דיון בסוגיות שנויות במחלוקת בחינוך היסודי: ישראל כדמוקרטיה בהתהוות

Pollak, I., Segal, A., Lefstein, A. & Meshulam, A. (2018). Teaching controversial issues in a fragile democracy: defusing deliberation in Israeli primary classrooms, Journal of Curriculum Studies, 50, 3, 387-409

עיסוק כיתתי בנושאים טעונים-פוליטית ושנויים במחלוקת נחשב בחברות דמוקרטיות אנגלו-אמריקאיות כרצוי וככלי לקידום השתתפות אזרחית וטיפוח ערכים דמוקרטיים. אולם, האתגרים הטמונים בדיון בסוגיות מורכבות גוברים כאשר מדובר בשכבות גיל נמוכות ובחברות מאותגרות מבחינה דמוקרטית, כמו במקרה הבוחן הישראלי שמוצג להלן.

פוליטיקה והוראה

עיסוק בסוגיות פוליטיות יכול לשכלל את יכולת התלמידים להציג טיעון, להגן על רעיון, לחשוב בצורה מעמיקה ולהשתמש בכישורי תקשורת בינאישיים. יש הגורסים כי ויכוחים כיתתיים יכולים לדמות זירה פוליטית שבה מורה מנצח על מליאה באמצעות שאלות פתוחות. הדיון הכיתתי יכול לממש את מלוא הפוטנציאל כאשר מתקיימים ארבעת התנאים הבאים:

1) התלמידים נחשפים להתנגשויות בין ערכי יסוד;

2) התלמידים מתכוננים מראש באמצעות קריאה או צפייה בחומרים רלוונטיים;

3) התלמידים משתתפים בדיון;

4) התלמידים מתקשרים ומתדיינים זה עם זה באופן ישיר, ולא עם המורה.

חינוך לאזרחות

הנכונות לעסוק ולדון בסוגיות שנויות במחלוקת בתוך כותלי בית הספר נובעת מהשאיפה לעורר מודעות פוליטית, מעורבות חברתית ואזרחות נאורה. נוכח ההיסטוריה היוצאת דופן של העם היהודי ששב למולדתו, אזרחי ישראל נחשבים לכאלו הניחנים במודעות פוליטית ומעורבות אזרחית גבוהה יחסית, אפילו בקרב צעירים. לראיה, צעירי ישראל מצביעים בבחירות או משתתפים בהפגנות בשיעור גדול בהרבה מצעירי אירופה ארה"ב.

עם זאת, החברה הישראלית נתפסת כמקוטבת מבחינה אתנית, דתית ואידיאולוגית ומשוסעת בהקשר לסוגיות בוערות, כגון: זהות לאומית, יחסים עם מדינות שכנות וגבולות מדיניים. הקרעים הגדולים שלא אוחו מעולם בחברה הישראלית קשורים גם לחוסרי הסכמה מהותיים בין מארג המגזרים. כך, למשל, שוררים מתחים בין יהודים לבין ערבים, בין חרדים לבין חילונים ובין הימין לבין השמאל. אפילו מוסדות הדמוקרטיה הישראלים אינם נחשבים ליציבים במיוחד ואינם זוכים ללגיטימציה מכלל האוכלוסייה. אם לא די בכך, למדינת ישראל אין חוקה אחידה, שיטת הבחירות נתונה לשינוי, מנגנון הפרדת הרשויות טעון שיפור ויש המערערים על עצם הגדרתה כדמוקרטיה.

מתודולוגיה

במהלך שנת הלימודים 2013-2012 הוקלטו 112 שיעורים שלומדו בכיתות ד'-ו' בבתי ספר ממלכתיים-עבריים. במקביל, נערכו ראיונות חצי-מובנים עם מורי הכיתות ובוצעו 12 קבוצות מיקוד. על רקע זה, החוקרים התמקדו בנושא המרכזי שנבחר לתוכנית הלימודים השנתית: מנהיגות פורצת דרך - דמותם, חזונם ופועלם של דוד בן-גוריון ומנחם בגין.

דוד בן-גוריון מול מנחם בגין

מערכי שיעור שדנו בשני ראשי הממשלה המנוחים ובהשקפות העולם השונות בהן החזיקו והנהיגו – תוך מאבקים והתנגחויות זה בזה, היוו כר פורה לדיון כיתתי בסוגיות פוליטיות. הגם שריחפה בכיתה הסכנה שהדיון יתלקח, המורים הצליחו לנהל ולסיים את הדיון בצורה מתורבתת, אם כי לעיתים על חשבון התעלמות מנושאים ראויים לניתוח מעמיק.

נדמה היה שמערכי השיעור הצניעו את חילוקי הדעות החריפים ששררו בין דוד בן-גוריון לבין מנחם בגין ועידנו את המאבקים האידיאולוגיים החריפים שניטשו בין שני המחנות אותם הובילו. לראיה, בגין הוצג כנביא מודרני אשר הוביל את הסכם השלום עם מצרים. זאת, תוך התעלמות ברורה מעברו ארוך השנים כמפקד מחתרת האצ"ל, כראש האופוזיציה למפא"י וכנץ פוליטי.

מסקנות ודיון

נדמה היה כי המורים בחרו לעסוק בנושאים קונצנזואליים וקלילים יחסית, כמו חתירה לשלום ואחדות בעם, תוך ויתור על דיון מעמיק בזכויות אדם, שוויון זכויות, הפרדת רשויות וחירות האדם. עם זאת, יש להודות כי טיפול בנושאים שנויים במחלוקת בכיתה עלול להיתפס כאופציה לא ריאלית המציבה את המורה, החייב דין וחשבון למנהליו ולהורי תלמידיו, בסיטואציה בעייתית וקיצונית.

מובנת לחוקרים הייתה נטייתם של המורים לנהל את הדיונים בצורה זהירה ביותר. יתכן ששיעורי האזרחות בדמוקרטיות צעירות ובלתי-יציבות, כמו ישראל, מצריכות גישה שונה מזו הנהוגה בארה"ב ואירופה. למעשה, ישראל עדיין מבנה את האתוס הקולקטיבי שלה, מנסה לעצב נרטיב הגמוני ואף נלחמת על מעמדה בקהילה הבינלאומית, כך שלישת החומרים האלו עלולה להיות מסוכנת.

עם זאת, הגם שהמורים עובדים במסגרת חינוכית רשמית ופועלים בזירה סוציו-פוליטית מורכבת, ההתמודדות השטחית והבנלית עם הסוגיות השנויות במחלוקת לא משרתת את היציבות הדמוקרטית, לא מניעה תלמידים להשתתפות אזרחית ולא מכינה אותם לחיים בחברה מפולגת.

לתקציר באנגלית

לקריאה נוספת: כל סיכומי המאמרים בנושא אזרחות