נדב בדריאן, מורה לאנגלית בביה"ס נופי ארבל מנסה לשלב יישום ווב 2.0 בתוכנית הלימודים לכיתות ח' בשפה האנגלית. הכלי המתוקשב שנבחר הוא טוויטר בנוסף לכתיבה שיתופית בסביבת גוגל דוקס. העבודה עם מחשבי בית הספר הוכיחה את עצמה לבלתי אפשרית. ראשית, המחשבים בעלי זכרון RAM נמוך שאינו מאפשר עבודה יעילה ומהירה עם כלי רשת מורכבים. בתחילה גילו התלמידים חוסר הבנה של הממשק בטוויטר, כלומר, תהליך ההטמעה הוא ארוך יותר בכיתה. במסגרת הניסוי הנמשך עתה (2010) נפתחו לתלמידים בנוסף מסמכי גוגל דוקס למשימות כתיבה בזוגות. המטרה הייתה ליצור כתיבה חופשית ויצירתית מתוך כתיבה על נושא חופשי.

סיקור מעניין של אריאלה לונברג בבלוג האיכותי שלה. טרי פרידמן מתייחס לוידאו המוטמע כאן (ששמו "ביה"ס העתיד של פינלנד") ושואל כמה שאלות לגבי שילוב של מחשבים ניידים בכיתה. פרידמן מטיל ספק ב"עתידנותו" של החינוך המוצג בסרטון החביב שלמעלה וכותב: "כיתת העתיד מתחילה עכשיו , בשאילת השאלות, בדיון, בהבנה של מה שמצליח ומה שלא ובחזון הנוגע לשאלה כיצד יכולים הדברים להיות אחרים- תוך מחויבות למסע הזה ואסטרטגיה שמאפשרת לביה"ס לבצע אותו". למרות זאת, נראה כי הסרטון מבטא דוגמא לניצול הטכנולוגיה הניידת ככזו והמאפשר דיון אודות תהליכי הלמידה ושיטות ההוראה שבשימוש בטכנולוגיה.

ג'יי הורוויץ מדווח בבלוג שלו על אבחנה מחקרית חשובה של פרופסור לארי קובן לגבי תהליכי התקשוב בבתי הספר בארה"ב הרלבנטיים גם לבתי הספר בישראל. קארול דונאלי (שם בדוי) היא מורה ותיקה בבית ספר תיכון בקליפורניה. ברבים מהשיעורים שלה תלמידיה מצויידים במחשבים ניידים אישיים. לארי קובן עורך מחקר ארוך שנים בבית הספר של דונאלי, ולאחרונה הוא צפה בשיעורי ביולוגיה רבים שהיא לימדה. לאחרונה, קובן דיווח בבלוג שלו על מה שהוא ראה. "התקשוב אכן נכנס למערכת החינוך, ומידי פעם הוא גם משפיע לחיוב על דרכי ההוראה והלמידה. אבל הניסיון מלמד שלא כדאי לצפות למהפכה פדגוגית. זה איננו חזון שמעורר התלהבות. יתכן שהוא אפילו מאכזב. אבל נדמה לי שרצוי וכדאי להכיר במציאות".

סקירת מידע מקיפה של צוות מרכז המידע במכון מופ"ת על שילובם של מחשבים ניידים במערכת החינוך. אנו נוכחים לראות ריבוי בתכניות יזומות המשלבות מחשבים ניידים בבתי הספר. חלק מהן מגובה ביוזמות פרטיות של חברות מסחריות כחלק מן האג'נדה החברתית שלהן וחלק אחר מגובה ביוזמות לאומיות מצד ממשלות, ערים, רשויות ומחוזות חינוך; כולם יחד משתפים פעולה ונרתמים להתאמה ולהסתגלות התקשובית הנדרשת בימינו. במציאות המתפתחת לנגד עינינו, מתגלעים כמה אספקטים מהותיים, המבטאים שינוי אשר דורש התייחסות של 360 מעלות בהיערכות הפדגוגית; למשל, בתי הספר היום הופכים למרכזי יצירה, למידה חדשנות והנאה, שבהם התלמידים מעצבים את עצמם בעזרת מוריהם. קידומן מחייב הטמעה מתקדמת בהכשרת המורים לשימוש יעיל ומפותח בהן ורעיונאיות חדשנית על-מנת לעורר חשיבה והתלהבות של תלמידים בכלים המוצעים דרכן. מורים רבים מדווחים על התלהבות היצירה מצדם ומצד תלמידיהם אך בד בבד מגיעות גם תחושות של עומס יתר בעבודה ודילמות באופן ההבנייה והשילוב, שכן נדרש מהם להיות יצירתיים ולהטמיע את הכלים הטכנולוגיים החדשים במערכי השיעור. בנוסף, מתוארות תכניות לשילוב מחשבים ניידים בישראל ובעולם כשמרביתן כבר צוברות ממצאים מהערכות וניסויים ומגורמים רלבנטיים המעורבים בהן. בין היתר, הובאו "ברוח הנושא" קטעי וידאו עם ראיונות וסקירות קצרות בנושא, לצד ממצאי מחקרים, המלצות, רשמים, היבטים, דילמות, לקחים וביקורות (דזירה פז ועמי סלנט ).

