גני ילדים ואקדמיה

מחקר חדש טוען כי שילוב משחקי מחשב וסרטי וידאו חינוכיים בגני ילדים תורם רבות לאוריינות השפה והלשון של הילדים. המחקר שנערך בארה"ב ( ניו יורק וסאן פרנסיסקו ) מצא כי סביבה עתירה במחשבים עם משחקים וסרטי וידאו משפרת את יכולות אוריינות השפה של ילדי הגן ממשפחות של שכבות מצוקה. ילדי הגן שנחשפו למשחקי מחשב וסרטי וידאו חינוכיים (מרשתות שידור ציבוריות -איכותיות) גילו יכולות שפה ולשון מפותחים יותר מאותם ילדי הגן אשר נמנעה מהם סביבת גירויים דיגיטאלית זו. אוכלוסיית המחקר כללה ילדים בגילאי 2-8 שנצפו והוערכו בארבעים ושבע גני ילדים שונים ומגוונים. 400 ילדים נצפו במחקר במשך 10 שבועות. בין כלי המחקר התקפים היו : Phonological Awareness Literacy Screening, or PALS. ההבדלים בין הישגי ילדי הגנים שנחשפו למדיות דיגיטאליות ובין ילדים שלא נחשפו דיים היו מובהקים.

השימוש בפורטפוליו דיגיטאלי בהכשרת מורים נמצא בקו עלייה. נוכח היתרונות של הפורטפוליו הדיגיטאלי ביצירת רפלקציה של הלומדים ע"י תיעוד והערכה של ממצאים ופרויקטים נוטים יותר ויותר מחלקות חינוך ומכללות בעולם לשלב את הפורטפוליו הדיגיטאלי. חלק ממסלולי ההכשרה מדגיש את היבטים הטכנולוגיים של הפורטפוליו הדיגיטאלי וחלק אחר מנצל את הפורטפוליו הדיגיטאלי לשיפור ההערכה ושיטות ההערכה. המאמר הנוכחי ביקש לבדוק את עמדות פרחי ההוראה לשילוב הפורטפוליו הדיגיטאלי בהכשרה, במיוחד אותם סטודנטים להוראה המתמחים בגיל הרך/חינוך קדם יסודי. עורכי המחקר ביקשו לבדוק באיזה מידה הציפיות של הסטודנטים להמשך ההתמחות שלהם בהוראה תואמת את הציפיות שלהם מיישום הפורטפוליו הדיגיטאלי. הממצאים מלמדים כי הסטודנטים להוראה לגילאי קדם יסודי הם בעלי עמדות חיוביות יותר ללמידה באמצעות פורטפוליו דיגיטאלי בהשוואה לסטודנטים להוראה במסלולים אחרים ( Ntuli, Esther).

המחקר עוסק בחקר התקשורת הלשונית בהקשרה. מטרתו הייתה לבחון את תרומת של משחקי "כאילו" לחיברות הלשוני של ילדי גן בגילאי 4 -6 בכלל ואת תרומתם להתפתחות כישורים של אוריינות שיח בפרט. ההתבוננות במשחק הייתה כפולה: האופן שבו השיח במשחק ממלא תפקיד בהבניית החיים החברתיים של ילדי הן וביצרית תרבות בני הגיל בהווה של ילדותם, והאופן שבו מאפשר שיח זה התפתחות של "כשירות פרגמאטית" אצל הילדים כחלק מהחיברות הלשוני שלהם, לקראת תפקוד בחייהם בעתיד. המחקר הוא מחקר אתנוגראפי-לשוני של תרבות שיח העמיתים בגן. הנתונים נאספו בשני גני ילדים באמצעות תצפיות פתוחות בשעות הפעילות החופשית בגן. בוצעו כ-15 ימי תצפית בתדירות של כפעם בשבועיים ( מור, א.).

המאמר מציג את הדילמה של מחנכי בכיתות היסוד ובגיל קדם יסודי ברוסיה ובמדינות המערב. כיום מופעל לחץ על המחנכים והמורים הוא להקנות כישורי למידה כבר מגיל צעיר על חשבון פעילויות מסורתיות שניתנו לילדים לאורך מאות בשנים. המאמר סבור כי כדי לפתור דילמה חינוכית זו ע"י יש אימוץ הגישה הויגוצקית (Vygotskian approach) , כלומר הקניית יכולות למידה וכישורי למידה באמצעות משחקים חברתיים לימודיים של הילדים בכיתה או בגן . המאמר מדגיש את הצורך של המורים ומחנכי הטרום יסודי לתמוך בילדים בשילוב הנכון של משחקים לימודיים בכיתה ומציע כמה וכמה דרכי הוראה ליצירת שילוב הולם זה ( Nancy McEntire ) .

