המהלך של מעבר לספרים דיגיטאליים קורה בעולם כולו ועל כן החלו גם בישראל להתפתח יוזמות פדגוגיות בכיוון זה. אסתי דורון מדווחת בבלוג המעניין שלה על התנסות חדשנית קריאה ועבודה דיגיטאלית באמצעות הסביבה הדיגיטאלית של כותר (מט"ח) . ההתנסות הייתה בשיעור גיאוגרפיה בכיתות ו' המורה הדגימה באמצעות המקרן כיצד להיכנס לספריית כותר וכיצד לפתוח תיקייה על מנת לשמור בתוכה את הפעילויות והתרגול. היא הדגימה כיצד בוחרים "נעצים" דיגיטאליים ומקלידים את התשובות במקום המתאים בחוברת.

חברת הסטארט-אפ הישראלית "עת הדעת" מפתחת מערכת למידה מתוקשבת שמטרתה לשנות את שיטת הלימוד בכיתות. החברה, שמקפידה לשמור את פעילותה בחשאי, מפתחת מערכת ללימוד בכיתות. בכיתות שבהן מותקנת המערכת יושבים כל התלמידים ליד מחשבים ניידים, המחוברים למחשב של המורה. לימוד החומר ותרגולו מתבצעים באמצעות המערכת, אך גם למורה חלק חשוב בשיעור: הוא מדבר עם התלמידים, מנהל אתם דיון ומקדיש לכל אחד מהם תשומת לב אישית. המערכת מנתחת את ביצועי התלמידים ומציגה בפני המורה בזמן אמת תמונת המצב בכיתה, כך שהוא יודע מי זקוק יותר לעזרתו. בעתיד, מקווים בחברה, גם שיעורי הבית יבוצעו באמצעות המערכת. המערכת הטכנולוגית של עת הדעת פועלת כיום באופן ניסיוני בכמה בתי ספר יסודיים בישראל ובארה"ב, ובקרוב יתחילו בתי ספר נוספים להשתמש במערכת. התרומה הייחודית של עת הדעת – הוא פיתוח תכניות לימודים דיגיטליות הוליסטיות. במערכת החינוך לא חסרות תכניות לימודים דיגיטליות, אך הן חלקיות ומחייבות את המורים בהרבה מאוד עבודה. בעת הדעת מפתחים תכניות לימודים שלמות היוצרות רצף הוראתי. המורים המשתתפים בתכנית מקבלים סדרה של מערכי שיעור מוכנים.

במוקד המחקר של ד"ר אולז'ן גולדשטיין מצוי הקורס "תקשוב בחינוך" במכללת קיי , הקיים יותר מ15 שנה, שנה ב' של סטודנטים במכללת קיי המתמחים בחינוך מיוחד. מטרת המחקר : לבחון את התהליך שסטודנטים להוראה עוברים במהלך הכשרתם להוראה מתוקשבת. כיצד השתנו במהלך הקורס עמדות הסטודנטים לגבי ההתנסות בהוראה משלבת תקשוב? הסיבות לקשיי הסטודנטים , מהו המפתח להצלחה? רק בעקבות התנסות ושימוש בבלוג לימודי בקורס הבינו הסטודנטים את הפוטנציאל של כלים פתוחים להוראה מתוקשבת. שאלת המחקר: מה מידת המסוגלות של הסטודנטים להוראה בשילוב תקשוב בסוף הקורס ? שני שליש מהסטודנטים – כן , שליש- לא . מסקנות : חשוב לשתף פעולה בין מדריך פדגוגי ומורה למחשבים , חשוב לפתח מחוון הערכה של התנסות , בחירת ביה"ס שמצויד היטב במחשבים , המשך התנסות בהוראה בשילוב תקשוב בשנה ג' .

