תפיסות מורים כלפי מעורבות הורית בישראל: השוואת מורי חינוך כללי למורי חינוך מיוחד

Ben Artzi, G. A., & Greenbank, A. (2023). Teachers’ Attitudes Towards Parental Involvement in Israel: Comparing Teachers in General Education and in Special Education. School Community Journal, 33(1), 141–163

עיקרי הדברים:

• תלמידים עשויים להרוויח מאוד ממעורבות ישירה של הוריהם ומתקשורת שוטפת בין הוריהם לבין מוריהם, אך מדובר ביחסים מאתגרים, מורכבים ורגישים
• מחקר זה מגלה כי מורים מעדיפים מעורבות פסיבית מצד הורים ומקווים שזו תישאר בתחום של השתתפות בטקסים, ימי הורים, תרומת חומרים ומשאבים או פעילויות העשרה
• מורים מתנגדים למעורבות הורית בוועדות בית ספריות, במנגנוני קבלת ההחלטות ובקביעת המדיניות והחזון הבית ספרי
• מעורבות ההורים בנעשה בבית הספר, עלולה לגרום למורים לחוש שיפוטיות, חוסר אמון, חוסר כבוד, חשדנות ואף תוקפנות כלפיהם, כאשר כל אלו לא משרתים את טובת הילד
• במקצוע החינוך המיוחד, בשל האופי הייחודי של התלמידים, מעורבות הורית מקובלת בהרבה ומודל ההורים כמספקי שירות מתקיים ומסייע באופן מתון, אך עדיין נתפס כמורכב ומתוח
• מאמר זה קורא לגיבוש סדנאות ותוכניות המכשירות או ממקצעות פרחי הוראה ומורים מכהנים להתמודד עם הורי תלמידים בכלל והורי תלמידי חינוך מיוחד בפרט

לתקציר באנגלית

לקריאה נוספת: כל סיכומי המאמרים בנושא יחסי הורים-בית ספר

מודלים של מעורבות הורית

משרד החינוך בישראל רואה מעורבות הורית כנדבך הכרחי בפעילותה ופיתוחה של מערכת חינוך מתפקדת, איכותית ומתפתחת. המשרד מטיל את האחריות לתקשורת מול הורים על המנהל ועל הצוותים החינוכיים ודורש מהם לשדר פתיחות, כבוד ואמון מול הורי תלמידים. לא זו בלבד, מצופה ממנהלים ומורים לשקף בפני ההורים מטרות פדגוגיות ותוכניות לימודיות ולסייע בהקמת פלטפורמות ארגוניות, כמו קבוצות הורים והנהגות הורים. באמצעות זאת, נטען כי הורים יכולים להרגיש חלק מהמערכת, לתמוך בילדים ולהפגין מעורבות, מבלי לפגוע, לכאורה, במידות האוטונומיה, המקצועיות והסמכות של הצוות החינוכי.

השותפות ההורית-בית ספרית מתוחזקת באמצעות שני דיאלוגים:

1. דיאלוג פרטי – מנהלים, מחנכים, מורים וסייעות משוחחים ודנים עם הורים באופן פרטני לגבי ילדם;
2. דיאלוג מערכתי – הצוות הבית ספרי מעדכן את קהילת ההורים לגבי נהלים שגרתיים, ניהול שוטף, פעילויות עתידיות, תכנים לימודיים ועוד. להורים שמורה הזכות להגיב, להביע חשש ולנסות לסייע במגוון דרכים (Ritvo et al., 2018).

מבחינה תיאורטית, המעורבות ההורית בבית הספר יכולה לבוא לידי ביטוי בשלושה מודלים מרכזיים, אשר מווּסתים לפי מאזן הכוחות הגלוי והסמוי שבין ההורים לבין הצוותים החינוכיים:

