אקטואליה

המאמרון של ג'יי הורוויץ בוחן באם הדאגה לשלומם של ילדנו מצדיקה לרגל אחריהם: "לפני שלוש שנים, לקראת חג המולד, אדוורד סנודן [Edward Snowden] שלח מסר לעולם דובר האנגלית ממקום מחבואו ברוסיה. במסר הזה סנודן הזהיר שבני הנוער של היום גדלים בלי שום תחושה של פרטיות […] דבריו של סנודן כוונו ליכולת של השלטונות לעקוב אחרי כל מעשינו, יכולת שגדלה עשרות מונים בעקבות התכונה של הדיגיטאליות לרשום ולתייק כל דבר. אבל על אף העובדה שכל זה מוכר לנו, הוא גם, איכשהו, רחוק מאיתנו. גם אם הפרסומות שמופיעות על הצג שלנו כאשר אנחנו גולשים מאתר לאתר מעוררות תחושה שמישהו יודע עלינו יותר מדי, אנחנו מתייחסים לזה יותר כקוריוז מאשר כמשהו מפחיד. אבל מה עושים כאשר זה נעשה עוד יותר אישי? אתמול, בחדשות ערוץ 2, בכתבה קצרה בת שלוש דקות, ראינו לאן זה מגיע" (ג'יי הורוויץ).

דרשות על פרשות השבוע: האקטואליות של תורת משה הוא ספר של דרשות על כל פרשות השבוע של תורת משה מ"בראשית" עד "וזאת הברכה". הוא חוקר את המשמעות האקטואלית של כל פרשה ומעיין בה, הן מבחינה עיונית הגותית והן מבחינה הלכתית מעשית, ומתמודד עם הבעיות המתעוררות מבחינת ההבנה וההסכמה הביקורתיות, והן מבחינת ההגשמה במציאות זמננו ובכלי החשיבה של הפרשנות הספרותית והפילוסופית בת זמננו (אליעזר שבייד).

אי-אפשר להימלט עוד מן הטכנולוגיה הדיגיטלית הפרושה כענן על העולם כולו. גם מי שרוצה בכך אינו יכול עוד לעצור אותה מחוץ לחומות בית הספר. מי שמשאיר אותה מחוץ לדלת הכיתה חייב להכיר בעובדה שהטכנולוגיה, השפעתה והשלכותיה כבר שם. מערכת החינוך עושה מאמצים לעטוף את עצמה בטכנולוגיה. עדיין, רוב רובה של המערכת נשארה כשהייתה. יש המשתמשים בטכנולוגיה כקישוט, יש הרואים בה מטרד שנכפה עליהם, ויש המאמצים אותה מתוך אמונה ביכולתה לשנות, לשפר ולהיטיב את דרכי ההוראה והלמידה. רוב המשתמשים בה דבקים בדרכי ההוראה השגרתיות, המסורתיות. ספר זה מבקש להציג אסטרטגיות הוראה ולמידה המכונות "חדשניות". אסטרטגיות אלה, אף שאינן חדשות, מקבלות תנופה, שדרוג ולעתים אף משמעות חדשה כשהן מנצלות אמצעים דיגיטליים ונתמכות בהם (עוזי מלמד ואולז׳ן גולדשטיין).

מאמר זה חוקר שיפוטים של צעירים לגבי הדיוק של טענות לאמת (truth claims) הקשורות לסוגיות ציבוריות שנויות במחלוקת. בניסוי המשובץ בסקר מייצג מבחינה לאומית של 2,101 צעירים בגילאי 27-15, התבקשו הצעירים לשפוט את הדיוק של אחת ממספר רשומות מקוונות מזויפות. באופן עקבי עם המחקר אודות הנמקה מוּנעת (motivated reasoning), הערכות הצעירים היו תלויות ב-(א) ההלימה של הטענה עם עמדת המדיניות הקודמת שלהם ובמידה פחותה יותר ל-(ב) האם הרשומה כללה אמירה לא מדויקת (Kahne, Joseph; Bowyer, Benjamin, 2017).

