חינוך מיוחד ופסיכולוגיה בחינוך

המחקר התמקד בדרך שבה מורים יכולים לסייע לתלמידים ביישניים במסגרת בית הספר. מטרתו הייתה לזהות את תפיסות המחנכים לגבי הנושא והאסטרטגיות שהם יכולים להפעיל עם תלמידים כאלה. לצורך כך, נערך ניתוח תמטי של התגובות שהתקבלו מחמישה עשר ראיונות עומק עם מחנכים. הממצא העיקרי הוא שתפיסות המחנכים לגבי תלמידים ביישניים הן מסולפות כל עוד שאינם מתייחסים באופן הולם לחוויות הפנימיות של תלמידים ביישניים (Korem, Anat, 2016).

למידה רגשית כרוכה ברכישה של מיומנויות להכרה ולניהול רגשות, פיתוח אכפתיות ודאגה לאחרים, קבלת החלטות אחראיות, ביסוס קשרים חיוביים, ועמידה במצבים מאתגרים ביעילות. זמן הוא משתנה חשוב בהקשר של למידה ובמיוחד בניתוח תהליכי הוראה-למידה המתרחשים בלמידה שיתופית, בעוד שניהול זמן חיוני ללמידה יעילה. המטרה של עבודה זו היא לנתח את ההשפעות של ניהול רגשות על ניהול זמן ועל ניהול עצמי בלמידה מקוונת ולזהות את היכולות בניהול זמן ובניהול עצמי המושפעות ביותר בעת שתלמידים חותרים להשיג למידה יעילה (Arguedas, Marta; Daradoumis, Thanasis; Xhafa, Fatos, 2016).

המאמר מציג ממצאים של סינתזה תאורטית שערכנו בין שתי טיפולוגיות אידאולוגיות – זו של החינוך הכללי וזו של החינוך המיוחד. במאמר נבחנת התאמתן של ארבע מטא-אידאולוגיות פדגוגיות (סוציאליזציה, אקולטורציה, אינדיבידואציה והפדגוגיה הביקורתית) למודלים המקובלים בחינוך המיוחד (הסיעודי והרפואי, החינוכי-הומניסטי, האקולוגי ומודל לימודי המוגבלויות). מתוך הסינתזה מתבררת מורכבותו הפדגוגית והפוליטית של השיח האידאולוגי בחינוך המיוחד. ביטוייה של מורכבות זו נדונים באמצעות בחינת היתרונות והחסרונות הגלומים בכל מודל ובחינת השפעתם על אופיו של המוסד החינוכי (על הפער המתקיים בו בין הלכה ומעשה, על דפוס יחסי ההוראה הנגזרים ממנו ועל האפשרויות והסכנות הטמונות בו). בסופו של דבר המאמר מבקש לסייע למחנכים בחינוך המיוחד לנסח לעצמם ביתר בהירות את יסודותיה האידאולוגיים של תפיסתם החינוכית ולפתח כלפיה עמדה מושכלת ואף ביקורתית (בועז צבר ואורלי עידו).

טכנולוגיות מידע ותקשורת, שהן הרכיב העיקרי של הלמידה המקוונת, מאפשרות אמצעים חלופיים של גישה לחומרי למידה מבוססי רשת המרכיבים את תוכן הלמידה המקוונת. אולם, חומרים אלה יכולים לסייע לספק התנסות חינוכית טובה רק אם הם מתוכננים בקפידה, דבר הנכון במיוחד עבור אנשים בעלי קשיים בלמידה מטקסטים או בעלי לקויות למידה אחרות (כגון דיסלקציה). המכשול העיקרי ללמידה עבור אנשים אלה נובע בדרך כלל מן הצורה שבה מסופקים חומרי הלמידה מבוססי הרשת. תוך שימוש בהנחיות מהספרות הרלוונטית, מאמר זה מספק רשימת תיוג המעריכה את הדרגה שבה חומרי למידה מבוססי רשת לוקחים בחשבון את הצרכים של אנשים בעלי מוגבלויות, בייחוד אלה הסובלים מדיסלקציה (Radovan, Marko; Perdih, Mojca, 2016).