חברת "עת הדעת" הישראלית הציעה פתרון לימודי מערכתי שלם המיועד לפריסה לאומית. הפתרון משלב פלטפורמת הוראה דיגיטלית חדשנית ופתוחה (הכוללת כלים לניהול הוראה, למידה והערכה בכיתה ומחוצה לה) ביחד עם תכנים אינטראקטיביים המכסים את תוכנית הלימודים של משרד החינוך, ומתן כלים המאפשרים יצירת תכנים נוספים על ידי גורמים נוספים. התוכנית ניתנה לרשויות בחינם, ואת כל התשתיות הטכנולוגיות סיפקו הרשויות. באשדוד מופעלת התוכנית בשישה בתי ספר יסודיים בשכבות ד'-ה'. הקנית החומר ותרגולו מתבצעים באמצעות תכנית "עת הדעת" בהנחיית המורה, אשר מתכנן ובונה את השיעור, במהלכו הוא מנהל עם התלמידים דיון ומקדיש לכל אחד מהם תשומת לב אישית. המערכת מנתחת את ביצועי התלמידים ומציגה בפני המורה בזמן אמת את תמונת המצב בכיתה, כך שהוא יודע מי זקוק יותר לעזרתו. התוכנית מקיפה שלושה מקצועות: שפה, מתמטיקה ואנגלית. הילדים לומדים את מחצית השעות בתוכנית "עת הדעת" ומחציתן בדרך הפרונטאלית המסורתית שהרי חייבים גם לתרגל כתיבה ומיומנויות יסוד נוספות… התלהבות ראשונית מן המערכת, בראשית הדרך, התחלפה לה לאחר זמן קצר, בלמידה משמעותית ובכניסה לשגרה.

אחת "האגדות" בתחומי החינוך וההשכלה הגבוהה היא הנחת היסוד כי תלמידים או סטודנטים הנמצאים בסביבה מתוקשבת מסוגלים לבצע בו-זמנית כמה וכמה משימות קוגניטיביות (multitasking). המחקר הנוכחי ביקש לבדוק הנחת יסוד זו באמצעות סביבה מתוקשבת סינכרונית המבוססת על צ'אט (instant messaging (IM המחייבת את התלמידים גם לקרוא מאמר וגם לשוחח על כך במערכת הסינכרונית. ממצאי המחקר גילו כי לקח לסטודנטים יותר זמן לקרוא ולהבין את הטקסטים כאשר היו מעורבים תוך כדי כך בתקשורת סינכרונית. יכול להיות שהסטודנטים סבורים שהם מסוגלים לקרוא טקסטים ובו-זמנית לתקשר עם עמיתיהם , אך ממצאי המחקר מלמדים כי למעשה הם זקוקים להרבה יותר זמן בהשוואה לאותה מטלה המתמקדת רק בקריאת הטקסטים ( Laura L. Bowman, Laura E. Levine, Bradley M. Waite and Michael Gendron ).