לא תמצאו בספר תורה סדורה, אלא הצעת גישה לעבודה מתמשכת הנבנית רבדים-רבדים ובהתאמה אישית. גישה זו מציעה שימוש מרענן בידע טקסטואלי, לצד דרכי הנחיה התורמות לעיצוב מרחב יצירתי, מאתגר ובטוח, שניתן לפתח בו סדנת כתיבה. לשם כך תיארתי משימות כתיבה שונות והסברתי את ההנחות הנוגעות לאסתטיקה, לחשיבה ולתרבות המאפשרות את הפעלתן. כל משימת כתיבה מציגה היבט אחר של הטקסט ושל האופן לדון בו. אפשר ליצור הצלבות אישיות בין משימת הכתיבה לבין הדרך לחקור אותה. דרכי החקירה הן בגדר הצעה, והן נותנות ביטוי לשיחה מתמשכת ורבת-שנים עם "אחרים" – פנימיים וחיצוניים. אחרים אלו כוללים הוגי דעות, חוקרים ותלמידים, אשר דעותיהם – כמו גם התנסותי שלי – משולבות בעשייה בפועל בסדנאות (מילי אפשטיין-ינאי).

מחקר על זמן מסך ועל רווחה נפשית בקרב בני נוער טוען כי שימוש מתון במכשירים עשוי להועיל בעולם המתאפיין בקשרים מסוג זה. החוקרים אספו נתונים מ-120,000 בני נוער אנגלים בני 15 לגבי הרגלי השימוש שלהם במכשירים דיגיטליים. הם זיהו בנתונים אלה את "אפקט זהבה ושלושת הדובים" ("Goldilocks effect"), ולפיו שימוש במכשיר במשך כמה שעות ביום מגביר את הרווחה הנפשית (Chris Baraniuk, 2017).

מעבר המכללות לחינוך לוועדה לתכנון ולתקצוב (ות"ת) מעורר שאלות רבות וחשובות בנוגע להשלכותיו. ביום שלישי 20.12.16 נערך במכון ון ליר בירושלים ערב עיון בהשתתפות מנכ"ל משרד החינוך לשעבר זבולון אורלב, ראשי ונשיאי מכללות ונציגי משרד החינוך והמועצה להשכלה גבוהה. ערב העיון תועד בצילום וידיאו (מכון ון ליר).

מאמר זה בוחן באופן אמפירי האם התאוריה שמציעה מיפוי של סוגי אלימות בבתי ספר אכן עומדת במבחן המציאות. החוקרת הצליחה לאשש את התאוריה ואף הוסיפה סוג נוסף של אלימות שטרם נחקר: נקמה. מחקרה נועד לסייע לקובעי מדיניות בנושא מניעת אלימות בבתי ספר לגבש מדיניות אפקטיבית באמצעות מיפוי פניה השונים של אלימות זו.

חזונות פדגוגיים חדשים והתפתחויות טכנולוגיות הביאו את הארגומנטציה (פעילות הטיעון) לקדמת הפרקטיקה החינוכית. בעוד שתלמידים בעבר "למדו לבנות טיעונים", כעת הם "בונים טיעונים כדי ללמוד": למידה שיתופית מבוססת ארגומנטציה הפכה לטכניקה פדגוגית פופולרית ובעלת ערך, על-פני מגוון של מטלות ודיסציפלינות. חוקרים בחנו את התנאים לכך שבניית טיעונים כדי ללמוד תצליח, תיארו חלק מפוטנציאל הלמידה שלה (כמו למשל עבור שינוי מושגי ולמידה רפלקסיבית) ופיתחו כלים מבוססי-אינטרנט כדי לתמוך בלמידה כזו. אולם, המשך ההתקדמות של תחום זה ניצבת בפני מספר בעיות, שאליהן פונה ספר זה (Schwarz, B. B. & Baker, M. J. ,2017).

במקרה-מבחן זה, שטבעו תיאורי ופרשני, הכוונה היא לזהות גורמים התפתחותיים והצלחה/כישלון בבית הספר של צעירים מחוננים בגילאים 12 עד 16 בחינוך חובה. הנרטיבים שהוצגו על-ידי החוקרים חושפים את המתח הקיים לעתים בין המאפיינים האישיים של התלמידים ובין ההדרכה שהם מקבלים מבית-הספר. הניתוח שופך אור על השעמום, התסכול והכישלון שתלמידים אלה מתמודדים עמם בחיי היומיום; וכן על קבלת החלטות פזורת-דעת, התנגדות או 'משבר-זהות' המקושרים לסטנדרטיזציה, לציות ולמטלות השגרתיות שבית הספר דורש מהם למלא כיום. הניתוח חושף גם את חשיבות תפקידו של המורה בקביעת תכנית לימודים נפרדת ובחלק מהמקרים גם את השפעת המורה על ההצלחה בלימודים של הצעירים המחוננים.

