למידה מותאמת אישית החלה להתפתח בתור מודל הוראה באמצע שנות השבעים של המאה הקודמת. התאמה אישית היא המאמץ מצדו של בית הספר להביא בחשבון את מאפייניהם וצורכיהם האינדיבידואליים של תלמידים ולהסתמך על פרקטיקות הוראה גמישות בארגון סביבת הלמידה. שני בית הספר העל-יסודיים המתוארים כאן הם בתי ספר דינמיים, בתי ספר בתנועה. אין ספק כי יוסיף להתחולל בהם שינוי: גילויים חדשים על למידה, אסטרטגיית הוראה וארגון. בתי הספר , המתוארים במאמר, נבדלים במידת מה זה מזה בפילוסופיה ובמבנה שלהם, אך יש כמה מאפיינים משותפים לשניהם ( Jenkins, J. M. , Keefe, J. W ) .

מטרתו של מאמר זה היא להציג שני יסודות של השאיפה למעורבות של ההורים, או ההימנעות ממנה, שבחרנו להגדירם כהזדהות ההורים עם בית הספר, מטרותיו ותכניו וכערות של ההורים למתרחש בבית הספר. הזדהות גבוהה של הורים עם בית הספר פירושה שההורים מקבלים בחיוב את הערכים שבית הספר עשוי להקנות לילדיהם, ושהם תומכים בנורמות שבהם דוגל בית הספר. ההזדהות תלויה במידת הידע שיש להורים על מערכת החינוך בכלל ועל בית הספר שבו לומד ילדם בפרט. ערות של הורים פירושה שההורים רגישים במידה זו או אחרת למתרחש בבית הספר ולתרומתו לחינוך ילדיהם, והם מעניקים לבית הספר תשומת לב רבה, ובמיוחד הם רוצים שתהיה להם ידיעה והכרות קרובה עם המתרחש בו (יצחק פרידמן, יעל פישר) .

על פי תפיסת שת"ל, בתי הספר יהפכו לבתי ספר מקדמי צמיחה, אם יתקיים בהם סיפוק משמעותי של הצרכים הפסיכולוגיים הבסיסיים. גישת שת"ל מציעה תהליכים חינוכיים שעשויים לקדם שינויים הומניסטיים מקדמי צמיחה בבתי הספר. למשל: סיוע בהגדרת מטרות בית הספר, זיהוי ואבחון אלמנטים היוצרים תסכול צרכים בסיסיים, סיוע בתכנון ובמימוש תהליכים הנדרשים להשגת המטרות וכמובן, סיוע בהתפתחות המקצועית של המורים.

מחקרים רבים מצביעים כי לשביעות הרצון של התלמידים מבית הספר השלכות על תחומים שונים בחיי תלמידים. לדוגמא, נמצא קשר בין תפיסת התלמידים את בית הספר לבין הישגיהם בלימודים . מדדי אקלים מערכתי בבית הספר בישראל העלו כי בהשוואה למדינות אחרות, שיעור נמוך יחסית של תלמידים מרגישים כי משתפים אותם בקביעת החוקים והכללים בבית הספר (כ38%) והם חושבים כי חוקים אלו אינם נוקשים מדי (כ-34%). התלמידים בישראל, בדרך כלל, אינם מרוצים מבית הספר. הם אינם מרוצים מאופן התייחסותם של המורים אליהם, ואינם מרוצים מן האקלים הבית-ספרי. ממצאים אלו קשים, ויש לתת עליהם את הדעת ( אדוה הים-יונס , יצחק פרידמן ) .

ניסוי פדגוגי בביה"ס ברמות חפר אשר בעיקרו הוא תהליך של למידה בדיאלוג יצירתי. הוא נבנה מתוך האידיאולוגיה של בית הספר הדוגלת במתן יחס אישי לכל תלמיד וקידומו כלומד עצמאי, כחוקר וכיוצר. הדיאלוג עומד בבסיס כל העשייה הבית ספרית ומשפיע על מרקם היחסים בין תלמידים, מורים והורים. תהליך הלמידה בשיטת הדיאלוג היצירתי מתקיימת בחטיבת הביניים ובחטיבה העליונה, בכל מקצוע או שילוב מקצועות. (ברוריה סלע)

ההקשר שבו המחברים מצדדים ומגלם לדעתם תרבות מסוימת של הוראה – מערך מסוים של יחסי עבודה בין מורים לעמיתיהם, שקושר אותם יחד לכלל קהילה תומכת וחוקרת, המחויבת ליעדים משותפים ולשיפור מתמיד. לטענת המחברים רבים הסיכויים שמורים שלמים יופיעו, יתפתחו וישגשגו בבתי ספר שלמים, שמעריכים, מפתחים ותומכים בשיפוט ובמומחיות של כל מורה ומורה, בחתירתם המשותפת לקראת שיפור. לא ייתכנו תרבויות שיתופיות חזקות ללא פיתוח אישי מוגבר, ועל כן חייבים להימנע מלדכא אינדיבידואליות תוך כדי הדחף לסלק אינדיבידואליזם. בה בעת, אין להותיר מורים לגמרי לבדם, שכן הגירויים והלחצים של פרופסיונליות אינטראקטיבית מובנית משמשים מקור קבוע לרעיונות חדשים ולתמיכה, כפי שגם השיטה של חובת הדיווח הולמת את שיקול הדעת ואת האנרגיה של מקצוע ההוראה. (מייקל פולן, אנדי הארגריבס)

המחקר מתאר את מאפייני המורים המשלבים אינטרנט בעבודתם, כיצד הם עושים זאת, מהי עמדתם בכל הנוגע ליתרונות, חסרונות, מידת הרצון להרחיב את פעילותם ברשת והסיבות לכך, שינויים בתפקיד ובמעמד המורה בכיתה ואופן ההתמודדות עם הקשיים המלווים תהליך זה. בדיקת מאפיינים ופעילויות אלה, תאפשר המשך תכנון תהליך הטמעת האינטרנט בהוראה. כמו כן היא עשויה לשמש בתכנון תהליך הכשרת מורים, במטרה להעלות את רמת המוטיבציה שלהם, להתנסות בשילוב אינטרנט בהוראה במידה רבה יותר. (תמר שמיר)

מורים מששה בתי ספר יסודיים הממוקמים בשני אזורי פיקוח מילאו שאלונים הבודקים תרבות ארגונית בבתי-הספר לפני ואחרי השתתפותם במשך שלוש שנים בפרויקט שינוי שיעדיו שיפור הוראה והישגים. הממצאים חשפו הבדל בין שני האזורים. בשלושת בתי הספר מאזור אחד חל בתום הפרויקט שינוי בכיוון חיובי בתפיסת התרבות הארגונית בבית-הספר. בשלושת בתי-הספר מהאזור השני חל שינוי בכיוון שלילי או שלא חל כל שינוי משמעותי. ניתוחים של 500 דו"חות, שנכתבו על ידי שש יועצות שהנחו את סגלי ההוראה בששת בתי-הספר במשך שנתיים, מספקים מידע והסבר להבדלים שנמצאו בין שני האזורים בתגובות המורים לפרויקט השינוי (חנה שחר, סאס גוין, שלמה שרן)