ישראל היא סגנית אלופת העולם בהקמת בתי ספר דמוקרטיים. 24? מוסדות כאלה פועלים אצלנו, ובאפריל הקרוב יתקיים כאן הכנס הבינלאומי בתחום. במכון הדמוקרטי בראשות יעקב הכט מודים שאינם מצליחים לעמוד בעומס הפניות לפתיחת בתי ספר. יתרונות: הכיתות בבתי הספר הדמוקרטיים הן קטנות ורב גילאיות, מתוך מחשבה שאין באמת קפיצות קוגניטיביות משמעותיות אצל ילדים בגילאים סמוכים. נימוקים נוספים הם שגם מבוגרים לא היו רוצים לחיות בעולם שתוחם פעילויות רק לבני 36 או 41 ושהעירוב הגילאי מפחית אלימות. לאחר ביקור בבית הספר הדמוקרטי "קהילה" בתל-אביב, קל להתרשם שצייתנות היא לא הערך המרכזי במוסד. בעוד שבבית ספר רגיל ישררו דממה במהלך השיעורים ורעש בהפסקות, הדמוקרטי מתאפיין בתכונה בלתי פוסקת. יש תנועה של תלמידים במסדרונות, אווירה משוחררת ותקשורת חברית עם החונכים ועם המנהל.חסרונות: לדעת אריה קיזל : "בתי הספר הדמוקרטיים הוקמו לרוב על ידי הורים איכותיים, שלא היו מרוצים ממערכת החינוך ורצו לבנות לילדיהם בית ספר חדש שיציע מורים אינטליגנטים. יש לי הערכה עצומה למי שמשקיע אלפי שעות כדי לבנות בית ספר לילד שלו, אבל התוצאה היא שמשפחות חזקות עוזבות את בתי הספר הממלכתיים ובכך מערערות אותם. אם ההורים החזקים, אלה שחינוך הילדים בראש סדר העדיפויות שלהם, היו משביתים את הלימודים עד להשבחת בתי הספר, היה זה מהלך מוערך ואחראי. אבל הם דואגים רק לילדים שלהם ומפקירים את החלשים לנפשם".

בפוסט הקודם הציג ד"ר גיל עמית את רעיון החדשנות המשבשת של קריסטנסון. את שוק החינוך כשוק שלא מאפשר לטכנולוגיות משבשות להתפתח בגלל היותו שוק שכולל את כל האוכלוסיה ומכאן את הקושי של התקשוב כטכנולוגיה משבשת להיכנס לתחום החינוך.העובדה שקשה לתקשוב במחוזות החינוך ידועה לכולנו. דעות שונות רווחות על הסיבה לכך. כמו כל שינוי הוא קשה, יש בעיה עם המורים, מדיניות לקויה של משרד החינוך, מחסור בכסף. בפוסט זה טוען ד"ר גיל עמית כי תיאורית הטכנולוגיה המשבשת נותנת הסבר טוב להיסטוריה של תקשוב החינוך להתרחשויות בצמתי העשייה שבהם הייתי מעורב. הבנה זו עשויה לתרום בהמשך לקידום התקשוב החינוך בצורה משמעותית בהרבה ממה שאנו חווים כיום.

ד"ר גיל עמית , אחד המומחים לטכנולוגיה חינוכית בישראל , כתב מאמרון מעניין על חידושים בחינוך ושיבושם . המחשב והרשת הם חידוש משבש למערכת החינוך, הם אמורים לטרוף את המערכת בצורה מסוימת, למשל לשנות את תפקיד המורה או לייתר חלק ממנו. ככזה יכולתו להצליח מותנית בפניה לאוכלוסיה שאיננה לקוחות המערכת הקיימת. הניסיון לשלב את הטכנולוגיה במערכת הקיימת נכשל כי היא לא נותנת עדיין מענה ראוי ללקוחות (תלמידים) הקיימים. זוהי בקצרה התיזה הבסיסית של הספר Disrupting Class ובהמשכו ניתוח מה נעשה ומה ניתן לעשות. מדוע קשה לשלב תקשוב בבתי הספר?

