חינוך מיוחד ופסיכולוגיה בחינוך

נטייתם של תלמידים שקופים להתרחק, מקשה עוד יותר על ניסיון המורים להבחין בצרכיהם, להבין את אופיים או לגלות את הדרך המיטבית להניעם למעורבות. אלו הם תלמידים מופנמים עד כדי כך, שהמורים התקשו להצביע על החוזקות שלהם. עם זאת, המרואיינים הביעו נימה אופטימית לפיה לאורך הקריירה הם חזו בתלמידים שקופים שהצליחו להתעלות על עצמם, להסתגל, לעשות שינוי ולהשתלב עם חבריהם.

התזה המרכזית של מאמר זה היא שהנאה יש לטפח ולייצר, ולא רק להמתין בפסיביות לבואה. הנאה אינה רק רגע ספונטני וחולף,  אלא מבע עוצמתי ומודע שבכוחו לשדר מודעות, אמפתיה, אופטימיות, אינטליגנציה רגשית, אוריינות חברתית ויציבות. על רקע זה, קימברלי צאי-קוקוול, מורה, יועצת חינוכית ויזמית תוכנית חדשנית להנעת מורים להצלחה, משתפת אסטרטגיות שמטרתן לסייע למורים להחדיר הנאה למסעם במערכת החינוך – במישור האישי והקולקטיבי.

הספרות המחקרית מראה שבכוחו של חונך המלווה את המורה המתחיל בשנים הראשונות בהוראה להפחית את סיכוייו לנשור ולסייע מבחינה אישית, רגשית, חברתית, מקצועית, ניהולית ופדגוגית. לא בכדי, תוכניות קליטה, ליווי והנחיית מורים מתחילים בבתי ספר הן בגדר הכרח. אבל, לרוב, המנחים שמוצבים בתפקיד לא מקבלים הכשרה פורמלית בבית הספר או במוסד אקדמי. על רקע זה, התכנסה באוניברסיטת ויומינג ועדה שכללה 18 מורים, מנהלים ומרצים להוראה, כולם מנוסים בהנחיית מורים מתחילים. הוועדה דנה בקשיים הצפויים למורים המתחילים ולמנחים וגיבשה את מסמך ההמלצות הנוכחי.

מטרת מחקר זה הייתה להעריך את ההשפעה של אמנות התיאטרון על רווחה פסיכופיזית והערכה עצמית בקבוצת מתבגרים צעירים, ולאחר מכן להעריך האם השיטה הדידקטית החדשנית של סיפור דיגיטלי בהקשר של תיאטרון יכולה לספק שיפורים נוספים ברווחה ובהערכה העצמית בהשוואה לשיטות דידקטיות מסורתיות.

על אף שלא כל תלמיד שמאבד הורה זקוק לסיוע נפשי אינטנסיבי, על מערכות החינוך והטיפול שמקיפות את התלמיד ועל משפחתו לנסות ולהפחית התייחסויות מתייגות וסטריאוטיפיות כלפי פנייה לעזרה. בנוסף, מומלץ לקיים דיאלוג פתוח ושקוף לגבי האפשרויות השונות של הסתייעות בעזרה נפשית בבית הספר ובבית. יתכן גם כי, במקרים מסוימים, ובהינתן כוח האדם הדרוש, יש לסייע להורה שנותר בהענקת תמיכה נפשית ובהדרכת הורים. זאת, בשל השפעתו המכרעת על תהליך עיבוד האבל של הילד.

עד לפני כעשרים שנה, הפרעת קשב וריכוז (ADHD) זוהתה באופן כמעט בלעדי עם תלמידי בית ספר קופצניים. כיום ההפרעה הזו נהפכה לנפוצה הרבה יותר ולכאורה גם לאופנתית יותר. מראיונות עם מפורסמים ועד לשיחות בפאב ובין הורים בשער בית הספר, כולם מדברים על זה. ועדיין, ספק אם הפרעת קשב וריכוז זוכה להכרה ולהבנה הראויות לה.

על רקע התמורות והתנודות בעידן הנוכחי, העובדת הסוציאלית, ג'ניס קארלו, גיבשה קבוצת חשיבה הכוללת שני פסיכולוגים מומחים בהתמודדות עם טראומות. יחדיו, גיבש הצוות מסמך המלצות המבקש לשמש כקו מנחה עבור מנהלי מחלקות אקדמיות, מרצים וחברי סגלי הוראה אשר מלמדים סטודנטים השרויים במצב טראומתי או משברי. לפיכך, על המרצים להיות צפויים וגמישים, לשדר אמפתיה, להימנע ממאבקי כוח ולנרמל פנייה לעזרה.