1. הורים כצופים פסיביים – ההורים אינם לוקחים חלק בפעילויות בית ספריות. אלא, צופים בהן מהצד באירועים מסוימים, כמו: ימי הורים, טקסים או הצגות. לפיכך, המנהל והצוות הניהולי מקבלים החלטות באופן בלעדי.
2. הורים כמספקי שירות – להורים שמורה הזכות לתרום לבית הספר משאבים חומריים או חברתיים. לדוגמה, לתרום כסף או ציוד, להשתתף בתכנון סיורים מודרכים או להציע חוגי העשרה. המנהל והצוות הניהולי קובעים את הנהלים והמדיניות באופן בלעדי, אך מערבים את ההורים בנעשה, קשובים לצרכיהם ולדעותיהם ומפעילים שיקול דעת בהתאם לצרכים העולים מהשטח.
3. הורים כשותפים – ההורים מקיימים דיאלוג מתמשך עם הצוות הניהולי, נחשפים למנגנוני קבלת ההחלטות ורשאים לבקש שינויים – מתוך שאיפה לחתירה לפתרון בעיות ולייעול מערכתי. הקשר בין ההורים לבין הצוות הניהולי אינו מתמצה בהישגי התלמידים ותפקודם. אלא, בייעול, חידוד, התאמת ושיפור שיטות הלימוד והמדיניות הפדגוגית (Raviv, 2016).

יתרונות וחסרונות של מעורבות הורית

התלמידים עשויים להרוויח מאוד ממעורבות ישירה של הוריהם ומתקשורת שוטפת בין הוריהם לבין מוריהם – הן במישור ההתנהגותי והן בהישגי. מעורבות ההורה יכולה לחזק את הערכתו העצמית של התלמיד, את התפתחותו הרגשית-חברתית, את הרגלי הלמידה שלו ולמתן את נטייתו להתפרצויות זעם ואלימות. הורים אשר פעילים בזירה הבית ספרית יכולים לשמש דוגמה לתרומה חברתית ולחריצות ואף להנחיל ערכים אלו לילדיהם.

גם המורים עשויים להפיק תועלת ממעורבות ההורים. לדוגמה, סיוע בהבאת ציוד, ארגון פגישות, תמיכה רגשית ועזרה בתכנון והתאמת תוכנית הלימודים. כל אלו עשויים להפחית את עומס העבודה ולמנוע שחיקה. ומבחינת ההורים, הקשר עם הילד עתיד להתחזק והם עשויים להבין טוב יותר את הרשת החברתית של ילדם ואת המערכת הארגונית בה הוא מתפקד מדי יום. אותם הורים גם עתידים להרוויח בעצמם כישורים ארגוניים.

עם זאת, מעורבות הורית נוטה להיתפס ככזו הפוגעת בסמכות האישית והמקצועית של המורים, בעיקר כאשר המעורבות כוללת הטחת ביקורת או פולשנות. הורים שמפעילים לחץ עלולים, בעקיפין, לגרום למורה לתעב את המעורבות ההורית ולחוש סלידה, שחיקה וחוסר סיפוק בעבודה. אפילו התלמידים עלולים לפרש את ההאשמות המושמעות מפי הוריהם כחוסר אמון המופגן כלפי המערכת ולפיהם עצמם ולחוש מבוכה אישית (Lusse et al., 2019).

גישות של מורים כלפי מעורבות הורית

מעורבות של הורים בנעשה בבית הספר עתידה להשפיע על עבודתם של המורים. רוב המורים מקבלים מעורבות הורית מתונה, מאמינים שיש אינטרס משותף להעצמת הילד ושואפים לשתף את ההורים בהתקדמות התלמיד. אבל, אם המורים מרגישים שההורים עוברים את גבול הטעם הטוב, מדברים בטון ביקורתי, מתערבים בעבודתם, מערערים על סמכותם או מפנים אצבע מאשימה – היחסים עלולים להיהרס. בתוך כך, נמצא שמורים צעירים ומשכילים מביעים יותר נכונות לאינטראקציות עם הורים ושהיחסים עם הורים לילדים עם בעיות התנהגות, בעיות קשב וריכוז או היפראקטיביות הם לרוב טעונים (Fisher, 2016, 2018).

מתודולוגיה

157 מורים ממגוון בתי ספר ברחבי ישראל השיבו לשני שאלונים. הראשון, בודק את הרקע האישי של המורים (גיל, ותק, רמה אקדמית ומקצוע לימוד). השני, מכיל 32 שאלות בסולם מדידה (ליקרט) ושלוש שאלות פתוחות ובוחן את גישתם למעורבות הורים. מתוך כלל הנשאלים, 71 עוסקים בחינוך מיוחד ו-86 משתייכים לחינוך הכללי.

ממצאים וניתוח

ככלל, אפשר לומר שמורים מעדיפים מעורבות פסיבית מצד הורים ומקווים שזו תישאר בתחום של השתתפות בטקסים, ימי הורים, תרומת חומרים ומשאבים ופעילויות העשרה. הנשאלים התנגדו למעורבות הורים בוועדות בית ספריות, במנגנוני קבלת ההחלטות ובקביעת המדיניות והחזון הבית ספרי.

