מאמר זה מתאר מיזם בשם ג'ה דסטו שפיתחו בשווייץ חוקרי מקצועות ה-STEM וחוקרי חינוך לגיל הרך במטרה לשלב הוראת פיזיקה בגני הילדים באמצעות משחק חופשי. בעולמם הייחודי של הילדים, משחק הוא תחום העיסוק הרציני, מגרש המשחקים משול למקום עבודה ולמעבדת מחקר ניסויית ודווקא בתוך המשחק בכוחם להפגין רצינות, שאפתנות והתמדה. במהלך פעילויות המשלבות בין מדע לבין משחק, חוזה הגננת ברמה ההתפתחותית, החברתית, החישתית, הרגשית והקוגניטיבית של ילדי הגן ומתאימה עבורם את המשך הליווי החינוכי.

הכלת גננים ממין זכר יכולה לנפץ חשיבה מסורתית בקרב הורים, להטמיע תפיסה מגדרית מאוזנת בקרב ילדים ולהוביל לחברה שוויונית הן בשוק התעסוקה והן בחיי הפרט, החברה והתרבות. לשם המטרות הנעלות הללו, יש להשקיע בתיווך הרעיון להורים ולגבש מדיניות ברורה בנושא שוויון מגדרי והכלת גברים בחינוך לגיל הרך.

מחקר זה בחן התנהגויות בריוניות מנקודת ראותם של ילדי גן ומצא כי הפחד הגדול ביותר של הילדים הוא להידחות על ידי חבריהם, דפוסי הבריונות הנפוצים ביותר הם: אי שיתוף במשחק, נידוי מקבוצה, לגלוג וקריאה בשמות גנאי, גננות עלולות להתעלם מילדים שסובלים מבריונות בגני ילדים והתכונות המשותפות לילדי גן שסבלו מבריונות הן קשיי שפה, חוסר הבנה של כללי משחק והתייחסות שלילית מצד נשות הצוות.

המחקר בנוי משאלונים שמולאו על ידי 715 ילדים, 158 הורים ו-33 גננות שלקחו חלק בתוכנית הכנה לגן בשם Me and My School, שהושקה ב-21 גנים ברחבי קנטקי. נמצא שילדים שמשתתפים בתוכניות הכנה לגן מתאקלמים ביתר-קלות ואף נוטים להפוך למנהיגים חברתיים ומודל לחיקוי. יתרה מכך, מידת המוכנות של ילדים למוסד חינוכי בפתח שנת הלימודים יכולה לנבא את סיכויי הצלחתם לרכוש ידע, להיתפס כבוגרים לגילם (על ידי הגננות) ולהגיע להישגים בהמשך חייו.

המאמר בוחן את האופנים בהם ילדי גן בדרום קוריאה חווים ולומדים סיפורי אגדות קלאסיים. לאורך חמישה חודשים, נבחנה תגובת הילדים ל-16 סיפורים ונמצא כי הז'אנר הספרותי הסב לילדים הנאה, סייע לפתח יכולת לשונית ופתיחות אמפטית, שימש כבסיס למשחקי תפקידים, עודד חשיבה ביקורתית וחידד את יכולתם לזהות דעות קדומות וסטריאוטיפים.

רשימה זו סוקרת הנחיות חדשות בנוגע להחלטה כיצד לחגוג יום הולדת בגן, לשיקולים שעל הגננת לשקול בהקשר זה, לרבות שיתופם של ההורים בחגיגה. הרשימה מדגישה את התפקיד החיברותי ואת הקשרו הרחב יותר של אירוע יום ההולדת ומבקשת להשקיף על תפקיד זה בעת יישום ההנחיות.

קשיי היום-יום של הורים בכל הנוגע לגידול ילדים בגיל הרך משפיעים על רווחת ההורים ועל יחסיהם עם ילדיהם. מחקר זה בוחן האם ישנם הבדלים בין קשיי היום-יום של הורים לילדים המשתייכים למסגרות גני ילדים בהם מיושם יום לימודים קצר לעומת מסגרות בהם מיושם יום לימודים ארוך. החוקרים שיערו שהורים לילדים השוהים זמן רב יותר בגן יחוו פחות קשיים הקשורים לחינוך וטיפול בילדיהם, אך המסקנה הכללית אליה הגיעו היא שאין כך הדבר. הורים לילדים במסגרות של יום לימודים קצר או ארוך דווחו על רמות דומות של קשיי יום-יום.

מחקרים העוסקים בגיל הרך דנים בשנים האחרונות בסוגיית "קולם" של ילדים. מחקר החינוך לאמנות, לעומת זאת, מתמקד דווקא בבחינת עמדות המבוגרים, לומדים ומלמדים, וכתוצאה מכך גישותיהם של ילדים לא נבחנו באופן מספק. המחקר העומד במרכז המאמר בחן בגישה פנומנולוגית את מקומן של האמנויות החזותיות בחייהם של ארבעה ילדים בני 6-5 מכיתה משולבת של גן וכיתה א' בסידני, אוסטרליה. מגוון כלי מחקר מ"גישת הפסיפס" (mosaic approach) הותאמו לחקירת האופן שבו ילדים מבינים את חוויית לימודי האמנות שלהם. לאור השאלות החדשות שעלו בעקבות הכרת תפיסותיהם של ילדים, נשקלו אפשרויות לשיפור דרכי הוראת האמנות.

