מורים והוראה

מטרת מאמר זה היא להציע מבנה הכרתי של 'הוראה מודעת' כאמצעי למיתון שחיקה של מורים ולשיפור תחושת הרווחה שלהם. המושג 'הוראה מודעת' מבוסס על גישת המיינדפולנס, שבמרכזה שתי איכויות עיקריות – מודעות וחמלה, אשר מופנות הן כלפי החוויה הפנימית והן כלפי הסביבה החיצונית. בהוראה קשובה המורה מפתח איכויות אלה בתהליך מתמשך, ובכך חווה שיפור בתחושת הרווחה שלו ובמסוגלותו ליצור קשרים מיטיבים עם תלמידיו. הכותבים מציעים לשלב הוראה מודעת בהכשרת מורים במטרה לשפר את תחושת הרווחה של מורים מתחילים.

מרכיב מרכזי בפיתוח מיומנויות כתיבה הוא היכולת לערוך, לשכתב ולעבד את הטקסט הראשוני. ואולם, תלמידים נוטים לערוך מעט תיקונים בטקסטים שכתבו, ותיקונים אלה הם לרוב שטחיים. מטרת המחקר היתה לבחון תפיסות של תלמידים לגבי תיקון של טקסט כתוב. ממצאי המחקר הראו שההקשר הבית-ספרי, שבתוכו נעשית הכתיבה, משפיע על קבלת החלטות של תלמידים בתהליך התיקון של הכתיבה. המחברים ממליצים להבהיר לתלמידים את ההיבטים בכתיבה שבית-הספר רואה בהם ערך וכן לתת להם משימות כתיבה פחות מגבילות ויותר אותנטיות (בעלות משמעות עבור התלמיד).

הספר שלפניכם מסייע למורים ולמחנכים לגבש עשייה מקצועית ואנושית כאחת ולהעניק חינוך רב-משמעות לתלמידים בהדרה ובסיכון. נטען בו כי רווחתו של המורה היא תנאי מקדים לבניית מערכות יחסים המאפשרות לתלמידים הללו ללמוד, ומוצגות בו בפרוטרוט ארבע מיומנויות בסיסיות (אי-נטישה, מסגור מחדש, שיחה מחברת והצבת גבול אמפתית), שבאמצעותן יוכל המורה להגיע אל תלמידים בהדרה ובסיכון ובה בעת לחזק את עמידותו הרגשית ואת גאוותו המקצועית.

ועדת המומחים לנושא ניהול מיטבי של הפיתוח המקצועי וההדרכה במערכת החינוך גיבשה מסמך ובו שש המלצות מרכזיות ובהן חיזוק תרבות הלמידה המקצועית הבית ספרית, איגום משאבי הלמידה והגברת הבקרה וההערכה.

תובל רוזנווסר תיאר בפוסט ביקורתי שהפך ויראלי את חוויותיו מ-12 שנותיו בהוראה. הפוסט מתאר קשיים ומכשולים רבים שמוכרים כמעט לכל מורה, ויכול לעורר הזדהות ועניין גם בקרב אנשים שאינם מלמדים בבית הספר. חלק מהתובנות שהוא מציג, למשל לגבי הקושי של המערכת לשמור על רלוונטיות בעידן הנוכחי, צריכות לעניין גם את קובעי המדיניות.

ככל שתופעת ההגירה העולמית מתגברת, יותר ויותר מורים נאלצים להתמודד עם קשיי התלמידים המהגרים. תוך שימוש בסיפוריהם (נרטיבים) של מורים מתחילים, המחקר הנוכחי מתמקד בשתי שאלות עיקריות: איזה תהליך עוברים מורים מתחילים בהתמודדות עם עוולות שנעשו כנגד תלמידיהם? כיצד הם מתנהגים במקרים של אי-צדק חברתי שעולים בעבודתם?

בספר זה שלל עצות מעשיות והמלצות למורים שיסייעו להם לתכנן את שנת הלימודים או את הקורס, לבחור חומר קריאה, לנהל דיונים, לתת מטלות הולמות, לנסח מטרות לימוד ולהשתמש בלוח, במצגות ובסרטונים.

מאמר זה מבקש לסקור באופן שיטתי 93 מאמרים וספרים תיאורטיים ואמפיריים בנושא מנהיגות מורים. ניתוח המחקרים בוצע על בסיס הקריטריונים הבאים: 1. הגדרות של מנהיגות מורים, 2. מבשרי מנהיגות המורים (מחקרים מוקדמים), 3. תוצאות של מנהיגות מורים, 4. איכותם המתודולוגית של המחקרים על מנהיגות מורים.

מחקר זה בחן תפיסות של 167 מורי אנגלית מתחילים בישראל בנוגע לגורמי נשירה והתמדה בהוראה. הנאה, סיפוק מהעבודה, הערכה עצמית גבוהה, כושר ניהול כיתה ותמיכה מהמנהל והצוות המקצועי נמצאו כגורמים החשובים ביותר להתמדה בהוראה. לעומת זאת, העדר תמיכה ממורים-עמיתים וצוות ההנהלה נתפס כגורם המרכזי לנשירה. בנוסף, נמצא שבניגוד לתפיסה הרווחת, לזהות החונך המקצועי בבית הספר ולאיכות תהליך החניכה לא הייתה השפעה מהותית על ההתמדה או הנשירה של מורי האנגלית המתחילים שהשיבו על השאלון.