המחקר שהוצג בכנס מיט"ל 2009 הוא חלק ממחקר מקיף תלת-שנתי שבודק את שילוב טכנולוגיות המידע במכללות לחינוך בהיבטים הבאים: מדיניות ותהליכי הטמעה, שילוב התקשוב בהוראה בקרב המרצים, הכשרת פרחי הוראה להוראה מתוקשבת, חדשנות פדגוגית, השלכות על תרבות המכללות. המחקר נערך בחסות רשות המחקר של מכון מופ"ת. במחקר השתתפו 10 חוקרות מ-5 מכללות לחינוך. שאלות המחקר : באיזה מידה ובאילו דרכים משלבים מורים המורים את הטכנולוגיה בהוראה? מהם קשרי הגומלין בין אוריינות להוראה מתוקשבת לבין נתוני רקע של סגל הוראה, מערך תמיכה פדגוגית, טכנית ומינהלית במכללות, קשיי המרצים? רוב המרצים משלבים בהוראה משימות מתוקשבות בסיסיות (חיפוש באינטרנט, עבודות מוקלדות, תקשורת בדוא"ל), אך מעטים (כ10%) משלבים משימות מתקדמות (ויקי, בלוג ועוד, חקר). רבע מהמרצים משלבים משימות הממוקדות בהכשרת סטודנטים להוראה מתוקשבת. מיומנויות: רוב המרצים משתמשים במידה רבה בכלים בסיסיים (דוא"ל, מעבד תמלילים, אינטרנט) ומעטים משתמשים בכלים מתקדמים (ויקי, בלוג, מפגשים סינכרוניים).

בפוסט הקודם הציג ד"ר גיל עמית את רעיון החדשנות המשבשת של קריסטנסון. את שוק החינוך כשוק שלא מאפשר לטכנולוגיות משבשות להתפתח בגלל היותו שוק שכולל את כל האוכלוסיה ומכאן את הקושי של התקשוב כטכנולוגיה משבשת להיכנס לתחום החינוך.העובדה שקשה לתקשוב במחוזות החינוך ידועה לכולנו. דעות שונות רווחות על הסיבה לכך. כמו כל שינוי הוא קשה, יש בעיה עם המורים, מדיניות לקויה של משרד החינוך, מחסור בכסף. בפוסט זה טוען ד"ר גיל עמית כי תיאורית הטכנולוגיה המשבשת נותנת הסבר טוב להיסטוריה של תקשוב החינוך להתרחשויות בצמתי העשייה שבהם הייתי מעורב. הבנה זו עשויה לתרום בהמשך לקידום התקשוב החינוך בצורה משמעותית בהרבה ממה שאנו חווים כיום.

ד"ר גיל עמית , אחד המומחים לטכנולוגיה חינוכית בישראל , כתב מאמרון מעניין על חידושים בחינוך ושיבושם . המחשב והרשת הם חידוש משבש למערכת החינוך, הם אמורים לטרוף את המערכת בצורה מסוימת, למשל לשנות את תפקיד המורה או לייתר חלק ממנו. ככזה יכולתו להצליח מותנית בפניה לאוכלוסיה שאיננה לקוחות המערכת הקיימת. הניסיון לשלב את הטכנולוגיה במערכת הקיימת נכשל כי היא לא נותנת עדיין מענה ראוי ללקוחות (תלמידים) הקיימים. זוהי בקצרה התיזה הבסיסית של הספר Disrupting Class ובהמשכו ניתוח מה נעשה ומה ניתן לעשות. מדוע קשה לשלב תקשוב בבתי הספר?

הכתבה של Dian Schaffhauser במגזין התקשוב החינוכי הנודע THE Journal משקפת גם את חילוקי הדעות הקיימים כיום בארה"ב בין גישת ההטמעה ובין הגישה המערכתית. גישת ההטמעה משמעותה שהמורים הותיקים עוברים השתלמויות ממושכות והנחייה שיטתית כיצד לשלב את הטכנולוגיה בכיתות ואילו הגישה המערכתית מציבה כבר מהתחלה רף גבוה או יעד גבוה לנושא התקשוב אשר אותו כולם צריכים וחייבים לעבור. כך לדוגמא, במדינת מישגן בארה"ב נקבע לפני כמה שנים כי כל תלמידי התיכון שם בלי יוצא מן הכלל צריכים לבחור קורס מתוקשב אחד כקורס חובה עד סיום לימודיו בתיכון. חסידי התוכנית המערכתית סבורים כי גישת ההטמעה הפדגוגית היא איטית מדי ואינה מביאה לשינוי גורף בתחומי הלמידה ולכן עדיף לנקוט בגישה המערכתית שתביא שינוי גורף יותר בלמידה המתוקשבת.

