גני ילדים ואקדמיה

מחקר זה בוחן את ההתנהגויות של גננות העובדות עם ילדים בגילאים 4 עד 6 בהקשר לזכותם להשתתף בפעילויות בגן. בהקשר זה, נחשפו הדרכים השליליות והחיוביות שבהן הגננות מיישמות את זכותם של ילדים להשתתף. בנוסף לכך, יישום הזכות להשתתף הוערך ביחס לדרישות להשתתף. הנתונים על 15 גננות שנצפו בקורס "חוויה בגן" הושגו מתיקיהן של גננות לעתיד. זאת ועוד, 64 שעות של תצפית על כל גננת נרשמו על ידי שתי גננות לעתיד במשך שמונה שבועות. הנתונים המשקפים את התנהגויות הגננות בסביבה החינוכית נותחו תוך שימוש בטכניקות ניתוח תיאוריות. תוצאות המחקר העלו 144 מקרים חיוביים ו-505 מקרים שליליים של 15 גננות במונחי הדרישות האלה. נצפה כי כמה מהגננות מחשיבות התנהגויות מרוכזות-בילד ודמוקרטיות, כמו גם את משאלות הילדים ודעותיהם – ופועלות בהתאם. בנוסף לכך, גננות הפגינו התנהגויות שליליות בעיקר בנוגע לדרישות להשתתף.

המחקר בחן תפיסות אינטואיטיביות של סטודנטים לחינוך לגיל הרך לגבי הטיפול והחינוך של ילדים מגיל לידה ועד גיל שלוש שנים בחברות הערבית והיהודית. התוצאות הראו הבדלים בפרספקטיבות בכל חמש השאלות., שנגרמו בעיקר על ידי הבדלים תרבותיים. המחברים ראו שאף על פי ששתי התרבויות שוכנות בחברה הישראלית וחולקות גישות משותפות, לסביבה התרבותית עדיין יש השפעה על התפיסות שלהם לגבי השנה הראשונה, לגבי אזורי הרגש, ולגבי רווחת הילד. מחקר זה תורם להבנה של ההכנה של מטפל בחינוך לגיל הרך, תוך הדגשת ההשפעה החשובה של ההקשר התרבותי על התפיסות של המטפלים היהודיים והערביים בישראל (Russo-Zimet, G. & Gilat, I. , 2017).

המחקר בוחן אילו פעולות יכולות לסייע בהורדת שיעורי נשירה של סטודנטים במכללות. נמצא שתכניות הדרכה למורים ופעילויות לשיתוף מידע בין מורים יכולות לסייע בכך. עוד נמצא שעצם הגדרת הפחתת אחוזי הנשירה כמטרה בעלת חשיבות עליונה על ידי המורים והמכללות סייעה בהשגת המטרה.

הפרקטיקה של למידה מכוונת-עצמית חשובה לסטודנטים מבוגרים מאחר והיא מאפשרת להם ללמוד באופן אפקטיבי תוך תמרון בין עבודה, משפחה ומחויבויות אחרות. מחקר זה מבקש לבחון את מאפייני הלמידה מכוונת-עצמית הנוכחים בתהליך הלמידה של סטודנטים מבוגרים במקרה של אוניברסיטה. נחקר גם הקשר בין רמת היכולת הנתפסת של הסטודנטים המבוגרים בלמידה מכוונת-עצמית לבין הביצוע האקדמי שלהם (Khiat, Henry, 2017).

המחברת מזמינה אותנו להתנסות ביוזמה נועזת: "בני שלוש מצלמים: תכנית לימודים מבוססת צילום דיגיטלי בגיל הרך". זהו ניסוי דו-שנתי של הפעלת תכנית לימודים בגיל הרך המבוססת על אוריינות חזותית. המחקר בוחן את ההשפעה של התכנית על הילדים ועל המבוגרים בסביבתם וכיצד רוכשים הילדים באמצעות התכנית אוריינות חזותית. במסגרת התכנית כל הנושאים נלמדים בגן באמצעות עבודת צילום בפועל של הילדים במצלמות דיגיטליות ובאמצעות צפייה בתצלומים ממקורות שונים. ממצאי הניסוי מצביעים על מרכזיותו של התיווך החינוכי, ומבין המיומנויות של האוריינות החזותית שנרכשו ניתן להדגיש את המודעות והרגישות החזותית, יצירתיות וחשיבה סמלית. היוזמה הופעלה לגילאי שלוש-ארבע בעיר קטנה בפריפריה בצפון הארץ (אריאל פרידמן).