השאלה שבכותרת היא אחת השאלות שמטרידות מורים ומרצים מאז תחילת תקופת הקורונה, והתשובות לשאלה רבות, הגיוניות וכולן גם נכונות במידה זו או אחרת. אבל מה הסיבה המרכזית? את השאלה הזו חקר בשבועות האחרונים תומר ברץ, מורה ובוגר מכללת סמינר הקיבוצים.

הוראה חוץ-תחומית (Teaching out-of-field) היא סיטואציה שמורים רבים, בעיקר מתחילים, חווים במהלך הקריירה. לא רק שהוראה חוץ-תחומית פוגעת במעמד המקצוע, באיכות ההוראה ובמחויבות התלמידים, היא גם פוגעת בביטחון עצמי של מורים ובהישגי בית הספר. מאמר זה מדגיש את חשיבותה של ההתמחות הפדגוגית של המורה במקצועו ומנתח את מקצוע הגאוגרפיה באוסטרליה כמקרה מבחן.

רבים תופסים את בתי הספר כמרחבים ייחודיים המקדמים שוויון בין הגזעים. איפיון זה של בתי הספר מבוסס על ההנחה לפיה המורים עצמם נקיים מהטיה גזענית, תומכים בשוויון גזעי ואף מלמדים מתוך תפיסה זו. אך לצד תפיסה זו, וכנגדה, קיים תיעוד שהצטבר לאורך שנים רבות המוכיח דווקא את תפקידם של בתי הספר ושל המורים בהנצחת אי השוויון.

בעיות התנהגות בכיתה מציבות אתגר חשוב בפני המורים. ההתמודדות איתן עלולה לכלות את האנרגיה החיובית של המחנכים ובסופו של דבר אף להוביל לשחיקתם. כדי להבין כיצד ניתן להימנע משחיקה עלינו להבין טוב יותר כיצד מווסתים מורים את תגובותיהם הרגשיות לנוכח התנהגות בעייתית בכיתה, וכיצד אסטרטגיות ויסות אלה משפיעות על חוויותיהם הרגשיות. המחקר הנוכחי בדק בשני אופנים שונים שתי סוגיות אלה: כיצד מורים מווסתים את רגשותיהם לנוכח בעיות משמעת והתנהגות בעייתית של תלמידים בכיתה ומהן ההשלכות הרגשיות של ויסות זה על המורים עצמם.

ההנחה העומדת בבסיס שיטת ההאצה הקוגניטיבית היא שרמתם הקוגניטיבית של ילדים מתפתחת עם הגיל ומושפעת מהסביבה ובכלל זה מהמורה ומהמשוב שמקבל הילד מחבריו התלמידים האחרים. דווקא בימי הסגר, כאשר הילדים מבודדים ממוריהם ומחבריהם, חשוב שלא לשלול מהם את האינטראקציה עם הסביבה, ולא להסתמך על לימוד עצמי בלבד. לשם כך יש לעשות כל מאמץ כדי לעודד אותם ללמוד עם אחיהם הנמצאים איתם בבית, אם ישנם כאלה, ולשמור על קשר באמצעות וידיאו עם מורים וחברים.

ידוע שהומור יכול לשפר את האווירה בכיתה וכתוצאה מכך גם את ההישגים הלימודיים, אבל איזה סוג של הומור? שאלת המחקר הנוכחי היתה האם מגדר המורים וסוג ההומור שבו הם משתמשים בכיתה משפיעים על עומק המעורבות והמחויבות (engagement) של התלמידים?

על רקע ראיונות עומק שערכה עם מורים שנשרו ממקצוע ההוראה, מציגה ג'יימי בונאטו, מורה למתמטיקה בעלת ניסיון של 18 שנים ובעלת תואר שלישי בחינוך עם התמחות במנהיגות חינוכית, שבע פעולות פרקטיות בהן בתי ספר, מנהלים ומפקחים יכולים לנקוט על מנת להשאיר את המורים במערכת.

מקצוע ההוראה דורש עבודת רגשות. אחד מהכלים החשובים והמבטיחים שעשויים לסייע בהתמודדות עם עבודה זו הוא הומור. אף על פי כן הוא מעולם לא נבחן ככלי פדגוגי בהקשר של עבודת הרגשות בהוראה. לשם בדיקת האפשרויות הטמונות בהומור כמענה לצרכים הרגשיים של המורים, חולק בין 302 מורים לכיתות היסודי, שאלון שמכוון להערכת סוגים שונים של עבודה ריגשית וסגנונות שונים של הומור.

רוב המורים רואים בתעודת אמצע השנה כלי שמסייע להעריך את התלמידים ומעידים כי התעודות נוטות לשקף היבטים חיוביים. עם זאת, הם מודים כי התעודה מודדת הצלחה וכישלון דרך ציונים מספריים. מכאן, שתלמיד שקיבל תעודה מצוינת חש מוצלח ומוערך, בזמן שמי שהשיג ציונים נמוכים, נשאב לתוך מנגנון של פסיכולוגיה מתגוננת.

מאמר זה סקר 102 מחקרים בנושא שימוש ברובוטים כמורי שפה בגיל הרך, ביסודי, בחטיבה, בתיכון ובקרב מבוגרים. הוא דן בהשפעות, ביתרונות, במגבלות ובעתיד של תחום זה, תוך התייחסות ללמידת אוצר מילים, דקדוק, קריאה, דיבור ושפת סימנים ולזיקה בין האדם לבין המכונה ויכולת הרובוט להגביר מוטיבציה.

גיא מורד חלק בצורה גלויה ואמיצה את חוויותיו וניסיונו כמורה חדש במערכת החינוך. אלה רשמיו ותובנותיו העיקריים על בתי הספר בישראל, על המצב בכיתות ועל התלמידים: