חינוך מיוחד ופסיכולוגיה בחינוך

סקירה זו מבקשת לעסוק במעמדם של מזדקנים וזקנים עם מוגבלות שכלית התפתחותית (מש"ה), לבחון את מאפייניהם הבריאותיים, הרגשיים, החברתיים והקוגניטיביים, לאתר את דרכי ההערכה, המדידה והאבחון של אוכלוסייה זו ולדון בצרכיה השונים. מטרתה היא ליצור מסד מבוסס-ראיות לאיתור אוכלוסייה זו ולבחון דרכי תמיכה וטיפול מגוונות, הנותנות מענה לצרכים ולמאפיינים המיוחדים שלה. נקודת המוצא התאורטית של סקירה זו משלבת בין הגישה ההומניסטית ובין הגישה החברתית למוגבלות לצורך איתור, הערכה וטיפול באוכלוסייה זו.הסקירה כוללת ידע מחקרי לצד ניסיון קליני ומעשי מישראל וממדינות נוספות, במיוחד ארה״ב, אנגליה, אוסטרליה ואירלנד. בחינת סלי השירותים השונים המיועדים לאוכלוסייה זו, מיהותם של הגופים הממשלתיים והחוץ-ממשלתיים המעניקים את השירותים ותהליכי גיבושה של מדיניות חברתית העוסקת באוכלוסייה זו עשויים לשמש את קובעי המדיניות בהתוויית מדיניות המותאמת לצרכיה המיוחדים. מדיניות שתביא בחשבון את ההיבטים השונים בסקירה תהלום עקרונות יסוד של הומניזם ודמוקרטיה והיא עשויה לקדם את רווחתה של אוכלוסייה זו באופן אפקטיבי ומתמשך.

מהם הגורמים המעצבים הבנות של מורים מתחילים בחינוך המיוחד את תפקידם? סקירה חדשה מעניקה מקום מרכזי למנהיגות מנהל בית הספר

חינוך ביתי הפך בשני העשורים האחרונים לאופציה ממשית עבור משפחות של ילדים מחוננים בעולם כולו. אך למרות הצמיחה בשיעור המתחנכים בבית, יחסם של בתי הספר לתופעה הוא אמביוולנטי אם לא אדיש. יותר מכל מעיד יחס בתי הספר לתופעה על חוסר עניין בשאלה מדוע יותר ויותר תלמידים מחוננים מדירים רגליהם מהמוסדות הרגילים, ובהתאמה, גם המחקר על חינוך ביתי של מחוננים לוקה בחסר.

המחקר בוחן את ההשפעה של מתחים גזעניים בבית הספר ואי-הכרה בתרבות ההיספנית על הפנמת התסמינים בקרב 58 מתבגרים לטיניים ממשפחות בעלות הכנסה נמוכה ובוחן האם הזהות האתנית ממתנת את הקשר הזה. התוצאות מראות שלחץ חינוכי ותרבותי מקושר עם בריאות נפשית גרועה (Stephanie A. Torres and Catherine DeCarlo Sant, 2017 ).

במקרה-מבחן זה, שטבעו תיאורי ופרשני, הכוונה היא לזהות גורמים התפתחותיים והצלחה/כישלון בבית הספר של צעירים מחוננים בגילאים 12 עד 16 בחינוך חובה. הנרטיבים שהוצגו על-ידי החוקרים חושפים את המתח הקיים לעתים בין המאפיינים האישיים של התלמידים ובין ההדרכה שהם מקבלים מבית-הספר. הניתוח שופך אור על השעמום, התסכול והכישלון שתלמידים אלה מתמודדים עמם בחיי היומיום; וכן על קבלת החלטות פזורת-דעת, התנגדות או 'משבר-זהות' המקושרים לסטנדרטיזציה, לציות ולמטלות השגרתיות שבית הספר דורש מהם למלא כיום. הניתוח חושף גם את חשיבות תפקידו של המורה בקביעת תכנית לימודים נפרדת ובחלק מהמקרים גם את השפעת המורה על ההצלחה בלימודים של הצעירים המחוננים.

