תלמידים עם אוטיזם לומדים בכיתות חינוך מיוחד בבתי ספר תיכוניים רגילים. אף שכיתות אלו הגדילו  את ההזדמנות של תלמידים אוטיסטים להשתלבות פיזית בבתי הספר הכלליים, כיתות אלו לא יצרו, ואולי אף אינן מסוגלות ליצור, הכלה מלאה עבור התלמידים: הכלה היא דבר עמוק ורחב יותר מאשר השתלבות. לפיכך, מחקר זה קורא לקובעי מדיניות, מנהיגי בתי ספר ומורים לנסח מדיניות חינוכית חדשה ולפעול ליצירת סביבה כוללת ומכילה בקהילות בתי הספר לטובת כלל התלמידים.

כינון מערכת יחסית לא-שיפוטית המטפחת אמון הדדי ותחושת ביטחון היא מטרתם המרכזית של מורים העובדים מול תלמידים בסיכון. למעשה, החיבור הרגשי בין מורים לבין תלמידים בסיכון חשוב בהרבה מהעברת ידע אקדמי. לראיה, תלמידים בסיכון אשר תופסים את מערכת היחסים עם המורים כחיובית, מכבדת וקרובה, נוטים לחוש מוטיבציה, להתנהג בצורה פרו-חברתית, להפגין מעורבות, לפתח חוסן ואף לשאוף לעתיד טוב יותר.

הדיסלקציה נותנת את אותותיה בכיתה, בעיקר כאשר מורים אינם נוקטים באסטרטגיות להוראת תלמידים עם דיסלקציה. לקות זו גורמת לתלמידים להתקדם באיטיות, להשתרך מאחור, להתקשות לקרוא את כלל החומרים הדרושים לאורך השנה, לפקפק ביכולותיהם ולאבד מהביטחון וההערכה העצמית. מעבר להשפעה הפדגוגית, לדיסלקציה יש השפעה חברתית ורגשית, משום שהלוקים בה מתקשים לתקשר בבהירות וברהיטות עם חבריהם.

רעיון חדשני אשר מתחיל לצבור תאוצה בשיעורי חינוך גופני בחטיבה העליונה בארה"ב הינו לימודי הגנה עצמית עבור תלמידים עם מוגבלויות. למרות שיחידת לימוד בנושא טכניקות ואסטרטגיות של הגנה עצמית יכולה לסייע לתלמידים עם מוגבלויות להתמודד עם בריונות ולהפחית את רמת האלימות הבית ספרית, היא נחשבת לחוג העשרה ומעטות הן המחלקות הבית ספריות העושות בה שימוש. וחבל שכך, משום שבכוחם של שיעורי הגנה עצמית לפתח בקרב התלמידים מודעות ומשמעת-עצמית, לחזק את ביטחונם העצמי, להכיר את גבולותיהם, ללמדם כיצד להתנהל במצבים מסוכנים, להרחיב את ערוצי התקשורת ולהכניסם לכושר.

ריאיונות עומק חצי-מובנים נערכו עם 15 מורי חינוך מיוחד בבתי ספר יסודיים באיטליה אשר מטפלים, או טיפלו בעבר, בתלמידים עם תסמונת דאון. מחקר זה מדגיש את הצורך בהכשרה ייעודית וספציפית להוראת תלמידי תסמונת דאון. שכן, המרואיינים מדווחים שלא השתתפו במהלך התואר הראשון בקורס שהתמקד בתסמונת דאון. לבסוף, משתקפת תמונת מצב מדאיגה לפיה רוב המורים מלינים על חוסר-תמיכה מצד הנהלת בית הספר, על אווירה בית ספרית בלתי-מכילה, על חוסר הבנה מצד קולגות למצבם של התלמידים, על ציפיות גבוהות מההורים, על מחסור בדמות בת-סמכא בתחום בבית הספר ועל אדישות הקהילה למצבם של התלמידים.

