מחברת המאמר מתארת כיצד בשנים האחרונות היא נוטלת חלק בסדנות קיץ אשר מדגישות את היתרונות של סמינרים סוקרטיים. הדיונים נסובו סביב שאלות פתוחות בהנחייתם של תלמידים, אך היא התקשתה לתאר כיצד זה עשוי לעבוד בשיעורים שלה בכיתה ו'. למרות המבחנים עתירי-הסיכונים ומערכת ההערכה חדשה, היא החליטה לבצע זאת באוגוסט בשנה שעברה. התהליך החל בתחילת השנה, כאשר התלמידים התבקשו לזהות את המאפיינים של שומע פעיל. רפלקציה נמשכת על פעילויות הכיתה הובילה לכך שהתלמידים הפכו למודעים יותר לציפיות של מחברת המאמר ושל עצמם ( Ely, E.).

למשוב בונה יש השפעה חינוכית רבה. מורים צריכים להקצות מקום וזמן לשיחות משוב עם תלמידיהם. איך עושים את זה . משוב הוא הכלי היעיל ביותר שעומד לרשותם של מורים בניסיונם להשפיע על למידתם והתנהגותם של תלמידיהם. מחקרים רבים מלמדים שהצלחתם של תלמידים תלויה במידה מכרעת באיכות המשובים שקיבלו ממוריהם. למשוב חיובי יש השפעה חינוכית גדולה יותר מגורמים אחרים כגון גודל הכיתה, תכנית הלימודים או אמצעי התקשוב. אך למרות חשיבותו של המשוב החיובי בגרסתו הבונה, המשוב השלילי בגרסתו ההרסנית (שכן גם משוב חיובי עלול להיות הרסני כשם שמשוב שלילי עשוי להיות בונה) שגור על לשונם של המורים פי חמישה מן המשוב החיובי הבונה ( ערן רון ) .

טענת המאמר: מורים וקובעי מדיניות נוקטים באחת משלוש דרכים בבואם לשפר את ההוראה: (א) גיוס האנשים המוכשרים ביותר; (ב) שיפור כישוריהם של מתכשרים, מורים מתחילים ומורים ותיקים; (ג) שיפור שיטות ההוראה בכיתה. שלש הדרכים משקפות שתי גישות: דרכים א' ו-ב' מתייחסות לטיפול באנשים עצמם, בעוד שדרך ג' – להוראה עצמה. בארה"ב מקובלת בעיקר הגישה הראשונה לפיה ההתמקדות בשיפור איכות המורים עצמם היא החשובה. שתי הנחות היסוד של גישה זו מעוררות שתי שאלות: 1) אין צורך בקוריקולום אחיד בהכשרת מורים – השאלה היא: כיצד ניתן להכשיר מורים ללא קוריקולום גנרי(Cohen, 2010)? 2) הידע ההוראתי צריך להימצא בראשם של אנשים ולא בצורה של תוצרי ידע ( Hiebert, J., & Morris, A.K).

בעידן שבו ילדים יושבים בכיתה עם אייפון ואומרים למורה "אבל בגוגל דווקא כתוב ש…", אין בררה, לדעתו של ד"ר אסף זלצר, אלא לעבור להוראה דיאלוגית. איך עושים את זה? המעשה הדידקטי, לפי משנתו של זלצר, מבוסס על דיאלוג. במקום המורה הפרונטלי הניצב בלב הכיתה ומדבר, יש שיח הדדי. במהלכו מעודד המורה את התלמיד לחשוב, לשאול שאלות ולהביע עמדה ביקורתית. ראשיתו של המעשה הדידקטי בחשיבה דידקטית שנשאלות בה שתי שאלות בעת ובעונה אחת – מה הנושא הנלמד ומה הקושי ללומד. הקושי ללומד משתנה כל הזמן בהתאם לכיתה הספציפית ( אור סופר) .

במשך 12 שנים צפה דאג למוב (Lemov), מורה לספרות לשעבר ומנהל רשת Uncommon Schools, במאות מורים טובים ("מורים אלופים" בלשונו) בכיתות ברחבי ארצות הברית, צילם וניתח את התנהגויותיהם כדי לגלות מה הם עושים ולהעביר זאת למורים אחרים. את לקחי התצפיות שלו הוא פרסם בספר T each Like a Champion: 49 Techniques that Put Students on the Path to College ("למד כמו אלוף: 49 טכניקות שמעלות תלמידים על המסלול למכללה").

