מאמר אשר התפרסם בגיליון כתב העת Educause Quarterly העוסק בשוני בין למידה מתוקשבת א-סינכרונית וסינכרונית. המחקר התבסס על ראיונות עם סטודנטים שלמדו בשני קורסים מתוקשבים בהם נוצלו שני אופני הלמידה. המחבר מצא כי למידה סינכרונית נוטה להגדיל את המוטיבציה והעניין, בעוד שלמידה א-סינכרונית נוטה להגדיל את היכולת לעבד אינפורמציה ( Stefan Hrastinski).

לאורך השנים עומדת השאלה- סוגיה "האם שילוב המחשב בהוראה הינו דרך חיים אשר מפתחת תהליכי הוראה- למידה בכתה או שהיא מהווה מעמסה ועול מיותרים ?" (בעיקר על המורה). על מנת לנסות לענות על שאלה זו, ערכו תמר ענבל-שמיר ו- יעל קלי מהמחלקה להוראת הטכנולוגיה והמדעים בטכניון מחקר ובו בדקו מה "מפעיל" ומניע מורים לפתח ולהפעיל פעילויות מתוקשבות, בהנחה שבחינת הגורמים המשפיעים הם המפתח לעידוד מורים לשימוש בפעילויות מתוקשבות. המחקר בדק את טווח העשייה המתוקשבת בארץ תוך בחינת השקפותיהם הפדגוגיות של המורים על עשייה זו, כאשר במחקר השתתפו שתי קבוצות- האחת של מורים המתחילים דרכם בשימושי מחשב בהוראה, והאחרת של מורים הנחשבים מובילי תקשוב. התוצאות, באופן כללי, הראו כי רק מעט מהעשייה המתוקשבת של מורים בבתי–ספר, מממשת פדגוגיות- קונסטרוקטיביסטיות. באופן מפורט יותר, המתייחס לשתי הקבוצות התברר כי נעשתה עשייה תקשובית ברמה גבוהה יותר בקרב המורים המובילים במימדים: "ניצול הערך הטכנולוגי" "רמת חשיבה נדרשת", "קירוב התכנים לעולמו של הלומד", ו"הכוונה לתוצרים עשירים" מאשר בקב' המורים המתחילים. הממדים של "למידה שיתופית" ו"הערכה שזורה" יושמו במידה מועטה בפעילויות שתי הקבוצות.

נתונים עדכניים שהתקבלו עפ"י בקשת מרכז המידע והמחקר בכנסת ממשרד החינוך מצביעים על ירידה ניכרת במספר המחשבים במערכת החינוך מינואר 2006 עד יוני 2008, ובעקבות זאת על עלייה במספר התלמידים הממוצע לעמדת מחשב: מ-12.2 תלמידים למחשב בשנת 2006 ל-15.5 תלמידים למחשב ביוני 2008. במחקר השוואתי בין-לאומי שממצאיו פורסמו במרס 2008 ונוגעים לשנת 2006 (מחקר SITES) עלה כי רק בשליש מבתי-הספר בישראל היחס בין מספר התלמידים למספר המחשבים הגיע ליעד הרצוי של 1:10 שהציב משרד החינוך, ואילו ברבע מבתי-הספר היחס הוא אף יותר מ-1:20. על-פי המחקר, בשל מצב תשתיות המחשוב, ישראל מדורגת בשליש התחתון מבחינת רמת התקשוב בקרב המדינות שהשתתפו במחקר ( יובל וורגן , איתי פידלמן).

תכנית התקשוב החדשנית ביישוב גני תקווה היא אחת מתוכניות התקשוב פורצות הדרך בישראל. תלמידי כיתות ו' ז' והמורים המלמדים בכיתות אלו מגיעים לבית הספר עם מחשב נישא ולומדים תוך כדי שיעור בסביבות המתוקשבות. אסתי דורון, ממחוז המרכז במשרד החינוך מספקת לנו מבט מעניין על התפתחות הפרוייקט בבתי הספר בגני תקווה ועל האילוצים וההתמודדויות של בתי הספר והמורים. כך לדוגמא, ניתן ללמוד מהבלוג שלה כי בתי הספר מתמודדים עם בעיות טכנולוגיות אדירות ונדרשים למצוא בעצמם פתרונות טכנולוגיות לפרויקט שיש בו אלפי מחשבים ניידים. לבתי הספר בגני תקווה קשה לגייס טכנאים מיומנים. לכן, המורים עצמם המלמדים בכיתות עם מחשבים ניידים לומדים למצוא ולאלתר "מעקפים שונים" על מנת להתמודד עם הבעיות הטכנולוגיות.