מטרת המחקר הנוכחי היא לבחון את הקשר בין מרכיביהם של אתרי האינטרנט הבית ספריים לבין סביבות בתי הספר, בהתייחס לזרם ( ממלכתי וממלכתי דת) ולשלב (יסודי ועל יסודי). בהתבסס על התיאוריה המוסדית, נבדקו קיומם והיקפם של מרכיבי ליבה – המעצבים את האתר הבית ספרי כמרחב למידה, ומרכיבים סמליים – המעצבים את האתר כחלון ראווה, והקשר של מרכיבים עם סביבות בית הספר. באמצעות כלי מחקר, שפותח במיוחד למחקר זה, מופו ומוינו מרכיבי הליבה המרכיבים הסמליים במדגם מייצג של 60 אתרים. מהממצאים עולה שאכן יש קשר בין מאפייני האתר לבין הסביבה אך לא מדובר רק בשתי סביבות של שלב וזרם, אלא בארבעה סביבות שונות: יסודי ממלכתי , על יסודי ממלכתי , יסודי ממ"ד ועל יסודי ממ"ד . בדיון מוצגות השלכות תיאורטיות ומעשיות של ממצאים אלו (שרית קליין, דורית טובין).

טכנולוגיה מתחדשת יכולה להביא עמה שינויים גדולים וברי משמעות בעולם החינוך. ואכן כיום ניתן להבחין כי תלמידים מעודכנים במוצרי הטכנולוגיה השונים כגון האינטרנט, טוויטר, טלפונים סלולאריים מתקדמים, ומשתמשים בהם על בסיס יומיומי. מכאן, על המחנכים להיות ערים להתפתחויות הטכנולוגיות, שכן עליהם להכשיר את התלמיד לקראת הלמידה במאה ה-21, למידה שמבוססת על הטכנולוגיה והבנת אופן השימוש בה. צורה ופונקציה במאה ה- 21 . המודל היעיל ביותר להשגת מטרה זו הינו Gradual Release of Responsibility Model, המציע כי המורה ינוע ממתן תמיכה מלאה לתלמיד, לנקודה בה הוא נעזר גם בחבריו, עד שלבסוף לא ייתמך כלל. בהקשר זה, תפקידו של המורה במתן גישה לטכנולוגיה הינו חיוני, שכן ביכולתם של הכלים הטכנולוגיים לסייע בתהליך העברת האחריות מן המורה אל התלמיד ולהכשיר את הקרקע עבור התלמידים לפתח את כישורי החשיבה שלהם ( Fisher, Douglas and Nancy Frey).

ביקורת ספר מעניינת על ספר חדש שעוסק בהשפעות של הבניית ידע ויצירתיות בקרב בני נוער וילדים במועדוני מחשב במדינות שונות בעולם. נקודת המוצא של הספר וגם של כותבת הביקורת היא שדווקא בחינוך הלא פורמאלי זוכים הילדים ובני הנוער להיחשף למיומנויות של יצירתיות והבניית ידע תוך כדי התמודדות בחברותא במועדוני מחשב הפועלים מחוץ למערכת החינוך הפורמאלית. הספר דן במאפיינים של מועדוני מחשב ותקשוב (אשר לצערנו פחות נפוצים בישראל) לילדים הפועלים במדינות מתקדמות והן חלק מהתשתית המדעית-אוריינית בחינוך הלא פורמאלי (חלק ממועדוני המחשב הוקמו במוזיאונים למדע ואילו חלק פועלים מטעם רשויות תרבות ותאגידים טכנולוגיים כגון אינטל). לדעת , כותבת הביקורת של הספר, התרומה האוריינית של מועדוני המחשב היא רבה יותר מאשר חוקרי האוריינות נוטים לחשוב, מה גם שבחלק גדול ממועדוני המחשב מועסקים אחר הצהריים גם מורים מן השורה המתקשים להקנות את אותן מיומנויות בבתי הספר הפורמאליים בבוקר. הספר, הנו אסופת מאמרים חשובה ומשמעותית המציע זוויות הסתכלות ובוננות נוספות על חשיבות מועדוני המחשב ( אשר בישראל פועלים בעיקר בפריפריה ולא במרכז) .

בית הספר "חופי הגליל" בגשר הזיו ידוע כבית ספר יצירתי עתיר ביוזמות חינוכיות מאתגרות מבחינת הלומדים. בשנתיים האחרונות יזם ביה"ס פרויקט למידה מסקרן ומאתגר בשם מילון מקוון "עולם הילד". מילון מקוון "עולם הילד". הקמת מילון המכיל אוסף נכבד של מילים של ילדים- כן, מילים כאלה שרק ילדים משתמשים בהם, ושרובן אינן נהירות למבוגרים. מי יודע מה פירוש המילה "גולולוש" (לא יודעים? שאלו את הילד).בשלב הראשון נאספו המונחים במסגרת שיעורי המחשב- מכיתות ב' – ד'. כל ילד תרם מילים כמיטב הבנתו. הדגש בתהליך הושם על לימוד מיומנות הניסוח של הגדרה טובה למונח- נושא בו מתקשים רוב הילדים. במקום להשתמש במונחי מילון רגילים נעשה שימשו במונחים המתקשרים לילד מבחינה רגשית ומהווים הינע (DRIVE ) ללמידה. נעשה כאן חיבור בין העולם האקדמי-פורמלי הנלמד בבית הספר, ובין "עולם הילד", הלא פורמאלי שאינו זוכה בד"כ להכרה רשמית במסגרת תוכנית הלימודים.

