לכאורה, הכישורים החשובים ביותר הם הפדגוגיים. אולם, הגננות מבהירות כי בשנה הראשונה בבית הספר היסודי, בשל השינוי המוסדי והפונקציונלי, אוחזת את הילדים בהלה, והם מנתבים את עיקר האנרגיה להכרת הסביבה והתאקלמות. על כן, הם עלולים להתקשות בקליטת מידע חדש. לכן, אין להפחית בחשיבות של טיפוח כישורים חברתיים-רגשיים, כי להם קשר ישיר להישגיות האקדמית. כמובן, שהסתגלות הילדים תלויה גם בתמיכה ההורית, במשאבים המשפחתיים הקיימים, בכימיה הנוצרת עם המחנכת החדשה ובאיכות הקהילה הבית ספרית.

ד"ר רותם שפירא, מהמרכז האקדמי לוינסקי-וינגייט ואוניברסיטת תל אביב משוחחת עם ד"ר ברק בר-זוהר, ממרכז הידע האקדמי במכון מופ"ת ופודקאסט תו חינוך, על קריאת ספרים בגיל הרך. בשיחה מעמיקה וקולחת מספרת ד"ר שפירא על החשיבות של הקראת ספרים לילדים, על מנגנוני התיווך ההורי, על האתגר הטמון בהקראת ספרים בגני הילדים, על תפקידם המסורתי של אבות בהקראת ספרים ועוד. ריאיון זה פונה לקהל-יעד נרחב של סייעות, גננות, מורות, מפקחות, אימהות, אבות, סופרי ילדים, מאיירים, אנשי חינוך וחוקרי חינוך בגיל הרך.

גננות באוקראינה סבורות כי הן אינן מחזיקות בידע התיאורטי והפרקטי הדרוש לחינוך ילדים רכים בעתות מלחמה. לכן, הן קוראות לקיומה של סדנה מקצועית או קורס אקדמי בנושא ומלינות על כך שמערכת החינוך לא הכשירה אותן להתנהלות בסיטואציה מלחמתית מראש. חלקן אף נמצאות בחרדה בעצמן או מושפעות מהמלחמה באופן ישיר. על כן, ברור כי בשלה העת לבצע מחקרים נוספים ולגבש מערכי שיעור ותוכניות לימודים בנושא פדגוגיה של עתות מלחמה בגיל הרך. זאת, על מנת לדעת כיצד מוטב לתווך לילדים את המצב באופן שתואם להשקפתם, לעבוד בשיתוף פעולה עם הורי התלמידים ולהמשיך במלאכת החינוך אל מול סיטואציות אנושיות מאתגרות וקשות ביותר.

רוב הילדים היהודים והערבים החיים בישראל אינם נמצאים בקשר יומי זה עם זה, מכיוון שהם גרים בערים הומוגניות ולומדים במוסדות חינוך נבדלים על בסיס לאומי-דתי. למרות הריחוק הזה, ואולי דווקא בגללו, המונח "ערבי" מעורר אסוציאציה של קונפליקט, איום ואי-נוחות בקרב ילדים יהודים-ישראלים כבר בגיל צעיר. ככל שיעברו השנים, דיס-הרמוניה זו עלולה להקצין ולכן דרושה התערבות בית ספרית עקיפה בנושא, אולי באמצעות תמונות, סיפורים, הדמיות או סרטים.

בשיחה הדבורה גלום הפוטנציאל של ההתפתחות השפתית של הילד ומוכנותו לקריאה בכיתה א'. שיחותיו של הילד עם הגננת, הסייעת או חבריו לגן יכולות להניעו לעצמאות, לחשוף אותו למושגים חדשים, להקנות לו אוצר מילים מורחב, להגביר פרודוקטיביות ומעורבות ולעוררו לסקרנות ולחשיבה מעמיקה. באמצעות שיחות אישיות או האזנה לשיחות שמנהל הילד עם חבריו, יכולה הגננת ללמוד על מחשבותיו, תחומי הידע שלו, מגבלותיו וצרכיו, להעניק משוב ולשמש כמודל לחיקוי שפתי.

מאמר זה מתאר מיזם בשם ג'ה דסטו שפיתחו בשווייץ חוקרי מקצועות ה-STEM וחוקרי חינוך לגיל הרך במטרה לשלב הוראת פיזיקה בגני הילדים באמצעות משחק חופשי. בעולמם הייחודי של הילדים, משחק הוא תחום העיסוק הרציני, מגרש המשחקים משול למקום עבודה ולמעבדת מחקר ניסויית ודווקא בתוך המשחק בכוחם להפגין רצינות, שאפתנות והתמדה. במהלך פעילויות המשלבות בין מדע לבין משחק, חוזה הגננת ברמה ההתפתחותית, החברתית, החישתית, הרגשית והקוגניטיבית של ילדי הגן ומתאימה עבורם את המשך הליווי החינוכי.

הכלת גננים ממין זכר יכולה לנפץ חשיבה מסורתית בקרב הורים, להטמיע תפיסה מגדרית מאוזנת בקרב ילדים ולהוביל לחברה שוויונית הן בשוק התעסוקה והן בחיי הפרט, החברה והתרבות. לשם המטרות הנעלות הללו, יש להשקיע בתיווך הרעיון להורים ולגבש מדיניות ברורה בנושא שוויון מגדרי והכלת גברים בחינוך לגיל הרך.