דן, בן ארבע, חוזר מהגן ומשתף את אמו בפירוט בכל מה שהתרחש בגן באותו היום: מה הגננת סיפרה, מי הרביץ למי, באיזה משחקים שיחקו ואיזה שיר חדש הוא למד. בגן, לעומת זאת, הוא מסרב לדבר עם הגננת והילדים האחרים. כאשר הגננת פונה אליו בשאלה, הוא מניע בראשו לחיוב או לשלילה, אך כאשר השאלה מורכבת יותר- הוא מסב את ראשו בשתיקה. ולמעשה, האנשים היחידים לידם דן מסוגל לדבר באופן חופשי ושוטף הם הוריו ואחיו. גם במפגשים משפחתיים מורחבים יותר, בהם משתתפים גם דודים, סבים וסני דודים, דיבורו של דן מוגבל למילים בודדות, הנהונים ותנועות שהוא מחווה בידיו. סירובו של דן לדבר בפני אנשים זרים נובע מהפרעה נדירה המכונה "אילמות סלקטיבית" (Selective Mutism) ומתבטאת בסירוב לדבר במרבית הסיטואציות, מסיבות רגשיות.

הניסוי מבוסס על תוכנית אינטגרטיבית והוליסטית המשתלבת בתוכנית המסגרת של גן הילדים. התוכנית בנויה באופן המאפשר לגננת לחנך וללמד באמצעות אמנות, זו דרך המבוססת על גישה המאפשרת לילדים ללמוד את הנושא הנלמד תוך כדי התנסויות מגוונות ועצמאיות המגרות ומקדמות חשיבה יוצרת ומאפשרות ביטוי ייחודי ואישי של כל אחד מילדי הגן. גישה מלהיבה זו מסקרנת את הילדים מהווה עבורם אתגר המעורר לעשייה חדשה. תוכנית הניסוי מזמנת יותר הזדמנויות, מצבים וחומרים המסייעים לילדים להמציא רעיונות ייחודיים ומקוריים, ופתרונות לבעיות ולסיטואציות בהן הם נתקלים בחיי היום יום. הילדים שותפים בתכנון, בעשייה וביצירה של חלק מהפעילויות השונות כל אחד על פי רמתו והקצב האישי שלו, בדרך חווייתית וייחודית ללא חשש מלהיות שונה. הילדים שותפים גם בהקמת תערוכות קבוצתיות בגלריית הגן, ובתערוכות של משפחות הילדים במיני מוזיאון של הגן. תוכנית הניסוי מאפשרת העצמה אישית וקבוצתית, חיזוק ובניית הביטחון והדימוי העצמי של כל אחד ואחת מהילדים.

התייחסות של ההורה להיבטים רגשיים בחוויות שעובר הילד, עשויה להיות בסיס לפיתוח מודעות של הילד לרגשותיו. שיח רגשי עם ילדים יכול להתקיים כמעט בכל סיטואציה בחיי היום-יום. המבוגר הוא זה שיכול לכוון את השיחה למקומות רגשיים או להישאר בשיח היומיומי ה"רגיל". שיח רגשי ישיר מתקיים כאשר ההורה פונה ומתעניין בעולמו הרגשי של הילד, ושואל, למשל, "איך הרגשת היום בגן?", "למה בחרת להשתמש בצבעים הללו בציור שלך?", או "איך הרגשת כשיונתן קרא לך בשם גנאי?" וכו'. הקשבה אמיתית לתכנים שהילד מעלה, משדרת לו מסר של התעניינות והכלה. הקשבה שכזו כוללת התייחסות לרגשות הילד ומתן לגיטימציה לתחושות הללו ("זה באמת פוגע כשאומרים כך…"). זאת, לעומת התייחסות טכנית לדברים, המעבירה מסר שאין מקום לתחושות שהילד מעלה ("אין טעם לבכות, את הרי יודעת שמחר בבוקר תשלימו…"). כאשר הילד מרגיש שאין הקשבה אמיתית ומותאמת לצרכיו, הוא עלול להרגיש שמיותר לשתף ברגשותיו ובמקרים מסוימים עלול אף לבטא את מצוקתו באמצעות בעיות משמעת והתנהגות, כאבים פסיכוסומטיים ועוד ( מאיה שפילמן ).