במאמר מתואר שימוש בכלי השלכתי כדרך יעילה ופורייה לקדם פעילות קבוצתית ולאפשר התרתם של קונפליקטים ואיתור של 'נקודות עיוורון' (blind spots) בתהליך העבודה. ההבנה של שלבי ההתפתחות בתהליכי הקבוצה והאמונה בהופעה של כוחות לא מודעים בתהליכים אלו מלווים אותי לאורך המאמר, ולכן מודגש הצורך לשמור על עמדה סקרנית ומשחקית נוכח ה'ידוע מראש'. כמו כן, ניסיתי להדגים במאמר את התרומה של השימוש בשפה מטפורית לניהול השיח בקבוצה ולעידוד חופש דיבור ותחושה לא מאיימת. מסיבות אלו בחרתי להדגיש קטעים מהדוגמה וכן לתאר את המעורבות האישית שלי בתהליך עצמו (מילי אפשטיין־ינאי).

תוקפנות בבית הספר הפכה לאתגר מרכזי עבור מחנכים. תחת ההנחה שאמפתיה של מורה קשורה לתוקפנות של תלמיד, המחברים מציעים תכנית הכשרה קבוצתית, המפעילה ביבליותרפיה עבור מורים כדי לסייע לתלמידים התוקפניים שלהם (Zipora Shechtman, Rony Tutian, 2016).

הקרן לפיתוח שירותים לילדים ובני נוער בסיכון במוסד לביטוח לאומי שמה לה למטרה, לקדם פיתוח תכניות התערבות בתחום המסוכנות ברשת, בדגש על עולמם של בני נוער בסיכון. לשם כך ועל מנת לקבל החלטות המבוססות על תמונת המצב והאתגרים בשטח נתבקש מכון סאלד לכתוב סקירת ספרות בנושא המסוכנות ברשת והמענים הניתנים ברשת לבני נוער בסיכון ולמפות את התכניות והמודלים הפועלים בתחום. בנוסף, נערכים ראיונות עם אנשי מקצוע וחוקרים העוסקים בנושא לקבלת תמונת מצב עדכנית ומקיפה וללמוד גם על החסרים הקיימים בתחום (עידית מני-איקן, דנה רוזן, ענת מרמור וטל ברגר-טיקוצ'ינסקי).

״מדהים. מהמם. מושלם. גאונה. נסיכה״ ככה נראה רפרטואר המחמאות המודרני שלנו. אם אנחנו רוצים להגביר את הביטחון העצמי של האהובים עלינו ולא להוריד אותו, אז כדאי שנעצור ונבדוק. בינתיים – אנחנו מובילים לתוצאה ההפוכה. כשאנחנו מקבלים מחמאות מופרזות – ״העבודה שלך מושלמת״ – נוצר אצלנו סטנדרט גבוה, כל כך גבוה שמפחיד לסכן אותו. אנחנו מרגישים שאנחנו חייבים להוכיח לאחרים שאנחנו עומדים ברף הזה. אם ניקח על עצמנו אתגר ונעשה טעויות אולי כבר לא נהיה כאלו ״מדהימים״. נוצר אצלנו לחץ שבסופו של דבר עשוי למנוע מאתנו לבחור בהזדמנויות מאתגרות שיכולות באמת לקדם אותנו. המחקר מסביר איך בדרך זו שבחים מוגזמים יכולים לפגוע בנו (יהודית כץ).

ככל שנדידת מחשבות מקושרת לאיכות למידה ירודה, למציאת דרכים לצמצום הנטייה לנדידת מחשבות צריכות להיות השלכות על שיפור הלמידה. המחברים חקרו את האפשרות שלמידת חומרים ברמת קושי המתאימה ליכולות של הפרט – כלומר, לימוד בטווח הלמידה הקרובה (region of proximal learning) – עשויה להפחית נדידת מחשבות (Xu, Judy; Metcalfe, Janet, 2016).

כמעט כל היבט בסביבה החינוכית עלול לטמון בחובו גורם פוטנציאלי לדחק (לחץ, במובן הפסיכולוגי של המונח) בקרב תלמידים ומורים כאחד: מבחינות ומועדי הגשה, דרך אתגרים לימודיים ועד מבוכה חברתית והתנכלות בריונית. מאמר סקירה זה מציג באופן תמציתי את הממצאים המחקריים שנאספו בשני העשורים האחרונים בנוגע לאופנים שבהם משפיע דחק על תהליכים שונים של למידה וזיכרון, תוך שימת דגש על דרכים שבהן ניתן ליישם תובנות בתחום זה בהקשרים חינוכיים.

