חינוך מיוחד ופסיכולוגיה בחינוך

מורים ומחנכים שואלים את עצמם: האם להציב בפני התלמידים ציפיות מתונות, גבוהות או אולי בכלל לשאוף לכוכבים? האם עלינו להיות קפדניים ונוקשים? או, האם להעניק יותר תשומת-לב ואמפתיה? מחקר עדכני שנערך באוסטרליה משיב על השאלות הללו ומסביר כיצד תלמידי כיתה י' מעבדים ומיישמים את הציפיות הנתלות בהם.

עבור תלמידים רבים, יחידת לימוד חדשה או מטלה קשה במיוחד עלולות להצטייר כחסם מהותי ולזמן תחושות ופעולות של דחייה וסלידה. לכן, מומלץ למסגר את האתגר בראשו של התלמיד – כהזמנה להתנסות חדשה, לצמיחה, לשינוי ולהתפתחות. כך, בין אם מדובר בראשית קריאה או במשוואה דיפרנציאלית ליניארית, הלומדים מבינים כי עליהם לפתוח את הראש, לאפשר לעצמם לטעות, להבין שהתחלות הן הכי קשות ולשאוף לנתץ את תקרת הזכוכית האישית שמעליהם

אין טעם בהתנגדות, דחייה ומיגור של טלפונים חכמים. במקום זאת, רצוי שהתלמידים יפתחו מנגנוני אחריות אישית, חשיבה ביקורתית וחתירה לפתרון בעיות וילמדו לאזן בין אונליין ל-Offline. במקביל, מנהלי בתי הספר והמורים מחויבים להוביל התערבויות שיתופיות, קהילתיות וחברתיות בנושא אחריות ברשת ושימוש מושכל בעזרים טכנולוגיים.

מחקר זה בחר את השימוש בשפות מילוליות (ערבית/עברית), תרבותיות (קולקטיביסטית/אינדיבידואלית), וטיפוליות (ביבליותרפיה/פסיכותרפיה) בקרב ביבליותרפיסטים ערבים-ישראלים. ביבליותרפיסטים מהמגזר הערבי בישראל הם ברובם דו-לשוניים, כאשר ערבית היא שפת האם שלהם ועברית היא שפתם השנייה. בעוד שהם מוכשרים כמטפלים במגזר היהודי בשפה העברית ולמדו גישות טיפוליות פסיכודינמיות מערביות, תרבות הבית שלהם, למרות שהיא כוללת מספר דתות, נחשבת יותר קולקטיביסטית מאשר זו של המערב. טקסטים ספרותיים במפגשי הביבליותרפיה מייצגים גם הם ריבוי שפות. המחקר מבקש לנתח כיצד ביבליותרפיסטים יוצרים דיאלוגים עם עצמם ובעבודתם בהקשר של רב-לשוניות כפי שהיא באה לידי ביטוי בשפה מילולית – שפת אם ושפה שנייה

תלמידים עם אוטיזם לומדים בכיתות חינוך מיוחד בבתי ספר תיכוניים רגילים. אף שכיתות אלו הגדילו  את ההזדמנות של תלמידים אוטיסטים להשתלבות פיזית בבתי הספר הכלליים, כיתות אלו לא יצרו, ואולי אף אינן מסוגלות ליצור, הכלה מלאה עבור התלמידים: הכלה היא דבר עמוק ורחב יותר מאשר השתלבות. לפיכך, מחקר זה קורא לקובעי מדיניות, מנהיגי בתי ספר ומורים לנסח מדיניות חינוכית חדשה ולפעול ליצירת סביבה כוללת ומכילה בקהילות בתי הספר לטובת כלל התלמידים.

מטרת מחקר זה הייתה לנתח דיווחים של מורות על אסטרטגיות ההתמודדות שלהן עם רגשות שליליים במצב מלחיץ ביותר – תוקפנות של תלמידים. נמצא כי המורות אימצו שישה סגנונות התמודדות עיקריים עם רגשות שליליים (או שילוב שלהם): סגנון קוגניטיבי, תמיכה חברתית, יחסי מורה-תלמיד, סגנון רגשי, אמונות מקצועיות ורגיעה עצמית.

למרבה הצער, רוב המתבגרים המתנסים בקנאביס אינם מודעים כלל וכלל להשפעות הבריאותיות וההרסניוּת הפוטנציאליות של הקנאביס. הקדשת זמן להוראת הנושא במערכת החינוך יכולה לעזור בצמצום הפער הזה ולסייע לבני הנוער לפתח מנגנון קבלת החלטות בטוח ומושכל, לעמוד כנגד לחץ חברתי ובטווח הארוך אף להגן על בריאותם ובטיחותם, להשקיע בעצמם ולבנות את עתידם.