ביה"ס עמל עמק חרוד הקים לאחרונה (2008 ) רשת חברתית ידידותית וגמישה על תשתית של NINg. מדובר בפלטפורמה פתוחה, שתורגמה לעברית בידי סוזן צעירי, שגם דאגה להתאמות הדרושות לצרכים הייחודיים של בית הספר. מנהלת ביה"ס, אילנה לוסטיג, הבינה הבינה שהקשרים שיכולים להיווצר בתוך רשת חברתית מקוונת עשויים לקדם את התרבות הבית ספרית והעבודה השיתופית של מורי בית הספר. יהיה מעניין מאוד לעקוב אחרי הניסיון הזה ולראות איך הרשת תתרום לתרבות הבית ספרית, לקשרים החברתיים בין אנשי הצוות ולעבודה השיתופית שלהם.

הקמת בית ספר חדשני היא תהליך הדורש משאבים רבים של תכנון, כסף וכוח אדם. למרות ההשקעה הרבה, רבים מבתי הספר החדשניים עוברים עם השנים תהליך של שחיקת החדשנות ושל חזרה לדפוסי עבודה רגילים. מה ניתן לעשות כדי למנוע זאת? ד"ר דורית טובין, מהמחלקה לחינוך באוניברסיטת בן–גוריון, חקרה את תהליכי התכנון המתרחשים בבית ספר חדשני יסודי בן עשר. הנחת היסוד של המחקר הייתה, כפי שגורסת תיאוריית מעגל חיי הארגון, שחלק מההסבר להמשכיותה של החדשנות בבית ספר זה נעוץ כבר בשלב התכנון. הנחה נוספת היא שכבר בתהליך התכנון נלקחו בחשבון האילוצים של האקלים הבית ספרי, אותם אילוצים שמובילים בסופו של דבר את כל בתי הספר לשחיקת החדשנות.

הוויקי נחשב לאחד הכלים המרכזיים במערך הכלים ההולך ותופח של כלי ה-Web 2.0 בסביבה החינוכית אבל יש עדויות שהפרויקטים של הוויקי אינם בהכרח ביטוי לשיתופיות בין תלמידים . כאשר אנחנו מעודדים את כולם לתרום לוויקי, במקום שהתוצאה תהיה איכותית יותר, היא יורדת באיכותה. עם תלמידים שעדיין לא מצאו את הקולות של עצמם, התרומה האישית של כל אחד עשויה להיבלע לתוך התוצר של הכלל. נוצר מצב שבו הכיתה ככיתה איננה חשה גאווה כלפי מה שהיא יצרה, והיחיד איננו מזהה את התרומה שלו. ג'יי הורוויץ , אחד המומחים בישראל לתקשוב חינוכי מאמין שראוי יותר לעודד את התרומה האישית הייחודית, ותוך כדי כך לעקוב אחר ההתפתחות של היכולת של הפרט, וכך לקדם אותו.הוויקי מזמין את כל השותפים לו לערוך ולשנות – וכך לטשטש את התרומה האישית לשם תוצר קולקטיבי טוב יותר. השימוש האפקטיבי בוויקי דורש הבנה של התהליך הזה, ונאמנות למטרה. גם למבוגרים קשה להבין את הייחוד של הוויקי, וזה לא צריך להפתיע שהשימוש בו גם קשה עבור תלמידים ( ג'יי הורוויץ ) .

אסתי דורון , העוסקת בחקר הטמעת מערכות תקשוב בחינוך , העלתה סוגיה חשובה של תהליכי תקשוב בבתי ספר במאמרון חדש שכתבה לאחרונה ( נובמבר 2008 ). הדיווח הוא על מפגש עם מנהלת ביה"ס וראייתה את תהליכי התקשוב החינוכיים ברמת ביה"ס . לדעת המנהלת, תהליכי התקשוב הקשורים לתרבות העבודה של המורים והתלמידים קודמים לתהליכים של פדגוגיה מתוקשבת בכיתות . לדעתה של המנהלת, עצם העובדה שביה"ס פועל בשלוש מערכות שונות שכל אחת מהם עונה לו על צרכים ייעודיים אחרים, כבר מסמנת אותו כבית ספר מתוקשב. על פדגוגיה מתוקשבת לא מדובר עדיין , אך אסתי דורון סבורה שיצירת תרבות תקשוב בבית הספר כתרבות עבודה מחייבת לסגל ולתלמידים סוללת את הדרך למהפכה הבאה והיא הפדגוגיה המתוקשבת של המורים .

