חינוך מיוחד ופסיכולוגיה בחינוך

הוראה בשיתוף (Co-teaching) היא דגם הוראה המאפשר לבתי-ספר לעמוד בדרישות להכלה ולהערכה של תלמידים בחינוך מיוחד, ובו בזמן לשאוף לשימוש אפקטיבי במומחיות כל מורה בהוראה משותפת. במחקר זה השתתפו 5 זוגות של מורים- מורה/ת חינוך מיוחד ומורה כולל/ת – שעבדו בכיתה בהוראה בשיתוף בבית-ספר תיכון עירוני. שאלות המחקר: כיצד מורים בשיתוף מתייחסים ל: (1) הבדלים בגישות להכלה? (2) הבדלים בזוויות ראיה פילוסופיות לחינוך כללי ולחינוך מיוחד? (3) גורמים חיצוניים המעורבים בהצלחת השיתוף? ( 4) כיצד נפתרים קונפליקטים בינאישיים? (Sharon Pratt).

מאמצע העשור הראשון של שנות האלפיים גוברים הקולות הקוראים להנגשה של מערכת ההשכלה הגבוהה לאוכלוסיות בעלות צרכים לימודיים מיוחדים. מספרם של הסטודנטים עם הפרעות קשב וריכוז הלומדים בהשכלה הגבוהה עולה. נוסף על הקושי הלימודי, סטודנטים אלו מפגינים קושי ניכר בהתנהגויות התומכות בתהליכי הלמידה (התמדה, התמקדות, ארגון עצמי וניהול זמן).מחקר משולב זה בחן הבדלים בהישגים לימודיים ואסטרטגיות למידה בין סטודנטים עם הפרעת קשב וריכוז ובלי הפרעה זו (מירב חן וגילי אשכנזי).

המאמר משרטט את תמונת המצב של מדיניות משרד החינוך לאור התפתחות הידע המחקרי והמעשי בתחום לקויות הלמידה בשנים האחרונות ומציב קווי מתאר לעיצוב מדיניות עתידית, בהתייחס להשלכות החוק לזכויות תלמידים עם לקויות למידה במוסדות העל-תיכוניים, ותוך התבססות על השינויים המקצועיים שפורסמו על ידי האגודה הפסיכיאטרית האמריקנית במאי 2013. קווי מתאר אלו מהווים בסיס לעבודתה של ועדה מקצועית שמונתה על ידי שר החינוך והמנהלת הכללית של המשרד, לקביעת עקרונות בסיס לבניית תשתית למדיניות עתידית בתחום לקויות למידה (יהודית אל-דור).

בשנים האחרונות התעורר צורך בסקירה עדכנית של המחקר הגנטי והנוירו-ביולוגי עם מחקר פסיכולוגי-התפתחותי וחינוכי בלקויות למידה. מאז התפרסם המאמר "לקות למידה" – מודל נוירו-התפתחותי" (מרגלית וטור-כספא, 1998) חלו התפתחויות במחקר, במדיניות החינוכית ובמציאות הבית ספרית בישראל ובעולם. המאמר מציג בקיצור את השינויים בהמשגה ובהגדרות ומדגיש את התיקוף של המודל הנוירו-התפתחותי, בהתבסס על תוצאות עדכניות במחקר. הסקירה תתמקד בחקר התפקודים הניהוליים מחד גיסא ובוויסות העצמי מאידך גיסא כתחומי לקויות אופייניים לתלמידים עם לקויות הלמידה (מלכה מרגלית).

מטרת המאמר היא לשתף אסטרטגיות תמיכה המסייעות לתלמידים בעלי מוגבלויות להבין טקסט בסביבות מקוונות. אסטרטגיות אלו יכולות להיות מיושמות על ידי מורים, הורים ומאמנים אישיים לפי צרכיהם של התלמידים (Mary Rice, Diana Greer).

להתייחס למשהו – גם ללמידה – ברצינות זה להתחייב לו פומבית. למידה היא תהליך כפול – תנועה של ידע מבפנים החוצה ומבחוץ פנימה. הלמידה הבית ספרית לוקה בשלוש פתולוגיות: אמנזיה, פנטזיה ואינרציה. הוראה אחרת היא הטיפול בפתולוגיות של הלמידה. מסקנה: יש לפתח למדנות של הוראה כדי לגבש דפוסי הוראה נוגדי פתולוגיות של למידה (לי שולמן).

להוציא דפים יש מבחן! הרגע הזה שבו מי שלימד אותנו מבקש לבדוק עד כמה אנחנו שולטים בחומר הנלמד מוכר לכולנו ולרבים מאיתנו אין זיכרונות טובים מרגעים כאלו בין אם הגיעו באופן מפתיע או התכוננו אליהם זמן רב מראש. ואכן, רגעי ההתמודדות שלנו במבחן הם "קוקטייל" של הורמונים וכימיקלים המשפיעים על מה שעובר לנו בראש כאשר אנו צריכ ים לשלוף ידע בזמן מבחן. מה אנחנו יכולים לעשות, כמומחי למידה, לאפשר שליפת ידע של הלומדים תחת לחץ המבחן? ( טלי גזית אל-בחר).

