פרופסור גרגורי מוזס , פרופסור לפיסיקה הנדסית באוניברסיטת Wisconsin at Madison זכה לדברי שבח בזכות יוזמתו לשנות מהיסוד את הפרדיגמה הקיימת של "הרצאות-שיעורי בית" בקורסים שהוא מלמד. במקום לצפות בהרצאה של המרצה בקורס ולבצע מטלות אחרי כן מחוץ לכיתה , הסטודנטים נדרשים לצפות בזמנם הם בהרצאות המוקלטות של המרצה באינטרנט. בהגיעם לאוניברסיטה לשיעור הופכת הכיתה להיות מעבדה ללמידה פעילה שבה הסטודנטים מנסים לפתור בעיות על יסוד ההרצאות המצולמות שצפו בזמנם החופשי בבית. כל התהליך הזה מתחולל בהנחיה ישירה של עוזרי הוראה ופרופסור מוזס עצמו בכיתה העוברים בין הסטודנטים ומנסים להנחות אותם ולסייע בפתרון הבעיות. בצורה כזו הלמידה היא פעילה ושיתופית והמרצה לומד להכיר יותר מקרוב את הסטודנטים באופן אישי .

המחקר החינוכי מוצא בתהליך שאילת השאלות אמצעי חשוב לטיפוח ופיתוח חשיבה וכישורי למידה. מחקרים מצביעים על קשר בין שאילת שאלות להישגים לימודיים, לזכירה, להבנת הנקרא, למיומנויות חשיבה בכלל ולחשיבה יצירתית וביקורתית בפרט. אחת הדרכים להביא ללמידה משמעותית, במיוחד במציאות המשתנה שבה אנו חיים, היא לזמן ולעודד שאילת שאלות. תהליך כזה התרחש כמעט מבלי משים וכחלק אינטגראלי מתהליכי ההוראה-למידה בקורס "פדגוגיה עדכנית במציאות משתנה" שמטרתו הייתה לבחון תהליכי הוראה-למידה-הערכה במציאות משתנה תלוית הקשרים תרבותיים ואינטלקטואליים רחבים ותוך זיקה לרלוונטיות שלהם, ולנתח את השפעת המציאות המשתנה על תהליכים אלה ועל הנגזר מהם, כמו גם להגדיר מהי פדגוגיה במקביל להגדרת המאפיינים של מציאות משתנה ובחינת יחסי הגומלין ביניהן. ההוראה בקורס הייתה מושתתת על העיקרון הבסיסי הטוען ללמידה על-ידי שאילת שאלות שמעלים הלומדים ( וגנר-גרשגורן איריס).

מיומנות של שאילה עצמית של שאלות על ידי הלומדים הוכחה במחקרים רבים כתורמת להתפתחותו הקוגניטיבית של הלומד. שאילת שאלות מתוך הכוונה עצמית מוצגת כתהליך מטה קוגניטיבי , שיעילותו הוכחה במחקרים רבים כמקדמת את הבנת הנקרא והנשמע על ירי השואל ברמות גבוהות . עפ"י התיאוריה הראשונה המוצגת בספרן של רבקה גלובמן ועליה קולא, הקידום הקוגניטיבי של הלומד בדרך של אימונו בהפקת שאלות בכמות רבה ובאיכות טובה ככל האפשר . מבקשים מן הלומד לשאול שאלות רבות , על תכנים רבים ושונים , וההנחה היא , שככל שירבה בשאלות כן ישתפרו שאלותיו ורמתן תעלה . תיאוריה שנייה היא תיאוריית הסכימה , הטוענת שהידע של הלומד פועל באינטראקציה עם הידע שבטקסט הנקרא או הנלמד ומשפיע על הבנתו . מתוך : רבקה גלובמן ועליה קולא. ושיודע לשאול: שאילת שאלות על ידי ילדים כמרכיב בתהליך של פיתוח לומד עצמאי , הוצאת רמות