מאמר זה עוסק בשאלה: כיצד מדיניות דיגיטלית יכולה לסייע בסיפוק צרכי הלמידה של מבוגרים הנמצאים בשוליים מבחינת גישה לאינטרנט ולשירותים דיגיטליים? המאמר מבוסס על תיאור מקרה של אדם המתקשה בכל הקשור לגישה דיגיטלית למידע, בעקבותיו מציעות החוקרות לקובעי מדיניות דיגיטלית לשקול בחיוב מתן סיוע בלמידה דיגיטלית. סיוע זה יכול להתבטא בהשקעה בחדרי מחשב ציבוריים, הנחיה בלמידה דיגיטלית ואף הפחתת דמי האינטרנט החודשיים.

ניתן להתייחס לקורסי המוּק (Massive Open Online Course – MOOC) כשיטה יחסית חדשה ללמידה דיגיטלית במקום העבודה, וקיימות עד כה עדויות אמפירית מועטות לגבי קבלתם של קורסי המוּק והאפקטיביות שלהם ללמידה מקצועית. בנוסף לממצאים הקיימים לגבי עמדות המעסיקים, מחקר זה מבקש לבחון את נקודת המבט של העובד כלפי קורסי המוּק בהקשרים מקצועיים ולחקור עוד את קבלתם של קורסי המוּק לצורך למידה במקום העבודה. נערך סקר בקרב 119 עובדים ממגוון רחב של עסקים ביחס למוטיבציה, אקרדיטציה, ותמריצים הקשורים להשתתפות בקורסי המוּק (Egloffstein, Marc; Ifenthaler, Dirk, 2017).

כמעט יובל שנים עוסקים חוקרים בעולם באפקט פיגמליון, המוביל להתנהגות שונה של אנשי חינוך כלפי ילדים שונים בכיתה. פרופ' אלישע באב"ד, שהיה מנהל בית הספר לחינוך באוניברסיטה העברית, מחדד זאת וקובע: התנהגות של תמיכה לימודית שונה כלפי תלמידים שונים היא מוצדקת, לגיטימית, ואף רצויה, בבחינת "חנוך לנער על פי דרכו". מאידך, ובהיפוך גמור, התנהגות הבדלית בתמיכה הרגשית כלפי תלמידים שונים היא לא לגיטימית, בלתי רצויה, ועלולה לגרום נזקים הן לתלמידים הספציפיים והן לאקלים הכיתה כולה (אלישע באב"ד).

למידה היא תהליך מתמשך. הסביבה העכשווית שמה דגש גם על תהליך של ביטול למידה (delearning) ולמידה מחדש (re-learning). הדבר מעודד את הצורך לרכוש ידע ולפתח מיומנויות לאורך מעגל החיים. עובדים השייכים לסקטורים שונים ולרמות היררכיה שונות יכולים כעת להמשיך בלימודים באמצעות למידה מקוונת. בהתייחסות במיוחד לסטודנטים המבוגרים (גילאי 50 פלוס), הם מסויגים יותר בקבלת משאבים טכנולוגיים. מחקר זה בוחן בעיקר את הקבלה של אפליקציות הטאבלט (Tablet PC) ככלי ללמידה בקרב משתמשים מבוגרים ואילו גורמים עשויים להאיץ את השימוש בטאבלטים (Riaz, Adnan and Adnan, Afia, 2016).

טקסטים גרפיים לא מילוליים [כגון תצלומים ואיורים] הם ייצוגים סמליים חיצוניים וקבועים. שימוש עקבי בטקסטים גרפיים בסיטואציות הרלוונטיות לחיי הילדים מספק הזדמנויות להעשרת אוצר המילים והידיעות ומניח תשתית לשימוש בשפה הכתובה. השימוש בטקסטים גרפיים לא מילוליים חשוב במיוחד לילדי עולים, משום שהם כלי זמין לתקשורת בין הילדים, משפחותיהם והצוות החינוכי. המאמר מציג גישה להעשרת השפה של ילדי עולים ומציע כלים לגישור בין שפת המורשת לשפה הנרכשת (עינת גוברמן וחוה תובל).

מאמר זה בוחן את הטענה לפיה המעמד הלשוני המיוחד של ערבים ישראלים, שהוא תוצאה של מדיניות לשונית מכוונת, מהווה מכשול משמעותי בפני נגישותם ללימודים אקדמיים. הטענה היא, כי מדיניות זו מתעלמת מנקודת הפתיחה הנחותה של אוכלוסייה זו ומהקשיים שבתי הספר הערביים מתמודדים עימם. אף שהמחברת אינה טוענת, כי מדובר במדיניות שמכוונת נגד האוכלוסייה הערבית, הטענה היא, כי היא נובעת מחוסר הבנה או מחוסר רגישות לבעיותיה של קבוצת המיעוט הערבי וכי השלכותיה הן משמעותיות. בשל נקודת הפתיחה השונה של התלמידים הערביים דרישת המוסדות להשכלה גבוהה לשליטה גבוהה באנגלית של המועמדים יוצרת אי-שיוויון ניכר בסיכויי קבלתם למוסדות אלה. הניתוח שבוצע במחקר זה מראה, כי סיכוי הצלחתם של תלמידים אלה לעמוד בדרישות הסף באנגלית נמוכים משמעותית מסיכוייהם להצליח בשני מקצועות בגרות אחרים, היסטוריה ומתמטיקה. כן הוא מראה, שתנאי הסף המתייחס לבחינת הבגרות באנגלית מהווה חלק מהפער בנגישות להשכלה גבוהה של יהודים וערבים.