תקציר הרצאתה של ד"ר יעל דיין בכנס הגיל הרך במכון מופ"ת לזכרו של גדעון לוין ב15 במרץ 2009 . התיאוריות ההתפתחותיות מבוססות על מחקרים במערב המציגים ילד או ילדה כאובייקטים חסרי תרבות, מגדר, גזע ואשר התפתחותם לינארית ותלושת קונטקסט חברתי, כלכלי ופוליטי. החינוך לגיל הרך, מבסס את הקוריקולום על "ידע התפתחותי אוניברסלי". כך נוצרה גישת ההתאמה ההתפתחותית של NAEYC (Bredekamp, 1987) ואומצה, ברמת ההצהרה, בהתלהבות רבה גם בארץ. כך פותחה תוכנית ליבה עם יעדים התפתחותיים, כך המציאו כלים למדוד את ההתפתחות, כך קבעו כי התצפית העוקבת ובוחנת ילדים/ות בגן היא מתודה הכרחית לעבודה בגן, כך יצרו השוואות בין ילדים/ות, כך יצרו מילון מושגים לעומדים בקריטריונים או נכשלים: בשלות-חוסר בשלות, מוכנות, חשיבה קונקרטית – חשיבה אבסטרקטית, ילדותיות-בגרות, עצמאות-תלות.ההגמוניה של תיאוריות ההתפתחות, מתעלמת מקולות אחרים, מָשתיקה ילדים וילדות, מדירה קבוצות מתרבויות לא מערביות, נותנת כוח למבוגרים על ילדים/ות, מפרנסת קבוצות מקצועיות המטפלות ב"קשיים התפתחותיים" ומשאירה את האחריות על ההתפתחות על הפרט ולא על החברה.

במשך שנים היה נהוג להשאיר ילד בגן כאשר הגננת העריכה כי הילד אינו בשל דיו לעבור לבית הספר. לאחרונה התבצעה במשרד החינוך בחינה מחודשת של הנושא כאשר השאלה שנבחנה הייתה יעילות ההישארות שנה נוספת בגן ומקום הפסיכולוג בתהליך. כתבה זו נכתבה על ידי צוות קו לחינוך על סמך מצגת שהכינה מיכל שמש, פסיכולוגית התפתחותית מומחית בשירות הפסיכולוגי בקריית אתא. בסקירה נסקרים הנושאים הבאים : למה הפסיכולוגים רוצים להשאיר בגן, בשלות מול מוכנות, מחקרים, הנחות שגויות, מדוע הגננות רוצות את הילדים שנה נוספת בגן? מאיפה צמח הרעיון? מתי זה לא עוזר, המודל האקולוגי דינאמי, מחקר, מתי כן להשאיר? המסקנות.

ליחסים עם עמיתים בגיל הרך השפעה רבה לא רק על איכות החיים שלהם, אלא גם על איכות החיים שלנו, שכן פעמים רבות מערכות היחסים החברתיות של ילדינו מעוררות בנו "רוחות רפאים" מחדר הילדים שלנו. הספר מאפשר הצצה אל מאחורי הקלעים של היחסים החברתיים המורכבים שמפתחים ילדים צעירים עם עמיתיהם. הספר מתבסס על הידע המחקרי הרב שנצבר במהלך העשורים האחרונים, ובוחן הן תיאורטית והן מעשית, בליווי תצפיות,, ראיונות ותיאורי מקרים, כיצד ניתן להשתמש בידע זה כדי לסייע לילדים להפיק תועלת מרבית מההתנסויות החברתיות שלהם ( עדה בקר) .

תקציר הרצאתה של ד"ר קלודי טל , בכנס הגיל הרך לזכרו של גדעון לוין במכון מופ"ת ב15 לפברואר 2009 . מטרת ההרצאה היא לתאר תוכנית הכשרה למחנכות לגיל הרך שנבנתה בעקבות הדרישות החדשות של המל"ג. במכללת לוינסקי ראינו בדרישות המתווה הזדמנות לבחון את תוכניות ההכשרה שלנו ולחדש אותן. תוכנית זו היא אפוא תוצר של יוזמה של חלק מצוות המכללה והיא איננה מהווה רק היענות לדרישות חיצוניות של המל"ג. נקודת המוצא של התוכנית הייתה אי הנחת של מתכנניה ממצב ההכשרה והחינוך הקיימים בארץ. לכן, התשובה לשאלה: מי החליט על כיווניה של התוכנית המוצגת? היא גרעין של אנשי צוות מרכזיים במכללת לוינסקי(אם כי לא כולם!).