מחקר זה בוחן את האופן שבו סגל חינוכי בבית ספר חווה ומתאר שינויים שחלו בעבודתו בעקבות שילוב תוכנה לניהול כיתה ובית ספר. מתוך ממצאי המחקר עולה כי הסגל החינוכי חש שחלו שינויים בעבודתו בעקבות הכנסת התוכנה ככלי עבודה לבית הספר. יחסו אל השינויים מורכב ולעתים אמביוולנטי. השינויים באים לידי ביטוי ביכולת של התוכנה להגביר את התיעוד, את הדיוק ולכן את הנוחות בעבודה, באפשרות הטמונה בה לשיפור התקשורת, בתחושה כי חל שיפור באכיפת משמעת בבית הספר ובאפשרות להגביר את הבקרה על התהליכים המתקיימים בו. לצד אלו עולים חששות מפגיעה בחופש הפרט של המורה ושל התלמיד, מדרישות נוספות מהמורים על חשבון זמנם, ולעתים על חשבון זמן השיח עם התלמידים ועם העמיתים. מסקנות המחקר המרכזיות הן שהסגל החינוכי תופס את התוכנה ככלי בעל פוטנציאל להועיל לבית הספר ולעבודת המורה, ובה בעת מזהה בה פוטנציאל לפגוע ולגרום נזק. הדברים נכונים בתחום ההישגים הלימודיים, בנושא אכיפת המשמעת ובעיקר בתחום התקשורת הבית ספרית. מתיאורי הסגל ניתן להסיק כי כדי למצות את הפוטנציאל של התוכנה ולהקטין את הנזקים שהיא עלולה לגרום, יש לדון בדרכים לשמור ולחיזוק הקשר האישי בין הסגל החינוכי לבין התלמידים ובין חברי הסגל החינוכי לבין עצמם, ההנהלה ובעלי תפקידים, ולממש את העולה בדיון. במקביל ראוי לשפר את יעילות התוכנה בהיבטים טכניים שונים ( נירית רייכל, נירית סימון ) .

אסתי דורון כתבה מאמרון מעניין כתגובה מושכלת לדיווח של המורה רותי בן ישי על הקושי של תלמידי חטיבת הביניים לקבל את הלמידה באמצעות הניידים. לדעתה של אסתי דורון ," עצם העובדה ש"הפקענו" מידי התלמידים את המחשב והפכנו אותו מכלי משחק בלבד לכלי של למידה גורם להתנגדויות סמויות. אם המחשב מחוץ לבית הספר מסמל את החופש ( לשחק, לתקשר, לצוטט בזמן אמת) הרי שהכנת במחשב לתוך חדר הכיתה ככלי למידה, מפירה את החופש הזה. בכיתה אסור לצוטט, אסור לשחק או לתקשר ויש צורך ללמוד עם המחשב ! אני לא בטוחה שהתלמידים מודעים לקושי הזה או חושבים עליו, אבל אני מאמינה באמת שבסמוי הוא נמצא שם כל הזמן. ומכאן, שגם התלמידים צריכים להתרגל ללמוד עם המחשבים, להפריד בין זמן הלמידה לזמן המשחק, למרות שהם משתמשים באותו הכלי בדיוק."

כתבת עיתון "הארץ" בארה"ב מתארת את הלימודים המתוקשבים בבתי ספר אמריקאיים , את ההיערכות שם ללימודים מבוססי אינטרנט ואת השפעת המחשבים על הלימודים וההוראה. במדינה שבה מספר הילדים הלומדים בבית עלה פי שניים בעשור האחרון והגיע ל-2.9% מכלל התלמידים (מעל מיליון וחצי ילדים, 3.9% מכלל המשפחות), לא חסרות תוכניות חינוכיות ברשת האינטרנט. יש בתי ספר שאף הגדילו לעשות. בבית הספר התיכון במחוז וייל שבאריזונה, הוחלט לוותר בכלל על שימוש בנייר, בעיקרון, ולעבור למחשבים ניידים. כיום לומדים בבית הספר 350 תלמידים, המצוידים כולם במחשבים חדישים. לאור הביקוש, במחוז מתכוונים אף להרחיב בשנים הקרובות את בית הספר. במקום ספרי לימוד, התיכוניסטים בתיכון המקומי, "אמפייר", קוראים מאמרים אלקטרוניים ומכינים מצגות פאוור-פוינט. רשויות בארה"ב מנסות כעת להכניס קצת סדר בסוגיית הטקסטים הדיגיטליים ומרכיבות רשימות של חומרים העומדים בסטנדרטים של מערכת החינוך. אך הצפי הוא שהשינויים יהיו הדרגתיים מאוד.