מחקר זה בחן כיצד משתלבים בוגרי החינוך הביתי בחברה הישראלית וכיצד הם מתמודדים עם משמעת ואחריות בצבא. בוגרי החינוך הביתי התנסו בבחירה ובחופש בחינוכם, ולכן מסקרן לגלות את יכולתם להסתגל לאחריות, לוחות זמנים ומשמעת. כל המרואיינים הסתדרו בקלות עם המשמעת הצבאית ולא חוו קושי מיוחד בעניין

מחקר שנערך בנושא אי-נוכחות בית ספרית, איתר מגוון של סיבות פנים-בית ספריות לאי-נוכחות של תלמידים, ובראשן חוסר עניין בחומר הנלמד, חוסר מוטיבציה למעורבות וריחוק מהצוות החינוכי. על רקע זה, גיבש צוות המחקר תשתית בת חמישה מרכיבים באמצעותה בית הספר יכול להפוך למקום מעניין, מתגמל ומשמעותי.

המכללה האקדמית בית ברל מצטרפת לרשת שהקימה מדינת בהוטן במזרח אסיה, המפתחת את לימודי האושר, ותקיים בשנים הקרובות קשרי חילופין וסדנאות עם המוסדות הבולטים בממלכה העוסקים באושר ובמיינדפולנס. זאת, בתקווה שההמשגה החדשה של הערכת איכות החינוך תיקלט גם בישראל –  לא רק אצל אנשי החינוך אלא גם בקרב מקבלי ההחלטות, וכתוצאה מכך ישקיעו מאמצים ומשאבים בשיפור הרווחה הכוללת של הלומדים. נשיאת המכללה, פרופ' יולי תמיר, חזרה מביקור לימודי בבהוטן, וחלקה מרשמיה בעיתון "הארץ". לפניכם עיקרי הדברים:

כינון מערכת יחסית לא-שיפוטית המטפחת אמון הדדי ותחושת ביטחון היא מטרתם המרכזית של מורים העובדים מול תלמידים בסיכון. למעשה, החיבור הרגשי בין מורים לבין תלמידים בסיכון חשוב בהרבה מהעברת ידע אקדמי. לראיה, תלמידים בסיכון אשר תופסים את מערכת היחסים עם המורים כחיובית, מכבדת וקרובה, נוטים לחוש מוטיבציה, להתנהג בצורה פרו-חברתית, להפגין מעורבות, לפתח חוסן ואף לשאוף לעתיד טוב יותר.

יום טיפוסי של מורה בבית הספר כולל אינטראקציות עם תלמידים, צוות, הורים והנהלה. המורה חייב לעמוד בדרישות ההנהלה, לנווט בקשרים עם חברי הצוות, ליצור קשרים עם תלמידים ולדבר עם ההורים. בהינתן טווח זה, אינטראקציות במרחב בית הספר עלולות להפוך למכריעות מבחינה רגשית. מחקרים מראים כי מורים בתחומי מקצוע מסוימים, כגון STEM, עשויים להיתקל בלחץ רב יותר מאחרים. לדוגמה, עם החשיבות המוגברת של הטכנולוגיה בחברות מערביות, מעודדים את התלמידים לשלוט במקצועות אלה. להורים ולמנהלים עשויים להיות ציפיות גבוהות ממורי STEM, שיראו אותם כאחראים להישגי התלמידים. עניין זה, בתורו, עלול להוביל ללחץ מוגבר, לשחיקה ולירידה ברווחה. יש גם מחסור במורים במקצועות אלה, בעיקר בשל עזיבת מורים מהתחום. מכיוון שוויסות רגשות (ER) נמצא מועיל בהפחתת מתח וקידום רווחה, מחקר חינוך STEM ממקד את תשומת הלב ברגש וב-ER בניסיונות לשפר את המצב

רכישת מיומנויות חברתיות-רגשיות חשובה במיוחד בגיל הגן, שכן היא מספקת בסיס איתן להתפתחותם של הילדים, תורמת לרווחתם ומסייעת להם לתפקד ביעילות, במיוחד בחברות פלורליסטיות. ספרות ילדים נחשבת לערוץ מרכזי להקניית מיומנויות כאלה – זוהי דרך יעילה לחנך את הילד בשלמותו באמצעות הוראה רב-תחומית המאפשרת פיתוח של מיומנויות אקדמיות וחברתיות-רגשיות כאחד. מחקר זה בחן כיצד משתקפת למידה חברתית-רגשית בספרי ילדים בעברית ובערבית הכלולים בשתי תכניות ממשלתיות לבתי ספר יהודיים וערביים