ישנם הבדלים אינדיבידואליים הן בטמפרמנט והן במוטיבציה. הם מתבטאים למשל במה שנתפש כמתגמל ומה כמאיים, למה ניתן להתקרב וממה יש להתרחק. על אף הבדלים אלו, קיים ידע מועט בספרות המחקרית אודות היחסים בין טמפרמנט ומוטיבציה וכיצד יחסים אלו מתבטאים בסביבה חינוכית. מחקר זה בוחן כיצד אספקטים שונים של טמפרמנט, כלומר רגישויות לגמול ועונש, מנבאים את המטרות אותן מנסים התלמידים להשיג ביחס ללמידה וביצוע.

הורים לילדים עם מוגבלויות שכליות והתפתחותיות מדווחים על מתח רב יותר מאשר הורים לילדים שאינם חווים קשיים דומים. מתחים אלו מחמירים עקב אי שביעות רצון משירותי בית הספר, בעיות בשיתוף ההורים בפעילויות בית הספר ובעקבות צורך ההורים לספק הגנה הורית לילדיהם. מטרת המחקר לבחון האם טכניקות מיינדפולנס יכולות להפחית מתחים הנוצרים בקרב ההורים בנוגע להתנהלות בתי הספר ומסגרות החינוך המיוחד. מיינדפולנס, המכונה גם מודעות קשובה או קשיבות, היא תהליך של הסבת תשומת לב מכוונת המלווה בתגובות לא שיפוטיות והתמקדות בחוויה המתפתחת בזמן הווה. תהליך זה כולל טכניקות רבות ומגוונות המשמשות להורדת רמות לחץ.

נושאו של מחקר זה הוא תשישות רגשית שחשים דוקטורנטים. המחקר בוחן את השפעתם של שלושה משתנים על התשישות הרגשית: הנחיה תומכת, מאמץ של הסטודנט להרשים את המנחה (impression management) והעמדת פנים של הסכמה (facades of conformity, ניסיון להצניע מחלוקות כדי להימנע מעימותים).

השימוש של מתבגרים באינטרנט הופך יותר ויותר לנייד, פרטי וללא השגחה. זהו דבר מדאיג לאור העובדה שהאינטרנט משמש יותר ויותר כמדיום להתנסות בקורבנוּת. אף על-פי שיש הכרה רחבה לכך שלקורבנוּת פנים-אל-פנים יש השפעה מזיקה על התוצאות החינוכיות של המתבגרים, פחות ידוע על המידה שבה לקורבנוּת ברשת יש השפעות דומות. סקירה שיטתית ומטא-אנליזה זו מציעה סינתזה של הקשר בין קורבנוּת ברשת לבין תוצאות חינוכיות של מתבגרים מגיל 12 עד 17, כולל 25 מדידות של גודל אפקט מ-12 מחקרים שהתבססו על מגוון דיסציפלינות (Gardella, Joseph H.; Fisher, Benjamin W.; Teurbe-Tolon, Abbie R., 2017).

ידע נוסף או התמחות מעמיקה יותר לא יכולים למנוע מאיתנו מלבצע טעויות שוב ושוב. גם המומחים הגדולים בתחומם עומדים לבצע טעויות טריוויאליות בתחום ההתמחות שלהם. הדרכה נוספת לא תסייע כי הטעות נובעת מהתעלמות שלנו ממידע שסותר את מה שאנחנו כה בטוחים בו. אם מומחים רוצים להימנע מלבצע טעויות בעתיד, הם צריכים שיהיה מישהו לצידם שיוכל להטיל ספק ולשאול שאלות על הפעולות שלהם (מתודיקה).

נוירופדגוגיה, או מדע העָצָב בחינוך (Educational Neuroscience) משלב ידע מתחום הפסיכולוגיה, פדגוגיה, וחקר המוח והבינה (Mind, Brain and Education – MBE). שילוב זה יוצר שדה מחקר בין-תחומי בעל פוטנציאל להשפעה רחבה על איכות הפדגוגיה. מעבר לכך, הוא מבקש לפרוץ את "הקופסה השחורה" שבמוח, להתבונן פנימה ולהבין את התהליכים המתרחשים בו ולהביא את הממצאים לאנשי הפדגוגיה והפסיכולוגיה – ממצאים שיהוו בסיס איתן לפיתוח גישות פדגוגיות חדשות, פרקטיקות וכלים, שישפרו את איכות ההוראה, יגבירו את המוטיבציה ללמידה, יביאו לפיתוח סביבות למידה מותאמות ורלוונטיות, ויאפשרו תהליכי למידה משמעותיים ואפקטיביים (ריקי נחום).

