מצבה של מערכת החינוך הישראלית בהשוואה למערכות החינוך ב-OECD
מאת: הגר צמרת
ד"ר הגר צמרת, כלכלנית, סוציולוגית ומורה למתמטיקה, חשה תסכול מכך שלדעתה "כל אחד שביקר בה בטוח שיש לו מושג מה הולך בה, ולצערי לא כך הוא הדבר". כדי להעמיד דברים על דיוקם, היא ערכה השוואה בין מערכת החינוך הישראלית למערכות חינוך במדינות ה-OECD:
לדבריה, על פי נתונים מהערכות מבחן ה-PISA ודוח "Education at a Glance" האחרון של ה-OECD, ישראל מתגאה באחת האוכלוסיות המשכילות ביותר בעולם, אך המערכת שלה נאבקת בעומס מבני חמור בכיתות ובפערים חברתיים עמוקים בהישגים.
להלן פירוט לפי קטגוריות, המעריך איזו מערכת מתפקדת טוב יותר על בסיס נתונים גולמיים ומדדים בינלאומיים:
1. השכלה ואוריינות (אוכלוסייה בוגרת)
קטגוריה זו מודדת את אחוז האוכלוסייה הבוגרת (גילאי 25–64) שהשלימה רמות השכלה שונות, לצד מיומנויות יסוד של מבוגרים.
• שיעור בעלי השכלה על-תיכונית ואקדמית: 50.5% מהמבוגרים בישראל מחזיקים בתואר בהשכלה גבוהה, נתון הגבוה משמעותית מממוצע ה-OECD העומד על 41.5%.
• השכלה תיכונית עליונה: רק 9% מהצעירים בישראל (גילאי 25–34) הם ללא תעודת בגרות/סיום תיכון, נתון טוב יותר מממוצע ה-OECD העומד על 13%.
• אוריינות מבוגרים (מדד PIAAC): למרות שיעור הזכאות הגבוה לתארים, 38% מהמבוגרים בישראל קיבלו ציון ברמה 1 ומטה (רמת המיומנות הנמוכה ביותר) באוריינות נתון גרוע מממוצע ה-OECD שעומד על 27%.
איזו מערכת טובה יותר בקטגוריה זו?
• בשיעור התארים: ישראל טובה משמעותית. היא אחת המדינות המשכילות ביותר בעולם.
• באוריינות בסיסית של מבוגרים: ממוצע ה-OECD טוב יותר. בישראל יש ריכוז גבוה יותר של מבוגרים המתקשים באוריינות בסיסית, מה שמשקף מסלולי חינוך שונים ומפוצלים.
2. תנאי הכיתה וסביבת העבודה
מדד זה בוחן את המציאות היומיומית בתוך בתי הספר, תוך התמקדות בגודל הכיתות ובשימור מורים.
• גודל כיתה בבית ספר יסודי: בישראל יש בממוצע 27 תלמידים בכיתה, נתון הגבוה ב-33% (צפוף יותר) מממוצע ה-OECD העומד על כ-20 תלמידים.
• גודל כיתה בחטיבת הביניים: בישראל יש בממוצע 30 תלמידים בכיתה, כ-31% יותר מממוצע ה-OECD העומד על 23. רק צ'ילה ויפן מדווחות על צפיפות כיתות דומה.
• נשירת מורים: כמעט 20% מהמורים החדשים בישראל עוזבים את המקצוע בתוך חמש השנים הראשונות, כתוצאה מסביבת כיתה מלחיצה ועומסי עבודה תובעניים בהשוואה לחציון ה-OECD.
איזו מערכת טובה יותר בקטגוריה 2?
ממוצע ה-OECD טוב בצורה דרמטית. מדינות ה-OECD מציעות כיתות קטנות בהרבה, סביבות פחות צפופות, ושיעורי שימור מורים גבוהים יותר באופן כללי.
3. השקעה כספית ומימון
מדד זה בוחן כמה כסף מנותב למערכת החינוך ביחס לתוצר הכלכלי (תמ"ג).
