חינוך מיוחד ופסיכולוגיה בחינוך

לאירועי חרום ומשבר, ולטראומה שעלולה לצוץ ולצוף במהלכם או אחריהם, יש פוטנציאל לפגום בתפקודם השוטף של תלמידי בית ספר. לכן, על מחנכים ומורים להצטייד בכלים הדרושים כדי לזהות תסמינים של טראומה בקרב תלמידיהם, לגלות הבנה, לתמוך בהם ולנסות להפיג את המתחים והחרדות, כפי שמציג מאמר זה.

במחקר זה השתתפו עשרים מרואיינים ספרדים מהחברה החרדית, בני 30–42, שלמדו בנערותם בישיבות חרדיות אשכנזיות ליטאיות בישראל בשנים 1993 עד 2010, שסיפרו על חוויותיהם. איסוף הנתונים נעשה באמצעות ריאיון פתוח חצי מובנה מתוך מבט לאחור על אירועים וחוויות בעברם. מניתוח הראיונות עולות שלוש חוויות מרכזיות: הגירה, החרגת המנטליות המזרחית והדרת המורשת התורנית המזרחית

חינוך גופני יכול להשפיע מאוד על האופן שבו צעירים חווים את הגוף שלהם ושל אחרים. פוטנציאל זה לא תמיד מומש בדרכים חיוביות ומחקרים מסוימים מצביעים על כך שהתנסויות בחינוך גופני תרמו לחוסר שביעות רצון של צעירים ממראם החיצוני. סקירה זו מספקת הבנה מקיפה של דימוי גוף כנושא פדגוגי בהקשר של חינוך גופני

מוחנו נוטה לתעדף תגובות הישרדות מיידיות על פני קידוד ואחסון מידע חדש. המתח גם מוביל לירידה בקשב ובריכוז, הוא לא מותיר מקום פנוי שיאפשר לנו להישאר מעורבים במה שאנחנו מנסים ללמוד, ודאי כאשר אנו חווים רגשות שליליים וחרדה. ועדיין, דווקא בתקופה הזו כדאי שנלמד דברים חדשים

פיתוח של חוסן בקרב מנהיגי בית ספר צריך להיות מטרה מרכזית במסלולי הכשרה להוראה ובסדנאות פיתוח מקצועי. הקניית חוסן יכולה להתבצע במגוון דרכים אישיות-רגשיות-חברתיות משום שמדובר במושג מופשט וייחודי ובסגולה פנימית. על רקע זה, המאמר פונה למנהלי בית ספר, סגני מנהלים ורכזים ומציג שלוש אסטרטגיות פשוטות לטיפוח חוסן.

מחקר זה, לראשונה, ביקש להקשיב לקולותיהן של נערות בקצוות קשת הסיכון בישראל השוכנות במוסדות נעולים, ולחוויות שעברו במגורים במתקנים שבהם חלק ניכר מהצוות האחראי על רווחתן מורכב מגברים. נמצא כי הנוכחות הגברית במתקני העלייה הנעולים, שכללה פיקוח ובקרה, עוררה פלאשבקים מהעבר הקשה ותגובות מורכבות מצד הבנות

הספר עוסק במחקר על כבדי שמיעה וחירשים וביישומו בהתערבויות רפואיות, חינוכיות וחברתיות. מתוארים בו מחקרים עדכניים שנערכו בקרב אוכלוסייה זו בישראל בפרספקטיבה התפתחותית, רב-תחומית ורב-תרבותית. מחקרים אלו מציגים גישות שונות באופן המאפשר לקורא להעמיק הן בכל אחת מהן לחוד הן כמכלול

הדיסלקציה נותנת את אותותיה בכיתה, בעיקר כאשר מורים אינם נוקטים באסטרטגיות להוראת תלמידים עם דיסלקציה. לקות זו גורמת לתלמידים להתקדם באיטיות, להשתרך מאחור, להתקשות לקרוא את כלל החומרים הדרושים לאורך השנה, לפקפק ביכולותיהם ולאבד מהביטחון וההערכה העצמית. מעבר להשפעה הפדגוגית, לדיסלקציה יש השפעה חברתית ורגשית, משום שהלוקים בה מתקשים לתקשר בבהירות וברהיטות עם חבריהם.

