כל מה שחשבתם שאתם יודעים על למידה הוא טעות

Garth Sundem. "Everything You Thought You Knew About Learning Is Wrong", January 29, 2012.

המחבר ערך ראיון עם רוברט ביורק (Robert Bjork), המנהל של מעבדת הלמידה והשכחה (Learning and Forgetting Lab) באוניברסיטת UCLA , פרופסור לפסיכולוגיה ומומחה בעל שם לדחיסת מידע בדרך שתאפשר למידע לא להישכח.

ביורק טען כי אנשים נוטים ללמוד חומר בחלקים גדולים. הם שולטים בחלק אחד של החומר לפני שהם עוברים לחלק הבא.
במקום לעשות זאת, ביורק מציע שיטה של interleaving. הוא נותן דוגמא לכך מעולם הטניס. במקום לשפר מאוד את יכולת ההגשה שלכם לאחר אימון מרוכז, שיטת interleaving מכריחה אתכם לעשות את כל הצעדים הלא ניכרים קדימה בשילוב של מיומנויות רבות. אבל במשך הזמן, סכום כל הצעדים הקטנים הללו גדול הרבה יותר מאשר סכום הקפיצות שהייתם עושים אם הייתם משקיעים את אותה כמות של זמן בהתמחות בכל מיומנות בנפרד.

ביורק מסביר ש- interleaving מוצלח מאפשר לכם "למקם" כל מיומנות בין המיומנויות האחרות. ביורק טוען כי "אם המידע נלמד כך שניתן לפרש אותו בהקשר לדברים אחרים בזיכרון, הלמידה הרבה יותר חזקה. אולם יש אזהרה אחת: ודאו שהמיומנויות הקטנות שהפרדתם ביניהן מקושרות באופן מסדר גבוה יותר.

ביורק טוען גם ש- interleaving ושינוי מקום הלמידה יעזרו לכם לשלוט במיומנויות בתחומים שונים , בין אם אתם לומדים מתמטיקה, צרפתית או מנסים להפוך לרקדנים טובים יותר. תופעה שקשורה לכך-אפקט המרחב (the spacing effect) גם תסייע לכך.

ביורק טוען כי אם אתם לומדים ואז מחכים, המבחנים מראים שככל שאתם מחכים זמן רב יותר מהלמידה, כך תשכחו יותר. אבל אם אתם לומדים, מחכים ואז לומדים שוב, ככל שחיכיתם זמן רב יותר, כך תלמדו יותר לאחר בפעם השנייה שבה תשננו את החומר.

ביורק מסביר זאת כך: כאשר אנחנו מכניסים חומר לזיכרון, אנו עושים יותר מאשר לגלות אותו אחרי כן. מה שאנחנו שולפים מהזיכרון הופך לניתן יותר לשליפה בעתיד. בהנחה שהשליפה מהזיכרון מצליחה, ככל שהשליפות מהזיכרון קשות יותר, כך הן מועילות יותר.
הטריק כאן הוא "בהנחה שהשליפה מהזיכרון מצליחה". עליכם לרווח את הלימוד שלכם כך שהמידע שלמדתם בפעם הראשונה יישאר בקושי ניתן לשליפה. ואז ככל שתעבדו יותר להחדיר מידע זה למוחכם, כך הפעם השנייה שבה תלמדו אותו תחזק את הלמידה.

תשכחו מלשכוח. אנשים נוטים לחשוב שלמידה הוא בניית משהו בזיכרון ואז השכחה היא אובדן הדברים שבניתם. אבל במובנים מסוימים, ההפך הוא הנכון. ברגע שלמדתם משהו, אתם למעשה אף פעם לא שוכחים אותו. האם אתם זוכרים את מספר הטלפון של חבר הילדות שלכם? ביורק הראה שאם יזכירו לכם, תוכלו לשמור אותו במהירות רבה יותר מאשר אם תתבקשו לשנן שבע ספרות. כך שמספר הטלפון הישן הזה לא נשכח – הוא קיים אי שם בזיכרון- אבל ההיזכרות בו יכולה להיות מסובכת. בעוד אנחנו חושבים ששכחה היא האויב המושבע של הלמידה, במובנים מסוימים גם זו טעות. שכחה ולמידה מתקיימים יחד בסימביוזה, שבה שכחה עוזרת למעשה להיזכרות.

זאת מאחר ולבני אדם יש יכולת אחסון מידע בלתי מוגבלת, ההיזכרות תוך נבירה בכל פרטי המידע שקיים במוח יכולה להיות בעייתית. כך שבמקום זאת, אנחנו שוכחים מספרי טלפון ישנים כדי להיזכר בקלות במספרי הטלפון שאנחנו משתמשים בהם כעת.

קישור למאמר באנגלית