אחת המטרות המרכזיות והחשובות ביותר של יועצות בית הספר היא לוודא שהתלמידים מגיעים לבית הספר בקביעות. שכן, ישנו קשר ישיר בין נוכחות סדירה לבין הצלחה אקדמית, התפתחות חברתית תקינה ובריאות נפשית ופיזית. אבל, רבים הם התלמידים המתמודדים עם אתגרים אישיים, משפחתיים, רגשיים ואקדמיים שעלולים להוביל להיעלמות מתמשכת או כרונית. על רקע זה, המאמר מציג חמש אסטרטגיות מפתח שבכוחן להנחות יועצות חינוכיות ולסייע להן לתמוך בתלמידים, להניעם להיות נוכחים ולטפח אווירה בית ספרית מזמינה.

מורות ומחנכות המנסות לאזן בין גידול ילדים לבין תובענות המקצוע, ונכשלות בכך, נושרות מן המקצוע מדי יום. הן מצפות מעצמן להצטיין בשני המישורים, האישי והמקצועי, ודווקא הציפייה הזו מובילה לתחושות אשמה וחוסר התאמה. על רקע זה, במאמר נשאלת השאלה כיצד יכולות מורות ומחנכות, שהן גם אימהות, להתמודד עם שחיקה בעבודה?

ציון צריך לשקף, באופן מדויק ככל האפשר, את רמת ההבנה וההצלחה של לומד בבוחן, מבחן, מאמר, מיזם או קורס – באופן חף מהטיות. אבל, מה קורה כאשר תלמידים מערערים על הציון ועל סמכותו של המורה? או חמור מכך, הורים דורשים לקבל ציון אחר? המגמה הזו, נקראת נדנוד על ציון. היא נחשבת לשכיחה במיוחד, פוגעת בסמכותם של המורים וגורמת להם להרגיש נבגדים על ידי הממונים (שנוטים לצדד בתלמידים ובהורים).

ארה"ב היא מעצמה עולמית, אבל תלמידיה מדורגים נמוך מאוד במבחני מתמטיקה בינלאומיים. כישלון יחסי ומתמשך זה הוליד ויכוח נוקב בקרב חוקרי חינוך ומתמטיקה בארה"ב. חלקם דורשים להתמקד בכישורי חשיבה מעמיקה, מופשטת ואוטונומית בעוד שאחרים תובעים לבצע את ההיפך הגמור: להתקדם בצעדים מדודים, לתרגל שוב ושוב ולהדגיש חוקיות ושיטתיות.

טימותי דייויס בכלל עסק בכתיבה בצעירותו, ולא חשב שיהפוך למרצה מבוקש להוראת חינוך טכנולוגי באוניברסיטת איידהו. כעת, עם 25 שנות ניסיון, הוא מציג חמש דרכים לייעל ולשפר את דרכי ההוראה: בניית יחסי אמון, הכנת קורסים רלוונטיים, הפגנת אכפתיות, תכנון קפדני ואמונה בתהליך.