אריסטו: אמתיה

Thomson, J. (2026). Aristotle: Amathia, Philosophyminis

המחבר האנטר אש (Hunter Ash) טען פעם שרוב האנשים, אפילו החכמים והמשכילים ביותר, ישתמשו במה שהם יודעים לא כדי להבין את העולם, אלא כדי לנצח בוויכוח למען המחנה שלהם.

מספר האנשים שמנסים להבין את המציאות בכנות הוא זעום עד כמעט בלתי-קיים.

ליוונים הקדמונים הייתה מילה לתופעה הזאת. הם קראו לה אמתיה (Amathia), וטענו שהיא תביא לנפילתה של התרבות.

בדרך כלל מתרגמים את המילה אמתיה כ״בורות״, אבל אין מדובר בבורות רגילה. בורות רגילה אפשר לתקן באמצעות מתן ספר לאדם, הצגת סרט תיעודי בפניו או חשיפתו לחוויה מסוימת.

אבל אמתיה היא דבר אפל יותר. אמתיה היא סירוב פעיל לדעת.

לסרטון המלא באנגלית

לקריאה נוספת: כל סיכומי המאמרים בנושא חינוך לאזרחות

זהו התלמיד המצטיין שחושב שהוא טוב מכדי לקבל את המשוב של המורה שלו. זה קורה כאשר אדם מסרב ללמוד כיצד לבטא את שמך כראוי. זה קורה כאשר אדם אינטליגנטי מכל בחינה אחרת מסרב ללמוד דבר כלשהו שעלול לערער על האמונות שכבר החזיק בהן.

הפילוסוף הסטואי אפיקטטוס טען כי אמתיה היא אחד הגורמים המרכזיים ביותר לרוע האנושי. כאשר אדם מתהלך בעולם מתוך ביטחון עצמי זחוח שכבר יש בידיו די ידע, הוא יפסיק לנסות ללמוד עוד. כאשר אדם חושב שהוא מושלם, הוא יפסיק לנסות להשתפר.

הדברים הללו יכולים לסייע בהתמודדות דווקא עם תלמידים מצטיינים אך יהירים, שחושבים שכבר אין להם מה ללמוד. אבל בתחום מסוים, הם יכולים לסייע לכל המורים ולכל התלמידים. בשיעורי אזרחות חשוב לטפח בכיתה שיח פוליטי שקול, רציונלי ובריא יותר: שיח שאינו מסתפק בהגנה אוטומטית על המחנה שאליו אנו משתייכים, אלא מעודד סקרנות, הקשבה, בחינה עצמית ונכונות להתמודד גם עם מידע שמערער על עמדותינו. במציאות הישראלית המקוטבת, פיתוח היכולת להבחין בין אי־ידיעה תמימה לבין סירוב פעיל לדעת עשוי לתרום לא רק לדיון ציבורי אחראי יותר, אלא גם לחוסן האישי של התלמידים, ליחסים מכבדים בין קבוצות ולחיים דמוקרטיים בריאים יותר.