ישנם סטודנטים עמידים (resilient) עם ליקויי למידה המצליחים "כנגד כל הסיכויים" ומגיעים למכללה. המטרות של המחקר הן לבחון את משאביהם ואת החסמים העומדים בפניהם במהלך לימודיהם. המאמר בוחן את הקשרים בין מסוגלות עצמית אקדמית לבין משאבים אישיים (תקווה ותחושת קוהרנטיות) בקרב סטודנטים עם ליקויי למידה הלומדים במכללה. המדגם כלל 438 סטודנטים הלומדים במכללה שחולקו לשתי קבוצות: 149 סטודנטים עם ליקויי למידה ו-289 סטודנטים ללא ליקויי למידה. התוצאות העידו כי סטודנטים הלומדים במכללה עם ליקויי למידה דיווחו על רמות נמוכות יותר של מסוגלות עצמית אקדמית, כמו גם על רמות נמוכות יותר של תתי-סולמות התקווה ותחושת הקוהרנטיות (Ben-Naim, Shiri; Laslo-Roth, Roni; Einav, Michal; Biran, Hadar; Margalit, Malka, 2017).

המחקר בוחן את התפיסות של מורי שילוב בישראל ביחס למעמדם ולתפקיד שהם ממלאים ביישום הכלת ילדים בעלי מוגבלויות. ארבע תפיסות נמצאו על הרצף החל מאי-מציאת ה"מקום" המתאים עבורם ועד מילוי תפקיד מרכזי ביישום הכלה בשיתוף פעולה עם כל סגל ההוראה ותחושה של אחריות משותפת עבור החינוך של כל התלמידים בבית הספר. הממצאים מראים שהתפיסה האחרונה עשויה להעיד על הכלה אותנטית שכבר קיימת בשטח ועל האפשרות שמנהיגות מתאימה יכולה להוביל ליישומה (Gavish, Bella, 2017).

המושג "הכלה" של תלמידים בעלי צרכים מיוחדים בחינוך רגיל והסתעפויותיו הביא לשינויים במערכת החינוך בישראל – שינויים במבנה, בפדגוגיה, בהוראה ובתפקיד המורים ואנשי חינוך אחרים. תפקיד של מורים בחינוך המיוחד השתנה באופן מיוחד והפך למורכב יותר מבעבר(Avissar, 2012). חינוך לתלמידם בעלי צרכים מיוחדים: הפרדה, שילוב והכלה – חקיקה, רעיונות ודרכי עבודה בארה"ב השפיעו על הדרך שבה תלמידים בעלי צרכים מיוחדים לומדים בישראל.

על אף שנמשכת הירידה ברמת אלימות הנוער בארה"ב, עדיין מדובר בסיבת המוות השנייה במעלה בקרב מתבגרים. יתרה מזו, האלימות בבית הספר ממשיכה להיות מקור לדאגה חברתית-תרבותית, במיוחד בשל תשומת לב תקשורתית. המחקר מלמד בעקביות כי מניעת אלימות בבית הספר כרוכה באמצעים החורגים מפרוטוקולים פורמליים. משתנה אחד שעלה ממחקר זה הוא שאיכות היחסים בין תלמידים למורים, הידועה בשם חיבור בית ספרי (school connectedness), עשויה למלא תפקיד משמעותי במניעת אלימות בבית הספר. עם זאת, יש מעט מאוד ספרות מחקר שעוסקת בשאלה כיצד גורמים מקצועיים בבריאות הנפש, כגון יועצים בבית הספר, יכולים לסייע למורים לטפח חיבור בבית הספר עם תלמידיהם. המטרה הסופית של המודל התיאורטי הזה היא לספק הדרכה מושגית ויישומית למילוי הפער בין מחקר לפרקטיקה.

המחברות מציגות מחקר מקיף שבדק את תופעת ההצקה ברשת בהשוואה לממדים ולאפיונים של הצקה פנים-אל-פנים. הן בדקו את קשת המעורבים: המציקים, הקורבנות והעומדים מן הצד בשני המרחבים החברתיים והגיעו למסקנה שמדובר בתופעה זהה שהרשת משמשת לה כר פורה. אלא שקורבנות האלימות ברשת מאופיינים באופן שונה מאשר קורבנות האלימות המתרחשת בבית הספר. ההמלצות המוצעות להורים ולמחנכים כיצד להתמודד עם חולי חברתי זה אכן דורשות מימוש של 'כאן ועכשיו' (מיכל דולב-כהן ונעם לפידות-לפלר).