במהלכן של אינטראקציות עם ילדים במרחב הגן, אנו פוגשים את דרכי ההתמודדות שלהם עם פעילויות המעוררות אתגר. ניתן לראות ילדים המתקשים להביע עצמם באופן מילולי, מתקשים להתנהל באופן מווסת בהתאם לדרישות הגננת ומגיבים באופן לא מותאם באינטראקציות עם חבריהם. התפתחות של תהליכי למידה והתנהגות יומיומית מיטבית דורשת מהילדים הפעלה של מיומנויות הוויסות העצמי שלהם. המחקר הנוכחי עוסק בדרכים בהן ניתן להרחיב את מיומנויות הוויסות העצמי של ילדים צעירים בטווחי הגילאים שלוש עד שש. המחקר מאופיון בהתייחסות לשני ממדים מקבילים ומשלימים: האחד מיקוד בילדים ותיאור התפתחות הוויסות העצמי שלהם כתוצאה ממעורבות חינוכית מובנית, והשני בחינת ההתפתחות של הסטודנטיות, שהעבירו את הפעילויות. מטרת המחקר היא לבחון האם ובאיזה אופן תכנית קצרת טווח המתבצעת בגן מחזקת את תהליכי הוויסות העצמי של הילדים ובמקביל מקדמת את יכולות הוויסות העצמי ותחושת המסוגלות העצמית של הסטודנטיות עצמן (רחל רביד ועינת ליכטינגר).

התנהגות תוקפנית מחד גיסא והתנהגות פרו־חברתית מאידך גיסא מופיעות בגיל הרך, ויש להן השלכות לטווח קצר ולטווח ארוך. עיקרו של מאמר זה עוסק בבחינת תרומתו של הטיפול בפעוטות בבית ובמעון להסבר התפתחותה של התנהגות חברתית חיובית ושלילית. במחקר השתתפו 103 פעוטות בני 4-2 שנים, אימהותיהם ו־28 מטפלות ב־16 מעונות ציבוריים במרכז הארץ. במחקר נערכו שתי תצפיות: אחת בבית הפעוט בהשתתפות האם, הפעוט ואחיו, והשנייה במעון בהשתתפות המטפלת, הפעוט ועמיתים מקבוצת השווים. המחקר התבסס על המודל של תאוריית התיווך ההוראתי, ומממצאיו עולה כי מתן תחושת יכולת לפעוטות וּויסות התנהגותם על־ידי האם ועל־ידי המטפלת במעון קשורים לשכיחות גבוהה יותר של התנהגות פרו־חברתית מצדם ולשכיחות נמוכה יותר של התנהגות תוקפנית. מנגד, עידוד שאינו נובע מהתנהגות הפעוט (להלן עידוד לא ממוקד) מסביר את הופעתה של התנהגות תוקפנית רבה יותר והתנהגות פרו־חברתית מועטה יותר. תרומתו של הטיפול והתיווך ההוראתי בבית ובגן להתפתחותן של התנהגויות חברתיות חיוביות ושליליות נדונה במאמר בהרחבה (עינת שופר אנגלהרד, פנינה קליין ויעקב יבלון).

התנסויות אורייניות של ילדים צעירים בבית מעצבת את ההתפתחות של כישורי ניצני אוריינות. בעקבות השימוש ההולך וגובר במחשבי לוח אישיים (כגון, iPads) בבתים ובמסגרות החינוך לגיל הרך חשוב לחקור את היחס בין הכלים הדיגיטליים לבין ניצני האוריינות. המחקר הנוכחי בחן את היחסים בין כישורי ניצני האוריינות של 57 ילדים בטווח גילים 4-2 לבין שימוש ביתי במחשבי לוח אישיים לצורך כתיבה וקריאה (Neumann, Michelle M., 2016).

המחברות מציגות שלושה מחקרים שהתמקדו בקריאת ספר אלקטרוני (e-book) בקרב ילדי גן בהקשרים שונים המכוונים לתמוך באוריינות בגיל הרך. במחקר מספר 1 המחברות חקרו את ההשפעה של גיל הילדים ומספר הקריאות העצמאיות על מודעות פונולוגית וקריאת מילים. במחקר מספר 2 המחברות בחנו: (א) התנהגות הורים במהלך קריאה משותפת עם ילדיהם בספר אלקטרוני בהשוואה לקריאה משותפת בספר מודפס ו-(ב) תיווך הורי בקריאה משותפת של ספר אלקטרוני מתחשב בזולת בהשוואה לקריאה משותפת בספר אלקטרוני שאינו מתחשב בזולת. במחקר מספר 3 המחברות השוו תמיכה של מבוגרים בקריאה משותפת בספר אלקטרוני לקריאה משותפת בספר מודפס והשוו את שני הסוגים של הקריאות לקריאה עצמאית של ילדים בספר אלקטרוני (Korat, Ofra; Segal-Drori, Ora, 2016).