דניאל ליפסון מדווח בבלוג שלו על כתבה בעיתון "ניו יורק טיימס" הבוחנת את ההשלכות של האינטרנט ושימושיו על התנהגות התלמידים בבתי ספר תיכוניים. המחבר בילה מספר חודשים בבית ספר התיכון Woodside וחקר את חייהם הדיגיטליים של התלמידים. כמעט כולם שם מבלים את רוב זמנם במדיה דיגיטלית בעיקר משחקי מחשב, Facebook והתכתבות ב SMS. מתברר כי הדבר פוגע לא רק בציוניהם אלא גם בכושר הריכוז ובזכרון שלהם. רבים הולכים לישון בשעות הקטנות של הלילה לאחר ישיבה ממושכת מול מסך המחשב. אפשר כמובן לשכוח משעורי הבית. מנהל בית הספר לא נשמע מודאג. הוא מציע לנווט את התלמידים לכיוונים יצירתיים בהם הם יוכלו לנצל את הפוטנציאל שלהם. תלמידים שרואים ויוצרים הרבה סרטונים ב Youtube למשל, יכולים ללכת למגמת קולנוע. מורים אחרים מתנגדים לגישתו של המנהל ביה"ס שאינו מודאג . "אי אפשר ללמוד קריאה או כתיבה באמצעות הודעות טקסט" אומרת מורה לאנגלית.

קוני וובר, מורה מארצות הברית, סיפרה ככותבת אורחת בבלוג של Class 2.0 על חוויותיה מהפעלת רשת חברתית בכיתתה בבית הספר היסודי באן ארבור. את הרשת היא פתחה בנינג לתלמידי כיתות ד-ה. למרבה התקווה, היא מספרת בהתלהבות רבה כי זהו אחד הדברים המרתקים שחוותה כמורה ב-30 השנים בהם היא מחנכת. היא מתארת את התופעות שאנו מכירים כשמכניסים אינטרנט לבית הספר – הרחבה של הקהילה הלומדת. היא מדברת באלגוריות ומדמה אותה כאורגניזם חי. נקודת מפתח בהצלחה בהתנסות שלה, היא העובדה שקוני שיתפה את התלמידים לכל אורך הדרך. (שרון גרינברג)

תלמידים בביה"ס יסודי בכיתות ד' באל-סלבדור כותבים בלוג כיתתי המשמש אותם כזירה מקוונת ללימוד כתיבה וגם גיאוגרפיה ולחילופי מידע עם תלמידים בביה"ס יסודי באוגנדה. את פרויקט הכתיבה המקוון הגלובלי יזמה רכזת המחשבים (Jennifer Garcia) של ביה"ס היסודי באל- סלבדור. המטרה היא ללמוד באופן בלתי אמצעי על תרבויות אחרות בעולם, להכירם דרך קשר וכתיבה פעילה באינטרנט. הכוונה שכל שנה התלמידים בביה"ס היסודי באל-סלבאדור ייחשפו לתלמידים ממדינה אחרת ויחליפו איתם מידע באמצעות הבלוג ובאמצעות wiki משותף שיקימו. הקשר בין בתי הספר נוצר באמצעות פורטל בינלאומי בשם Globalgateway אליו מצטרפים לאחרונה יותר ויותר מורים ומחנכים בעולם המעוניינים ליצור פרויקטים גלובליים משותפים בין כיתות. וישנו כמובן, הפורטל הוותיק להתקשרויות בין כיתות לימוד בעולם, פורטל EPALS.

האם עיצוב הכתה הינו תופעה ייחודית בחיי הכתה, בדרכים בהם ילדים הינם צרכנים ויצרנים בהיבט זה? כיצד יכולים מורים להבטיח שילדים אכן יפיקו תועלת מן העיצוב מעבר להיותו סביבה מלבבת? האם מעניקים ילדים לעיצוב יותר מאשר תשומת לב שולית, חולפת? האם כאשר ילדים מעורבים בעיצוב הם גם מסוגלים להיפרד ממנו ולהמשיך הלאה? העניין המרכזי של מאמר זה הוא בשאלות הללו, אך במיוחד המיקוד הוא בהתפתחות של מיומנויות תפיסה חזותיות אצל ילדים. במאמר יש שימוש בתיאוריות מתחום הפסיכולוגיה ההתפתחותית ושל תיאוריות מתחום החינוך על מנת ליצור מסגרת מושגית, כדי ליצור ולנתח את עיצוב הכתה על מנת להעצים את המיומנויות הללו. המסר העיקרי מהניתוח התיאורטי ומן השיחות והמפגשים עם ילדים הוא שעיצוב סביבת הלמידה הינו הזדמנות. לעיצוב מתאים יש פוטנציאל עשיר ללמידה, אבל רק אם פוטנציאל זה ממומש (Cooper, H. Hegartey, P. Hegartey, P. Simco, N)