עם מלחמת חרבות ברזל ברקע, ד"ר ברק בר-זוהר מפודקאסט תו חינוך מבית היוצר של פורטל מס"ע ומרכז הידע האקדמי במכון מופ"ת מבקש להבין: מהו חוסן אישי ומהו חוסן לאומי? כיצד ניתן להשתמש בחוסן בעתות משבר? האם וכיצד אפשר להקרין ביטחון ברגעים קשים? כיצד צריכים וצריכות מורים ומורות לנטוע חוסן בתלמידים? ואיך לנהל זוגיות וחיי משפחה בזמן מלחמה? לשאלות האלו משיבה ד"ר רוני גז-לנגרמן מהמכללה האקדמית לחינוך קיי וממחזור ו' של תוכנית הפוסט-דוקטורט במכון מופ"ת.

בעוד שקיימת הסכמה כי אובדן של אדם קרוב בקרב ילדים הינו בעיה המצריכה תשומת לב והפניית משאבים, מעטים הם המורים הזוכים להדרכה מקצועית בנושא. ללא הכשרה נאותה, מחנכים ומורים מתקשים למצוא את הדרכים לסייע לתלמיד אשר שרוי באבל ויגון עמוק. אי לכך, המורים עלולים להתעלם מהנושא או להדחיקו ולפטור עצמם מאחריות. אולם, כאשר למורים ולמחנכים יש ידע תיאורטי ופרקטי בנוגע לניהול רגשות אבל, כמו גם תמיכה מהצוות הניהולי, בכוחם לעזור לתלמידים מתאבלים למצוא נחמה ותקווה.

שיעור ציור יכול לשמש כמערך יעיל לחינוך למוסריות. מעבר להנאה הצרופה בפעולת הציור, חלק מן התלמידים חושף את ערכיו ותפיסת עולמו, דן לעומק בסוגיות מוסריות ומפגין רגישות. למרות שלרעידות האדמה השפעה שלילית על התלמידים, במקום לפחד מהן או לשנוא את הטבע, אפשר וכדאי להתמודד עם הזיכרונות הטראומתיים בצורה רציונלית ומודעת. כך, התלמידים מציעים רעיונות יוצאי-דופן, פרו-סביבתיים ויפים לעין שמבטאים הרמוניה עם הטבע, שלכאורה פגע בקהילתם.

לאירועי חרום ומשבר, ולטראומה שעלולה לצוץ ולצוף במהלכם או אחריהם, יש פוטנציאל לפגום בתפקודם השוטף של תלמידי בית ספר. לכן, על מחנכים ומורים להצטייד בכלים הדרושים כדי לזהות תסמינים של טראומה בקרב תלמידיהם, לגלות הבנה, לתמוך בהם ולנסות להפיג את המתחים והחרדות, כפי שמציג מאמר זה.

במחקר זה השתתפו עשרים מרואיינים ספרדים מהחברה החרדית, בני 30–42, שלמדו בנערותם בישיבות חרדיות אשכנזיות ליטאיות בישראל בשנים 1993 עד 2010, שסיפרו על חוויותיהם. איסוף הנתונים נעשה באמצעות ריאיון פתוח חצי מובנה מתוך מבט לאחור על אירועים וחוויות בעברם. מניתוח הראיונות עולות שלוש חוויות מרכזיות: הגירה, החרגת המנטליות המזרחית והדרת המורשת התורנית המזרחית

חינוך גופני יכול להשפיע מאוד על האופן שבו צעירים חווים את הגוף שלהם ושל אחרים. פוטנציאל זה לא תמיד מומש בדרכים חיוביות ומחקרים מסוימים מצביעים על כך שהתנסויות בחינוך גופני תרמו לחוסר שביעות רצון של צעירים ממראם החיצוני. סקירה זו מספקת הבנה מקיפה של דימוי גוף כנושא פדגוגי בהקשר של חינוך גופני