פרויקט "כיתות חכמות" של משרד החינוך מתרחב השנה לבתי ספר נוספים ברחבי הארץ בכלל ובמחוז דרום בפרט. ב-110 בתי ספר במחוז הדרום מופעלות השנה כיתות חכמות. בסך הכל תופעלנה "כיתות חכמות" ב-97 בתי ספר ב-27 רשויות מקומיות באזור הנגב והדרום. על פי החלטת משרד החינוך, ביישובי עוטף עזה מופעלות כיתות חכמות בכל מוסדות החינוך במסגרת פרויקט "דור 3". זאת, בין היתר לאור החלטת הממשלה למגן את מוסדות החינוך ביישובי עוטף עזה. בבתי ספר אלו חשוב במיוחד לשלב קדמה טכנולוגית מאחר שבמצב חירום עלולה להידרש בהם "למידה מרחוק".

הכתבה של Dian Schaffhauser במגזין התקשוב החינוכי הנודע THE Journal משקפת גם את חילוקי הדעות הקיימים כיום בארה"ב בין גישת ההטמעה ובין הגישה המערכתית. גישת ההטמעה משמעותה שהמורים הותיקים עוברים השתלמויות ממושכות והנחייה שיטתית כיצד לשלב את הטכנולוגיה בכיתות ואילו הגישה המערכתית מציבה כבר מהתחלה רף גבוה או יעד גבוה לנושא התקשוב אשר אותו כולם צריכים וחייבים לעבור. כך לדוגמא, במדינת מישגן בארה"ב נקבע לפני כמה שנים כי כל תלמידי התיכון שם בלי יוצא מן הכלל צריכים לבחור קורס מתוקשב אחד כקורס חובה עד סיום לימודיו בתיכון. חסידי התוכנית המערכתית סבורים כי גישת ההטמעה הפדגוגית היא איטית מדי ואינה מביאה לשינוי גורף בתחומי הלמידה ולכן עדיף לנקוט בגישה המערכתית שתביא שינוי גורף יותר בלמידה המתוקשבת.

מחקר זה בוחן את האופן שבו סגל חינוכי בבית ספר חווה ומתאר שינויים שחלו בעבודתו בעקבות שילוב תוכנה לניהול כיתה ובית ספר. מתוך ממצאי המחקר עולה כי הסגל החינוכי חש שחלו שינויים בעבודתו בעקבות הכנסת התוכנה ככלי עבודה לבית הספר. יחסו אל השינויים מורכב ולעתים אמביוולנטי. השינויים באים לידי ביטוי ביכולת של התוכנה להגביר את התיעוד, את הדיוק ולכן את הנוחות בעבודה, באפשרות הטמונה בה לשיפור התקשורת, בתחושה כי חל שיפור באכיפת משמעת בבית הספר ובאפשרות להגביר את הבקרה על התהליכים המתקיימים בו. לצד אלו עולים חששות מפגיעה בחופש הפרט של המורה ושל התלמיד, מדרישות נוספות מהמורים על חשבון זמנם, ולעתים על חשבון זמן השיח עם התלמידים ועם העמיתים. מסקנות המחקר המרכזיות הן שהסגל החינוכי תופס את התוכנה ככלי בעל פוטנציאל להועיל לבית הספר ולעבודת המורה, ובה בעת מזהה בה פוטנציאל לפגוע ולגרום נזק. הדברים נכונים בתחום ההישגים הלימודיים, בנושא אכיפת המשמעת ובעיקר בתחום התקשורת הבית ספרית. מתיאורי הסגל ניתן להסיק כי כדי למצות את הפוטנציאל של התוכנה ולהקטין את הנזקים שהיא עלולה לגרום, יש לדון בדרכים לשמור ולחיזוק הקשר האישי בין הסגל החינוכי לבין התלמידים ובין חברי הסגל החינוכי לבין עצמם, ההנהלה ובעלי תפקידים, ולממש את העולה בדיון. במקביל ראוי לשפר את יעילות התוכנה בהיבטים טכניים שונים ( נירית רייכל, נירית סימון ) .