הערכת מיומנויות מידע של תלמידות כיתה ט' בביה"ס נווה חנה בישראל לפני ואחרי קורס למידת חקר. מחקר שנעשה במסגרת המחלקה ללימודי מידע באוניברסיטת בר-אילן. המודל הפדגוגי להערכת מיומנויות מידע הוא Big6TM Information Skills Model. מדידת רמת מיומנויות המידע התבצעה באמצעות כלי מתוקשב הידוע בשם TRAILS שפותח באוניברסיטת Kent. הממצאים מלמדים כי תלמידות שנחשפו לתבנית שיטתית של אסטרטגיות מידע (על בסיס מודל Big6) הצליחו יותר בלמידת חקר בכיתה. עוד נמצא כי השימוש במערכת ההערכה TRAILS מסייעת באופן אפקטיבי לזהות נקודות חולשה אצל תלמידים ומאפשרת על כן חיזוק מיומנויות חקר אצל התלמידים בכל אחד משלבי ההתמודדות של הקניית מיומנויות מידע (Reuven Werber)

בפעילות המעניינת המוצגת במאמר זה התלמידים חוקרים בעיה מידענית אותנטית בדרך של משפט ציבורי תוך שימוש בתקשוב המשולב במפגש פנים אל פנים ובעבודה שיתופית קהילתית (ההתנסות המידענית הועברה על ידי ד"ר הנריטה אקרמן ותמר ענבל-שמיר במסגרות קהילת אשכולות הפיס שבמחוז הצפון של משרד החינוך). בדומה ליתר הפעילויות המתוקשבות בקהילה, פעילות זו מעודדת הפעלת תלמידים בדרך של מחקר מדעי אותנטי, המשלב אותנטי המשלב מיומנויות חשיבה ברמה גבוהה ומטפח מיומנויות מידעניות בתחומי המדע והטכנולוגיה באמצעות התקשוב.

בסטנדרטים החינוכיים של הגדרות המידענות נכתב "מזהה את המידע הדרוש לצורך השלמת המשימה" (כדי לפתור את בעיית המידע). מכאן, חשוב לחזור ולהסביר כי השלב של "הגדרת הצורך" הוא שלב המתבצע לפני שניגשים לחיפוש המידע בפועל. שלב זה איננו נתון לבחירה ובלעדיו לא יתבצע תהליך מידעני שלם ומוצלח. המטרה היא להפנים את ההבנה שבתהליך מידעני, אנו קודם כל חושבים לאיזה מידע נזדקק כדי להתמודד עם הבעיה ובהתאם לכך אנו מנסחים שאלות ומתכננים מהלכים לאיתור המידע. השאלה ל "איזה מידע" נזדקק טומנת בחובה חשיבה מורכבת, משום שמדובר על היבטים שונים של המידע – לאיזה תוכן של מידע נזדקק? לאילו סוגים של מידע? לאילו מקורות מידע? באילו כלים כדאי להשתמש כדי להגיע אל המידע לו אנו זקוקים? קבלת החלטות בשאלות הללו מותנית בהבנה של הבעיה והצרכים הנגזרים ממנה.

