במחקר זה נבדקה ההשפעה של תוכנית התערבות מתמטית ומוזיקה בכיתות ד', בהשוואה לבני גילם שקיבלו הוראת מתמטיקה ומוזיקה סטנדרטית. תוכנית ההתערבות הרב-תחומית נועדה להעשיר את הידע בשברים בשני התחומים: שברים במתמטיקה וקצב במוסיקה; וכן לפתח את החשיבה היצירתית של התלמידים לקראת רכישת מיומנויות מתמטיות ומוזיקליות

בקרב חוקרי החינוך העכשוויים שורר קונסנזוס נרחב למדי בדבר הצורך להעניק יתר חשיבות ליצירתיות במערכת החינוך, בין השאר על חשבון מבחנים סטנדרטיים שנחשבים למזיקים בפני עצמם — בטענה שהם הופכים את בתי הספר לבתי חרושת לציונים, מעודדים אחידות ותחרותיות מלחיצה ומרדדים את הלמידה. אולם לא בטוח שהדעה המקובלת במחקר העכשווי מוצדקת, וייתכן שראוי להעדיף דווקא את גישתם השמרנית, ההישגית ומקדשת המדידה של שרי החינוך לשעבר גדעון סער ונפתלי בנט.

סר פרופ' קן רובינסון שמת בסוף השבוע שעבר היה אחד מחוקרי החינוך הידועים בעולם, בעיקר בשל ביקורתו החריפה על מערכת החינוך. ההרצאה שנתן ב-2006 תחת הכותרת "האם בתי הספר הורגים את היצירתיות?" היא הרצאת Ted הנצפית בהיסטוריה, עם כ-66 מיליון צפיות. לפניכם סקירה ביקורתית של עיקרי משנתו.

רוטינת חשיבה נשמעת כמו עניין אפרורי ומשעמם הכרוך בחזרה מכנית על אותן פעולות ובאותו סדר, אך למעשה מדובר בטכניקה שמפתחת ומעודדת יצירתיות. בבית הספר הבינלאומי באנקרה משתמשים ברוטינות חשיבה כדי להעשיר את הכישורים הלשוניים של התלמידים, לפתח את יכולותיהם להבחין בפרטים ולהזדהות עם פרספקטיבות שונות ולהעלות את ביטחונם העצמי.

הסביבה הפיסית בבית הספר יכולה לעודד את חשיבת התלמידים. למשל, חדרים אטומים לרעשים מבחוץ או רצפות המכוסות בשטיחים עבים ורכים שאפשר להלך עליהם בגרביים או בנעלי בית ובכך למנוע רעשים מסיחי דעת. לפי המחקר, בסביבה נטולת נעליים פוחתות בעיות המשמעת ועולים הציונים (Pells 2016). בפרק זה מוגדרים סוגים שונים של חשיבה ומוצגות דרכים לטפח חשיבה יצירתית וביקורתית.

קיימות עדיין אי-הסכמות רבות לגבי האופן שבו ניתן לשפר את מערכת החינוך כך שילדים יסיימו את לימודיהם עם המיומנויות והנטיות שיזקקו להן כדי להצליח בחיים. הדיונים לגבי רפורמה בחינוך מתרכזים לעתים קרובות באופן שבו יש להתאים את המנגנונים הקיימים, אך מה אם המערכת עצמה יוצרת את הבעיות שהמחנכים וקובעי המדיניות מנסים לפתור? זו התיאוריה המועדפת על המחבר וסנסציית הרצאות הטד, סר קן רובינסון (Katrina Schwartz, 2016).

אחד מתפקידיה החשובים של מערכת החינוך היא לטפח בוגרים יצירתיים. בעיקר בשוק העבודה העתידי, היצירתיות – יותר מזיכרון או כוח חישוב שבמידה רבה נהפכו לכמעט מיותרים בעידן המחשב והרשת – היא שתקבע את הצלחתו של היחיד ואת הצלחתם של החברה והמשק בכללותם. ואולם, האם ניתן לטפח יצירתיות? ואם כן, כיצד? מהי בכלל יצירתיות, מהם הקווים הביוגרפיים החוזרים אצל אנשים יצירתיים והאם יש להם תכונות אופי משותפות? על שאלות אלה ודומות להן משיבה מחברת המאמר שלפנינו, פסיכיאטרית ומדענית מוח שחוקרת יצירתיות.

כדי לעודד ולטפח אינטואיציה מושכלת עלינו לפתח אצל התלמידים כושר התבוננות, מודעות עצמית, אינטליגנציה מרחבית, אינטליגנציה רגשית וחשיבה היוריסטית. אטען שהדרך הטובה ביותר לעשות את כל אלה היא בשילובם של מקצועות האמנות בתוכנית הלימודים: ציור, מחול, תאטרון, צילום, מוזיקה, קולנוע, עיצוב סביבתי, שירה, כתיבה יוצרת, פסיכודרמה וגם יוגה ומדיטציה (יוסף אבינון).

יצירתיות, טוען ד"ר קן רובינסון , מומחה בינלאומי נודע ליצירתיות , היא האינטליגנציה האמיתית, ולהיות באלמנט פירושו להצליח להגיע למיצוי המלא והמאוד מספק שלה. "מערכת החינוך נכשלה כי היא התעלמה ממה שהופך בני אדם לבעלי ייחוד ומנעה מהם לפתח את הכישורים והיכולות הטבעיים שלהם". ההצעה שלו – שאותה הוא משווק ברחבי העולם, כמרצה וכיועץ לממשלות שונות, ובהן ממשלת בריטניה, מולדתו – היא ל"השכלה על פי האלמנט". רובינסון ממליץ לבטל את ההיררכיה שמציבה מקצועות מסוימים – את הכלכליים שביניהם, למשל מדעים – בראש הפירמידה, וקובעת סטנדרטים אחידים לכל התלמידים. הוא דוגל במגוון, כזה שיאפשר לתלמיד הארטיסט לפרוח בלי טרור המתמטיקה, ולתלמידה הרקדנית להיות יצירתית בלי לקבל ריטלין.

פרופסור קן רובינסון, מומחה בריטי ליצירתיות וחינוך נחשב לאחד המובילים בעולם בתחום פיתוח היצירתיות והחדשנות בחינוך. בהרצאה מרתקת מוקלטת שנשא לאחרונה בארה"ב ביקר סר קן רובינסון את התנהלות מערכות החינוך כיום בעולם. טיפוח יצירתיות בבתי הספר חשוב לא פחות מאשר הקניית דעת. "אם אינך מוכן לשגות מדי פעם, לעולם לא תיצור דברים מקוריים". תפקידם של בתי הספר אינו בהכרח להיות מסלול הכנה לאקדמיה, אלא להצמיח סביבה לטיפוח מצוינות ויצירתיות של בני אדם. דבריו של סיר קן רובינסון, פרופ' אמריטוס באוניברסיטת וורמיק מחזקים את הצורך בטיפוח אמנויות בבתי הספר כאמצעי ליצירת ערוצים ליצירתיות אצל תלמידים.