תלמידי חטיבת ביניים נוטים לתבוע את עצמאותם, למרוד מפעם לפעם ולצפצף על נהלים וחוקים. אבל, אם נשתף אותם בהחלטות, ננהג בהם כבוגרים, נעניק להם תחושת שליטה ונשמע לבקשותיהם, יגברו הסיכויים למצוא עמם את עמק השווה. כך, לדוגמה, בנוגע לזמני הגשת המטלה, מדיניות טלפונים חכמים בבית הספר או כללי יציאה לשירותים. מומלץ, לצורך ההמחשה, לאפשר להם לקחת חלק בניסוח התקנון הכיתתי, להוביל דיונים כיתתיים, לשמש כמורים-צעירים, לקחת חלק בפעילויות קהילתיות, לארגן ערבים שכבתיים וכנסים ולהרצות בפני שכבות צעירות בנוגע למעבר לחטיבה.

נטייתם של תלמידים שקופים להתרחק, מקשה עוד יותר על ניסיון המורים להבחין בצרכיהם, להבין את אופיים או לגלות את הדרך המיטבית להניעם למעורבות. אלו הם תלמידים מופנמים עד כדי כך, שהמורים התקשו להצביע על החוזקות שלהם. עם זאת, המרואיינים הביעו נימה אופטימית לפיה לאורך הקריירה הם חזו בתלמידים שקופים שהצליחו להתעלות על עצמם, להסתגל, לעשות שינוי ולהשתלב עם חבריהם.

התזה המרכזית של מאמר זה היא שהנאה יש לטפח ולייצר, ולא רק להמתין בפסיביות לבואה. הנאה אינה רק רגע ספונטני וחולף,  אלא מבע עוצמתי ומודע שבכוחו לשדר מודעות, אמפתיה, אופטימיות, אינטליגנציה רגשית, אוריינות חברתית ויציבות. על רקע זה, קימברלי צאי-קוקוול, מורה, יועצת חינוכית ויזמית תוכנית חדשנית להנעת מורים להצלחה, משתפת אסטרטגיות שמטרתן לסייע למורים להחדיר הנאה למסעם במערכת החינוך – במישור האישי והקולקטיבי.

הספרות המחקרית מראה שבכוחו של חונך המלווה את המורה המתחיל בשנים הראשונות בהוראה להפחית את סיכוייו לנשור ולסייע מבחינה אישית, רגשית, חברתית, מקצועית, ניהולית ופדגוגית. לא בכדי, תוכניות קליטה, ליווי והנחיית מורים מתחילים בבתי ספר הן בגדר הכרח. אבל, לרוב, המנחים שמוצבים בתפקיד לא מקבלים הכשרה פורמלית בבית הספר או במוסד אקדמי. על רקע זה, התכנסה באוניברסיטת ויומינג ועדה שכללה 18 מורים, מנהלים ומרצים להוראה, כולם מנוסים בהנחיית מורים מתחילים. הוועדה דנה בקשיים הצפויים למורים המתחילים ולמנחים וגיבשה את מסמך ההמלצות הנוכחי.

מטרת מחקר זה הייתה להעריך את ההשפעה של אמנות התיאטרון על רווחה פסיכופיזית והערכה עצמית בקבוצת מתבגרים צעירים, ולאחר מכן להעריך האם השיטה הדידקטית החדשנית של סיפור דיגיטלי בהקשר של תיאטרון יכולה לספק שיפורים נוספים ברווחה ובהערכה העצמית בהשוואה לשיטות דידקטיות מסורתיות.

על אף שלא כל תלמיד שמאבד הורה זקוק לסיוע נפשי אינטנסיבי, על מערכות החינוך והטיפול שמקיפות את התלמיד ועל משפחתו לנסות ולהפחית התייחסויות מתייגות וסטריאוטיפיות כלפי פנייה לעזרה. בנוסף, מומלץ לקיים דיאלוג פתוח ושקוף לגבי האפשרויות השונות של הסתייעות בעזרה נפשית בבית הספר ובבית. יתכן גם כי, במקרים מסוימים, ובהינתן כוח האדם הדרוש, יש לסייע להורה שנותר בהענקת תמיכה נפשית ובהדרכת הורים. זאת, בשל השפעתו המכרעת על תהליך עיבוד האבל של הילד.

עד לפני כעשרים שנה, הפרעת קשב וריכוז (ADHD) זוהתה באופן כמעט בלעדי עם תלמידי בית ספר קופצניים. כיום ההפרעה הזו נהפכה לנפוצה הרבה יותר ולכאורה גם לאופנתית יותר. מראיונות עם מפורסמים ועד לשיחות בפאב ובין הורים בשער בית הספר, כולם מדברים על זה. ועדיין, ספק אם הפרעת קשב וריכוז זוכה להכרה ולהבנה הראויות לה.