דיווח מעניין של רותי סלומון בבלוג המרתק שלה . " תכלית המיזם היה ליצור גירוי שיעורר את התלמידים להתעניין בסובב אותם ולחשוף בפניהם מגוון תחומי עניין נוספים וחדשים בסביבתם. מה הם עשו? חילקו את התלמידים לצוותים קטנים ויצאו החוצה עם מצלמה. כל תלמיד התבקש להביט סביבו ולצלם דברים שמעניינים ומסקרנים אותו. בחזרה מהסיור ישבו המורים עם התלמידים, צפו בתמונות, ולאחר שיח משותף בחר כל תלמיד תמונה אחת עליה רצה ללמוד ולהרחיב את הידע. ילד אחד צילם אוכל ויצא מכך לפרויקט בישול, ילד אחר צילם צמחים ובעקבות כך יצא לפרויקט חקר על נביטה וגידול צמח, אחר צילם פסלים ומכך יצא ליצירה של פסל סביבתי.:

מחקר זה העריך את איכותם של יחסי מורה-תלמיד ובחן את תרומתם לרווחתם הרגשית ולתפקודם הלימודי של תלמידי כיתות א' בישראל. מערכות היחסים בין ילדים למבוגרים, הורים ומורים כאחד, מהוות ערוץ מרכזי שדרכו מקבלים הילדים משאבים רגשיים המקדמים את התפתחותם, ומשמשות כמנוע המפעיל צמיחה וגדילה. פיאנטה הציע מודל אקולוגי-התפתחותי מוכלל להסברת מהותם שח יחסי מורה-תלמיד והשפעתם על תפקוד ילדים בבית הספר (PIANTA, 1999 ). בשנים האחרונות זכה המודל של פיאנטה לתמיכה רבה בארצות הברית ( מוטי ג'יני , אבי שגיא-שורץ, צבי מרק, אורה אביעזר ).

בני נוער רבים הנתונים במצוקה רגשית מעדיפים לפנות לקבלת סיוע נפשי דווקא באינטרנט, הודות לאנונימיות שהיא מציעה, לעובדה שברשת נשברים מחסומים של זמן ומרחק ולכך שהכתיבה, ולא הדיבור, משמשות ערוץ התקשורת בה – כך עולה ממחקר שערך פרופ' יצחק גילת, ראש תחום אינטרנט בער"ן ומרצה לפסיכולוגיה במכללת לוינסקי לחינוך, יחד עם ד"ר שרה רוזנאו, יועצת חינוכית ומרצה במכללת בית ברל ( רווית שרף).

מדוע אנשים שכותבים לפרנסתם הם דחיינים איומים? איך זה קשור לחינוך שקיבלו בני דור ה-Y, ילידי שנות השמונים והתשעים? כיצד מעודדת מערכת החינוך את התפישה השגויה לפיה מידת הכישרון היא דבר נתון, בלתי ניתן לשינוי? איזה נזק גורמים לילדיהם דווקא הורים "משקיענים"?

מה מקור ההתנגדות להכוונה חיצונית? מדוע אנחנו מעדיפים להחליט לבד, ולהבין לבד? את הסבר נחלק לשניים: הסבר ארוך , ומשל מטאפורי קצר. הצורך בהכוונה עצמית ובהבנה עצמית נובע בין השאר ממבנה המוח כרשת דרכים [3], וממערכת הגמול הפנימית של האדם ומנגנוניה [1]. במה דברים אמורים? לכל אדם יש את המפה המוחית הייחודית שלו שדומה לרשת דרכים רב ממדית, עם קישורים, התפצלויות, אוטוסטראדות, מכשולים, דרכים ללא מוצא, ומסלולים עוקפים. על המסלולים האלה נעים מסרים כימיים וחשמליים. הנקודה החשובה היא שלכל אדם יש את המסלולים המנטאליים האישים שלו, הזיכרונות והעדפות הפרטיים שלו שהתפתחו בעקבות נטייה מולדת וניסיון עבר [3]. בנוסף, לכל אדם יש את הקצב, או מהירות התנועה המוחית שלו, שעשוי להשתנות בתקופות שונות של חייו (טל עדיני, רוני עדיני ויעל עדיני).

בעיות משמעת הן אחד הנושאים הבוערים, הרגישים והחשובים ביותר המעסיקים מורים והורים. באופן מפתיע, הנושא עדיין לא נבחן אמפירית ולכן לא ידוע מספיק על הגורמים לבעיות המשמעת ועל השפעתן. מטרתו של מחקר זה לבחון כיצד מאפיינים שונים של הכיתה ושל בית הספר תורמים לרמת בעיות המשמעת בכיתה, וכיצד משפיעות הבעיות הללו על הישגי התלמידים.

