תפיסות של גננות בהכשרה בנוגע לחשיבות ואחריות של קידום פעילות גופנית וצמצום זמני מסך בגני ילדים

Bruijns, B. A., et al. (2022). Early childhood education candidates’ perspectives of their importance and responsibility for promoting physical activity and minimizing screen-viewing opportunities in childcare. Journal of Early Childhood Teacher Education, 43(1), 87–104. https://doi-org/10.1080/10901027.2020.1818651

עיקרי הדברים:

● זמני הצפייה במסכים ב-62% מגני הילדים בקנדה ארוכים משעה ביום

● למרות זאת, רוב הגננות אינן מקבלות הכשרה כלשהי בנושא של צפייה במסכים במסלול ההכשרה להוראה

● גני ילדים יכולים לשמש כמרחב מיטבי, ואפילו אופטימלי, לנטוע בילדים הרגלי תנועתיות וכפועל יוצא מכך לצמצם את זמני הבהייה במסכים

● רבות הן הגננות שמשתעממות מפעילויות ספורטיביות, ורק בשל כך אינן שוקלות לשלבן בתוכנית הלימודים השנתית או במערכי השיעור הפרטניים

● גננות מתכשרות אינן מציבות את התנועתיות בראש סדר העדיפויות ומתלוננות על מגבלות בשל חוסר מרחב, מתקנים לקויים, מרחב מוגבל ותנאי מזג אוויר

● רבות הן גננות העתיד הרואות בהתניית התנהגות טובה בזמני מסך דרך טבעית ונכונה, למרות שזו מייצרת אסוציאציה בלתי-בריאה ומולידה בהייה ממושכת במסכים

לתקציר באנגלית

לקריאה נוספת: כל סיכומי המאמרים בנושא גננות

יושבנות ובהייה במסכים מול תנועתיות וספורט בגני הילדים

פעילות גופנית, תנועתיות ולמידה-מבוססת-משחק בגיל הרך נחשבים להכרחיים להתפתחות פסיכו-חברתית, קוגניטיבית ומוטורית של ילדים, כמו גם לרווחתם הנפשית. מנגד, יושבנות ובהייה במסכים עלולים לפגום באיכות השינה, בקשב, בריכוז ובהתפתחות קוגניטיבית ופסיכו-חברתית. ואין להקל ראש בתופעת הבהייה במסכים בשל גילם הרך של הילדים, משום שדפוסים התנהגותיים אלו נוטים להמשיך ולהחריף במהלך שנות הילדות והנעורים (Bruijns et al., 2019).

לגני הילדים, בהם מבלים הילדים כ-35 שעות בממוצע מדי שבוע, יש השפעה על הרגלי התנועתיות והיושבנות, כאשר אלו תלויים באיכות מתקני הגן, השעות המוקצות למשחקי חצר ומרחב ההתרוצצות בפנים הגן. בין אם התנאים הקיימים אידיאלים או מגבילים, בכוחן של גננות להוביל, לעודד ואפילו לשמש כמודל לחיקוי של תנועתיות ולמידה-מבוססת-משחק בגן. לכן, בעידן בו תופעות היושבנות והבהייה במסכים מתחילה כבר בגילאי 3-1, קורא מחקר זה להדגיש את מקומן המרכזי והשפעתן הפוטנציאלית של גננות העתיד בהתמודדות שורשית עם הרגלים קלוקלים אלו (Ott et al., 2019).   

חרף תפקידן החשוב, מן הספרות המחקרית העכשווית עולה כי גננות טוענות כי מבני הגן מוגבלים מבחינה מרחבית לצרכים משחקיים ופעילויות ספורטיביות וכי אין בהכרח קווים מנחים או מדיניות ברורה בנוגע לזמני מסך בגן. אם לא די בכך, רבות הן הגננות שמשתעממות מפעילויות ספורטיביות, ורק בשל כך אינן שוקלות לשלבן בתוכנית הלימודים השנתית או במערכי השיעור הפרטניים. מכאן, שרצוי גם להמחיש לגננות העתיד את החשיבות הגלומה בתנועתיות ובחינוך גופני ולהעניק להן כלים להוביל מערכי שיעור מסוג זה (Connelly et al., 2018).

מתודולוגיה

מחקר זה בחן את היקף הידע, המוטיבציה, ההכשרה והמסוגלות העצמית של גננות בהכשרה במכללות אקדמיות ומחלקות אוניברסיטאיות בקנדה בנוגע לתנועתיות וזמני מסך בגן הילדים. לשם כך, 1,292 גננות בהכשרה (96.1% נשים), המשתייכות ל-61 מוסדות אקדמיים, השיבו על שאלון מקוון שכלל 112 שאלות בסולם של 6-1 (1 = מסכימה מאוד, 6 = לא מסכימה כלל; 1 = מעניין אותי מאוד, 6 = לא מעניין אותי כלל).

תמונת מצב נתונה ומדאיגה

אמנם, רוב הגננות בהכשרה האמינו כי קידום תנועתיות ותזוזה בגן ומזעור זמני מסכים נמצאים בתחום אחריותם. אולם, אותן גננות מתכשרות אינן מציבות את התנועתיות בראש סדר העדיפויות, מתלוננות על מגבלות בשל חוסר מרחב, מתקנים לקויים, מרחב מוגבל ותנאי מזג אוויר לא אופטימליים. חמור מכך, נמצאה מגמה מטרידה לפיה הגננות מאמינות בהתניית זמן מסך בהתנהגות טובה.