המורה, המידען ואיש האשכולות ראובן ורבר המלמד בביה"ס התיכון " נווה חנה" בגוש עציון הוא אחד מחלוצי התקשוב החינוכי בארץ המקדים את כולם בשילוב מטלות מקוונות ולמידת חקר בשילוב האינטרנט . יוזמותיו זוכות להערכה לא רק בישראל אלא גם בעולם. על מנת לחוות את למידת החקר המתוקשבת בכיתות בהן הוא מלמד , הוא הנחה את התלמידות ליצור פעילות המשלבת כתיבת טקסט , יצירת ייצוג גרפי של הטקסט בעזרת כלי אינטרנט חופשי בשם WORDLE . השימוש בתוכנה זו נועד לאפשר שילוב הייצוג הגראפי יחד עם הטקסט הנלמד . תוכנת WORDLE הוא אתר אינטרנט המאפשר למשתמשים ליצור "ענן מילים" על ידי הזנת טקסט לתוכנה.

לקראת פתיחת שנת הלימודים הצטיידו עשרות בתי ספר ברחבי הארץ ב"לוחות חכמים" – החלופה האלקטרונית ללוח המיושן. הלוח החכם מחובר למחשב ולאינטרנט אלחוטי ועם הדלקתו הופך למסך מחשב. למורים הוא מאפשר להציג לכיתה מסמכי וורד, מצגות ותמונות בלחיצת כפתור. "הלוחות החדשים מקבעים יותר את שיטת ההוראה הישנה, הפרונטלית", אומר יורם חיים, מורה ומרכז שכבת ח' בתיכון זיו בירושלים. "אנחנו מנסים כל הזמן לשבור את המבנה המסורתי של הכיתה, אך הלוח יקשור את המורה עוד יותר לעמדה הישנה שלו, ליד הלוח, ובעצם הוא ימשיך להרצות לתלמידים במקום לעבוד בשיטות הוראה מתקדמות יותר". התלמידים שייחשפו ללוח בפעם הראשונה ב-1 בספטמבר ודאי יגיבו בקריאות התפעלות. עם זאת, לדברי חיים, ספק אם הלוחות החכמים עשויים לכסות על המצב העגום של התקשוב במערכת החינוך בארץ.

הספרות המקצועית בחינוך כבר גילתה לפני שנים כי מעורבות הורים בתוכניות חינוכיות בכלל וברפורמות חינוכיות בפרט היא לעתים גורם מעכב ואפילו שלילי בקידום תהליכים . ביטוי להתפתחות מעכבת כזו ניתן למצוא גם בתכנית התקשוב החינוכית של שילוב מחשבים ניידים מש"י ביישוב גני תקוה. אסתי דורון מדווחת בבלוג שלה על התנגדות של הורים בגני תקווה להמשך שימוש במחשב הנייד של תלמידים בבתי הספר. עפ"י הדיווח חלק מהורי התלמידים העולים לכתה ה' מתנגדים נחרצות לשימוש במחשב הנייד. פרויקט שילוב המחשבים הניידים ע"י תלמידים ביישוב גני תקווה נחשב כפרויקט חינוכי אשר אמור להוות דוגמא ודגם לכל מערכת החינוך בארץ. מצער יהיה אם גורם השמרנות של ההורים יהווה גורם שלילי בתהליך ארוך טווח לשילוב מחשבים ניידים בכל הארץ.