מאמר ביקורתי של ד"ר יפתח גולדמן על מהות הפעולה העקרונית של בתי הספר הדמוקרטיים בישראל. מתברר כי שישראל היא המעצמה העולמית בתחום החינוך הדמוקרטי? לא סתם "מעצמה עולמית" אלא המעצמה העולמית. מספר אחד בלי כל מתחרים. עם זאת , פריחתו של החינוך הדמוקרטי היא לא תוצאת פועלם של אנשי חינוך שנזעקו להציע תרופה למשבר הדמוקרטיה בישראל אלא פעלם של אנשי חינוך ראויים שחיפשו דרך להרחיב את אפשרויות הבחירה של תלמידים מתוך אמונה בחשיבות הבחירה האישית של הפרט. לסיכום , המאמר הקצר, חוזר ד"ר יפתח גולדמן ומביט על בתי הספר הדמוקרטיים מנקודת המבט של הלומדים ואינו מתעלם מהישגם של בתי הספר הדמוקרטיים בשיפור ביטחונם העצמי של הלומדים והמוטיבציה שלהם.

הוא גם מנהל מחלקה שמפעיל צוות, וגם מנכ"ל שמתווה מדיניות. הוא חייב להתמקח עם קבלנים, אבל לגלות רגישות ואמפתיה כלפי תלמידים. הבעיות המערכתיות משותפות לכל בתי הספר – אלו שמצליחים, מצליחים בגלל איכות הניהול . המאמר נכתב על ידי שוקי שטאובר , יועץ לניהול . מורכבות תפקידו של מנהל בית ספר נובעת מכך שהוא צריך להיות בעת ובעונה אחת גם מנהל מחלקה וגם מנכ"ל. נהוג להניח כי אלו שני סוגים של ניהול. מנהל מחלקה צריך להיות ממוקד יותר בניהול התפעול והנעת אנשים ואילו מנכ"ל צריך להתמקד יותר באסטרטגיה ובראייה ארוכת טווח, בקשרים עם הסביבה ועוד. מטבע הדברים לביצוע משימות שונות אלו נדרשים תכונות וכישורים שונים ( שוקי שטאובר).

כתבת עיתון "הארץ" בארה"ב מתארת את הלימודים המתוקשבים בבתי ספר אמריקאיים , את ההיערכות שם ללימודים מבוססי אינטרנט ואת השפעת המחשבים על הלימודים וההוראה. במדינה שבה מספר הילדים הלומדים בבית עלה פי שניים בעשור האחרון והגיע ל-2.9% מכלל התלמידים (מעל מיליון וחצי ילדים, 3.9% מכלל המשפחות), לא חסרות תוכניות חינוכיות ברשת האינטרנט. יש בתי ספר שאף הגדילו לעשות. בבית הספר התיכון במחוז וייל שבאריזונה, הוחלט לוותר בכלל על שימוש בנייר, בעיקרון, ולעבור למחשבים ניידים. כיום לומדים בבית הספר 350 תלמידים, המצוידים כולם במחשבים חדישים. לאור הביקוש, במחוז מתכוונים אף להרחיב בשנים הקרובות את בית הספר. במקום ספרי לימוד, התיכוניסטים בתיכון המקומי, "אמפייר", קוראים מאמרים אלקטרוניים ומכינים מצגות פאוור-פוינט. רשויות בארה"ב מנסות כעת להכניס קצת סדר בסוגיית הטקסטים הדיגיטליים ומרכיבות רשימות של חומרים העומדים בסטנדרטים של מערכת החינוך. אך הצפי הוא שהשינויים יהיו הדרגתיים מאוד.

כדי שבית הספר כארגון יפעיל תהליכים אינטנסיביים לשיפור מתמיד כדרך-חיים, עליו לערוך אבחון מערכתי כתנאי חיוני לבניית תכנית פעולה ולמיסוד של מנגנוני שיפור. תנאי ראשוני הוא שיתוף המורים בכל שלבי התהליך כדי להבטיח את מחויבותם לבצוע תכנית השיפורים שתיגזר מתוך ממצאי הסקר. במהלך הצגתו של המשוב הוא אמור לגרות את המורים להוסיף מידע משלהם. לכן יש להציגו כנקודת מוצא לתכנון עבודת מורים, ולא כנקודת סיום. כותב המאמר , ד"ר אבי צפרוני מדגיש את חשיבות יצירת אקלים של אמון בין כל בעלי העניין בבית הספר המתמצה במסר שהמטרה היא לשפר ולייעל ולא לחפש אשמים.