוך הכפולה היא שיטה לפיה התלמידים לומדים בבתי ספר מקצועיים ובמקביל עוברים תהליך חניכה במקומות עבודה (מפעלים) המתאימים להכשרתם.

מחקר פורץ דרך הצליח לנבא את היכולת של אנשים לתת תשומת לב וקשב למשימה. הניבוי מתבסס על מיפוי סריקות מוח ובניית "פרופיל קשרים מוחיים" ממנו ניתן לדעת את עוצמת הריכוז והקשב שלהם. לטענת החוקרים, ניתן יהיה לפתח "מדד תשומת לב מוחי" לכל אחד מאיתנו, ולאפשר לנו ללמוד באופן מותאם יותר, על פי דפוסי הקשרים במוח שלנו (אתר חברת מתודיקה).

עמדות של מורים כלפי חינוך מכיל (inclusive education) חיוניות להצלחתו, במיוחד כשבגיל הרך השונות בין ילדים הולכת וגדלה וזוהי מעורבותם הראשונה בחינוך הפורמלי. מטרת המחקר הייתה לבחון גורמים התורמים ליצירת עמדות חיוביות לחינוך מכיל במהלך הכשרת מורים להוראה בגיל הרך. מדגם המחקר כלל 139 מתכשרים להוראה לגיל הרך בסיום לימודים לתואר ראשון או לתואר שני בתחום זה. ככלל, המחקר הנוכחי הראה שמתכשרים להוראה לגיל הרך הם בעלי עמדות חיוביות לחינוך מכיל ולתיאוריה שבבסיסו (Hoskin, J., Boyle, C. & Anderson, J).

אל מול זרם "הפסיכולוגיה החיובית" של מרטין סליגמן המאמר דן בשאלה אם הפסימיות פסולה ואם על האדם להתרחק ממנה כמפני אש. בניתוח המשווה בין האפקטיביות של האופטימיות ובין זו של הפסימיות הוא מציע התייחסות ביקורתית ומפוכחת כלפי זו וכלפי זו, ובתוך כך מראה כמה מתפקידיה החיוביים של פסימיות שקולה בחייו של אדם (אדיר כהן).

לקות הקשב הינה אחת הלקויות הנפוצות ביותר בתוך מערכת החינוך הרגילה בעולם ובישראל. על אף שלימוד ילד עם לקות קשב לכאורה מצריכה הכשרה של חינוך מיוחד, הרי שבפועל מכיוון שרובם המוחלט של הילדים עם לקות הקשב לומדים במערכת החינוך הרגילה, מוריהם הינם מורים שעברו הכשרה להוראה דיסציפלינרית, אך לא להוראת תלמידי חינוך מיוחד. אי לכך, עולה השאלה אילו כלים יש למורה ה"רגיל" להתמודד בהצלחה עם תלמיד עם לקות קשב, ולהצליח לקדמו ולהביאו להישגים, כאשר כל זה נעשה במסגרת של כיתה רגילה, בה לומדים כשלושים תלמידים בממוצע. מסתבר שלא מעט (הדס דוויק).

מאמר זה מציג מודל שש שלבי לניתוח מקרה (Case Study) של תלמיד בסיכון. המודל המוצע מרחיב את ההתבוננות על התלמיד, על המורה ועל בית הספר כארגון, וכך משפיע על תפיסות עולם ועל הפרקטיקה בהתערבות עם תלמידים בסיכון. העיגון התיאורטי המוצג בכל שלב מאיר את נחיצותו של השלב בשינוי פרדיגמות באשר לתלמידים בסיכון (נרקיס שור).

בתל אביב פועלים ארבעה מרכזים טיפוליים תחת הגג של העירייה ומשרד החינוך: מרכז אביבית, שמשרת את צפון העיר; מרכז אביב שמשרת את דרום העיר; ומרכז רימון ומרכז הירש, שפועלים ביפו. מטרת המרכזים הטיפוליים היא לתת מענה לילדים הלומדים במסגרת חינוכית רגילה ונתקלים בקשיים שונים, בעיקר כדי להכין אותם למעבר לכיתה א'. למרכזים מתקבלים ילדים הזקוקים לחיזוק בתחומים שונים – למשל בתחום החברתי, או לטיפול בריפוי בעיסוק, בקלינאות תקשורת וכדומה (לימור דומב).

