מערכת החינוך אינה חייבת לדבוק בשיטות הוראה מסורתיות אשר מחריפות פערי ידע. במקום זאת, ראוי לדגול בשיטות הוראה והערכה המעודדות שוויוניות, למידה מותאמת אישית וחשיבה מעמיקה ולשנות לחלוטין את מערכת היחסים בין התלמיד למורה. לתלמידי המחר מגיע משוב אישי, מורים סקרנים ושלל הזדמנויות להדגים כיצד הם למדו ליישם את החומר.

אחת המטרות המרכזיות והחשובות ביותר של יועצות בית הספר היא לוודא שהתלמידים מגיעים לבית הספר בקביעות. שכן, ישנו קשר ישיר בין נוכחות סדירה לבין הצלחה אקדמית, התפתחות חברתית תקינה ובריאות נפשית ופיזית. אבל, רבים הם התלמידים המתמודדים עם אתגרים אישיים, משפחתיים, רגשיים ואקדמיים שעלולים להוביל להיעלמות מתמשכת או כרונית. על רקע זה, המאמר מציג חמש אסטרטגיות מפתח שבכוחן להנחות יועצות חינוכיות ולסייע להן לתמוך בתלמידים, להניעם להיות נוכחים ולטפח אווירה בית ספרית מזמינה.

ציון צריך לשקף, באופן מדויק ככל האפשר, את רמת ההבנה וההצלחה של לומד בבוחן, מבחן, מאמר, מיזם או קורס – באופן חף מהטיות. אבל, מה קורה כאשר תלמידים מערערים על הציון ועל סמכותו של המורה? או חמור מכך, הורים דורשים לקבל ציון אחר? המגמה הזו, נקראת נדנוד על ציון. היא נחשבת לשכיחה במיוחד, פוגעת בסמכותם של המורים וגורמת להם להרגיש נבגדים על ידי הממונים (שנוטים לצדד בתלמידים ובהורים).

ארה"ב היא מעצמה עולמית, אבל תלמידיה מדורגים נמוך מאוד במבחני מתמטיקה בינלאומיים. כישלון יחסי ומתמשך זה הוליד ויכוח נוקב בקרב חוקרי חינוך ומתמטיקה בארה"ב. חלקם דורשים להתמקד בכישורי חשיבה מעמיקה, מופשטת ואוטונומית בעוד שאחרים תובעים לבצע את ההיפך הגמור: להתקדם בצעדים מדודים, לתרגל שוב ושוב ולהדגיש חוקיות ושיטתיות.

למרות שברור כי סילוק תלמיד מהכיתה או השעייתו מבית הספר אינן נחשבות לדרכים מיטביות להתמודדות עם בעיות משמעת, נעשה בהן שימוש תדיר ורחב-היקף. הספרות המחקרית מראה כי לתלמידים שמוצאים מהכיתה או מושעים מבית הספר סיכויים גבוהים להשתרך מאחור מבחינה אקדמית, להישאר כיתה ואפילו לנשור מספסל הלימודים. אלו המסולקים מבית הספר לצמיתות אף נמצאים בסיכון גבוה לאי-הליכה בתלם ולהתדרדרות לעולם הפשע.