ד"ר רפי דודזון העלה מאמרון מעניין לגבי השימוש השגוי של כלי תקשוב במקום סביבה מתוקשבת. לדעתו "טעות להשתמש בלשון זו של כלים מתוקשבים משום שהתקשוב (וכן גם "המחשב") הוא סביבה תרבותית ולימודית מורכבת המשנה את התנהגותנו ואורח חיינו לטוב ולרע. בחינוך התקשוב זו סביבה לימודית היוצרת משמעויות רבות למהי למידה, מהי הוראה ומהו חינוך, לכן אני מציע שנשתדל פחות להיגרר לפינה שמעמידה את המחשב "ככלי ללמידה" שהוא עניין אינסטרומנטלי-טכני ונעביר את מוקד הדיון למחשב "כסביבת עבודה" ו"סביבת למידה".

בראשית יולי 2009 ננעל כנס NECC (National Educational Computing Conference), אשר מושך אליו מדי שנה למעלה מעשרת אלפים אנשי מקצוע בתחום מחשוב החינוך מרחבי העולם.בכנס שנערך בוושינגטון עלו מגוון היבטים ונושאים הקשורים לתחום החינוך באמצעות מחשבים ניידים (או כפי שהוא מכונה 1:1 computing), ביניהן מחקרים כמותיים, השוואתיים, מודלים שונים וצפי לעתיד. אחת מההרצאות שנערכו בכנס, הייתה מאת ד"ר דמיאן בבל ורייצ'ל קיי מבוסטון קולג', אשר הציגו ממצאים ממחקר שערכו בתכנית ברקשייר למחשבים ניידים. המחקר נערך כמחקר השוואתי לאורך זמן, אשר השווה נתונים שונים שנבדקו טרם תחילת התכנית ולאחר הפעלתה במשך שלוש שנים. הנתונים הושוו גם לשני בתי ספר אחרים, שבהם לא הופעלה התכנית באותה תקופה. תוצאות המחקר מראות, שלמרות שאופן מימוש התכנית לא היה זהה בכל בתי הספר (בבחינת הנחיות, כללים, מינון וכו'), הרי שבכל בתי הספר קיים שיפור בהיבטים שנבחנו, ובפרט בהישגי תלמידים( ורדה גיל ) .

ג'יי הורוויץ מדווח בבלוג שלו על דוח חדש של משרד החינוך האמריקאי המסכם ניתוח מטא (meta analysis) של מחקרים שונים שבדקו למידה מקוונת (Evaluation of Evidence-Based Practices in Online Learning: A Meta-Analysis and Review of Online Learning Studies). חלק מהמסקנות מצביע על כך שהישגי התלמידים שלמדו בלמידה מקוונת היו טובים יותר מאשר הישגי התלמידים בלמידה פנים-אל-פנים. במילים אחרות, ההישגים שנמצאו בדוגמאות ללמידה משולבת פנים אל פנים ומקוונות היו גדולים יותר מאשר אלה שנמצאו בדוגמאות ללמידה פנים אל פנים, אבל גם בדוגמאות של למידה מקוונת "טהורה". זאת ועוד: יתכן שהיתרונות של הלמידה המקוונת אינם נובעים מהשימוש בתקשוב, אלא מכך שבקורסים ששילבו מרכיבים של למידה מקוונת נוצר מצב שבו הלומדים הקדישו יותר זמן ללימודיהם.

התובנות שסיכם ג'יי הורוויץ במאמרון בבלוג שלו על בעיות הטמעה של המחשב נייד לכל ילד (ה-OLPC ) במדינות מתפתחות מלמדות גם כי התמודדות דומה עשויה להיות במדינות מפותחות יותר כמו ישראל. כתבה קצרה באתר החדשות של פרויקט One Laptop Per Child מדווחת על בעיה רצינית בהטמעת הפרויקט באתיופיה. מתברר שאין התאמה בין השימוש במחשב ה-OLPC בידי התלמידים שמקבלים אותו לבין שיטות ההוראה הנהוגות בבתי הספר באתיופיה . במילים אחרות, יכול להיות שהמחשב עושה דברים נפלאים, אבל הדברים האלה אינם בהכרח מה שמערכת החינוך באתיופיה רוצה שיקרה בבית הספר.