פרופ' רוברט באר וד"ר אמילי גיבסון מציעים לבתי ספר לפתח תרבות של תקווה כדי להביא לשיפור בהישגיהם של תלמידים מרקע סוציו־אקונומי נמוך. בריאיון להד החינוך הם מציגים את ארבעת הזרעים שיש לטעת בתלמידים: אופטימיות, תחושת שייכות, גאווה ותכלית; וגם איך עושים את זה (יותם שטיינבוק).

במסגרת בימת הדיון בביטאון זה התפרסם 'קול קורא' המזמין לדיון בנושא: ״סטודנטים עם ליקויי למידה כמורים וכמחנכים לעתיד.״ בימה זו מאפשרת לנו כאנשי חינוך להעלות מחשבות ולעסוק בסוגיות הקשורות להשפעת הלקות על תפקודו המקצועי של המורה לעתיד וגם לבחון את תפיסתנו החינוכית בהקשר זה. אנו, קבוצה של מורי מורים בחוג לחינוך מיוחד במכללה האקדמית בית ברל, בחרנו לדון בסוגיית הכניסה להוראה של מורים עם ליקויי למידה דרך ה'קול קורא' שהתפרסם בביטאון זה ולנתח את האופן שבו ניסחו אותו מחבריו. נקודת המוצא לדיון היא שהטקסט במודעה משקף עמדות ותפיסות שכיחות בקרב העוסקים בהכשרה להוראה וגם בציבור הרחב. מצאנו כאן הזדמנות להביע את עמדתנו על השיח המתנהל בציבור סביב נושא חשוב זה. את עמדותינו נציג על פי הסעיפים השונים כפי שמופיעים ב'קול קורא' (גלעדה אבישר, מרים בן-יהודה, אורית גילור, ריבה מנדל, פנינה שביט).

מורים יכולים להעביר משוב תוך שימוש במונחי גוף ('אתה חכם') או במונחי תהליך ('עבדת קשה'). משוב במונחי גוף יכול להוביל לתוצאות אקדמיות שליליות, אך קיים מחקר ניסויי מועט הבודק את השפעת המשוב על תפיסות של ילדים לגבי יחסי תלמיד-מורה. המחברים בחנו את ההשפעות של משוב במונחי גוף, תהליך, ואי-מתן משוב על התפיסות של ילדים את הקשר שלהם עם מורה (דמיוני) בעקבות הצלחה או כישלון ( Skipper, Yvonne; Douglas, Karen, 2015).

המחקר המתואר נועד לחשוף את הרגשות האקדמיים של סטודנטיות באשר לתהליך למידה בסביבה עתירת דוגמאות, וזאת על מנת לקדם את הידע התאורטי והפרקטי על אודות תפקידיהם של רגשות בלמידה אקדמית באמצעות דוגמאות. לשם כך נבחן בשנים תש"ע-תשע"ג קורס אקדמי המתקיים במכללה לחינוך; במחקר השתתפו 70 סטודנטיות העוסקות במגוון מקצועות החינוך. במהלך הקורס התבקשו הסטודנטיות לסכם טקסט אקדמי על אודות תאוריית למידה ולהציגו באופן מילולי או גרפי אשר ישקף את הבנתן אותו: תחילה היה עליהן להכין גרסה ראשונית, ולאחר מכן לשכלל אותה על בסיס עיון במאגר דוגמאות – תוצרי עבודתן של סטודנטיות בשנים קודמות. ניתוח התוכן והניתוח הלשוני של הממצאים חשפו פסיפס של רגשות אקדמיים באשר ללמידה ממאגר דוגמאות. נמצא שרגשות אלה מעצבים שישה טיפוסים רגשיים אקדמיים של משתמשים במאגר דוגמאות (חוה גרינספלד, אפרת נבו).