בשנים האחרונות חלה צמיחה מהירה בלמידה בלתי פורמלית של מדעים. העדויות מציעות שהשתתפות בלמידה כזו מעניקה תועלות, כולל ביצועים משופרים בלמידת מדעים פורמלית ועניין מוגבר במדע. נכון להיום, למידה כזו מוענקת באופן טיפוסי לילדים ולמשפחות, כאשר תשומת לב מעטה ניתנת לאוכלוסיות מבוגרות יותר. אולם אנשים מבוגרים הם צרכני ידע נלהבים עם השתתפותם בלמידה המקושרת לרווחה נפשית משופרת ולבריאות טובה יותר. פרשנות זו מציגה את ניסיונם של המחברים בפיתוח ובהעברת אירוע של למידת מדעים בלתי פורמלית למבוגרים. המאמר מתייחס להצלחות, לאתגרים ולקבלה על ידי הקהל, ומספק מספר קטן של המלצות (Brookfield, Katherine; Tilley, Sara; Cox, Maire, 2016).

במהלכן של אינטראקציות עם ילדים במרחב הגן, אנו פוגשים את דרכי ההתמודדות שלהם עם פעילויות המעוררות אתגר. ניתן לראות ילדים המתקשים להביע עצמם באופן מילולי, מתקשים להתנהל באופן מווסת בהתאם לדרישות הגננת ומגיבים באופן לא מותאם באינטראקציות עם חבריהם. התפתחות של תהליכי למידה והתנהגות יומיומית מיטבית דורשת מהילדים הפעלה של מיומנויות הוויסות העצמי שלהם. המחקר הנוכחי עוסק בדרכים בהן ניתן להרחיב את מיומנויות הוויסות העצמי של ילדים צעירים בטווחי הגילאים שלוש עד שש. המחקר מאופיון בהתייחסות לשני ממדים מקבילים ומשלימים: האחד מיקוד בילדים ותיאור התפתחות הוויסות העצמי שלהם כתוצאה ממעורבות חינוכית מובנית, והשני בחינת ההתפתחות של הסטודנטיות, שהעבירו את הפעילויות. מטרת המחקר היא לבחון האם ובאיזה אופן תכנית קצרת טווח המתבצעת בגן מחזקת את תהליכי הוויסות העצמי של הילדים ובמקביל מקדמת את יכולות הוויסות העצמי ותחושת המסוגלות העצמית של הסטודנטיות עצמן (רחל רביד ועינת ליכטינגר).

הולך ומתהווה כיום גוף מחקרי העוסק בהשקפות של מורים בחינוך לגיל הרך לגבי השילוב של טכנולוגיות דיגיטליות בפרקטיקה שלהם. למרות העדויות לדיגיטציה בבתים בחברות השפע ולאינטראקציות של ילדים בתיווך גבוה של סביבות דיגיטליות, מעט מורים שילבו עד כה מכשירים דיגיטליים בפדגוגיה מבוססת משחק. לפיכך, מטרת פרויקט זה היא לבחון את העמדות ואת הנטיות של המורים כלפי שימוש במכשירים דיגיטליים בחייהם האישיים ובפרקטיקה המקצועית שלהם בחמש מדינות (אנגליה, לוקסמבורג, מלטה, יוון וכווית) (Palaiologou, Ioanna, 2016).

אוצרות דיגיטלית מספקת דרך להתעלות מעבר לתחומי הלימוד האקדמיים המסורתיים וליצור חומרי הוראה זמינים כדי לתמוך ביוזמות אוריינות בקרב מתבגרים ומבוגרים. יכולות ההוראה שכלי הווב 2.0 (Web 2.0) מציעים מאפשרות לאוצרים להגיע לקהלים בדרך שלא הייתה אפשרית בעבר. המחברים מציעים מסגרת של אוצרות דיגיטלית לשימושם של מורים כאשר הם אוספים, מקטלגים, מבקרים, ממשיגים ומפיצים משאבים (Sharma, Sue Ann; Deschaine, Mark E. , 2016).