ראש החוג ללמידה, הוראה והדרכה (הפקולטה לחינוך) באוניברסיטת חיפה, ד"ר אריה קיזל הוזמן באמצע דצמבר 2016 לשאת את הרצאת הפתיחה בכנס השנתי של תנועת Con-Act שהיא ארגון הגג של חילופי הנוער והצעירים בין גרמניה וישראל (ארגון שנוסד בשנת 2000). ההרצאה ניתנה במסגרת הכנס שנושאו היה Living Diversity והתקיים בעיר ויטנברג שבגרמניה (העיר בה ממוקם המטה של הארגון שהוקם ביוזמת נשיא גרמניה). מדי שנה נוטל הארגון נושא לפעולה והשנה הנושא של Diversity נבחר להיות הנושא המרכזי. בכנס השתתפו ראשי ארגונים גרמנים וישראלים העוסקים בחילופי נוער וצעירים אשר שמו לעצמם למטרה את הפעולה המשותפת של הדור הצעיר בשתי המדינות. ד"ר קיזל שימש ראש הוועדה הישראלית-גרמנית לחקר ספרי לימוד בין השנים 2010 ל-2015 והרצאתו אתגרה את השומעים לדיון ער בשיח הקורבני אשר לדבריו השתרש בשיח בקהילות שונות – אזרחיות ופרופסיונאליות – בישראל (אוניברסיטת חיפה).

ספר זה מספר את סיפורם של משתתפי ובוגרי תכנית מצטיינים באוניברסיטה העברית, שהכשירו את עצמם להוראת מקצועות היהדות. מדובר במשתתפים שעל פי כישוריהם יכלו להתקבל ליוקרתיות שבמחלקות האוניברסיטה, אך בחרו בהוראה. הספר מלווה את הבוגרים, משתתפי המחזור הראשון של התכנית, מהשנה הראשונה לכניסתם לתכנית ועד לסיום השנה החמישית להיותם מורים מן המניין בבתי הספר ברחבי ישראל, ומספר את סיפור ההכשרה וההוראה כפי שהוא משתקף מעיניהם. המחקר מעלה תמונה אופטימית למדי ומצביע על כך כי "אפשר גם אחרת", וכי האכזבה מתהליכי ההכשרה אינה גזרת גורל (אשר שקדי).

הספר מיועד לחוקרים ולסטודנטים לתארים מתקדמים מתחומי דעת שונים, למשל סוציולוגיה, פסיכולוגיה, פסיכיאטריה, ייעוץ, רפואה, תקשורת, עבודה סוציאלית, בלשנות, אנתרופולוגיה, חינוך, ספרות ומשפטים, המבקשים לבצע ניתוח שיח המשלב שפה פיגורטיבית. לספר שלושה שערים: השער הראשון מציג הנחות יסוד ומונחי מפתח; השער השני מכיל שיטות איכותניות לניתוח שיח המשלב שפה פיגורטיבית (בחלק מהפרקים משולב ניתוח כמותי עם ניתוח איכותני); השער השלישי בוחן באופן ביקורתי את תפקידי השפה הפיגורטיבית בתקשורת של שיח בעת מצוקה ומסכם את תרומת הספר מבחינה תיאורטית, מתודולוגית ומעשית. בסוף הספר מוצג מילון מונחים (עירית קופפרברג).

הרשות הארצית למדידה והערכה בחינוך (ראמ"ה) פרסמה היום ממצאים ראשוניים מהמחקר הבין-לאומי פיזה 2015. פיזה הוא המחקר המקיף, החשוב והחדשני ביותר הנערך כיום בתחום החינוך. מחקר זה נערך על ידי הארגון לשיתוף פעולה ופיתוח כלכלי (ה-OECD), במחזוריות של אחת ל-3 שנים. מטרת המחקר היא לבדוק באיזו מידה תלמידים בני 15 "מוכנים לחיים הבוגרים" – רכשו כלי חשיבה והבנה כלליים המאפשרים התמודדות טובה ויעילה עם סביבתם. במחזור פיזה 2015 השתתפו 72 מדינות וישויות כלכליות, בהן כל 35 מדינות ה-OECD, ולמעלה מחצי מיליון תלמידים. המחקר בישראל נערך בחודש מרץ 2015 בקרב מדגם מייצג של 6,598 תלמידים הלומדים ב-173 בתי ספר, רובם בכיתה י'. המחקר בודק את רמת האוריינות בשלושה תחומים – מדעים, קריאה ומתמטיקה. במחקר פיזה 2015 הושם דגש על אוריינות מדעים (ראמ"ה).

