לחיסורי תלמידים מבית הספר אין סיבה או הסבר אחד, ולכן גם אין פתרון קסם. אבל ברור כי יש לנטוע בקרב התלמידים תחושות שייכות וליצור בכיתה אווירה מחבקת ועוטפת – אחרת הם לא יגיעו לכיתה ברצון, בעיקר בחינוך העל יסודי. מאמר זה, אם כן, מציע שלוש דרכים חדשניות ומבטיחות שבכוחן להעמיק את תחושת השייכות הבית ספרית, המעורבות והאכפתיות של תלמידי חטיבה ותיכון.

בדיקות שמיעה תקופתיות של מורים יכולות לזהות אובדן שמיעה ולאפשר התאמות עבודה ושיקום אודיולוגי בזמן כדי לשמר את ההשתתפות בעבודה ולמנוע יציאה מוקדמת מהעבודה לקצבת נכות.

כיום, בזמן שהקדמה הטכנולוגית דוהרת קדימה, מגוחך לנסות ללמד באמצעות דף, עיפרון ולוח בלבד. בתי ספר אשר מתעקשים לדבוק בלמידה מסורתית עלולים להיתפס כמיושנים, משעממים ובלתי-רלוונטיים בעיני התלמידים. במקום זאת, על בתי הספר לחשב מסלול מחדש ולוודא כי תוכנית הלימודים מעבירה את התכנים הנדרשים, אך עושה זאת באופן חווייתי, אטרקטיבי ורלוונטי.

מתוך כוונות טובות, בתי הספר נוטים לקבץ בכיתות האתגר או בתוכניות ההזדמנות האחרונה מקבצים של אינדיבידואלים עם בעיות וצרכים נבדלים לחלוטין. כלומר, בעוד שהקבוצה מורכבת מפסיפס של תלמידים, מופנם, אדיש, היפר-אקטיבי, צרחן, אלים, דחוי, מוחלש, עולה חדש, צמא-תשומת-לב וכדומה, כולם מקבלים את אותה התערבות, וזו טעות גורלית. על רקע זה, המאמר גורס כי יש לנקוט בגישה המבטיחה שכל תלמיד, מתוך קבוצת ההתערבות, יזכה לקבל תמיכה מותאמת.

סקירה זו בוחנת את ספרות המחקר בנושא פיתוח ההון האנושי של המורים בבית-הספר מנקודת המבט של ניהול משאבי אנוש. הדגש בה הוא על הצוות ועל הארגון מתוך הכרה במורים כגורם המשמעותי ביותר לתלמידים
לקיומן של מערכות חינוך מוצלחות. מעטים המחקרים העוסקים בשילובן של שתי הדיסציפלינות (ניהול משאבי האנוש בארגון והמחקר החינוכי) ובמודלים לפיתוח ההון האנושי בבית-הספר. מודלים אלו מתמקדים בצרכים
פסיכולוגיים והמקצועיים של מורים בארגון

מחקר זה פונה למורים, מחנכים, מנהלים וקובעי מדיניות ומבקש להאיר את עיניהם בנוגע להשפעה הפוטנציאלית של למידת מתמטיקה עם מכשירים ניידים אישיים בבית הספר. המחקר מראה כי תלמידים (במידה רבה) ומורים מחזיקים בעמדה חיובית כלפי שילוב מכשירים ניידים אישיים בכיתה ומזהים את הפוטנציאל הגלום בו (לצד מספר אתגרים התנהגותיים, אדמיניסטרטיביים וטכניים).