המאמר מביא סקירת –על של מחקרים בחינוך שבהם נעשה שימוש בגישת ניתוח שיח ביקורתי (CDA) ופורסמו בשנים 2008 – 2012, זאת על רקע סקירה דומה שנעשתה קודם לכן ((Rogers et al., 2005. ב"ניתוח שיח ביקורתי" מדובר בתיאוריות ושיטות לבחינת שיח מסוגים שונים ככלי להבנת שאלות ותופעות חברתיות. הוא צמח מתוך בלשנות ביקורתית בשנות ה-70. שני ספרים השפיעו במיוחד על התפתחות הנושא Hodge & Kress) 1979, Fowler et al., 1979)). ניתוח שיח ביקורתי ככלי מחקרי הלך והתפתח לכלל מסורות מבוססות שונות בדיסציפלינות ובמדינות רבות בעולם. בין הגישות השונות ניתן להצביע על מכנים משותפים כמו עניין בתכונות של הלשון הממשית של המשתמשים במסגרות טבעיות, או נושאי הקשר(context) ושפה, משלבים לשוניים וכדו' (Wodak & Meyer, 2009).

מחקר קודם הציע שלשאיפותיהם של הורים לגבי ההישגיות האקדמית של ילדיהם עשויה להיות השפעה חיובית על הביצועים האקדמיים של הילדים בפועל. אולם, השפעות שליליות אפשריות של שאיפות-יתר הוריות זכו לתשומת לב מועטה בספרות הפסיכולוגית. תוך הפעלת מודל מדד שינוי דואלי (dual change score model) עם נתוני אורך ממדגם מייצג של 3,530 ילדי בית ספר גרמניים בכיתות ה עד י' והוריהם, המחברים הראו ששאיפות הוריות והישגים מתמטיים של ילדים קושרו על ידי יחסים הדדיים חיוביים לאורך זמן. המחברים מדגישים כי מצאו גם שלשאיפות הוריות שחרגו מציפיותיהם (כלומר שאיפות-יתר) היו יחסים הדדיים שליליים עם ההישגים המתמטיים של הילדים (Murayama, Kou; Pekrun, Reinhard; Masayuki Suzuki; Marsh, Herbert W.; Lichtenfeld, Stephanie, 2016).

נראה כי ליכולות חברתיות-רגשיות של מורים יש תפקיד משמעותי בקידום למידה חברתית-רגשית בבתי ספר. נמצא כי למורים אמפתיים יש רמה גבוהה גבוהה יותר של מוסריות; הם מתקשרים בהצלחה רבה יותר עם תלמידיהם; מעודדים אותם ליצור יחסים אמפתיים; ומניעים בהצלחה את תלמידיהם. עם זאת, קיים מחסור בספרות לגבי האופן שבו ניתן לפתח אמפתיה כזו אצל מורים. המחקר הנוכחי, המבוסס על גוף מחקרי גדול, חקר את התרומה של מסוגלות עצמית של מורים ומסוגלות עצמית רגשית לאמפתיה של מורים (Goroshit, Marina; Hen, Meriav, 2016).

כאשר הצרכים המיוחדים של ילדים בעלי לקויות למידה אינם נענים, הדבר יכול להוביל לפיגור בלימודים ולבעיות פסיכו-סוציאליות קשורות. לכן, זיהוי מוקדם מצד המורים הוא חיוני. חשוב, אם כן, להעריך את העמדות של מורים כלפי ילדים בעלי לקויות למידה. המטרה של המחקר הנוכחי היא להעריך את העמדה של מורי בתי ספר יסודיים כלפי ילדים בעלי לקויות למידה באמצעות סולם "עמדות מורים לגבי לקויות למידה" (Teachers' Attitude about Learning Disabilities sclae). במחקר השתתפו 200 מורי בתי ספר יסודיים מ-16 בתי ספר בדרום בנגלור (Shari, Moothedath; Vranda, Mysore Narasimha, 2016).