מטרת המחקר הייתה לקבוע באיזו מידה מנחים מקוונים משתמשים בכלים סינכרוניים, והאם השימוש בכלים סינכרוניים נמצא בקורלציה עם נשירת הלומדים (retention). בין החודשים אפריל עד ספטמבר 2010, נשלח במייל סקר רשת ל-120 מורים ומרצים המלמדים במערכת ההשכלה הגבוהה ברחבי ארה"ב שלימדו בין 3 ל-5 כיתות באופן מקוון. המורים נבחרו באופן רנדומלי. המורים הללו עבדו בקולג'ים קהילתיים, בקולג'ים ציבוריים ופרטיים ובאוניברסיטאות. השאלות בחנו האם המנחים המקוונים השתמשו בכלים סינכרוניים בכיתות המקוונות שלהם, והאם לשימוש בכלים אלה הייתה השפעה על המספר הרשמי של האנשים שלא סיימו את הקורס. ממצאי הסקר מראים שהעדר השימוש בכלים סינכרוניים בלמידה מתוקשבת עשוי להיות תואם לשיעור נמוך יותר של מספר הסטודנטים שסיימו את הקורס (Reigle, Rosemary R).

סקר שפורסם באחרונה מראה שבני נוער בגילאי 12-17 מבלים כחמש שעות בממוצע ביום מול המחשב ולפחות שעה וחצי ברשתות חברתיות. למעשה, זהו העיסוק המרכזי הממלא את שעות הפנאי של בני הנוער. בשום פרמטר לא דומים החיים של בני הנוער לאלה שהיו להוריהם; אם לדייק, כמעט בשום פרמטר, שכן כיתות הלימוד ובתי הספר נשארו כמעט זהים משנות ה-70 ועד היום. החזרה של בן נוער הביתה מבית הספר נראית כמעט כמו מסע בזמן – מהעולם האנלוגי של בתי הספר לעולם הדיגיטלי של הבית; מלוח הכתיבה והמחברות אל המקלדת והרשתות החברתיות.

העידן של שילוב הבלוג בוראה ובלמידה כבר אינו מחייב את המורים לעבור תלאות טכנולוגיות , יש שורה של כלים חופשיים ליצירת הבלוג באינטרנט. הסיור הוירטואלי שלנו בכמה בלוגים כיתתיים בעולם מלמד על יזמות ומעוף של מורים אשר ללא תמיכה טכנולוגית וגם ללא תמיכה פדגוגית פורמאלית פרצו את דלות הכיתה ויצרו מרחבי למידה פעילים ותוססים. בלוג כיתתי משותף של כיתה ג' בביה"ס האמריקאי בשנגאי מלמד על חשיבות טיפוח הרגלי הקריאה לתלמידים ועל יצירם אקלים כיתה מיטבי לעידוד קריאת ספרם. בבלוג כיתתי בקייפטאון רואים לצד הודעות מעודדות על ימי הולדת של תלמידים בכיתה המקבלים מהמורה את מלוא תשומת הלב והבימה. ניתן לראות את השולחן של המורה מיס טילר סמית , העתיר בחומרי למידה והמעיד על רוחב היריעה של ההוראה והלמידה. הבלוג הכיתתי של מיס T המחנכת של כיתה ה'-ו' ( כיתה משותפת ) בניו זילנד נועד לדווח להורים על התקדמות ההוראה והלמידה .