בעידן שבו העולם עובר בהדרגה ליישומי WEB. 20 מתוקשבים בתחומים שונים , נראה כי מערכות הלמידה המותקשבות (CMS ) הקיימות באוניברסיטאות ובמכללות איבדו את זוהרם מבחינת הלומדים , ולכן מנסה המאמר להחזיר עטרה ליושנה ע"י הוספת מימד של בלוגים חינוכיים במערכות התקשוב הקיימות . מאחר ורק 19% מהסטודנטים באוניברסיטאות ובמכללות משתמשים בבלוגים יש מקום לשלב את המדיה שלהם כתוספת למערכות התקשוב הוותיקות , אך בוודאי לא במקומן. המאמר סוקר מחקרים ומאמרים שונים בנושא ומנסה לגבש מודל מתאים ליישום הבלוג במערכות תקשוב חינוכיות תוך התבססות על התיאוריה של socio-technical systems theory. המודל התיאורטי המוצע יש בו כדי לתרום לאינטראקטיביות , פתיחות , וביזור של מערכות התקשוב הוותיקות. המודל המוצע יוצא מהנחה כי מערכות התקשוב הקיימות חיוניות ללמידה מתוקשבת , אך השילוב של בלוגים חינוכיים כחלק משלים שלהן עשוי לפתור את אחת הבעיות העיקריות של הלומדים בהן והיא העדר מעורבות והעדר הנעה בלמידה ( Hyung Nam Kim).

המספר של בתי תיכוניים וירטואליים בצפון אמריקה ( קנדה וארה"ב ) הולך וגדל משנה לשנה , אך המחקרים שנערכו לגביהם מצומצמים למדי. נכתבים , אמנם, לא מעט מאמרים וכתבות על פעילות בתי הספר הוירטואליים ונכתבים גם ספרי עזר למורים , אך המחקר המהותי בשטח הוא כאמור מצומצם ולכן תרומתו של המחקר הנוכחי( שעדיין נמשך ) לא תסולא בפז. אוכלוסיית המחקר הייתה 16 מורים מבתי הספר התיכוניים הוירטואליים בארה"ב הנמנים על רשת, התיכון הוירטואלי (Michigan Virtual School (MVS) במדינת מישיגן . המחקר נערך בשיטות איכותניות ומלבד ראיונות עומק עם המאמרים נערכו גם תצפיות ובסופו של דבר נערכה הצלבת מידע (research triangulation ) בין סוגי הנתונים השונים שנאספו . ממצאי המחקר הראשונים ( שעדיין לא נותחו לעומק ע"י החוקרים ) מגלים כי מהמורה המלמד בביה"ס הוירטואלי נדרשים כישורים ומיומנויות שונות בתכלית מהמורה המלמד בכיתה פנים-אל-פנים . המורה הוירטואלי נדרש להתמודד בו-זמנית עם טכנולוגיה משתנה ועם תכני לימוד משתנים . בגלל היקף המידע באינטרנט הוא לא יכול להיות צמוד לספר הלימוד , אלא צריך ללמד בצורה דינאמית יותר עם תכנים מחודשים ומעודכנים כל הזמן. המורה הוירטואלי צריך להציג את התכנים בדרכים הרבה יותר מגוונות, החל מטקסטים מעניינים ורלבנטיים באינטרנט וכלה בסרטי וידאו שמאתגרים את התלמידים ( Meredith DiPietro , Richard E. Ferdig, Erik W. Black, Megan Preston).

כמו מערכות חינוך אחרות בעולם גם מערכת החינוך הבריטית מתמודדת עם האיטיות בהטמעת יישומי מחשב בבתי הספר שם. עם זאת , בניגוד למערכות חינוך אחרות המטפחות בתי ספר מדגימים או איי מצוינות בתחומי התקשוב משתדלים הבריטים להפיץ את הידע והניסיון בין כל בתי הספר ולחשוף אותם לפרויקטים מוצלחים בתחומי התקשוב הנערכים בבתי ספר שונים. פרויקט הפצת הידע בין מנהלי בתי הספר נקרא Butterflies for the use of ICT נועד ליצור השראה בקרב בתי הסר והמורים. החוברת המופצת לכל המורים ובתי הספר היסודיים באנגליה מדווחת בצורה מעוררת עניין אודות התנסויות מועילות שונות בתחומי התקשוב שיזמו בתי ספר שונים. הנחת היסוד של הבריטים היא שהחשיפה של בתי הספר להתנסויות המועילות בתקשוב יעורר אצל חלקם עניין ומוטיבציה ליצור דברים דומים.