החוקרות בנו קבוצת חונכות לגיל הרך כדי לפתח פורום של תמיכה למתחילים בוגרי תוכניות התואר השני וכדי ליצור תהליך של חקר והערכה של ההכשרה שקיבלו המשתתפים להוראה. השנה האקדמית הראשונה ניהלו החוקרות פגישות תחקיר חודשיות שהוקלטו ושוקלטו. פגישות אלה נשאו אופי של חשיבה רפלקטיבית על הדינאמיקות של הקבוצה, על נושאים שהועלו ועל דרכי ההשתתפות של החוקרות עצמן בהתנסות. התעתיקים קודדו ונותחו כדי לגלות נתיבים מקבילים בין התהליך שעברה הקבוצה על דרכי התמודדות עם אתגרים מקצועיים בתמיכה בילדים ובמשפחות לבין התהליך שעברו החוקרות בתמיכה במורים חדשים ובשיפור הפרקטיקה שלהן כמכשירות מורים. (Puig, V. I. & Recchia, L. R.)

הענף המתפתח של פדגוגיה מתייחסת ( relational pedagogy ) מוכרת במקומות שונים באירופה גם בשם פדגוגיה הקשרית כוללת גם היבטים של אכפתיות וקשרים מתפתחים בין ילדים וסביבות שונות. "הפדגוגיה המתייחסת" שצמחה באירופה קיבלה תנופה ולגיטימציה בעקבות ההתנסויות של גני ילדים באיטליה במודל ההתנסותי של REGGIO EMILLIA. הפדגוגיה המתייחסת (Relational Pedagogy) מבוססת על שילוב עקרונות קוגניטיביים , רגשיים וחברתיים של התפתחות ילדים בגילאי קדם יסודי. הספר הנוכחי כולל כמה מאמרים חשובים של מומחים הכותבים על ייצוגי "הפדגוגיה המתייחסת" במישורים הבאים : יחסי ילדים תרבות וסביבה , כיצד ילדים צריכים לתקשר באופן חיובי עם תרבות וסביבה , יחסי מבוגרים –ילדים – כיצד המסגרות החינוכיות צריכות לטפח יחסים אלו לכיוון למידה , הוראה וסקרנות. מאמר נוסף עוסק בצרכי ההתפתחות המקצועית של מחנכים בגיל הרך לאור הפדגוגיה המתייחסת.

המחקר עוסק במקומם של הספר, הספרייה והקריאה בגן הילדים. בין היתר בדק המחקר מה הן עמדות הגננות כלפי ספרות הילדים, מה חשיבות הספרייה בגן, מה מקומו של הספר בעולמו של הילד, באיזו מידה מוצגת ספרות הילדים בגן כיצירותיהם של סופרים ייחודיים, מה הרפרטואר הספרותי וכיצד הוא מתווך. המחקר שילב גישות כמותיות ואיכותיות. אוכלוסיית המחקר כללה 54 סטודנטיות להוראה בגיל הרך ו-52 גננות מאמנות. כלי המחקר היו : שאלונים לסטודנטית ולמאמנת, שפותחו במיוחד למחקר זה ( אלקד-להמן אילנה).

המחקר עוסק בהערכת מודל העמיתות – תכנית התנסות מעשית במסלול הגיל הרך שפותחה במכללת אורנים והופעלה במשך שבע שנים בחמש מערכות חינוך לגיל הרך. ההערכה התמקדה ב: רציונל המודל, מאפייני הפעלת המודל, תרומתו של המודל להכשרת הסטודנטיות ולמערכות החינוכיות שבהן נערכה ההתנסות המעשית ואיתור קשיים ומכשולים. הגנים הושפעו בשני מישורים, בכך שהסטודנטיות היוו כוח עבודה משמעותי שנוסף לגן ובכך שהחומרי החדשים תרמו להתפתחות וללמידה של הילדים; בין הקשיים צוינו התובענות בזמן ויצירת עומס על המדריכות הפדגוגיות, החשיפה הגבוהה והמקשה של צוותי הגנים בפני המדריכות והסטודנטיות. לדעת כל הגורמים יעילות המודל תנית בהתאמת התפיסות החינוכיות בין כל השותפים וביצירת יחסי אמון ושיתוף פעולה ביניהם ( מאיה מלצר-גבע, טטיאנה זסלבסקי).

