גני ילדים ואקדמיה

מחקר זה בוחן ומציג סדנת חממה חדשנית לליווי גננות בשנת ההתמחות בהוראה. בסדנאות הליווי, הגננות המתמחות זוכות לפרוק תסכולים מול עמיתות, להעצים את ביטחונן העצמי ואת תחושת המסוגלות העצמית, להכיר עמיתות לדרך, לטכס עצות, לתכנן מערכי שיעור בחברותא, לבחון דרכי התמודדות עם ילדים מתקשים ולהתוודע לזכויותיהן כעובדות הוראה ולנהלי הרשות המקומית. ייחודה של סדנה זו הוא קישורן של הגננות המתמחות לגורמים רלוונטיים ברשות המקומית ובדרגי הפיקוח, מתוך שאיפה להביא להתייעלות בינאישית, פרסונלית וניהולית.

מחברי הדוח של פרויקט מינרווה טוענים כי אוניברסיטאות שישלבו בינה מלאכותית בתוכניות הלימוד שלהן, במקום לנסות לאסור על השימוש בה או לפקח עליו, ייטיבו להכין את הסטודנטים שלהן לחיים בעולם שבו הבינה המלאכותית היא חלק בלתי נפרד מחיי היומיום

עבודת המחקר בתזה היא אבן דרך חשובה בתהליך הלמידה של הסטודנטים החוקרים, ולמנחה תפקיד מהותי בליווי המונחה בדרך המשלבת סמכות ותמיכה ומובילה להתפתחות זהותו של הסטודנט כחוקר וכאיש אקדמיה. להיות מנחה פירושו להיות מסוגל "לחצות את הכביש" עם הלומד, ובמילים אחרות – להתמקד בפדגוגיה של שחרור, במילותיו של פאולו פריירה.

ד"ר רותם שפירא, מהמרכז האקדמי לוינסקי-וינגייט ואוניברסיטת תל אביב משוחחת עם ד"ר ברק בר-זוהר, ממרכז הידע האקדמי במכון מופ"ת ופודקאסט תו חינוך, על קריאת ספרים בגיל הרך. בשיחה מעמיקה וקולחת מספרת ד"ר שפירא על החשיבות של הקראת ספרים לילדים, על מנגנוני התיווך ההורי, על האתגר הטמון בהקראת ספרים בגני הילדים, על תפקידם המסורתי של אבות בהקראת ספרים ועוד. ריאיון זה פונה לקהל-יעד נרחב של סייעות, גננות, מורות, מפקחות, אימהות, אבות, סופרי ילדים, מאיירים, אנשי חינוך וחוקרי חינוך בגיל הרך.

גננות באוקראינה סבורות כי הן אינן מחזיקות בידע התיאורטי והפרקטי הדרוש לחינוך ילדים רכים בעתות מלחמה. לכן, הן קוראות לקיומה של סדנה מקצועית או קורס אקדמי בנושא ומלינות על כך שמערכת החינוך לא הכשירה אותן להתנהלות בסיטואציה מלחמתית מראש. חלקן אף נמצאות בחרדה בעצמן או מושפעות מהמלחמה באופן ישיר. על כן, ברור כי בשלה העת לבצע מחקרים נוספים ולגבש מערכי שיעור ותוכניות לימודים בנושא פדגוגיה של עתות מלחמה בגיל הרך. זאת, על מנת לדעת כיצד מוטב לתווך לילדים את המצב באופן שתואם להשקפתם, לעבוד בשיתוף פעולה עם הורי התלמידים ולהמשיך במלאכת החינוך אל מול סיטואציות אנושיות מאתגרות וקשות ביותר.

אוקיינוסים מרים של דיו כבר נשפכו על תגובת השמאל הרדיקלי באקדמיה לטבח של שבעה באוקטובר, אבל לא היתה בהם התייחסות לשאלה חשובה אחת: איך קרה שרעיונות כה חריגים השתלטו על מחלקות רבות כל כך באקדמיה במדעי הרוח והחברה?

החינוך היסודי מכין את הילדים למסגרות חינוכיות בוגרות ונוקשות יותר. לכן, פרק ההסתגלות בחינוך היסודי הינו חשוב ביותר ויש לטפל בו ברגישות ובמקצועיות. למעשה, הספרות המחקרית מצביעה על קשר בין הסתגלות מיטבית לבית הספר בכיתה א' לבין הישגיות אקדמית בהמשך החיים. מנגד, נמצאה התאמה בין קשיי הסתגלות לבית ספר לבין בעיות פסיכולוגיות-התנהגותיות בהמשך החיים. לא בכדי, באירופה ובארה"ב פותחו והושקו תוכניות שמטרתן היא הכנת ילדי גן חובה לכיתה א' ותמיכה בקשיי הסתגלות של תלמידים לבית הספר היסודי. זאת, באמצעות הזרמת כספים, הדרכות הוריות, הכשרות מורים ומחנכים, הרצאות ופעילויות קהילתיות.