התוכניות לתקשוב בתי ספר בארה"ב המשלבות מחשבים ניידים לתלמידים בכיתה מרושתת הולכות ומתרחבת ברחבי ארה"ב . על רקע זה מנסה המחקר הנוכחי לנתח את תוכניות אוריינות המידע ולמידת החקר שמופעלות במסגרת פרויקטים מתוקשבים אלו במדינות קליפורניה ומיין בארה"ב. נבדקו ונחקרו 10 בתי ספר שמפעילים תוכניות תקשוב מבוססות מחשבים ניידים לתלמידים. שיטת המחקר הייתה חקר מקרים מרובה כולל תצפיות , ראיונות , שאלונים וניתוחו חומרים שהופקו ע"י תלמידים ומורים. ממצאי המחקר מראים כי התלמידים בכיתות המחשבים הניידים למדו כיצד לגשת למקורות מידע באינטרנט, לנהל מקורות מידע ולשלב אותם בחומרי הלמידה או תוצרי העבודות שלהם . עם זאת , הדגש על הערכת מקורות המידע , ניתוח ההקשרים העיוניים והחברתיים של המידע שנאסף ע"י התלמידים היה שונה מבית ספר אחד למשנהו. רק חלק מבתי הספר השכילו ליישם גישות חקר להערכת מקורות המידע ומרבית בתי הספר יישמו גישות טכניות של אוריינות מידע של איתור המידע ושילובו בעבודות התלמידים. החוקרים סבורים כי למידה אוטונומית של תלמידים צריכה לכלול יסודות ברורים של איסוף שיטתי וניתוח מקורות המידע ולא רק חיפוש טכני כזה או אחר במנועי החיפוש ( Mark Warschauer) .

ד"ר איריס בקשי –ברוש המתעדת קולות של תלמידים בבתי ספר מראיינת תלמידים לגבי תפיסותיהם את הקשר בין המורים והשותפות בין המורים והתלמידים. הדגש בתיעוד האתנוגראפי הוא על תפיסות התלמידים לגבי הארגון של ההוראה והשלכות הצד הארגוני על הרגשתם. במהלך הראיונות נחשפו התלמידים גם למודל החינוכי-ארגוני של שיטת הבתים בבתי הספר בארה"ב (תיאודור סייזר) והאפשרויות הגלומות בכך. לדעתה של בקשי-ברוש יש מקום להבין את הלך הרוח של התלמידים בביה"ס ולהקנות להם קצת יותר אופטימיות על פי המודל של פרופ' בזיל ברנשטיין הבריטי.

בשנתיים האחרונות מתעוררת בארה"ב ובקנדה תנועה של מומחי חינוך ומחנכים נגד התופעה של שיעורי הבית כפי שקיימת בבתי ספר כיום. יש כיום ויכוח נוקב על היתרונות של מתן שיעורי בית במתכונת הנוכחית לתלמידי בתי ספר. לויכוח תרם, בין היתר גם ספרם החשוב של ננסי קאליש ושרה באנט הנקרא The Case Against Homework. הספר סוקר את מרבית המחקרים שנכתבו ב-50 השנים האחרונות אודות תרומת שיעורי הבית ללמידה ומגיע למסקנה כי אין קשר בין הישגי למידה ומתן שיעורי בית במתכונת הקיימת. יכול להיות שהוראה פחות מאתגרת ופחות התלהבות של המורים ממלאכת ההוראה מתבטאים בהעמסת שיעורי הבית על הילדים. עוד נמצא כי מרבית המורים לא הוכשרו כלל לתכנן היטב את מטלות שיעורי הבית וליצור אתגרים אצל התלמידים.

יישום הבלוג הכיתתי מש"ל (מה שרציתי להגיד…) מהווה חלק ממערכת ה"אורייאנית", פלטפורמה שפותחה במרכז "תיקשוב דרום" – מערכת התיקשוב של משרד החינוך, מחוז דרום. אם היינו מסכמים את הפוסטים שנשלחו עד כה במערכת הבלוגים של המורות אדווה ואריאלה ניתן לומר שכולם מתייחסים לאינטראקציה המיוחדת שבין המורה לתלמידיו. לא רק שנוצרה אינטראקציה ייחודית בין המורות לתלמידים, אלא לכל תלמיד נשמר גם מרחב וירטואלי משלו, השייך רק לו והוא חש הזדהות לאותו מרחב וירטואלי משלו באינטרנט המאפשר לו עצמיות. אם בפורום ממוחשב העצמיות והקול הייחודי של התלמיד נבלעים בשטף הרב של ההודעות, הרי כאן שולט התלמיד על המרחב הוירטואלי שלו, כותב, מתעד ויכול להציג את הייחודיות שלו. עיינו וקראנו בסיפורים שכתבו הילדים – מגוון עצום.