המאמר הביקורתי דן בסיבות התרבותיות חברתיות שבעקבותיהן מתבצע מהלך המחשוב הגורף במערכת החינוך , מחירו התרבותי והמחיר האישי שילדי ישראל ישלמו על כך. "במקום להשקיע עשרות מיליוני שקלים בציוד מתכלה שעשרות מיליוני שקלים נוספים יידרשו לחידושו מדי 3 שנים לערך, לא רצוי היה שהכסף הרב היה מושקע בהגדלה דרסטית של מספר הכיתות ובהכשרתו של המורה כאדם מלא בעל יכולות ניתוח ועיבוד גבוהות. מדוע לא מושקע כסף רב בהפיכת המורה למייצר חשיבה ביקורתית, למקור השראה ליצירתיות ולעומק תרבותי?" הכותב הוא מרצה לחנוך תקשורת ואמנות במכללות אורנים וספיר, מפקח על הוראת האמנות במחוז צפון ( אלי ברודרמן).

בשעה שמרבית הספרים והמחקרים על הוראה ולמידה מתוקשבת במכללות ובאוניברסיטאות מדגישים היבטים טכנולוגים או פדגוגיים, מדגיש ספרם המעולה של Robert Ellis and Peter Goodyear דווקא את נקודת המבט של הסטודנטים הלומדים בקורסים מתוקשבים. הספר שיצא לאור בשנת 2009 מנסה לתעד את יחסי הגומלין בין הסטודנטים ותהליכי הלמידה המתוקשבים כנקודת המוצא להשבחת דרכי ההוראה בקורסים מתוקשבים. הטיפול של הספר בסוגיית ההוראה המתוקשבת לוקח בחשבון יותר את נקודות המבט של הסטודנטים במהלך הלמידה המתוקשבת ופחות את צרכי המערכות המתוקשבות. גישה זו , לדעת כותבת הסקירה מבטיחה אינטגרציה איכותית יותר של הלמידה המתוקשבת ויחסי גומלין בריאים יותר בין הלומדים והקורס המתוקשב. זהו ספר בעל גישה הוליסטית יותר וגם מעשית לכל המכלול של הוראה ולמידה מתוקשבת במכללות ובאוניברסיטאות ולכן הוא זוכה לשבחים ע"י המבקרת הדוקטורנטית Dominic Mentor.

השימוש בפייסבוק בכיתה הוא בעייתי ואף אינו חוקי בכיתות היסוד, משום שהיישום אינו מיועד לשימוש לילדים בגיל זה (מתחת לגיל 13).למרות זאת, נראה שאין מניעה לשימוש בו כפתרון לתקשורת עם הורים. לאחרונה פורסמה ב-CNN כתבה (מצורפת) המתארת כיצד מורה לתלמידים בכיתה א', גב' שונינג, משתמשת באופן נבון בפייסבוק על מנת לתקשר עם הורי הכיתה. לדעת אריאלה לונברג, האפשרות של שימוש במדיה חברתית היא מרגשת ומעניינת יותר מאחרות, אולם יש לבדוק אפשרות של שימוש ברשתות חברתיות אחרות שאינן פייסבוק, אינן מכילות תכנים בעייתיים ומאפשרות גם את שיתוף התלמידים באופן חוקי ( אריאלה לונברג).

מאמר מעניין של ד"ר אברום רותם בבלוג שלו . לדעתו, ההנחה כי הילדים לומדים בעצמם מעצמם באמצעות טכנולוגית המידע והתקשורת הוכחה כמוטעית . "הפתרון הוא בחינוך, בו המורה הוא במרכז. אך הפעם מורה מקצועי, שבאמצעות טכנולוגית המידע והתקשורת הוא מזמן לתלמידים מסגרת לימודית של סיפוק סקרנות, ערוץ ליצירתיות, ליזמות, לצד הנחיה, דחיפה, עידוד בלתי פוסק, הובלה אם צריך, כשהטכנולוגיה מהווה פלטפורמה אידיאלית לשם כך. דברנו רבות על מורה מקוון כיוזם בהוראתו "קהילה מבנה ידע". קהילה לומדת בה במורה קונסטרקטור הלמידה, מנהל העבודה, כשהלמידה נעשית בדרך כלל על ידי התלמידים, בעצמם. אבל בנוכחות מלאה של המורה. הוא מתערב כשצריך, מנחה, ומתווה דרך מדויקת לאלה שאין בכוחם, עדיין, להתוות בעצמם, באחריות אישית אתה דרך. הטכנולוגיה פותחת צוהר ענק, מענה לסקרנות אמיתית, לעידוד ופיתוח אישיות, אך כשהמורה במרכז. מורה ששם את התלמיד במרכז העשייה, מנקודת מוצא של חוזק, מתוך עוצמה פנימית, וגיבוי חיצוני איתן של החברה כולה."