רעיון חדשני אשר מתחיל לצבור תאוצה בשיעורי חינוך גופני בחטיבה העליונה בארה"ב הינו לימודי הגנה עצמית עבור תלמידים עם מוגבלויות. למרות שיחידת לימוד בנושא טכניקות ואסטרטגיות של הגנה עצמית יכולה לסייע לתלמידים עם מוגבלויות להתמודד עם בריונות ולהפחית את רמת האלימות הבית ספרית, היא נחשבת לחוג העשרה ומעטות הן המחלקות הבית ספריות העושות בה שימוש. וחבל שכך, משום שבכוחם של שיעורי הגנה עצמית לפתח בקרב התלמידים מודעות ומשמעת-עצמית, לחזק את ביטחונם העצמי, להכיר את גבולותיהם, ללמדם כיצד להתנהל במצבים מסוכנים, להרחיב את ערוצי התקשורת ולהכניסם לכושר.

ריאיונות עומק חצי-מובנים נערכו עם 15 מורי חינוך מיוחד בבתי ספר יסודיים באיטליה אשר מטפלים, או טיפלו בעבר, בתלמידים עם תסמונת דאון. מחקר זה מדגיש את הצורך בהכשרה ייעודית וספציפית להוראת תלמידי תסמונת דאון. שכן, המרואיינים מדווחים שלא השתתפו במהלך התואר הראשון בקורס שהתמקד בתסמונת דאון. לבסוף, משתקפת תמונת מצב מדאיגה לפיה רוב המורים מלינים על חוסר-תמיכה מצד הנהלת בית הספר, על אווירה בית ספרית בלתי-מכילה, על חוסר הבנה מצד קולגות למצבם של התלמידים, על ציפיות גבוהות מההורים, על מחסור בדמות בת-סמכא בתחום בבית הספר ועל אדישות הקהילה למצבם של התלמידים.

ההוראה התיכונית בהווה חייבת לחתור מעבר להעברת חומר בצורה חד-ממדית. במקום זאת, עליה להכשיר תלמידים לפקוח עיניים, לפענח בתבונה מידע משלל תחומים ולשתף פעולה עם עמיתים. מחקר זה מראה שמורים אכן מעוניינים לספק לתלמידיהם הזדמנויות לפיתוח אוריינות דיגיטלית ואף מזהים את החשיבות הטמונה בכך. אולם, לפיהם, בתי הספר אינם שמים דגש על כך ואף נמנעים מעיסוק בסוגיות כלכליות או פוליטיות טעונות או מאוזלות-יד חברתיות. וכך, עם מבט צופה עתיד, בתי הספר עלולים לייצר בוגרים תמימים ונטולי חשיבה ביקורתית.

כינון מנגנון של ליווי והנחיה לאורך הקריירה יכול להניב לגננות העצמה רגשית, תמיכה מקצועית, הצמחה פדגוגית וצבירת ניסיון. במקביל, קביעת תקן של מנחה עשויה להציע לאנשי חינוך נתיב קריירה נוסף, משמעותי ומאתגר. חשוב לציין כי המחסור במנחים פדגוגיים אינו נובע מאטימות או חוסר-רצון. אלא, משכר זעום, עומס עבודה, מגבלות זמן ומקום והיעדר מנגנוני תמרוץ. בפועל, המנחה והמונחה יכולים לבצע שיחות, תצפיות, הדגמות, כתיבה, קריאה, מישוב, ניסוי וטעייה ועוד.

הוראת יוגה חשובה בעולם המודרני ורווי המתחים מאחר שהיוגה מאפשרת לשמור על גוף בריא וכשיר בלא צורך בציוד, תרופות או מאמן אישי. היוגה היא דרך לטיהור האווירה והנפש. בחיים מלאים בסטרס, היוגה העתיקה רלוונטית יותר מאי פעם. ניתן להשתמש ביוגה כדי לטפל במגוון הפרעות וקשיים שעולים כתוצאה מאורח-חיים נעדר סדירות, ציפיות שמשתנות מדי יום וסביבה מידרדרת. בחברה המודרנית, רבים רודפים אחרי כסף, כוח ופרסום, במה שנראה כהתקדמות חלולה בסביבה רוויה עימותים, מתיחות, כעסים ותסכולים – גם בקרב תלמידים. יש ללמד יוגה בבתי ספר כחלק מתוכנית הלימודים, ולהדגיש כי המטרה היא לשמר את בריאותם הגופנית והנפשית.

מטרת המחקר היתה לבחון את תרומת נטיות ההיקשרות של מתבגרים (חרדה, הימנעות) ושל תפישתם את היענות המורה (responsiveness) להתמדה במטלות לימודיות. במחקר 1 (N = 160), העריכו החוקרים דיווחים עצמיים של התמדה במטלות בית ספריות. במחקר 2 (N = 240), ערכו החוקרים טפלול של הנוכחות הסמלית של מורה המשתתף (teacher priming) והעריכו את מידת ההתמדה הממשית במטלה קוגניטיבית.