המונח "דיאלוג" המופיע בשם הספר – דרך שער החוק – החינוך כדיאלוג – לקוח מעולמם הרוחני של מרטין בובר ושל שמואל הוגו ברגמן ועניינו בהבנת הממשות של הקיום האנושי כממשות של זיקות. מעצם טיבו, שום קיום אנושי ממשי אינו קיום "נפרד", קיום "לחוד". קיום "לחוד" כזה ייתכן רק בדיון תיאורטי מכליל, שהינו, לפיכך, דיון בדיוני. במונחי בובר, המעשה החינוכי הוא זה המגשים באופן המלא ביותר את הזיקה הדיאלוגית, שכן, בניגוד למעשים אנושיים אחרים, הנובעים ממטרות ומאינטרסים שונים ומשונים, מעשה החניכה הוא מעשה המרוכז כל־כולו בדיאלוג עצמו. הגיון שפה דיאלוגית זו שונה בתכלית מן ההיגיון התיאורטי המכליל ומהגיון "הראוי" של המוסר: בבסיס שני אלה מונח 'חוק כללי', ואילו בבסיס השפה הדיאלוגית מונח 'חוק אישי', המבטא את האינטימי (רזי גורן).

דרשות על פרשות השבוע: האקטואליות של תורת משה הוא ספר של דרשות על כל פרשות השבוע של תורת משה מ"בראשית" עד "וזאת הברכה". הוא חוקר את המשמעות האקטואלית של כל פרשה ומעיין בה, הן מבחינה עיונית הגותית והן מבחינה הלכתית מעשית, ומתמודד עם הבעיות המתעוררות מבחינת ההבנה וההסכמה הביקורתיות, והן מבחינת ההגשמה במציאות זמננו ובכלי החשיבה של הפרשנות הספרותית והפילוסופית בת זמננו (אליעזר שבייד).

אחרי שכל משפחתה נרצחה בשואה, עזבה קרלה רווה את גרמניה ובנתה את חייה בישראל. במשך ארבעים שנה נצרה את עדותה – עד שמכתב הגיע לביתה בטבעון ושינה את חייה. בשלושים השנים האחרונות חיה קרלה בין שני עולמות: בגרמניה היא אשת עדות המתגוררת כמה חודשים בשנה בבית ילדותה שהפך למוזאון. בישראל היא ממשיכה לשמור על שתיקה. מדוע שותקת קרלה דווקא בעברית? מה הם הכוחות המייצרים את המציאות המורכבת הזו? מה הם אומרים על החברה הישראלית? הספר חושף את סיפורה חוצה הגבולות של אישה אחת שאיבדה הכול, והעזה – אחרי ארבעים שנות שתיקה – לשאת עדות (לילך ניישטט בורנשטיין).

השבוע נערך במכללה האקדמית לחינוך חמדת הדרום כנס בנושא "איחוד המכללות והמעבר למל"ג-ות"ת". במהלך הכנס הציגו יו"ר ות"ת, פרופ' יפה זילברשץ, וסגנית יו"ר המל"ג, ד"ר רבקה ודמני, את הסיבות לדחיקת המכללות לחינוך להתאחד עם אוניברסיטאות או מכללות אקדמיות רגילות. הכנס בהנחיית נשיא המכללת פרופ' שאול קרקובר וסגניתו דר' צביה בר-שלום, כלל דיונים סוערים בסוגיה רגישה זו (ערוץ 7).

חברי סגל במוסדות להשכלה הגבוהה חייבים לקבוע סדרי עדיפויות יעילים כדי להצליח בתפקידיהם. מחברות הספר, קת'לין קינג (Kathleen P. King) ואן קרנסטון-ג'ינגראס (Ann Cranston-Gingras), מרצות באוניברסיטת דרום פלורידה (University of South Florida), משרטטות מפת דרכים להצלחה בספרן 147 טיפים מעשיים עבור חוקרים חדשים: מפרסום ועד ניהול זמן, חיפוש מלגות ומעבר לכך, שיצא לאור בשנת 2014 (Benoit, Anne, 2016).

בעקבות פטירתו המצערת של פרופ' משה כספי, ג'יי הורוויץ מייחד מאמרון מעניין למורשתו רבת הפנים: "כספי נחשב נביא החינוך הפתוח בארץ, אבל על אף הכבוד אשר בהגדרה כזאת, היא מצומצמת מדי כדי להכיל את עושר המחשבה החינוכית שלו. יתכן שרעיונותיו החינוכיים היו רבים ומגוונים מדי, שלא להגיד פורצי דרך ומערערי מוסכמות, כדי שהם ייושמו במערכת החינוך. משה ראה למרחקים, והצביע על הכיוונים שבהם החינוך צריך לצעוד, ונדמה לי שהוא הבין שבמידה רבה בית ספר שיתפקד כמו שהוא דמיין לעצמו כבר לא יהיה בית ספר כפי שאנחנו מכירים אותו היום" (ג'יי הורוויץ).