המאמר מציג מודל להתערבות מערכתית בבעיות התנהגות בבית הספר בניצוחו של הפסיכולוג החינוכי. המודל מבוסס על עקרונות פסיכולוגיית העצמי של קוהוט. בחלק א', הנוכחי, המחברים דנים באמונות השגויות המרפות את ידיהם של אנשי חינוך בבואם להתמודד עם בעיות התנהגות של ילדים בבית הספר, ומציגים את עקרונות פסיכולוגיית העצמי ואת תפיסתה הייחודית בנוגע להתפתחות של בעיות התנהגות ( עירית חגי ויהודה חגי).

המחברת מלמדת בבית ספר לחינוך מיוחד ופונה לשר החינוך הבריטי, שהודיע כי יקצץ בעוזרי ההוראה. היא מתארת את עבודתם של עוזרי ההוראה בבית הספר לחינוך מיוחד, שבו היא מלמדת. המחברת טוענת גם כי עוזרי הוראה מרוויחים שכר נמוך מאוד עבור כישוריהם ועבודתם. ובבית הספר שבו היא עובדת עוזרי ההוראה עושים עבודתם עבור ילדים בעלי צרכים מיוחדים משום שהם רוצים לשפר את חייהם עבורם.(Cherryl Drabble, 2013).

המאמר מתאר שני מחקרים לגבי ההשפעה של החרדה ממתמטיקה של דמויות סמכות, הורים ומורים, על העמדות של ילדים למתמטיקה. המחקר מראה שילדים בגיל בית הספר נוטים במיוחד לחקות את העמדות ואת ההתנהגות של ההורה מאותו מין-מקור לדאגה אם אנו רוצים לשפר את הביצוע שעדיין טעון שיפור של הבנות בתחומים שנשלטים באופן מסורתי על ידי הזכרים כמו מתמטיקה ומדעים. אם האימא שונאת מתמטיקה, הילדה הצעירה עשויה להצדיק שזה גם בסדר עבורה לא לאהוב מתמטיקה. (Annie Murphy Paul, 2013).

מחקר חדש מראה כי אנשים דיסלקטיים המשתמשים בקוראי ספרים אלקטרוניים, כדוגמת Nook וקינדל (Kindle) יכולים לקרוא בקלות ובמהירות רבות יותר , ויש להם הבנה טובה יותר של החומר (Tate, Nick, 2013).

כל צבעי הנפש, ספרה החדש של ד"ר עדנה ניסימוב-נחום (הוצאת מופ"ת, 2013), מביא לפנינו מחקר, תובנות וכלים יישומיים לטיפול באמנות בילדים המתנהגים בתוקפנות. ניסימוב-נחום, ראש התוכנית לתואר שני באמנות במכללה האקדמית דוד ילין בירושלים, מנתחת בשפה בהירה את דגם ההתנהגות הזה ומציעה מודל מקורי לטיפול באמנות בילדים במטרה לצמצם אותו. "מעשה היצירה מתיר לאדם לבטא תוקפנות באופן סימבולי, ובו בזמן ליהנות מתהליך ומהתוצר מבלי לפגוע בזולת, דבר שנורמות החברה אינן מאפשרות בהתנהגות הבינאישית", היא מבהירה ( יעל אפרתי).

אחת הדרכים שתורמות להשתלבות עצמאית של ילדים עם צרכים מיוחדים בחברה עוברת דרך רכישת השכלה גבוהה. אורית דהן, יעל מלצר וגיא פינקלשטיין טוענים במאמרם, שסטודנטים שיש להם ליקויי למידה הרוכשים השכלה גבוהה מצליחים לצאת מעולם העבודות המזדמנות או מאבטלה ולהשתלב היטב בעולם התעסוקה. יונה לייזר מוסיף ואומר ש"סטודנטים עם לקויות מצטרפים למערכת בגלל מניעים אישיים – רצון בעצמאות כלכלית ובהגדלת הסיכוי למציאת תעסוקה, רצון בהכנסה גבוהה יותר ובביטחון כלכלי ושאיפה לאיכות חיים טוב יותר ( שונית רייטר, יונה לייזר, גלעדה אבישר ) .

בדידות היא תחושה בלתי נעימה המלווה בתחושה של ריקנות, ניכור, מצוקה נפשית, דכאון וחרדה. החיים בצל לקות הלמידה כוללים היבטים טרגיים של תחושת שונות וניכור, אך בד בבד עשויים לכלול גם חוויה אותנטית של התמודדות ומציאת משמעות. במאמר הנוכחי, מתמקד הפסיכולוג פלג דור חיים בבדידותם של ילדים בעלי לקות למידה. מספר על נסיונם של אייל וליאור להתמודד עם שייכות וקבלה בזיקה לקשיים ולתסכולים הרגשיים אותם הם חווה עקב לקות הלמידה שלהם. דור חיים משתף בעבודתיו הטיפולית ומרחיב על האופן שבו ביקש לסייע לילדים להתמודד עם תחושת הבדידות ( פלג דור חיים).