המאמר מדווח על פיתוח של מערכת מתוקשבת שיתופית למרצים ומדריכים פדגוגיים בגרמניה ובאירופה שנועדה לסייע לסגל הוראה פחות מנוסה להשתמש באמצעים דידקטיים הולמים ומתאימים לתכנון ההוראה שלהם בקורסים אקדמאיים. ייחודה של המערכת הממוחשבת באינטרנט הוא התאמתה למכשירים ניידים , סמארטפונים וטבאבלטים עם אפליקציה להורדה ולשימוש בזמן השיעור. המערכת המתוקשבת MobiDics מסוגלת להציע למרצים ולמורים באוניברסיטאות בגרמניה המלצות דידקטיות לגבי דרכי הוראה למצבי הוראה ספציפיים בהתבסס על פרמטרים כגון גודל הכיתה , מספר המשתתפים בקורס, מתודת ההעברה ועוד. המערכת המתוקשבת יודעת להתאים באופן דינאמי המלצות דידקטיות למצבים משתנים , אך היא עדיין בראשית דרכה ותמשיך להתפתח באוניברסיטאות בגרמניה וגם בשבדיה בשנים הקרובות ( Andreas M?ller, Matthias Kranz , Barbara Beege ).

הסקירה מסכמת בקצרה את הדרכים שבהם מורים יכולים להפוך את המעורבות של התלמידים בלמידה לסקרנות . התהליך של הפיכת מעורבות לימודית לסקרנות אינו פשוט אך בהחלט אפשרי ע"י מורים טובים. כבר בשלבים ראשונים של הפיכת מעורבות בלמידה לסקרנות יש לייצור מעין עימות קונספטואלי שיוביל את התלמידים להתעניינות בנושא הנלמד, וחשובים לא פחות הם האלמנטים של אווירה חקרנית, מגוון ומבחר , זמן , גילוי וחקירה ע"י הלומדים , תגמול וגיבוש הדוגמאות או הדגמים שיעוררו את סקרנות הלומד .

במערכת החינוך היא עניין מורכב והדרך הטובה ביותר לעשות זאת אינה על ידי קידום הוראה שאפתנית הנוגעת ליחידים בלבד אלא בהצבת יעדים נמוכים יותר הנוגעים לכל העוסקים בתחום. דוגמה מעניינת מעולם הרפואה עשויה להאיר נקודה זו. הדוגמה קשורה לשיטות מיילדות. עולה שהניתוח הקיסרי החליף כמעט לחלוטין את השימוש במלקחיים במקרים של סיבוכים בלידה, למרות שהשיטה האחרונה אינה פחות טובה ולעיתים אף עדיפה. הסיבה לכך היא שבשימוש במלקחיים נדרשת גם מיומנות מקצועית גבוהה יותר וגם הלימוד שלה מורכב יותר. יתרה מזאת, למרות שבידי המומחה השימוש במלקחיים עשוי להיות מתאים יותר, ניתוח קיסרי נמצא אמין יותר כאשר בוחנים זאת בהקשר של כל הרופאים במקצוע. במאמר מובאת במלואה האנלוגיה לתחומי החינוך ( לפסטיין, אדם, ג'וש, גלייזר ).

ג'יי הורוויץ העלה לדיון בבלוג המרתק שלו סוגיה מעניינת הנוגעת לשימוש הטכנולוגי של קליקרים בהרצאות בכיתות ובהרצאות . הוא מתייחס למאמרון של לארי קובן אשר כתב על תחושת הדז'ה וו שהתעוררה אצלו כאשר הוא צפה לאחרונה בשיעור מתמטיקה שבו המורה נעזרה בקליקרים. קובן הסביר שהמורה חילקה קליקרים לתלמידים וביקשה מהם להשיב על שאלת רב-ברירה שהופיעה על הלוח הלבן האינטראקטיבי בקדמת הכיתה. כותבת ג'יי הורוויץ בסיכום המאמרון שלו: "כדי שמספר רב של מורים ימצאו דרכים לשלב את השימוש בקליקרים לתוך פדגוגיה מוצלחת, אנחנו זקוקים להרבה מאד מורים שמשתמשים בהם בצורה סתמית. ואולי נצטרך גם להפרד מהציפייה שכלים טכנולוגיים – קליקרים, טבלטים, או מה שעוד עתיד להופיע, ישנו את החינוך. בסך הכול הם יהוו את הבסיס שעליו חלק מהמורים יצליחו להביא ללמידה משמעותית.

הרעיון המרכזי מאחורי הלמידה ההפוכה, "הוא שהמורים יכולים להיות זמינים כאשר התלמידים זקוקים להם ביותר. " אם אני מרצה במשך 30 דקות בשיעורי הכימיה שלי, נשארות לי בערך 20 דקות להקדיש לשיעורי בית ולתת לתלמידים זמן להתחיל עם השיעורים". בשלב הזה, , התלמידים נשארים גם להתמודד לבדם עם שיעורי הבית שלהם וגם צריכים לחזור למחרת לכיתה לצורך לימוד חומר חדש. ואז הסתבר, כמו לרבים מאתנו אנשי החינוך, כי תלמידים רבים בוחרים שלא לעשות כלל את שיעורי הבית שלהם או נוטים לוותר לעצמם ברגע שהם נתקלים במשהו שקשה להם להבין.הלמידה ההפוכה, לעומת זאת, היא סגנון שמחייב את התלמידים להיות מעורבים יותר בתהליך הלמידה. ( גילה בן הר)