בעתות חרום, בתי הספר עוברים ללמידה מרחוק והתלמידים נאלצים לבהות שעות במסכים, להימנע מהגעה לבית הספר ולוותר על מפגשים חברתיים. אלו הם, למעשה, זמנים בהם מחנכים ומורים צריכים להסתמך על למידה חברתית-רגשית ביתר-שאת. שכן, השבועות הממושכים בבתים עלולים לייצר פחדים, חרדות או טראומות ארוכות-טווח בקרב התלמידים. אבל, לעיתים קרובות, המורים נדרשים ליישם פרקטיקות חדשניות של למידה חברתית-רגשית מבלי הכשרה פדגוגית או תמיכה שוטפת והולמת בזמן אמת.

ככל שדועכת ההתרגשות של תחילת השנה ומתגבשת שגרה של עומס עבודה, מתח ולחץ, עלולים מחנכים ומורים רבים לחוש חוסר אנרגיה, צניחת מוטיבציה, אכזבה, תסכול, תשישות ושחיקה. כדי להישאר מחויבים למקצוע ולתלמידים, לבנות חוסן מנטלי ולשמר את מידות הפרודוקטיביות והיעילות לאורך השנה, אפשר להסתמך על שלוש האסטרטגיות המוצגות בפריט זה.

בעשור האחרון, גוברים הניסיונות לשפר את האופן בו נלמד מקצוע המתמטיקה. בארה"ב, למשל, מועסקים קואצ'רים, המתמחים במקצוע המתמטיקה, כדי לסייע למורים להכין מערכי שיעור מבוססי-תלמיד, יעילים, יצירתיים ומותאמים לדור הלומדים הנוכחי. זאת, בניגוד להוראת המתמטיקה הסיזיפית והליניארית הנהוגה בחלק ממוסדת החינוך. על רקע זה, המחקר מבקש לבדוק: האם וכיצד קואצ'רים יכולים למקסם את פרקטיקת ההוראה של מורי מתמטיקה?

בשנת 2015, מכון ויצמן למדע השיק תוכנית שמטרתה לפתח קהילה מקצועית לומדת של מורי מדעים וטכנולוגיה מחטיבות הביניים בישראל, ולגייס מדי שנה מועמדים רלוונטיים לקהילה זו. בפועל, רבים מן המשתתפים חשו שגיבשו זהות מקצועית קהילתית-קולקטיבית, התוודעו לתחומי עניין חדשים, חידדו את האוריינות המדעית-טכנולוגית והפיחו מחדש את תחושת השליחות, את השאיפה למצוינות, את התשוקה והמחויבות למקצוע ואת הרצון להניע שינוי.

האתגר האמיתי בהטמעה וביישום של למידה שיתופית טמון בעידוד של מורים לקבל את תפקידם החדשני ולהשתחרר מכבלי התפיסה המסורתית של הוראה מבוססת-מורה אשר מעביר ידע בתדר חד-כיווני. אדרבא, בלמידה שיתופית המורה כותב תסריטים ומביים תרחישים אשר מניעים תלמידים לאחריות קולקטיבית, לתקשורתיות, לבניית מערכות יחסים, לטוויית רשתות עבודה, לקיום דיאלוגים ולנטילת אחריות.

על מנת לבחון מוטיבציה וחוסר-מוטיבציה בקרב מורים, 23 מורי חינוך על-יסודי בספרד השתתפו בראיונות עומק, שלוו בתצפיות כיתתיות במהלך שיעוריהם. הראיונות נסובו סביב הסוגיות הבאות: מניעים ראשוניים להיכנס למקצוע ההוראה, יחסים עם עמיתים וממונים, סיפוק מהעבודה, גורמי מוטיבציה וחוסר-מוטיבציה, שיטות להגברת מוטיבציה של מורים ודרכים לשיפור מקצוע ההוראה.

המטרה של מחקר זה היא לקבוע כיצד פרופסורים באוניברסיטאות תופסים את המסוגלות להוראה שלהם (teaching efficacy). המחקר עוצב בהתאם למודל הסקר והשתתפו בו 516 פרופסורים מ-19 אוניברסיטאות (10 פרטיות ו-9 לאומיות) במהלך שנת הלימודים האקדמית של 2013-2012. נתוני המחקר נאספו באמצעות סולם מסוגלות להוראה המכיל 6 ממדים ו-28 פריטים. ניתוח הנתונים חשף שחברי סגל תופסים את עצמם כאפקטיביים ביותר בניהול כיתה. הממדים של יחסים בין-אישיים, תכנון קורס, אסטרטגיות הוראה ושימוש בטכנולוגיה צוינו במקומות השני, השלישי, הרביעי והחמישי במונחים של מסוגלות להוראה (Bedir, Gulay, 2017).

בעוד שנערכו מחקרים מערביים רבים לגבי משמעותה של הוראה מצוינת, קיימים הרבה פחות מחקרים מן המזרח (הרחוק). מחקר זה בחן כיצד הורים ותלמידים תפסו השקפות של הוראה מצוינת בחטיבות ביניים בסין. נותחו תגובות של 77 תלמידים ו-67 הורים הקשורות לנרטיב אישי של זמן שבו הם התנסו בהוראה מצוינת, תוך שימוש במחקר נרטיבי. מחקר זה זיהה שלוש תמות עיקריות וארבע תמות משנה: (1) להפוך שיעורים למעניינים, (2) להשיג אפקטיביות של תלמידים, (3) לדאוג לתלמידים, (4) להיות בעל רמה גבוהה של אחריות ומוסריות, (5) להיות בעלי ידע רחב, (6) להיות מסוגל לשלוט בכיתה, ו-(7) להיות בקשר חיובי עם תלמידים (Chen Junjun, 2016).

מאמר זה מציג שני נרטיבים של הוראה ולמידה של מחקר מורים במדעי החברה. על רקע מושג העבודה על הדיאלקטיקה, שני מחנכים במדעי החברה דנים בהתנסויות שלהם כמורים וכלומדים של מחקר מורים. מאמר זה מדגיש את כוחו של מחקר איש המעשה לשינוי הוראה ופרקטיקות של הכשרת מורים, וכיצד ניתן להשתמש בו ככלי עבור פרקטיקה רפלקטיבית ולצורך חקירת הדרכים בהן אנו מלמדים אזרחות דמוקרטית (Martell, Christopher C.; Sequenzia, Maria R., 2016).