• ההוצאה כאחוז מהתמ"ג: ההוצאה הלאומית של ישראל על חינוך יסודי ועל-יסודי ביחס לתמ"ג היא מהגבוהות ב-OECD. בשל שיעורי הפריון הגבוהים במיוחד בישראל והפרופיל הדמוגרפי הצעיר, המדינה מזרימה הון עתק לבניית בתי ספר ומימון חינוך לגיל הרך.
• ההוצאה לתלמיד: בעוד שההוצאה המקרו-כלכלית ביחס לתמ"ג היא גבוהה, ההקצאה לתלמיד במונחי דולרים גולמיים מפגרת לעיתים קרובות אחרי מדינות ה-OECD המובילות, מכיוון שהתקציב מתחלק בין מספר גדול בהרבה של ילדים.
איזו מערכת טובה יותר בקטגוריה 3?
ישראל מובילה במחויבות ברמת המאקרו (אחוז מהתמ"ג) מכיוון שהיא שמה בראש סדר העדיפויות אוכלוסייה צעירה.
עם זאת, ממוצע ה-OECD מתפקד טוב יותר בתרגום המימון למשאבים עבור כל תלמיד בנפרד, שכן המדינות שם אינן מתמודדות עם אותו לחץ דמוגרפי אינטנסיבי.
4. הישגי תלמידים ושוויון אקדמי (מדד PISA)
התוכנית להערכת תלמידים בינלאומית (PISA) מודדת את ההישגים הלימודיים של תלמידים בני 15 במתמטיקה, מדעים וקריאה.
• ציונים ממוצעים: הציונים הממוצעים של ישראל במתמטיקה, מדעים וקריאה נעים בדרך כלל מעט מתחת לממוצע ה-OECD או ממש בתוכו.
• מדד השוויון/פערים: ישראל רושמת בעקביות את הפערים הפנימיים הגדולים ביותר בין התלמידים בעלי ההישגים הגבוהים ביותר לנמוכים ביותר מבין כל מדינות ה-OECD. הדבר מונע בעיקר מהבדלים סוציו-אקונומיים ומההפרדה בין מגזרי החינוך העברי (ממלכתי, ממלכתי-דתי וחרדי) והערבי.
• הפער בהשכלה הגבוהה: בנקודה חיובית, הפער ברכישת השכלה גבוהה בין ילדים להורים משכילים לבין ילדים להורים שאינם משכילים עומד בישראל על 38 נקודות אחוז, מה שמראה על מוביליות חברתית טובה יותר מממוצע ה-OECD, שם הפער עומד על 44 נקודות אחוז (מקור: OECD).
איזו מערכת טובה יותר בקטגוריה 4?
ממוצע ה-OECD טוב יותר בכל הנוגע לשוויון לימודי וליציבות של ציון הבסיס הכללי.
ישראל מתפקדת מעט טוב יותר ספציפית במדד הבוחן מוביליות בסיסית של דור ראשון באוניברסיטה (סטודנטים שהם הראשונים במשפחתם לרכוש השכלה גבוהה).
מה אנחנו למדים מההשוואה האובייקטיבית הזו המחולקת לארבע קטגוריות? שלושה דברים:
1. ישראל מתמודדת עם ריבוי תלמידים.
2. פערי הרמות ביניהם גדולים מאוד.
3. התקציב פר תלמיד נמוך יחסית לממוצע ה-OECD, והדבר בא לידי ביטוי בכיתות גדולות מדי ותנאי העסקת מורים לא טובים דיים.
כשמבינים שישראל מוציאה פחות על חינוך כל תלמיד, פתאום התוצאות של התלמידים שלנו שקרובות לממוצע המדינות המפותחות לא נראות כל כך גרועות.
רוצים חינוך טוב יותר? תשלמו יותר. צריך להפנות יותר תקציבים כדי להשוות את ההשקעה שלנו פר תלמיד להשקעה המקובלת במדינות ה-OECD. כן, זה עד כדי כך פשוט.
עדיין אין תגובות לפריט זה
yyya