כדי לחזק ולהצמיח למדנות (scholarship) אודות ידע של מורי מורים, מאמר זה מתאר חקירת עומק של קבוצת מורי מורים המספקת התפתחות מקצועית. ניתוח הנתונים המעוגנים איפשר למחברים להגדיר אלמנטים עיקריים שונים, אלמנטים משניים, ומרכיבים המהווים ידע של מורי מורים, כמו גם להבהיר כיצד השימוש בידע זה – בהקשר של התפתחות מקצועית בהוראה – משתמש במרכיבים מרובים בכל רגע נתון. לממצאים אלה השלכות הן עבור למדנות אודות ידע של מורי מורים הן עבור הפרקטיקה שלו (elmer, Sarah; Bernstein, Malayna; Bolyard, Johnna, 2016).

תכניות רבות להכשרת מורים מנסות לחולל שינוי בתפיסות הלמידה של המורים, אך אינן משיגות את יעדיהן, ומורים מתקשים לזמן דרכי למידה עמוקות-אקטיביות. בעיית הלמידה אף מחריפה במערך לימודי היהדות שהלמידה בהם דרך חיקוי ושינון מגבירה את הניכור של התלמידים ממקורות תרבותם היהודית. תרומתו וייחודו של מחקר זה, אשר עקב אחר קבוצה של סטודנטים-מורים המשתייכים לתכנית להכשרת סטודנטים מצטיינים להוראת מקצועות היהדות ומלמדים בבתי ספר ממלכתיים, הוא בכך שבחן את תפיסות הלמידה של כל אחד ואחת מן הנחקרים בשני תחומי למידה: תוכני היהדות ונורמות התנהגות (גילת כץ).

פרחי הוראה רבים הם בני דור האינטרנט ומצופה מהם שיכירו את טכנולוגיות המידע והתקשורת השונות, עם זאת מספר מחקרים ציינו שהם לא בהכרח מסוגלים להשתמש בהם להוראה וללמידה. הרעיון של ידע טכנולוגי פדגוגי של מורים הוא מרכזי לדאגה זו. במחקר זה, המחברים משתמשים בתשובות של 146 פרחי הוראה לשאלות פתוחות לגבי ההתנסויות והידע בטכנולוגיות מידע ותקשורת ובפדגוגיה אשר הביאו עמם כאשר החלו את תכנית הכשרת המורים באוניברסיטה (Kontkanen, Sini; Dillon, Patrick; Valtonen, Teemu; Renkola, Sami; Vesisenaho, Mikko; Vaisanen, Pertti., 2016).

בשנים האחרונות נראתה תנועה מרוכזת ושיטתית לעבר מערכת של הכשרה ראשונית של מורים המובלת על ידי בתי הספר באנגליה. מערכת זו קראה תיגר באופן רדיקלי על תפקידן של האוניברסיטאות, ובייחוד על חלקן בחשיפת מורים חדשים לתיאוריה חינוכית. רק כמחצית מהנכנסים החדשים למקצוע ההוראה מגיעים כיום ממסלולי ההכשרה באוניברסיטאות. שינויים מרחיקי לכת אלו בהכשרת המורים הועברו בהתייעצות פורמלית ודיון ציבורי מינימליים. בחוברת דחופה ומחייבת זו, המחברים טוענים לתפיסה של מורים כאנשי מקצוע הדורשים הבנה עמוקה של המימדים המושגיים, האמפיריים והנורמטיביים של הפרטיקה החינוכית. מחברי החוברת מסבירים מדוע המחלקות לחינוך באוניברסיטאות ניצבות במקום טוב יותר מאשר בתי הספר כדי לעזור למורים חדשים לרכוש הבנה זו (Orchard, Janet; Winch, Christopher, 2015).

אסטרטגיה חינוכית חשובה למורים אפקטיביים היא רפלקציה והערכה של ההוראה של עצמם. רפלקציה הוגדרה כחשיבה דליברטיבית על פעולה תוך מבט המכוון לשיפורה. בנדורה (Bandura, 1986) מספק מסגרת המאירה את חשיבות הרפלקציה למתכשרים להוראה. באמצעות רפלקציה עצמית הם יכולים לשקול את יכולותיהם להשפיע הן על הסביבה (הכיתה) והן על פעולות ההוראה שהם מבצעים. במחקר המוצג כאן השתתפו 201 מתכשרים להוראה בקורס שיטות מחקר כללי במסגרת הכשרת מורים, וכן בהתנסות מעשית שבמהלכה בקרו ולימדו באותה כיתה שעה בשבוע. הסטודנטים חולקו לשתי קבוצות: קבוצת מקליטי-וידיאו וקבוצת מקליטי-קול של שיעוריהם. הם התבקשו להקליט, לצפות/להקשיב ולכתוב רפלקציות לפי שאלות שנשאלו (Daniel Bergman).

רפלקציה הפכה למרכיב מקובל של תכניות להכשרת מורים. אולם המושג זכה לביקורת רבה, בייחוד לגבי תפקידו בשיפור הפרקטיקה המקצועית. מאמר זה מספק סקירה של הביקורות לגבי רפלקציה, ודיון בגישות שננקטו לגבי רפלקציה בספרות מאז שנת 2005. שתי סוגיות, הקשר וזהות, נחשפו כבולטות בדיונים העכשוויים לגבי רפלקציה (Beauchamp, Catherine, 2015).