מאמר זה מדווח על ניתוח של דאגות לגבי ניהול הכיתה של פרחי הוראה בחינוך לגיל הרך לפני תחילת הקריירה שלהם ובוחן בנוסף את הקשיים שהם חוו בניהול כיתה בשנת ההוראה הראשונה שלהם ואת אסטרטגיות ההתמודדות שלהם. שישה עשר פרחי הוראה בחינוך לגיל הרך שנרשמו לאותה תכנית להכשרת מורים רואיינו מיד לפני סיום לימודיהם, ורואיינו שוב בתום שני הסמסטרים הראשונים לאחר תחילת עבודתם בבתי ספר ציבוריים (Akdag, Zeynep; Haser, Cigdem, 2016)

הציונות-הדתית (להלן: הצה"ד) לכודה בתוך "סינדרום אידיאולוגי" המקשה עליה לנתב את דרכה בין שני עולמות מנוגדים: מצד אחד, עולם ה'קודש : ' עולם קבוע, ציוויי, אובייקטיבי, בעל תכנים אידיאיים מחייבים הממלאים את מכלול חייו של האדם; ומצד שני, עולם החול המאמין בעמדות רלטיביסטיות בתוך עולם דינאמי ומשתנה בעל ערכים אוניברסאליים וליברליים, סובייקטיבי ובלתי יציב. היעדר פתרון תאולוגי-חברתי ופוליטי להתמודדות עם הניגודים שבין שני העולמות גורם לכך שהמתחים בין האידיאולוגיות השונות ממשיכים לייצר כל הזמן זרמים חדשים של קהילתיות בתוך הצה"ד הנעים על ציר הרצף שבין שמרנות לליברליות דתית, תופעה שאף התעצמה בעקבות השפעות פוסט-מודרני.

במחקר זה נעשה שימוש במתודולגיית מחקר איכותנית כדי לבחון כיצד סטודנטים מתנסים בהתלהבות מתהליך הלמידה בפעם הראשונה כמו ילדים. מטרת המחקר הייתה להסביר את הפרספקטיבה של הסטודנטים ולבטא אותה כשלם מבני קוהרנטי. שישה סטודנטים (גילאי 22-17) תיארו כיצד הפכו נלהבים לגבי חינוך בפעם הראשונה כמו ילדים. התיאורים שלהם נותחו תוך שימוש בסגנון ניתוח פנומנולוגי (DeRobertis, Eugene M. , 2016).

התנהגות תוקפנית מחד גיסא והתנהגות פרו־חברתית מאידך גיסא מופיעות בגיל הרך, ויש להן השלכות לטווח קצר ולטווח ארוך. עיקרו של מאמר זה עוסק בבחינת תרומתו של הטיפול בפעוטות בבית ובמעון להסבר התפתחותה של התנהגות חברתית חיובית ושלילית. במחקר השתתפו 103 פעוטות בני 4-2 שנים, אימהותיהם ו־28 מטפלות ב־16 מעונות ציבוריים במרכז הארץ. במחקר נערכו שתי תצפיות: אחת בבית הפעוט בהשתתפות האם, הפעוט ואחיו, והשנייה במעון בהשתתפות המטפלת, הפעוט ועמיתים מקבוצת השווים. המחקר התבסס על המודל של תאוריית התיווך ההוראתי, ומממצאיו עולה כי מתן תחושת יכולת לפעוטות וּויסות התנהגותם על־ידי האם ועל־ידי המטפלת במעון קשורים לשכיחות גבוהה יותר של התנהגות פרו־חברתית מצדם ולשכיחות נמוכה יותר של התנהגות תוקפנית. מנגד, עידוד שאינו נובע מהתנהגות הפעוט (להלן עידוד לא ממוקד) מסביר את הופעתה של התנהגות תוקפנית רבה יותר והתנהגות פרו־חברתית מועטה יותר. תרומתו של הטיפול והתיווך ההוראתי בבית ובגן להתפתחותן של התנהגויות חברתיות חיוביות ושליליות נדונה במאמר בהרחבה (עינת שופר אנגלהרד, פנינה קליין ויעקב יבלון).

למידה קונסטרוקטיביסטית היא לא טכניקה כלשהי של הוראה. למידה קונסטרוקטיביסטית היא למידה משמעותית, שבמהלכה הילד מעבד את המידע שקלט ונותן משמעות לחוויותיו האישיות. ואל דאגה, אימוץ הקונסטרוקטיביזם איננו מחייב שינוי מהפכני בארגון סביבת הגן. הוא דורש בעיקר שינוי תפיסתי אצל הגננת, וכמובן אצל ילדי הגן (ליאורה לוי).