רוב הילדים היהודים והערבים החיים בישראל אינם נמצאים בקשר יומי זה עם זה, מכיוון שהם גרים בערים הומוגניות ולומדים במוסדות חינוך נבדלים על בסיס לאומי-דתי. למרות הריחוק הזה, ואולי דווקא בגללו, המונח "ערבי" מעורר אסוציאציה של קונפליקט, איום ואי-נוחות בקרב ילדים יהודים-ישראלים כבר בגיל צעיר. ככל שיעברו השנים, דיס-הרמוניה זו עלולה להקצין ולכן דרושה התערבות בית ספרית עקיפה בנושא, אולי באמצעות תמונות, סיפורים, הדמיות או סרטים.

יש לחשוף את ילדי הגן למילים ולתוכן הלשוני המופיעים בספרי לימוד שבהם ייתקלו בבית הספר. בהתחשב בכך שרמת האוריינות המוקדמת בגן משפיעה על מיומנויות הקריאה בבתי הספר, יש להקדיש יותר תשומת לב לרצף השפה הערבית הספרותית בין גני ילדים לכיתות א'. כך ייווצר תהליך שעשוי להשפיע לטובה על השלבים המוקדמים של רכישת הקריאה בערבית

לפני כ–30 שנה, כ–28% מהסטודנטים למדו בפקולטות למדעי הרוח. בשנת הלימודים האחרונה צנח שיעורם לפחות מעשרה אחוזים. דיקני הפקולטות למדעי הרוח באוניברסיטאות גיבשו מתווה חדש, שמבקש לשנות את אופן חלוקת התקציבים, ומכיר לראשונה בצורך לצמצם במספר התוכניות ובחומר הלימוד.

מערך מחקר איכותני וכמותני דו-שלבי מצא שמכיוון שלתינוקות ופעוטות יש צרכים נבדלים, תוכניות לימודים להוראת גילאי 3-0 צריכות להתבסס על בניית וחיזוק מערכת היחסים בין הגננת לבין הפעוטות, תקשורת תדירה והדדית עם הורים והנעתם למעורבות ויצירת סביבה בטוחה, רגישה, בריאה והיגיינית.

סקרי ההוראה אינם מודדים את איכות הקורס או את יכולתו של המרצה להעביר את חומרי הלימוד. נהפוך הוא, הם מיטיבים לאמוד את שביעות הרצון של הלקוחות, קרי הסטודנטים, ונועדו להעניק להם תחושת שליטה ומעורבות. ולא בכדי, הרי מידת שביעות הרצון של הסטודנטים יכולה לקבוע את יחסי הציבור, דעת הקהל, השיח ברשתות החברתיות ושיעור ההרשמה בשנים הבאות, ולעיתים אף את עתידו הקיומי של המוסד (בעיקר במכללות הפרטיות). על רקע זה, מדווח כי ראשי האוניברסיטאות מודעים לנזק הפוטנציאלי הטמון בתגובות הפוגעניות של סקרי ההוראה, אך מציינים כי תגובות פוגעניות מופיעות רק ב-1% מן הסקרים ועדיין נמנעים מהשגת מידע באמצעים אחרים. זאת, על מנת לחסוך בכוח העבודה הדרוש לצורך קבוצות דיון, ראיונות עם סטודנטים או שיפוט עמיתים.

בשיחה הדבורה גלום הפוטנציאל של ההתפתחות השפתית של הילד ומוכנותו לקריאה בכיתה א'. שיחותיו של הילד עם הגננת, הסייעת או חבריו לגן יכולות להניעו לעצמאות, לחשוף אותו למושגים חדשים, להקנות לו אוצר מילים מורחב, להגביר פרודוקטיביות ומעורבות ולעוררו לסקרנות ולחשיבה מעמיקה. באמצעות שיחות אישיות או האזנה לשיחות שמנהל הילד עם חבריו, יכולה הגננת ללמוד על מחשבותיו, תחומי הידע שלו, מגבלותיו וצרכיו, להעניק משוב ולשמש כמודל לחיקוי שפתי.