מאמר זה סוקר את הספר "בריונות: ההרס החברתי של העצמי" (Bullying: The Social Destruction of Self), המציע טיעון מעורר מחשבה לגבי ההשפעה הרוחבית של השפלה, בושה ובריונות. כותבת הספר מותחת ביקורת על היסודות של הבריונות מאחר ותופעה זו קשורה להשפלה ולבושה, מעבר לשיח האופייני שבו מתקיימים רוב הדיונים על בריונות בתוך האקדמיה ובתוך החברה. בעשותה כך, הכותבת מניחה שאנשים צריכים להכיר את הכוח של ההדרה החברתית ואת האופן שבו היא מנציחה את ההתנהגות הבריונות. באמצעות טיעון מפותח היטב, היא מנסה לשנות את הדרך שבה אנו רואים את הבריונות בחברה שלנו. יתר על כן, היא מציעה לאנשים שספגו איומים, דרך להבנות מחדש את הזהות שלהם לאחר שזו נהרסה על ידי התנהגות בריונית (Joseph R Jones , 2015).

בעשורים האחרונים נצבר מידע אטיולוגי משמעותי המקשר בין סגנונות הורות, המתאפיינים בשליטה הורית גבוהה ובהעדר קבלה הורית, לבין חרדה מוגברת בקרב ילדים. עם זאת, סקירת ספרות המחקר בתחום מלמדת כי תחום האטיולוגיה של דפוסי חרדה ספציפיים של ילדים, בזיקה לסגנונות הוריים, לא קיבל ביטוי אמפירי עקיב ומספק. המחקר הנוכחי מתמקד אפוא בבחינת הקשר שבין סגנונות הורות לבין דפוסי חרדה ספציפיים של הילדות ובניסיון לנטר את התפקיד הייחודי, שמימדים הוריים ממלאים בהקשר של חרדה מוגברת של ילדים. במחקר השתתפו 101 ילדים בני 13-11 בלא היסטוריה קלינית ידועה מבתי ספר יסודיים בחינוך הרגיל (יוסי יפה).

מאמר זה מתאר מחקר חלוץ בהקשר הישראלי, שבוחן את הקשר של סביבת האינטרנט לשיפוט מוסרי. באופן ספציפי, המחקר בוחן אם קיים שוני בשיפוט המוסרי של בני נוער בחיי היומיום בהשוואה לזה שבסביבת האינטרנט ואם קיים קשר בין השיפוט המוסרי בסביבת האינטרנט לבין ההתנהגות בפועל בסביבה זו. הבחינה נעשית בהסתמך על פרופיל השיפוט המוסרי של אדד (1988), המבטא את שכיחות השימוש באופני שיפוט מוסריים תוך הנחה שהתוכן מוביל את ההכרעה המוסרית ושהשיפוט לא תלוי באופן בלעדי ברמה המוסרית שהאדם הגיע אליה ובעקרונות שהוא דוגל בהם בנוגע לטוב ולרע (מבנה מוסרי) אלא גם באירועים סביבתיים משתנים לפי הנסיבות. פרופיל זה מתייחס לחמישה סוגים של הכרעות מוסריות: שיפוט הומני (מוסרי), שיפוט אינטרסנטי אישי (לא מוסרי), שיפוט אינטרסנטי חברתי (לא מוסרי), שיפוט כפול ערך וחוסר שיפוט (דן בוכניק, מור דשן).

שיעור הנשירה של מורי חינוך מיוחד מוכשרים מאוד הוא בעיה נרחבת בארצות הברית. מחקר זה בחן את הקשר שבין תתי-הסולמות של השחיקה כמו תשישות רגשית, נתק מן העצמי והישגיות אישית ביחס ל-10 משתנים דמוגרפיים. הנתונים מצביעים על כך שקיים קשר בין כל המשתנים הדמוגרפיים לבין שחיקה. אולם, ניתוח היסקי של מגדר ומצב משפחתי הקשורים לשלושת תתי-הסולמות הראה כי ההבדלים אינם מובהקים מבחינה סטטיסטית (WILLIAMS, JOY; DIKES, CATHERINE, 2015).