צוות המחקר הופתע לגלות כי התנית התנהגות טובה בזמן מסך נתפסה כטבעית וברורה עבור הגננות המתכשרות. אמנם, במאה ה-21 נהוג להשתמש במסכים במידה מתונה בגיל הרך. ברם, הספרות המחקרית העוסקת בתחום מראה כי התניה זו (כמו גם איסור על זמן מסך כעונש) עלולה לייצר אסוציאציה בלתי-בריאה ולהוליד, בטווח הקצר או הארוך, כמיהה לזמני מסך מוגברים.

את רוב הפעילויות הספורטיביות נהוג לקיים בחצר הגן ובאוויר הפתוח. שכן, לא נהוג לרוץ בתוך הגן ודרוש מרחב גדול. אולם, בחלק מן השנה פוקדים את מחוזות הלימוד תנאי מזג אוויר קיצוניים, במקרה של קנדה כפור, והילדים אינם מגיעים ערוכים לכך מבחינת לבוש לשהות ממושכת בחוץ. כפועל יוצא מכך, הגננות, בתמיכת מדיניות מחוז הלימוד, חוששות להחזיר הביתה ילדים מקוררים, מנוזלים או חולים, ורואות לנכון להעביר את היום מאחורי דלתיים סגורות. מעבר לכך, ישנן גם גננות שפוחדות שילדים ייפצעו או יריבו במהלך משחק, ובשל כך מעדיפות פעילויות של מלאכה, קריאה, שיח או צפייה.

מבחינה סטטיסטית, מחקרים עדכניים חושפים כי זמני המסך ב-62% מגני ילדים עולים על שעה ביום. ב-63.6% מהבתים ילדים בגילאי 6-3 צופים בטלוויזיה יותר משעתיים בכל ערב, מעבר לשעה שניתנה בגן. על אף המרכזיות של המסכים בחיי הילדים, רק 26.7% מהנשאלות מעידות כי קיבלו הכשרה כלשהי בנושא במהלך לימודי ההוראה. מכאן, קורא צוות המחקר למוסדות ההכשרה להתייחס לתופעת הצפייה במסכים בגני הילדים ולהעניק לפרחי ההוראה ידע וכלים רלוונטיים.

עניין של הרגל ואופי

גננות שנוכחות, במהלך התואר, בקורסים הקשורים לעידוד תנועתיות פיזית, כמו התפתחות מוטורית גסה, מוזיקה ותנועה ולמידה באמצעות משחק, רואות בתנועתיות בגן אלמנט חשוב ביותר. כמו כן, הן תופסות את עצמן כאחראיות להוביל פעילויות אקטיביות ומפגינות ביטחון ומוטיבציה כאשר הן עושות כן. לעומתן, ישנן גננות מתכשרות שסבורות כי תנועתיות בגן אינה בגדר אחריותן, וכי חוגי העשרה מטעם מפעילים חיצוניים, כמו מוזיקה, ריקוד וספורט, הם שאמורים להניע את הלומדים. יש להודות כי אותן גננות מציבות בראש סדר העדיפויות נושאים חשובים לא-פחות, כמו אוריינות דיבור, ספירה וקריאה ומוטוריקה עדינה.

גננות מתכשרות אשר מעידות על עצמן שאינן פעילות ספורטיבית, באופן טבעי צפויות להוביל פחות פעילויות תנועתיות בגן. הגם שאי אפשר לכפות עליהן תחומי עניין ותחביבים, רצוי להבהיר בפניהן את החשיבות של תזוזה לאורך היום, להציב בפניהן ציפיות לגבי זמני מנוחה-תזוזה ולהציע הזדמנויות לסדנאות פיתוח מקצועי בתחום הקושר בין משחק פעיל בגן לבין בהייה במסכים או יושבנות.

מסקנות והשלכות

הן ברמת השטח והן ברמת קובעי המדיניות ישנו פער בהבנת הקשר הישיר בין פעילויות משחקיות-פיזיות לבין זמני בהייה במסכים בגיל הרך. הפער הזה נובע, בחלקו, מכך שתוכניות הלימודים במסלולי ההכשרה להוראת גננות אינן מקנות מספיק ידע ואינן מבהירות את האחריות המוטלת על כתפי גננות העתיד בתחום זה.

התייחסות עיונית ופרקטית למשוואה של תנועה-זמני מסך-יושבנות במוסדות ההכשרה לגיל הרך תהיה בגדר התערבות פרו-אקטיבית שיכולה להניב תוצאות מיידיות. בפועל, היות שתוכנית הלימודים בגיל הרך הינה מבוססת-משחק מטבעה, מן הראוי להרבות במשחק פעיל ולמידה מבוססת משחק בתוך הגן או בחצר. זה יכול להיות, לצורך ההדגמה, התמסרות בכדור, תופסת, ניתור בין חישוקים, מסלולי מכשולים, קלאס, קפיצה בגומי, ריקוד או אפילו מתיחות או יוגה. לבסוף, אסור לשכוח לעודד את הילדים תוך כדי תנועה ולדרבן אותם, ממש כמו מאמן של קבוצת ספורט תחרותי.

רשימת המקורות

Bruijns, B. A., Adamo, K. B., Burke, S. M., Carson, V., Irwin, J. D., Naylor, P. J., ... Tucker, P. (2019). Exploring the physical activity and screen-viewing-related knowledge, training, and self-efficacy of early childhood education candidates. BMC Pediatrics, 19 (5), 1 – 13. doi: 10.1186/s12887-018-1358-6

Connelly, J.-A., Champagne, M., & Manningham, S. (2018). Early childhood educators' perception of their role in children's physical activity: Do we need to clarify expectations? Journal of Research in Childhood Education, 32 (3), 283 – 294. doi: 10.1080/02568543.2018.1464979

Ott, E., Vanderloo, L. M., & Tucker, P. (2019). Physical activity and screen-viewing policies in Canadian childcare centers. BMC Public Health, 19 (1), 1 – 12. doi: 10.1186/s12889-018-6290-z