בנוגע למעורבות הורים בתהליכים פדגוגיים, הן בקרב מורי החינוך המיוחד והן בקרב מורי החינוך הכללי, נמצאה שביעות-רצון בינונית-נמוכה. מספר מורים דיווחו על ניסיון שלילי כאשר הורים לקחו חלק בתכנון מערכי שיעור בעבר ועל תחושת חדירה למרחב הפרטי-מקצועי. למעשה, מעורבות ההורים בנעשה בבית הספר, עלולה לגרום למורים לחוש שיפוטיות, חוסר אמון, חוסר כבוד, חשדנות ואף תוקפנות כלפיהם, כאשר כל אלו לא משרתים את טובת הילד.

כאשר מעורבות ההורים היא פסיבית, פוחתים הסיכויים לוויכוחים והתנגשויות בין הורים לבין מורים וכך נוצר סטטוס-קוו עמו המורים חשים בנוח. מתוך הסתכלות ביקורתית, ניכר כי המורים מתקשים לייצר דיאלוג פורה עם הורים ומונעים בעקיפין מהורים להשפיע על התכנים, התהליכים וקבלת ההחלטות בבית הספר. עובדה זו מעלה תהיות לגבי איכות והימצאות ההכשרה לתקשורת עם הורים במהלך מסלולי ההכשרה להוראה. לראיה, אפילו בתחומי המודל הפסיבי של המעורבות ההורית, מורים מדווחים על חוויות שליליות, על מערכות יחסים עכורות ועל סיטואציות רגישות, מורכבות, מביכות ומאתגרות.

נדמה כי מורים חוששים ממודל ההורים כשותפים, ואין בידם הכלים לנהל תקשורת כזו בצורה מיטבית, מועילה ומפרה. לכן, הם מרגישים מאוימים עם היכנס ההורים לבית הספר. עם זאת, חשוב לציין שבמקצוע החינוך המיוחד, בשל האופי הייחודי של התלמידים, שחלקם אף מתמודד עם מוגבלויות, מעורבות הורית מקובלת בהרבה ומודל ההורים כמספקי שירות מתקיים ומסייע באופן מתון, אך עדיין מוגדר כמורכב ומתוח.

מגבלות והמלצות

על מנת לספק נקודת מבט הוליסטית של מעורבות הורית, מן הראוי לערוך מחקר המשווה בין נקודות המבט של שני הצדדים (ההורים והמורים). כמו כן, יכול להיות שכאשר יכללו במשוואה גורמים ומדדים נוספים, כמו מגדר, מקצוע הלימוד, מידת השחיקה, מנהל בית הספר והמוסד המכשיר, יתקבלו ממצאים שונים. ייתכן גם כי מחקר איכותני באופיו יניב מסקנות מעמיקות יותר.

מכל האמור לעיל, בולט מאוד כי למורים חסר ידע תיאורטי או פרקטי מימי ההכשרה האקדמית שעוסק ביחסי הורים ומורים. אך, לא די בקורס תיאורטי בודד. יש צורך לספק למורים תמיכה וליווי בנושא הורים-מורים בשנים הראשונות בהוראה. מכאן, קורא המאמר לגבש סדנאות ותוכניות המכשירות או ממקצעות פרחי הוראה ומורים מכהנים להתמודד עם הורי תלמידים בכלל והורי תלמידי חינוך מיוחד בפרט. בסדנאות אלו ילמדו המתכשרים והמורים כיצד ליזום מפגשים, להנחות ולשתף פעולה עם הורים באופן מיטבי.

רשימת המקורות

Fisher, Y. (2016). Multi-dimensional perception of parental involvement. Universal Journal of Educational Research, 4(2), 457–463

Fisher, Y. (2018). Concealed and unconcealed motives for joining the Parent–Teacher Association: Mapping sentence and smallest space analysis. Frontiers in Psychology, 9, 1–9

Raviv, A. (2016). Teacher–parent community: A model for dialogue development and significant parent–teacher relationship. The International Journal of Educational Organization and Leadership, 23(1), 37–54

Ritvo, B., Look, E., & Berg, O. (2018). Relationships, connection, and educational partnership between the education staff and the students’ parents in practice. Ministry of Education, Israel