המשתתפים במחקר זה התבקשו לקרוא טקסטים עתיקים בזוגות או בשלשות, בגישת החברותא היהודית המסורתית. בלמידה מסוג זה נוצר שיח משולש בין כל אחד מהמשתתפים לבין הטקסט, ובין שני המשתתפים (או יותר). מאמר זה מציג את הקשרים הבין-טקסטואליים המוצעים במפגשי חברותא בין מורים ישראלים לעברית בעלי השקפות דתיות שונות ובוחן את תהליכי הדיאלוג והפרשנות שלהם על סמך קשרים אלו

ספרי תמונות ללא מילים (wordless picture books) יכולים לספר סיפור שלם ולהעביר מידע באמצעות המחשות, תצלומים, תמונות ואיורים בלבד. ספרים ללא מילים מבקשים מהקוראים להאט קצב, להקדיש את מלוא תשומת הלב לפרטים הקטנים ולפענח ולפרש את הנרטיבים החזותיים. הקוראים מתבקשים, למעשה, לנוע לעמדה אקטיבית ולהשתמש באוצר המילים, בידע, בתודעה, ביצירתיות ובדמיון שלהם כדי להניע את העלילה. לצורך כך, הקוראים ינבאו, ינחשו, יחשבו באופן ביקורתי ומעמיק ויעניקו לטקסט משמעויות סובייקטיביות.

לחינוך למדיה סיכויים גבוהים לעניין תלמידים בשל חומרי הלמידה האקטואליים, הפיקנטיים והמגוונים המצריכים יישום, הכרה והתמצאות ברשתות חברתיות. למרות זאת, חינוך למדיה מוצע רק בכ-43% מבתי הספר במדינות האיחוד האירופי, ולרוב מוצע כקורס העשרה או כמערך שיעור בודד, ולא כמגמת תקשורת פעילה בבית הספר או מקצוע לימוד בפני עצמו. במקביל, הרוב המוחץ של בוגרי ההכשרה להוראה באירופה אינו משתתף בקורס כלשהו בנושא של מדיה או תקשורת וחינוך במהלך ההכשרה להוראה. לא זו בלבד, מורים רבים שגויסו או התבקשו ללמד מדיה בבית הספר, ואף לרכז מגמה זו, לא למדו עיתונאות, דוברות, תקשורת או יחסי ציבור. אותם מורים מדווחים על תחושות של חוסר ביטחון וחוסר סמכות בבואם ללמד את כיתתם מדיה וחינוך.

ההתרחקות מעמדה ערכית ומנרטיב היסטורי ברור עלולה לדחוף חלקים גדולים מהדור הצעיר למצוא נרטיבים היסטוריים חלופיים, לרוב בעלי קסם רב אך עם הטיות ועיוותים גדולים. הללו מפעפעים אל ציבור החינוך הממלכתי דרך המעטפת התרבותית בישראל כמו גם באמצעות רשתות חברתיות וערוצי תקשורת מגוונים. לכן, לטענת מאמר זה  קיימת סכנה בתנועת המטוטלת במטרות החינוך ההיסטורי – מהגיון אקולטורציה מגייס ומונוליטי אל הדגשת הגיונות אינדיווידואציה וסוציאליזציה מכווני קריירה והצלחה חברתית. בנוסף לכך, כך נטען, לא קיים למעשה בסיס מחקרי המעיד על ההשלכות שיהיו ליישום אסטרטגיות הלמידה של החשיבה ההיסטורית בתנאים ובמשאבים הנוכחיים בחינוך הממלכתי.

מיתוס השקר האציל של אפלטון יכול לשמש כלי לניתוח הפרקטיקות האידיאולוגיות המטעות לעתים קרובות של חינוך אזרחי, העלולות לקדם תפיסות אנטי-דמוקרטיות של הזהות הלאומית. מאמר זה עוסק בשלושה רגעי מפתח היסטוריים בייצור של הזהות הלאומית בארה"ב ובוחן כיצד ניתן לפרש מחדש כל אחד מהרגעים הללו באמצעות שימוש תיאורטי מושכל במוטיב השקר האציל

הספר תיאטרון לקהל צעיר: מחקר, יצירה ושיח מציע חידוש רעיוני ואיכותי בחקר תיאטרון לקהל צעיר. מכונסים בו מאמרים פרי עטם של שמונה-עשר חוקרים, יוצרים, מורים ומתווי מדיניות שחברו בפעם הראשונה להוצאת אסופת מאמרים בעברית, שבה הם נותנים ביטוי למחקר עיוני ואמפירי, לעדות אישית, למעשי יצירה ולהתוויית מדיניות

הפרקטלים הם תופעה מתמטית שהילכה קסם על רבים, ובכללם שלוש המחברות של ספר זה. הספר מציע מסע בעולם הפרקטלים שיפגיש את הקוראים עם ביטוייהם המגוונים במחוזות המדע, הטבע והאומנות ויאפשר להתוודע לתכונותיהם, למאפייניהם ולפוטנציאל הגלום בחקירתם. המסע יסתיים בהגדרת הפרקטל, אותו יצור מסעיר ויפהפה שכשם שהוא מציית לחוק, כך הוא בלתי נשלט. לא פחות חשוב מכך, הצעידה בשבילי הגיאומטריה הפרקטלית תוביל לראיית המתמטיקה כתחום ידע שאינו רק מעניין, מאתגר ורב חשיבות, אלא גם מהנה

בעשורים האחרונים חווה החינוך לתיאטרון צמיחה המתבטאת בגידול מספר בתי הספר שבהם מלמדים תיאטרון כמגמה לבגרות (בכיתות י'–י"ב). לדברי מפמ"רית תיאטרון במשרד החינוך, אפי וישניצקי, כיום קיימים ברחבי הארץ כ-250 מגמות תיאטרון. מגמה זו הולמת את הצרכים של הלומדים במאה ה-21, שהביאו למעבר מגישות מיושנות מבוססות תוכן (content-driven) לגישות גמישות יותר שבהן לומדים מעורבים באופן אקטיבי כיוצרי תוכן