כשני עשורים חלפו מאז עלייתה של יהדות אתיופיה לארץ, אך בעת כתיבת מאמר זה יחידים מעלייה זו עדיין נתקלים בקשיי קליטה רבים, בעיקר בתחום החינוך. תלמידים ממוצא אתיופי מקבלים ציונים נמוכים במיוחד בבחינות המיצ"ב ובבחינות הכניסה לאוניברסיטאות לעומת תלמידים ילידי הארץ שאינם ממוצא אתיופי. מחקר זה בוחן את תרומתו של איום הסטראוטיפ להבנת חלק מפער זה. הטענה היא שקשייהם של צעירים ממוצא אתיופי קשורים לחששם כי יכולת הביצוע שלהם עלולה לאשש את הסטראוטיפ המשויך לקבוצתם, והדבר מעורר בהם תחושות חרדה, גורם להם להשתמש באסטרטגיות של שימוש בנכות עצמית ופוגע בביצועיהם במבחנים עצמם (עוזי לוי).

מחברי המאמר ערכו מחקר איכותני לגבי ההשפעה של שותפות אוניברסיטה-בית ספר שבה שמונה מועמדים להוראה מתכנית דו-שנתית לתארים מתקדמים שובצו יחדיו בחטיבת ביניים ברמת עוני. המועמדים להוראה בתכנית ייחודית זו מקבלים תואר שני, כמו גם רישיון הוראה בתחום התוכן שלהם ובחינוך מיוחד. תוך שימוש בראיונות בקבוצות מיקוד עם מובילי בתי הספר, מורים שותפים בכיתות החינוך המיוחד והתוכן, ומועמדים להוראה, המחברים רצו לקבוע את ההשפעה של השותפות על כל בעלי העניין (Ruben, Barbara; Rigelman, Nicole; McParker, Matthew, 2016).

הצרכנים פונים יותר ויותר הן לאינטרנט הן לאפליקציות לצורך סיוע לבריאות נפשית. הטכנולוגיות הניידות כמו טלפונים חכמים ומחשבי לוח (טאבלטים) מציעים לתלמידים גישה אנונימית ומהירה לאתרי אינטרנט ולסביבות אפליקציה. אולם זמינות אינה מבטיחה איכות או מהימנות. מחקר גישוש מבוסס-רשת זה נערך כדי להעריך אתרי אינטרנט ואפליקציות מבחינת יכולתם לספק מידע איכותי ומהימן לגבי ייעוץ ולגבי יועצים (Furlonger, Brett; Budisa, Sonja. , 2016).

הפופולריות ההולכת וגוברת של האינטרנט ושל המדיה החברתית יוצרת אתגרים חדשים וייחודיים עבור הורים ומתבגרים לגבי הגבולות בין שליטה הורית לבין האוטונומיה של המתבגרים במרחבים הווירטואליים. בהתבסס על פסיכולוגיה התפתחותית ועל תיאוריית ניהול פרטיות התקשורת (communication privacy management), המחברים עורכים מחקר איכותני כדי לבחון את האתגר בין הדאגה של ההורים לגבי הבטיחות המקוונת של המתבגר לבין הרצון של בני הנוער לווסת באופן עצמאי את ההתנסויות המקוונות שלהם (Erickson, Lee B.; Wisniewski, Pamela; Xu, Heng; Carroll, John M.; Rosson, Mary Beth; Perkins, Daniel F. , 2016).

בשנות השישים של המאה העשרים, עת הוצעה הקטגוריה "לקויות למידה", היא התייחס למצב מסוים שהבחין בינה לבין חוסר הצלחה בלימודים (Kavale & Forness, 1985). שיעורם של בעלי לקויות למידה מוערך כיום ב-10%-15% מכלל אוכלוסיית התלמידים (הד, 1990). במקביל לגידול המהיר בשיעורי המאותרים כבעלי לקויות למידה מתרחשת מגמה הפוכה בהפרעות כדוגמת "פיגור". קטגוריית לקויות הלמידה (דיסלקסיה, דיסגרפיה, דיסקלקוליה והפרעות קשב וריכוז) טעונה במטען משמעויות חיובי יותר, או למצער אינה נושאת עמה מטען שלילי כמו הקטגוריות "פיגור שכלי" או "הפרעות רגשיות והתנהגותיות" (Lyon, 1996).

המאמר בוחן את התפיסות והאמונות של 303 אנשי מקצוע בתחום החינוך המיוחד לגבי מגרשי משחקים זמינים בבית הספר או בקהילה שלהם. המשיבים על הסקר (א) ציינו שתלמידים עם לקות אינם יכולים להשתתף באופן מלא במגרש המשחקים הנמצא בבית הספר או בקהילה שלהם, (ב) דנו בצורך לתכנית חברים בני אותו הגיל בסביבת מגרש המשחקים בבית הספר או בקהילה, ו-(ג) חלמו על מגרש משחקים מכיל (inclusive) באופן מלא העונה על הצרכים של כל התלמידים, עם וללא לקויות (Stanton-Chapman, Tina L.; Schmidt, Eric L., 2016).