מוחנו נוטה לתעדף תגובות הישרדות מיידיות על פני קידוד ואחסון מידע חדש. המתח גם מוביל לירידה בקשב ובריכוז, הוא לא מותיר מקום פנוי שיאפשר לנו להישאר מעורבים במה שאנחנו מנסים ללמוד, ודאי כאשר אנו חווים רגשות שליליים וחרדה. ועדיין, דווקא בתקופה הזו כדאי שנלמד דברים חדשים

פיתוח של חוסן בקרב מנהיגי בית ספר צריך להיות מטרה מרכזית במסלולי הכשרה להוראה ובסדנאות פיתוח מקצועי. הקניית חוסן יכולה להתבצע במגוון דרכים אישיות-רגשיות-חברתיות משום שמדובר במושג מופשט וייחודי ובסגולה פנימית. על רקע זה, המאמר פונה למנהלי בית ספר, סגני מנהלים ורכזים ומציג שלוש אסטרטגיות פשוטות לטיפוח חוסן.

מחקר זה, לראשונה, ביקש להקשיב לקולותיהן של נערות בקצוות קשת הסיכון בישראל השוכנות במוסדות נעולים, ולחוויות שעברו במגורים במתקנים שבהם חלק ניכר מהצוות האחראי על רווחתן מורכב מגברים. נמצא כי הנוכחות הגברית במתקני העלייה הנעולים, שכללה פיקוח ובקרה, עוררה פלאשבקים מהעבר הקשה ותגובות מורכבות מצד הבנות

הספר עוסק במחקר על כבדי שמיעה וחירשים וביישומו בהתערבויות רפואיות, חינוכיות וחברתיות. מתוארים בו מחקרים עדכניים שנערכו בקרב אוכלוסייה זו בישראל בפרספקטיבה התפתחותית, רב-תחומית ורב-תרבותית. מחקרים אלו מציגים גישות שונות באופן המאפשר לקורא להעמיק הן בכל אחת מהן לחוד הן כמכלול

הדיסלקציה נותנת את אותותיה בכיתה, בעיקר כאשר מורים אינם נוקטים באסטרטגיות להוראת תלמידים עם דיסלקציה. לקות זו גורמת לתלמידים להתקדם באיטיות, להשתרך מאחור, להתקשות לקרוא את כלל החומרים הדרושים לאורך השנה, לפקפק ביכולותיהם ולאבד מהביטחון וההערכה העצמית. מעבר להשפעה הפדגוגית, לדיסלקציה יש השפעה חברתית ורגשית, משום שהלוקים בה מתקשים לתקשר בבהירות וברהיטות עם חבריהם.

רעיון חדשני אשר מתחיל לצבור תאוצה בשיעורי חינוך גופני בחטיבה העליונה בארה"ב הינו לימודי הגנה עצמית עבור תלמידים עם מוגבלויות. למרות שיחידת לימוד בנושא טכניקות ואסטרטגיות של הגנה עצמית יכולה לסייע לתלמידים עם מוגבלויות להתמודד עם בריונות ולהפחית את רמת האלימות הבית ספרית, היא נחשבת לחוג העשרה ומעטות הן המחלקות הבית ספריות העושות בה שימוש. וחבל שכך, משום שבכוחם של שיעורי הגנה עצמית לפתח בקרב התלמידים מודעות ומשמעת-עצמית, לחזק את ביטחונם העצמי, להכיר את גבולותיהם, ללמדם כיצד להתנהל במצבים מסוכנים, להרחיב את ערוצי התקשורת ולהכניסם לכושר.

ריאיונות עומק חצי-מובנים נערכו עם 15 מורי חינוך מיוחד בבתי ספר יסודיים באיטליה אשר מטפלים, או טיפלו בעבר, בתלמידים עם תסמונת דאון. מחקר זה מדגיש את הצורך בהכשרה ייעודית וספציפית להוראת תלמידי תסמונת דאון. שכן, המרואיינים מדווחים שלא השתתפו במהלך התואר הראשון בקורס שהתמקד בתסמונת דאון. לבסוף, משתקפת תמונת מצב מדאיגה לפיה רוב המורים מלינים על חוסר-תמיכה מצד הנהלת בית הספר, על אווירה בית ספרית בלתי-מכילה, על חוסר הבנה מצד קולגות למצבם של התלמידים, על ציפיות גבוהות מההורים, על מחסור בדמות בת-סמכא בתחום בבית הספר ועל אדישות הקהילה למצבם של התלמידים.