ויסות עצמי הוא תהליך אקטיבי שבמהלכו האדם מנהל את עצמו – קובע מטרות, מיישם אסטרטגיות להשגתן ומבצֵע תהליכים של פיקוח והערכה. הוויסות העצמי נמצא כיום בחזית המחקר והעשייה החינוכית בעולם. מחקרים רבים מתארים את חשיבותם של תהליכי ויסות עצמי להתפתחות הקוגניטיבית, הרגשית והחברתית של ילדים ומבוגרים ולשיפור איכות חייהם. במערכת החינוך הוא מאפשר להעמיד את הלומדים ואת אנשי הצוות במרכז העשייה, להגביר את האוטונומיה שלהם ולחזק את יכולתם לפעול תוך כדי ביטוי מלא של אישיותם.

על בתי הספר כיום מוטל להכין את תלמידי המחר לעולם דינמי, בלתי-צפוי ומרושת אשר מנווט ונשלט על ידי טכנולוגיות חדשניות, בינה מלאכותית וזירות מקוונות. בבוא היום, יצטרכו התלמידים להניע תהליכים ולנהל פרויקטים בכוחות עצמם. לכן, מורים ומנהלים צריכים לקדם יכולות של למידה לאורך החיים ומוכוונות אוטונומית. זאת, ניתן יהיה לעשות בעזרת הישענות על ארבע הפעולות המנחות המוצגות בפריט זה.

מחקר זה בחן את אסטרטגיות הוויסות הרגשי שהפעילו אימהות וילדיהן בעת מתקפות הטילים על דרום ישראל. התמה העיקרית שחזרה בניתוח האיכותני של הראיונות עם הילדים היתה דבקות בתפישה של הממ"ד כ"מקום בטוח", ותחושה של זמינות רגשית של ההורים והמטפלים. הילדים השתמשו בדמיון, במשחק ובוויסות פיסיולוגי בהתאם לדוגמאות שנתנו אימותיהם.

מחקר מטא-אנליטי זה מציג את מאפייניהם של תלמידים מחוננים ואת שיטות הלמידה, ההוראה וההערכה המיטביות עבורם. הוראת תלמידים מחוננים צריכה להתמקד בתחומי העניין שלהם, להיות ממוקדת-מטרה ולטפח אינטלקטואליזם, למידה אוטונומית, התנסות מחקרית, יצירת ידע, פתרון בעיות ומנהיגות. תלמידים מחוננים הלומדים בכיתות רגילות סופגים ערכים, מתרגלים מיומנויות חברתיות, מסוגלים להוביל פרויקטים בקבוצות קטנות ומעלים את הרמה ואת ההישגיות הכיתתית. מנגד, יש הממליצים על האצה חינוכית או על ריכוז תלמידים מחוננים בכיתת מצוינות קטנה כדי למנוע שעמום, חוסר אתגר ואי מימוש פוטנציאל.

באמצעות צפייה בעשרות שיעורי מתמטיקה מצולמים, נבחנו ונמצאו שש דרכים בהן מורי מתמטיקה בכיתות א'-ו' בארה"ב יכולים להשתמש באינטראקציות חברתיות כדי ליצור אווירה כיתתית נעימה ולכונן מערכות יחסים מיטביות עם התלמידים: שימוש בהומור, מתן יחס אישי, שקיפות בקבלת החלטות והכרה בטעויות.

מחקר זה בחן את עמדותיהן של נשים אוטיסטיות שנכללו בבתי ספר רגילים, יסודיים עד תיכוניים, במטרה להבין את חוויותיהן הייחודיות וללמוד על צרכיהן באותם בתי ספר. תשובותיהן מלמדות על צורך בהעלאת תשומת הלב לדפוסי התנהגויות של אוטיסטיות במחקר ובפרקטיקה. המרואיינות דיווחו כי פעמים רבות בבית הספר היסודי לא הבינו את סביבתן, וכי הסביבה לא הבינה אותן: "כמו חייזר שנחת כאן".  בחטיבת הביניים דווח על כך שהתעלמו מהן "הרגשתי כמו אוויר". בתיכון היו שדיווחו כי להיות שונה זה לא בהכרח דבר רע. ההשכלה המעשית החשובה ביותר של המחקר היא לערב את הבנות ולהתייעץ איתן בנוגע לכל החלטה הנוגעת להן, בכל בתי הספר: יסודי, חטיבה ותיכון. על התייעצות זו להיעשות ברמה תואמת גיל ורמת תפקוד.