המאמר בחן את השתתפותן של מנהלות מעונות יום בפרויקטים שמטרתם היא העצמת מעונות היום לגיל הרך (גילאי 3-0). תצפיות וראיונות עומק עם שש מנהלות מעונות שלקחו חלק בתוכנית חשפו תסמינים בעייתיים בתפקידן הבו-זמני כאחראיות על יישום הפרויקט ועל חינוך הפעוטות. המנהלות התקשו לענות על הצרכים החינוכיים של התינוקות, לנהל את הצוות החינוכי של הפעוטון ולהוביל את הפרויקט הקהילתי – ללא הסיוע הנדרש.

העניין הציבורי בהתמקצעות של החינוך בגיל הרך הולך וגדל לנוכח הדגש הרב המושם על שנים אלה כבסיס להצלחה בבית הספר. השקעות משמעותיות בהתפתחות מקצועית בתקופת ההכשרה ולאחריה למחנכים בגיל הרך הולכות וגדלות במטרה לשפר את איכות ההוראה ואת התפתחותם של ילדים צעירים. מוקדשת גם תשומת לב לחינוך בגיל הרך המדגיש פערי הישגים של ילדים מאוכלוסיות רגישות. בבסיס ריבוי ההשקעות קיימת הסכמה שאיכות כיתות גיל רך תורמת בצורה משמעותית ללמידת תלמידים ולהתפתחותם. מחקרים קצרי וארוכי טווח הצביעו על קשר בין דאגה ואכפתיות איכותיות לבין התפתחות, תחושת רווחה והסתגלות לבית הספר של ילדים בגיל הגן ובראשית בית הספר. הכשרה להוראה בגיל הרך והתפתחות מקצועית חיוניות למתן שרות איכותי לילדים ולמשפחותיהם. עם זאת, המתאם בין יכולותיהם הפורמליות של מורים לבין האיכות בפועל בתחום זה הוא חלש.

המחקר בחן תפיסות אינטואיטיביות של סטודנטים לחינוך לגיל הרך לגבי הטיפול והחינוך של ילדים מגיל לידה ועד גיל שלוש שנים בחברות הערבית והיהודית. התוצאות הראו הבדלים בפרספקטיבות בכל חמש השאלות., שנגרמו בעיקר על ידי הבדלים תרבותיים. המחברים ראו שאף על פי ששתי התרבויות שוכנות בחברה הישראלית וחולקות גישות משותפות, לסביבה התרבותית עדיין יש השפעה על התפיסות שלהם לגבי השנה הראשונה, לגבי אזורי הרגש, ולגבי רווחת הילד. מחקר זה תורם להבנה של ההכנה של מטפל בחינוך לגיל הרך, תוך הדגשת ההשפעה החשובה של ההקשר התרבותי על התפיסות של המטפלים היהודיים והערביים בישראל (Russo-Zimet, G. & Gilat, I. , 2017).

המחברת מזמינה אותנו להתנסות ביוזמה נועזת: "בני שלוש מצלמים: תכנית לימודים מבוססת צילום דיגיטלי בגיל הרך". זהו ניסוי דו-שנתי של הפעלת תכנית לימודים בגיל הרך המבוססת על אוריינות חזותית. המחקר בוחן את ההשפעה של התכנית על הילדים ועל המבוגרים בסביבתם וכיצד רוכשים הילדים באמצעות התכנית אוריינות חזותית. במסגרת התכנית כל הנושאים נלמדים בגן באמצעות עבודת צילום בפועל של הילדים במצלמות דיגיטליות ובאמצעות צפייה בתצלומים ממקורות שונים. ממצאי הניסוי מצביעים על מרכזיותו של התיווך החינוכי, ומבין המיומנויות של האוריינות החזותית שנרכשו ניתן להדגיש את המודעות והרגישות החזותית, יצירתיות וחשיבה סמלית. היוזמה הופעלה לגילאי שלוש-ארבע בעיר קטנה בפריפריה בצפון הארץ (אריאל פרידמן).

הולך ומתהווה כיום גוף מחקרי העוסק בהשקפות של מורים בחינוך לגיל הרך לגבי השילוב של טכנולוגיות דיגיטליות בפרקטיקה שלהם. למרות העדויות לדיגיטציה בבתים בחברות השפע ולאינטראקציות של ילדים בתיווך גבוה של סביבות דיגיטליות, מעט מורים שילבו עד כה מכשירים דיגיטליים בפדגוגיה מבוססת משחק. לפיכך, מטרת פרויקט זה היא לבחון את העמדות ואת הנטיות של המורים כלפי שימוש במכשירים דיגיטליים בחייהם האישיים ובפרקטיקה המקצועית שלהם בחמש מדינות (אנגליה, לוקסמבורג, מלטה, יוון וכווית) (Palaiologou, Ioanna, 2016).

מאמר זה מדווח על ניתוח של דאגות לגבי ניהול הכיתה של פרחי הוראה בחינוך לגיל הרך לפני תחילת הקריירה שלהם ובוחן בנוסף את הקשיים שהם חוו בניהול כיתה בשנת ההוראה הראשונה שלהם ואת אסטרטגיות ההתמודדות שלהם. שישה עשר פרחי הוראה בחינוך לגיל הרך שנרשמו לאותה תכנית להכשרת מורים רואיינו מיד לפני סיום לימודיהם, ורואיינו שוב בתום שני הסמסטרים הראשונים לאחר תחילת עבודתם בבתי ספר ציבוריים (Akdag, Zeynep; Haser, Cigdem, 2016)