הרצאתו המפורסמת של מקס ובר, "המדע כייעוד", היא מן הטקסטים המכוננים להבנת מעמדו של האינטלקטואל המודרני, של האוניברסיטה, ושל היחס בין ידע, ערכים וחיים ציבוריים. ובר פותח בשאלה צנועה ומעשית: מהם תנאיו של המדע כייעוד במובנו החומרי? כלומר, מה צפוי לתלמיד מחקר המבקש להקדיש את חייו למדע במסגרת האוניברסיטה. אך עד מהרה מתברר כי השאלה המוסדית אינה אלא שער לדיון רחב בהרבה: מהו בכלל ערכו של המדע בעולם מודרני, ומה הוא יכול (ובעיקר מה הוא אינו יכול) להעניק לאנשים ובעיקר לסטודנטים המבקשים כיוון, משמעות והדרכה מוסרית.

לפני כ–30 שנה, כ–28% מהסטודנטים למדו בפקולטות למדעי הרוח. בשנת הלימודים האחרונה צנח שיעורם לפחות מעשרה אחוזים. דיקני הפקולטות למדעי הרוח באוניברסיטאות גיבשו מתווה חדש, שמבקש לשנות את אופן חלוקת התקציבים, ומכיר לראשונה בצורך לצמצם במספר התוכניות ובחומר הלימוד.

המאמר קורא לשיח ביקורתי אודות אידיאל ההשכלה הגבוהה הציבורית ולחשיבה על אלטרנטיבה אפקטיבית למודל הניאו-ליברלי השולט כיום באוניברסיטאות. בתהליך החשיבה מחדש על האוניברסיטה הציבורית, הסוגייה של הערכה ומדידה נותרה ללא דיון מספק. המאמר טוען כנגד השימוש בהערכה מסורתית העושה שימוש בציונים להערכת סטודנטים. זאת, מתוך התפיסה שערעור על המקום המרכזי שניתן לציונים בהשכלה הגבוהה הוא חיוני בפיתוח המודל האידיאלי של האוניברסיטה הציבורית.

המחקר הנוכחי בחן את כיצד משפיעות פעילויות חוץ-כיתתיות ושיטות הוראה ולמידה אינטראקטיביות בקורס 'מדע, טכנולוגיה ומודרניזציה' על חווית הלמידה של סטודנטים למדעי החברה. 400 סטודנטים הלומדים מדעי החברה באוניברסיטה בגאנה מילאו שאלון פתוח לפני הקורס, במהלכו ובסופו. ממצאי המחקר מצביעים על החשיבות של יצירת אווירה כיתתית נעימה בשילוב יישום שיטות הוראה ולמידה שיתופיות על מנת להגביר את השתתפות הסטודנטים בלמידה.