מחקר זה בא לענות על השאלה האם היקפי ההתנהגות התוקפנית, המילולית והפיסית, בגני הילדים האנתרופוסופיים, קטנה מהיקפי ההתנהגות התוקפנית בגני הילדים הרגילים, וזאת על בסיס השערת הקשר בין התחרותיות לבין התוקפנות. המחקר בוצע באמצעות תצפיות בגני הילדים בהם תועדו מספר ההתנהגויות התוקפניות (פיסית ומילולית) במהלך שעות התצפית. ממצאי המחקר אכן מצביעים כי במערכת החינוך האנתרופוסופית של גני הילדים נצפו פחות התנהגויות תוקפניות בהשוואה לגני הילדים הרגילים, הבדל שנמצא בלתי תלוי בסוג הפעילות המתנהלת בגן ( ארנון , צחי, שלו, אורן ) .

הסיפורים שילדים מספרים משקפים תהליך התפתחות לשוני-קוגניטיבי ומאפשרים גישה להבנת האופן שבו תופסים הילדים את העולם , והדרך שבה הם מארגנים את חוויותיהם. המאמר של קאופמן , גינזבורג וקופרסמיט מראה כיצד חזרה על סיפור ועל שחזורו בידי הילדים , מביאה לאימוץ של פריטים לקסיקליים ומבנים דקדוקיים מתוך הספר אל שפת הילדים, ולשיפור הזכירה של תוכן הסיפור, הן אצל ילדים שהתפתחותם הלשונית תקינה , והן אצל ילדים שיש להם ליקויים ברכישת השפה. שחזור הסיפור בידי הילדים משמש צוהר אל התובנות שהפיקו ממנו ( איריס קאופמן, רחל יפעת וג'ודי קופרסמיט, ורד גינזבורג ) .

המאמר מתמקד בטיפוח השיח האורייני במהלך משחקי "כאילו" בגן. המאמר מראה כי משחקים שנערכו בעקבות שמיעת סיפורים טיפחו את אוצר המילים , שימוש במשלב לשוני גבוה, התייחסות לטקסט כתוב כאל סמכות, ושיפרו את היכולת של הילדים להתחשב בצורכי הנמען בטקסטים הדבורים שהפיקו , ובכלל זה שמירת המבנה והרצף של הסיפור. מאמר זה מבוסס על תהליך חינוכי מחקרי המתרחש מזה ארבע שנים במסלול לגיל הרך במכללת קיי בבאר-שבע (אסתר ורדי-ראט, תמר אילון, הדסה אילנברג, זהבה כהן ותרצה לוין ) .

חצר הגרוטאות בגן הילדים מהווה הרחבה ייחודית של הסביבה החינוכית בה הילדים מתמודדים עם אתגרים מוטוריים ורוחניים. הם קולטים בכל חושיהם את עושר הגירויים מהעולם האמיתי ומשחרים בחפצים מקדמי זכירה המאפשרים להם לקשור בין חוויותיהם לרגשותיהם ודמיונותיהם תוך עשייה יצירתית. הגישה החינוכית של חצר הגרוטאות יצרה תרבות פדגוגית המשכית הניתנת ליישום בכל הפאזות ההתפתחותיות של הילדות המוקדמת עם דגש מיוחד על התיווך של הצוות החינוכי. בספר זה, המבוסס על ניסיון רב שנים של יישום גישה חינוכית המגובה בתיאוריה, מתוארים בפרוטרוט העיצוב, הציוד והתפעול של חצרות הגרוטאות הייחודיות לגילאים השונים,מתינוקות ועד לילדי גן חובה ( מלכה האס, צילה גביש).

מחקרים בתחום תיאורית ה – mind עשויים להעמיק את הבנתנו לגבי האופן שבו מורים וילדים תופסים את תהליך ההוראה. מודל היררכי שהציעו אולסון וברונר מציג הנחות שונות של מורים לגבי ה – mind של תלמידים ותהליך ההוראה. המחקר הנוכחי כלל שלושה ניסויים שבדקו את האופן שבו ילדי גן מבינים הוראה ומלמדים עמיתים, וזאת בזיקה לתיאורית ה – mind שלהם. הממצאים מצביעים על כך שבין גיל 3 ל – 6 גדלה ההבנה של ילדים לגבי הפער בידע בין מורה לתלמיד וכוונת המורה לגרום ללמידה. במקביל משתכללת רמת הוראת העמיתים שלהם. הממצאים חשובים לתכנון הוראה מותאמת התפתחות ומעודדים שיח בין מורים לתלמידים על דרכי הוראה מועדפות (מרגלית זיו)