על אף מיקומן המרכזי של מערכות ממוחשבות בשלל זירות, תחום החשיבה החישובית בפרט, ומדעי המחשב בכלל, במסגרות החינוך של הגיל הרך והחינוך היסודי אינם מפותחים דיו. מכאן, צוות המחקר קורא לחלץ ידע פדגוגי בתחום החשיבה החיובית עבור גננות, מורים ומחנכים, לבחון ולהציג פעילויות ושיטות חדשות ומשחקיות להוראת מדעי מחשב בגיל צעיר, לחקור כיצד תופסים ילדים חשיבה חישובית? ולשקול את הגברת השימוש בכלים דיגיטליים בגני ילדים ובכיתות א'-ד'.

כ-100 אלף מתוך 230 אלף הבדואים בישראל גרים ב-35 "כפרים בלתי-מוכרים", המוגדרים על-ידי המדינה ככפרים "בלתי חוקיים" ואינם נהנים מתשתיות ומשירותים בסיסיים כמו מים זורמים, חשמל, ביוב וגישה לכבישים המובילים לתחבורה ציבורית. מחקר זה בחן את נקודות המבט של הילדים באשר לגורמי סיכון בחייהם ולאפשרויות להתגונן מפניהם

גננות פלסטיניות בגני ילדים ערביים בישראל משתמשות לרוב בשילוב של ערבית ספרותית וערבית מדוברת בהוראה, ומשתמשות במידה מועטה במילים עבריות או זרות. הן מבטאות גישה חיובית כלפי תפקידה של השפה הערבית כשפה חשובה בישראל. הן מאמינות כי חיוני לשלוט בערבית הספרותית, אך נתקלות בקשיים כאשר הן דוברות אותה באוזני הילדים.

ספר חדש זה מציג מחקר עדכני על משמעות התנועה והפעילות הגופנית ללמידה ולהתפתחות של ילדים בגיל הרך; מופיעות בו המלצות עבור מערכת החינוך – קובעי מדיניות, מכשירי גננות ומורים לחינוך גופני ואנשי שדה – על פעולות שיש לנקוט כדי לממש את הפוטנציאל הגלום בהתנסות בתנועה. הספר קורא לעוסקים בחינוך להעניק לילדים את הזכות להתנועע.

מאמר זה מצביע על שלושה מודלים פופולריים ועכשוויים בתחום של פרסונליזציה של למידה במערכת ההשכלה הגבוהה: תגים דיגיטליים, טכנולוגיית למידה אדפטיבית ולמידה מבוססת-יכולת. הפרסונליזציה של הלמידה מאפשרת ללומדים להשתחרר ממגבלות הזמן, המקום וקצב ההתקדמות הכיתתי ומשחררים אותם להתמקד ולהתעמק בנושאים אשר מסקרנים אותם. זאת, מתוך תפיסה לפיה סטודנט שיכול להתמקד בתחומים בהם הוא מתעניין, או בקיא, צפוי להעצים את ביטחונו העצמי, את הידע הממוקד-מקצוע ואת המיומנויות העתידיות שלו. גם מצדם של המרצים, הפרסונליזציה של הלמידה יכולה לתרום ליחסי הסטודנט-מרצה משום שזו מייתרת את המאמצים המושקעים בפיקוח על כללים ותקנונים אקדמיים רשמיים.

מאמר זה מתאר מיזם בשם ג'ה דסטו שפיתחו בשווייץ חוקרי מקצועות ה-STEM וחוקרי חינוך לגיל הרך במטרה לשלב הוראת פיזיקה בגני הילדים באמצעות משחק חופשי. בעולמם הייחודי של הילדים, משחק הוא תחום העיסוק הרציני, מגרש המשחקים משול למקום עבודה ולמעבדת מחקר ניסויית ודווקא בתוך המשחק בכוחם להפגין רצינות, שאפתנות והתמדה. במהלך פעילויות המשלבות בין מדע לבין משחק, חוזה הגננת ברמה ההתפתחותית, החברתית, החישתית, הרגשית והקוגניטיבית של ילדי הגן ומתאימה עבורם את המשך הליווי החינוכי.

המאמר קורא לשיח ביקורתי אודות אידיאל ההשכלה הגבוהה הציבורית ולחשיבה על אלטרנטיבה אפקטיבית למודל הניאו-ליברלי השולט כיום באוניברסיטאות. בתהליך החשיבה מחדש על האוניברסיטה הציבורית, הסוגייה של הערכה ומדידה נותרה ללא דיון מספק. המאמר טוען כנגד השימוש בהערכה מסורתית העושה שימוש בציונים להערכת סטודנטים. זאת, מתוך התפיסה שערעור על המקום המרכזי שניתן לציונים בהשכלה הגבוהה הוא חיוני בפיתוח המודל האידיאלי של האוניברסיטה הציבורית.