ככל שהולך ומתרחב השימוש בעולם במשחקי מחשב לימודיים כחלק מאסטרטגיות הלמידה הפעילה בבתי ספר, מתחילים מומחי חינוך לתת את הדעת לגבי ההיבטים הפדגוגיים של סוגיה זו . המחקר הנוכחי בדק בשיטתיות את היסודות הפדגוגיים של משחקי מחשב המשולבים בלמידה ובהוראה. איסוף הממצאים התבסס על סקירת 50 מאמרים שעסקו בתחומי משחקי המחשב ובדיקת 55 משחקי מחשב חינוכיים על יסוד קריטריונים מובחנים. חקר הנושא נעשה גם באמצעות ראיונות עם המפתחים של משחקי המחשב . מתוך קבוצת משחקי המחשב אשר נחקרו ,רק 22 התבססו באופן מובהק על תיאוריות למידה מזוהות וידועות או אסטרטגיות למידה ברורות . המאמר מציג את הטקסונומיה הפדגוגית שזוהתה ואת משחקי המחשב המתאימים לכך (Mansureh Kebritchi ) .

המאמר הנוכחי מתאר את התפיסה והיישום של סביבה מתוקשבת שיתופית להתמודדות עם פתרון בעיות ((COPS) שפותחה באוסטרליה. התפיסה של סביבה מתוקשבת שיתופית מאתגרת בעיות נוצרה מתוך אמונה כי תהליך הלמידה בחינוך הגבוה חייב להיות חקרני באופיו תוך התבססות על שיתוף פעולה בין לומדים עמיתים . התפיסה של COPS חורגת מעבר לתפיסה הרגילה והמערכות המתוקשבות הרגילות של למידה מתוקשבת שכן היא שואפת להפעיל את הלומדים בצורה דינאמית במעורבות פעילה של עבודת צוות המתמודדת עם בעיות אותנטיות. התפיסה והיישום של מודל ה- COPS שגובשה באוניברסיטת Queensland University of Technology באוסטרליה נועדה לגשר העל הפער שבין הלמידה האקדמאית והמציאות של העולם האמיתי מעבר לכותלי האוניברסיטה והמכללה ( Edwards, Sylvia L. and Watson, Jason A. and Farrell, Ann M. and Nash, Robyn E).

ההתפתחות הטכנולוגית של הלמידה המתוקשבת ולמידת-עמיתים בעולם היא מהירה למדי וכל שנה נוספים כלים מתוקשבים מתקדמים ומאתגרים ללמידה שיתופית בזמן אמיתי (real-time collaboration) . לאחרונה פורסמה רשימה יעילה ומקיפה של כלים מתוקשבים שמאפשרים למידה מתוקשבת שיתופית בזמן אמיתי . מהרשימה ניתן ללמוד כי ההתפתחות הטכנולוגית של כלים מתוקשבים היא מהירה יותר מההתפתחות הפדגוגית של הקורסים ושיטות הלמידה בהם. פער זה ילווה אותנו ,כנראה, הרבה זמן , אך בכל אופן , כדאי להכיר את הכלים המתוקשבים המתקדמים על סוגיהם שעומדים כיום לרשות המרצים, המורים ומפתחי הקורסים המתוקשבים . מומלץ גם להיעזר במיפוי המושגי והנושאי של הכלים המתוקשבים (Dr. Tony Karrer ).

המאפיינים של כיתת הלימוד המתוקשבת הנקראת כיום Classroom 2.0 יהיו כנראה תוך שנתיים-שלוש בחזקת המציאות הטכנולוגית של מרבית כיתות הלימודים בעולם . הכיתה במתכונת Classroom 2.0 אינה רק סביבה רוויה במידע אלא בראש ובראשונה סביבה שיתופית בה התלמידים עובדים תוך כדי שיתוף פעולה מתוקשב עם עמיתיהם. השאלה שנשאלת עתה יותר מתמיד האם הטכנולוגיות המתוקשבות החדשות שנכנסות לכיתה כגון מחשבים ניידים או לוח ממוחשב "חכם" ,או רשתות חברתיות או בלוגים הם פריצת דרך בתחומי החינוך והלמידה ? על שאלה זו מנסים לענות שורה של מומחי חינוך וסוציולוגיה שזומנו להביע דעתם בבלוג של אנציקלופדיה בריטניקה. חלקם , במיוחד אנשי המדעים מהאוניברסיטאות והאנתרופולוגים החינוכיים, אינם רואים שינוי מדרגה שנייה בתהליכי הלמידה בכיתה המתוקשבת. לדעתם , לא נוצרה אצל לומדים תשוקה ללמידה והשינוי הוא טכני מיסודו . אחרים , בעיקרם אנשי החינוך המתוקשב, מצביעים על שינוי מהותי בכיתות מתוקשבות הלומדות עם בלוגים , מאגרי מידע ומחשבים ניידים. לדעתם הטכנולוגיות הדו-כיווניות של Web 2.0, יוצרים שינוי משמעותי ופורץ דרך בכיתות הלימוד כיום , תהליכים שהאוניברסיטאות השמרניות עדיין לא מודעות להן .