מחקר זה בחן את עמדותיהן של נשים אוטיסטיות שנכללו בבתי ספר רגילים, יסודיים עד תיכוניים, במטרה להבין את חוויותיהן הייחודיות וללמוד על צרכיהן באותם בתי ספר. תשובותיהן מלמדות על צורך בהעלאת תשומת הלב לדפוסי התנהגויות של אוטיסטיות במחקר ובפרקטיקה. המרואיינות דיווחו כי פעמים רבות בבית הספר היסודי לא הבינו את סביבתן, וכי הסביבה לא הבינה אותן: "כמו חייזר שנחת כאן".  בחטיבת הביניים דווח על כך שהתעלמו מהן "הרגשתי כמו אוויר". בתיכון היו שדיווחו כי להיות שונה זה לא בהכרח דבר רע. ההשכלה המעשית החשובה ביותר של המחקר היא לערב את הבנות ולהתייעץ איתן בנוגע לכל החלטה הנוגעת להן, בכל בתי הספר: יסודי, חטיבה ותיכון. על התייעצות זו להיעשות ברמה תואמת גיל ורמת תפקוד.

בשנים האחרונות התפתח פער בין גידול במספר התלמידים ותקציב החינוך המיוחד לבין תקציב החינוך בכללותו. תקציב החינוך המיוחד גדל בקצב הרבה יותר מהיר מהתקציב הכולל של המשרד, כמו גם מספרם של תלמידי החינוך המיוחד. המלצות ועדת דורנר ותיקון מספר 11 לחוק החינוך המיוחד שמטרתם הייתה לצמצם פער זה לא מומשו במלואם. ההרצאה עומדת על בעייתיות זו במערכת החינוך המיוחד ומציגה המלצות שיאפשרן להתמודד עם הגידול במספר הילדים בחינוך המיוחד.

מתוך שאיפה לחזק ולהעצים מורי חינוך מיוחד מתחילים ולעורר דיון בקרב מורים ותיקים, מנהלים ומפקחים במערכת החינוך, ד"ר ג'ניפר לש מאוניברסיטת לין, בעלת 20 שנות ניסיון מחקרי ופרקטי בהוראת חינוך מיוחד בכיתות א'-י"ב, מציגה עשר המלצות, שיטות וטכניקות שגיבשה לאורך השנים.

קליטה, הבנה ויישום של החומר על ידי התלמידים תלויים, במידה רבה, בשיטות הפדגוגיות של צוות ההוראה בכיתה. כאשר המורים משתפים פעולה בצורה יעילה, מאורגנת ומוקפדת התלמידים יכולים להרוויח משני המורים. על רקע זה, המאמר מציג שישה מודלים של שיתוף בהוראה (Co-teaching) ושש הצעות לייעול ההוראה המשותפת.

בדו"ח האחרון על חוק חינוך לאנשים עם מוגבלויות (IDEA) שהוגש לקונגרס האמריקני מטעם משרד החינוך (U.S. Department of Education, 2016) הוצג כי עלה מספר התלמידים בעלי מוגבלויות למידה, שפה וליקויי בריאות אחרים שנכנסו לקטגוריה של בעלי מוגבלויות עם השכלה גבוהה. אחת הסיבות לשיפור זה עשויה להיות נעוצה בעובדה ש-60% מהתלמידים לומדים רוב היום (כ-80% משעות הלימוד) בכיתות כלליות, ומתוקף כך מתאפשרת גישתם למערכת השיעורים הכללית.

 ילדים עם קשיים רגשיים ובעיות התנהגות (EBD- Emotional Behavior Disorder) שייכים לאחת מהקבוצות בעלות הסיכון הגבוה ביותר לנשירה לפני תום בית הספר התיכון. לעתים קרובות ילדים ונערים אלה מתחנכים בפנימיות. אחת מהפנימיות הללו, "ארובות ירוקות" (Green Chinneys), הממוקמת בניו יורק, השכילה לשלב בעלי חיים בתוך סביבת הטיפול בהצלחה יתרה ובזה ייחודה. "ארובות ירוקות" הוא קמפוס המכיל בית ספר ופנימייה המיועדים לילדים עם צרכים מיוחדים: ילדים על הספקטרום האוטיסטי, ילדים עם בעיות התנהגות, הפרעות נפש ועוד.

מאמר זה סוקר מחקרים שבחנו כיצד תלמידים על הרצף האוטיסטי חוו תהליך מעבר לבית ספר חדש. מחקרים אלו בחנו את צרכי וקשיי התלמידים בעת המעבר או את התמיכה שניתנה לתלמידים והתועלת שעלתה מסיפוק סוג תמיכה ספציפי. ממצאי המאמר כוללים תיאור הקשיים שחווים התלמידים, הוריהם ומוריהם לצד דרכי הפעולה המשמשות לתמיכה בתלמידים והוריהם במהלך המעבר.