על הירידה בהישגי התלמידים בארה"ב
מאת: רם כהן
רם כהן הוא מנהל "מרכז טק", מוסד חינוכי שמטרתו לתת הזדמנות טובה לתלמידים מאזור דרום תל אביב ויפו ללמוד את מקצוע מדעי המחשב. לדבריו, הוא סבר שההידרדרות בהישגי התלמידים היא בעיה ייחודית לישראל, אך שינה לאחרונה את דעתו. מה שהוביל לשינוי הוא קריאת מאמר של "הניו יורק טיימס" על הירידה בהישגי התלמידים בארה"ב בעשור האחרון. המאמר, שנשען על מחקר של אוניברסיטת סטנפורד, מביא לדברי כהן נתונים מטרידים ביותר על מגמה ברורה של ירידה בהישגים בארה"ב.
המאמר מתאר תופעה מאוד מדאיגה בארה״ב: תלמידים כמעט בכל המדינה שולטים היום פחות בקריאה ובמתמטיקה מאשר תלמידים לפני עשור. והנקודה הכי חשובה: זה לא רק בגלל הקורונה. הקורונה החמירה את המצב, אבל הירידה התחילה עוד קודם.
הנתונים החדשים של אוניברסיטת סטנפורד מראים:
* ב-83% ממחוזות החינוך בארה״ב חלה ירידה בהישגי הקריאה מאז 2015.
* ב-70% הייתה ירידה במתמטיקה.
* זה קורה אצל עשירים ועניים, לבנים ושחורים, עירוניים וכפריים.
כלומר: זו בעיה כלל־אמריקאית, לא בעיה של אוכלוסייה מסוימת. אז מה הסיבות לנסיגה? המומחים במאמר אומרים שאין סיבה אחת, אלא שילוב של כמה תהליכים גדולים.
1. הסמארטפונים והרשתות החברתיות זו כנראה הסיבה שהמאמר הכי מדגיש. בערך מאמצע שנות ה-2010 קרו יחד כמה דברים:
* סמארטפונים נהיו אוניברסליים.
* טיקטוק/אינסטגרם/יוטיוב השתלטו על זמן הקשב.
* תלמידים התחילו להיות “מחוברים תמיד”.
* בתי ספר חילקו מחשבים וטאבלטים לכל ילד.
לטענת המורים והחוקרים:
* יכולת הריכוז ירדה.
* ילדים מתקשים להתמיד בקריאה ארוכה.
* פחות תלמידים קוראים ספרים להנאה.
* המוח התרגל לגירויים מהירים וקצרים.
המאמר מביא נתון די מטלטל: כמעט שליש מהנערים בארה״ב אומרים שהם “כמעט אף פעם לא קוראים בשביל הכיף”.
והתוצאה: בתי ספר התחילו להוריד רמה, פחות ספרים מלאים, חומר פשוט יותר, פחות דרישות.
2. סוף מדיניות הלחץ והאחריותיות בבתי הספר. ב-2002 נכנס חוק בשם No Child Left Behind.
הרעיון היה:
* למדוד בתי ספר בצורה קשוחה.
* לבדוק ציונים כל הזמן.
* להעניש בתי ספר שלא משתפרים.
המורים שנאו את זה בהרבה מקרים כי זה הפך את הלימודים ל״מרדף אחרי מבחנים״.
אבל לפי חלק מהמומחים זה כן גרם לבתי הספר להילחם על הישגים. ב-2015 החוק בוטל והוחלף במדיניות רכה יותר. לטענת חלק מהחוקרים: מאותו רגע מערכת החינוך איבדה את תחושת הדחיפות הלאומית לשיפור הישגים.
3. הקורונה. הקורונה לא התחילה את המשבר אבל האיצה אותו מאוד במיוחד אצל תלמידים חלשים ועניים.
למשל:
* לימוד מרחוק פגע בריכוז.
* הרבה ילדים פשוט נעלמו מהמערכת.
* עד היום יש היעדרויות גבוהות יותר מבתי ספר.
המאמר מדגיש שההתאוששות מאז הקורונה חלשה בהרבה מהציפיות.
4. ירידה במעמד החינוך והקולג׳. המאמר מצטט סקר של Gallup: רק 35% מהאמריקאים חושבים שקולג׳ “מאוד חשוב”. זהו שפל היסטורי. כלומר: פחות אמונה שחינוך אקדמי הוא מפתח להצלחה. וזה משפיע גם על מוטיבציה של תלמידים.
5. בעיות נפשיות וקשיי למידה. החוקרים מזכירים גם:
* עלייה בחרדות ודיכאון.
* יותר קשיי קשב.
* יותר בעיות רגשיות.
כל אלה פוגעים ביכולת ללמוד לאורך זמן.
מה הכי מעניין במאמר ומטריד מכל הדברים שמביא המאמר:
הירידה התחילה לפני הקורונה. הקורונה הייתה “מאיץ”, אבל לא הסיבה המקורית. וזה מה שמפחיד את החוקרים כי זה אומר שמדובר בשינוי עמוק בדור שלם. הם אפילו משתמשים בביטוי: Learning recession > מיתון לימודי. כלומר: ירידה מתמשכת ביכולת הלמידה של דור שלם.
האם יש מקומות שהצליחו להשתפר? כן. מסתבר שכן. המאמר נותן שתי דוגמאות:
קומפטון (ליד לוס אנג'לס) מחוז עני מאוד שהשתפר דרמטית.
מה הם עשו?
* מלחמה בהיעדרויות.
* מבחנים קצרים כל שבוע.
* שיעורי תגבור בזמן יום הלימודים.
* מעקב צמוד אחרי תלמידים חלשים.
וושינגטון די.סי.
השקיעו ב:
* הוראת קריאה שיטתית (“science of reading”).
* תגמול כספי למורים מצטיינים.
* עזרה אינטנסיבית לתלמידים חלשים.
לסיכום המאמר וזה נוגע גם לישראל (ועוד לא דיברנו על המלחמות שהילדים עברו), הירידה בלימודים בארה״ב היא לא “תקלה זמנית של הקורונה”. זו כנראה תוצאה של:
* מהפכת המסכים.
* ירידת קשב.
* שינוי תרבותי ביחס ללמידה.
* היחלשות דרישות מבתי הספר.
* משבר נפשי וחברתי רחב יותר.
החוקרים חוששים שארה״ב עדיין לא באמת הפנימה כמה עמוק המשבר הזה. אם שם לא הפנימו, בישראל מתכחשים. זה עוד יותר גרוע.
עדיין אין תגובות לפריט זה
yyya