המחקר על יעילות שיעורי הבית מספק עדות רבה לכך שלשיעורי בית השפעה חיובית על למידה, בייחוד עבור תלמידי תיכון. למרבה הצער, השיעור של השלמת שיעורי בית עקבית של תלמידים, בעלי מוגבלויות וללא מוגבלויות, הוא נמוך. מחקר זה השתמש במערך בין-קבוצתי (between-group design) כדי לבחון את היעילות הדיפרנציאלית של אימון, התערבות בניהול עצמי, בהשוואה ל"טיפול-כרגיל" המקומי (מרכז שיעורי בית) בשיפור השלמת שיעורי הבית של 50 תלמידים בחטיבת הביניים (כיתות ו' עד ח') בעלי מוגבלויות וללא מוגבלויות עם קשיים ניכרים בשיעורי הבית (Merriman, Donald; Codding, Robin S.; Tryon, Georgiana Shick; Minami, Takuya, 2016).

עורכי המחקר ביקשו לבחון את הקשר בין משתנים תרבותיים לבין הדרך בה מדריכים חינוכיים במוסד תקון לנוער תופסים את הנוער ומשתמשים בסמכותם כלפיהם.אוכלוסיית הנבדקים כללה 320 מדריכים חינוכיים מ-57 מוסדות שיקום לנוער עבריין ובמצבי סטייה חברתית.הנבדקים השיבו לשאלונים שבחנו ייחוס אחריות למצב הקורבן, ושימוש בסמכות באירועי משמעת. ממצאי השאלונים נותחו והוצלבו עם משתני רקע דתיים ועדתיים.מדריכים חינוכיים ערבים, יהודים מזרחים ודתיים נטו לראות בבני הנוער סוטים ועבריינים הראויים לענישה, יותר מאשר מדריכים אשכנזים וחילונים. מדריכים אלו גם נטו להגיב כלפי הנערים בכוחניות יתרה ובהתעלמות רבה יותר. לעומתם, מדריכים יהודים אשכנזים וחילונים נטו יותר לראות בנערים קורבנות של נסיבות, ובמהלך אירועי משמעת נטו להגיב יותר במתן הסברים. הממצאים מוסברים בנטיות הקולקטיביסטיות והאינדיבידואליסטיות של משתני הרקע העדתיים והדתיים.

הקנטות בין ילדים שכיחות בחיי בית הספר, וכיום נוספה להן זירת האינטרנט. להיחשפות מתמשכת לאלימות מילולית יש השלכות שליליות על התפתחות הילד, ובהן פגיעה בתחושת המוּגנות, בדימוי העצמי, הסתגרות והימנעות מסיטואציות חברתיות. מאמר הגות זה ממוקד בפיתוח הכשירות החברתית של התלמידים להתמודד עם המצבים הללו, דהיינו בפיתוח היכולת שלהם להגן על עצמם. הוא מבוסס על שילוב בין סקירת ספרות לידע מבוסס-פרקטיקה, ותרומתו המרכזית היא בארגון הרעיונות ובהצגתם במסגרת חשיבה תלת-שלבית המיועדת ליישום בהקשרים חינוכיים. כל שלב מוסבר תוך קישור לפועלו של איש החינוך. פיתוח הכשירות להתמודד עם הקנטות יתרום לרווחתם הנפשית של כלל התלמידים ויסייע להם להתנהל בחברה דמוקרטית מרובת תרבויות (ענת כורם).

געגוע הוא נושא מוזנח במחקר ובתיאוריה הפסיכולוגית למרות העובדה שהוא מרכיב חשוב בחיי האדם. בהתבסס על דוגמאות קליניות, מאמר זה מציע מחשבות אודות מקום הגעגוע בחייהם של ילדים ניצולי שואה ובאלו של דור שני לניצולי שואה. החלק הראשון מתאר את מושג הגעגוע והבחנתו מנוסטלגיה ותשוקה, בעוד החלק השני משתמש במספר דוגמאות קליניות כדי לתאר דפוסים של הימנעות מגעגוע: איסור, הכחשה, קשרים שטוחים, הימנעות וחוסר יכולת להיפרד. המאמר מסתיים בבחינה של היבטים בריאים ומסתגלים של געגוע אשר ניתן להשתמש בהם עבור חיים עשירים ובריאים יותר (Galiya Rabinovitch, Efrat Kass).