בהרצאה מרתקת בכינוס TED דיאנה לאופנברג משתפת את ניסיונה עם תלמידי בית ספר. היא טוענת בזכות ההתנסות בלמידה חווייתית וכן במתן לגיטימציה לתלמידים לעשות שגיאות. אחד הדברים החשובים שהיא רואה היא לא רק הלמידה עצמה אלא מעקב של התלמידים עצמם אחרי תהליך הלמידה שלהם, בין השאר דרך ביצוע שגיאות וניתוחן. בחלק מתהליכי הלמידה צריכים לאפשר לתלמידים גם להיכשל וליצור אצלם מודעות שמותר להיכשל אבל אפשר לנסות שוב בהצלחה. כל התהליך הזה מחייב את המורה לתת לתלמידים להתנסות בלמידה פעילה ומבוססת פרויקטים ואז הם גם יקראו את החומרים ויעמיקו בהם. אם לא תהיה העצמה של התלמידים בחינוך לא תהיה למידה משמעותית ובתי ספר ימשיכו לדעוך כפי שאנו רואים בתקופה האחרונה (Diana Laufenberg)

המחבר, בריאן האריס, משתף את הקוראים בארבע דרכים פשוטות אך אפקטיביות להתמודדות עם שיבושים ואי-סדר בכיתה מתוך ספרו החדש, "75 פתרונות מהירים וקלים לשיבושים נפוצים בכיתה" (Bryan Harris, 2012).

עבודה זו חוקרת את ההשפעה של יצירת קבוצה הטרוגנית המובלת על ידי מורה על עבודת הצוות של הסטודנטים, בהתבסס על סגנונות הלמידה של הסטודנטים. חמישים סטודנטים ותיקים בעלי תואר ראשון השתתפו בקורס שהתבסס על הפרויקט וכלל שני מאפיינים ארגוניים עיקריים: ראשית, מערכת רשת (PEGASUS) שפותחה כדי לסייע לסטודנטים לזהות את סגנונות הלמידה שלהם ולחלק אותם לקבוצות הטרוגניות.שנית, פגישות של סיוע לקבוצה הוצגו כטכניקה לעזור לסטודנטים לחשוב על התכונות החזקות/חלשות שלהם ולהשתמש בתפקידים המתאימים בקבוצה (Kyprianidou, Maria; Demetriadis, Stavros; Tsiatsos, Thrasyvoulos; Pombortsis, Andreas).

המורה והמחנכת אורנית פרידמן מתארת את הסביבה הלימודית המקוונת מבוססת Google Site אותה תכננה לצורך למידה עצמית בבית ולא בכיתה. כותבת אורנית בבלוג שלה : "לקחתי החלטה אמיצה מאוד והטלתי את האחריות ללמידה של נושא "חוק וחברה" על תלמידיי, כשהם למעשה נדרשים להיכנס אל הקישור של אתר היחידה וללמוד את הנושא באופן עצמאי תוך ליווי שלי ובדיקת המטלות הנדרשות ביחידה. אני מדגישה שנושא זה כלל לא נלמד בכיתה, ובמקרים בהם עלו שאלות או בעיות הן הועלו בסביבת הקבוצה של הכיתה ב- Facebook שם יכלו יתר התלמידים ללמוד אף הם משאלות חבריהם ( אורנית פרידמן).

ג'יי הורוויץ העלה לדיון בבלוג המרתק שלו סוגיה מעניינת הנוגעת לשימוש הטכנולוגי של קליקרים בהרצאות בכיתות ובהרצאות . הוא מתייחס למאמרון של לארי קובן אשר כתב על תחושת הדז'ה וו שהתעוררה אצלו כאשר הוא צפה לאחרונה בשיעור מתמטיקה שבו המורה נעזרה בקליקרים. קובן הסביר שהמורה חילקה קליקרים לתלמידים וביקשה מהם להשיב על שאלת רב-ברירה שהופיעה על הלוח הלבן האינטראקטיבי בקדמת הכיתה. כותבת ג'יי הורוויץ בסיכום המאמרון שלו: "כדי שמספר רב של מורים ימצאו דרכים לשלב את השימוש בקליקרים לתוך פדגוגיה מוצלחת, אנחנו זקוקים להרבה מאד מורים שמשתמשים בהם בצורה סתמית. ואולי נצטרך גם להפרד מהציפייה שכלים טכנולוגיים – קליקרים, טבלטים, או מה שעוד עתיד להופיע, ישנו את החינוך. בסך הכול הם יהוו את הבסיס שעליו חלק מהמורים יצליחו להביא ללמידה משמעותית.

הרעיון המרכזי מאחורי הלמידה ההפוכה, "הוא שהמורים יכולים להיות זמינים כאשר התלמידים זקוקים להם ביותר. " אם אני מרצה במשך 30 דקות בשיעורי הכימיה שלי, נשארות לי בערך 20 דקות להקדיש לשיעורי בית ולתת לתלמידים זמן להתחיל עם השיעורים". בשלב הזה, , התלמידים נשארים גם להתמודד לבדם עם שיעורי הבית שלהם וגם צריכים לחזור למחרת לכיתה לצורך לימוד חומר חדש. ואז הסתבר, כמו לרבים מאתנו אנשי החינוך, כי תלמידים רבים בוחרים שלא לעשות כלל את שיעורי הבית שלהם או נוטים לוותר לעצמם ברגע שהם נתקלים במשהו שקשה להם להבין.הלמידה ההפוכה, לעומת זאת, היא סגנון שמחייב את התלמידים להיות מעורבים יותר בתהליך הלמידה. ( גילה בן הר)

מספר בעיות בשיעורי הבית תוכננו כדי להגביר את המיומנויות של חשיבה ביקורתית. חשיבה ביקורתית היא תהליך שבו אנו משתמשים כדי לעשות רפלקציה, לגשת ולשפוט הנחות השוכנות בבסיס הרעיונות והפעולות שלנו ובבסיס הרעיונות והפעולות של אחרים. שאלות סוקרטיות הן לבה של החשיבה הביקורתית ומספר של בעיות בשיעורי הבית נשאבות מששת הסוגים של שאלות סוקרטיות של R.W. Paul.