מאמר זה, שהתפרסם באחד מכתבי העת היוקרתיים בעולם בתחומי המדעים (כתב העת Science) מציג גישה להוראה בקורסי מבוא גדולים השונה לחלוטין מהשיטה הנפוצה ביותר- ההרצאה. הגישה המוצגת מחליפה את המודל המסורתי של הוראה בצורה של העברת מידע. במודל של הפעלת הסטודנטים ועידוד החשיבה במהלך השיעור. כותב המאמר , מרצה לפיסיקה באוניברסיטת הרווארד ויתר לחלוטין על המודל של הוראה בשיטה של העברת ידע. כיום הוא מטיל את מלוא האחריות לאיסוף המידע על הסטודנטים. הם צריכים לקרוא את החומר לפני שהם האים לכיתה, כך שזמן השיעור מוקדש לדיונים, לאינטראקציות בין הסטודנטים לבין עצמם ולזמן לעכל ולחשוב. פרופסור Eric Mazur מלמד דרך הצגת שאלות במקום ללמד דרך דיבורים. הסטודנטים מגיבים בעזרת מכשיר הקליקר שיש לכל אחד מהם. הקליקר הוא שלט עם מספרים ממוספרים מאחת ועד חמש.

מטרת המחקר הייתה לבדוק האם יצירת הבנייה מונחית לפעילות של למידה שיתופית יכולה להשפיע על התנסויות תלמידים במטלות של פתרון בעיות. אוכלוסיית המחקר היו תלמידי כיתות ח' בארה"ב. קבוצת הניסוי של התלמידים השתתפה בפעילות של למידה שיתופית עם הנחייה Mediated Learning Experience (MLE) כאשר במהלך ההתנסות קיבלו התלמידים בקבוצת הניסוי הנחיה מוקדמת שנועדה לכוון אותם ליצירת אמון, תקשורת בונה ולמידת עמיתים . בעקבות סדנת ההנחיה המתווכחת הופעלו התלמידים במטלות של למידה שיתופיות בניגוד לקבוצת הבקרה שלא קיבלה הנחייה דומה לפני ההתנסות. ממצאי המחקר מוכיחים כי למידה שיתופית אינה נוצרת מעצמה אצל תלמידים אלא יש לטפח אותה באמצעים מכוונים מראש. מסקנות המאמר מצביעות על חשיבות הנחיית תלמידים לפעילות למידה שיתופית בהבניה של הנחיה לקראת עבודת צוות, תקשורת בין עמיתים וכדומה . (White, Robert; Dinos, Sokratis ) .

היישומים של Web 2.0 משנים את האופן שבו מחנכים מתקשרים זה עם זה ועם תלמידיהם. ספרנים בבתי ספר מוצאים שכלי ה-Web 2.0 נותנים להם יותר דרכים לקדם סביבות למידה חדשות. ובמיוחד, תכונות ה-Web 2.0 תומכות בעקרונות של הוראה ולמידה טובות באמצעות יישומים המעודדים השתתפות פעילה ושיתוף פעולה. ברברה סטריפלינג (Barbara Stripling) מציעה מודל חקר בעל שישה שלבים ( Berger, Pam) .

לפדגוגיה הדמוקרטית יש כלים ייחודיים להוראה פרטנית, שאותם היא יכולה להציע לעולם החינוך הישראלי בתקופת "אופק חדש". הכלים הללו נובעים מתפישת הלמידה הייחודית שלהם, ובשל כך זימון הכלים הללו הוא גם זימונה של תפישת הלמידה הזו, שתזמן שינוי תודעתי של מלמדים ולומדים. זימון הכלים הללו יכול להוות פתח לדיאלוג, רחב יותר מבעבר, של החינוך הדמוקרטי והממלכתי שיפתור את הדיסוננס המובנה בניסיונה של מערכת החינוך הממלכתית לשוחח עם תפישת הלמידה הפרטנית ( רביב רייכרט ).