עניינו של המאמר הנוכחי הוא המתח בין אלטרואיזם לנרקיסיזם והשילוב האפשרי ביניהם ביחסי גומלין עם תלמידיהם. הנחת היסוד של המאמר היא שמורים רואים בתלמידיהם אובייקט עצמי ( selfobject ), המשמש להם מקור לקבלת הכרה והערכה וגם יעד להוראה, למתן תשומת לב ולגילוי ידידותיות. המאמר מציג מודל חדש " ציפיות נרקסיסטיות –אלטרואיסטיות של המורים בכיתתם". פרופסור יצחק פרידמן מציע לראות בשילוב האלטרואיזם והנרקיסיזם גורם המניע אנשים לבחור במקצוע ההוראה, וכן לראות בנטיות נרקיסיסטיות ואלטרואיסטיות דיפרנציאליות אפשור להסביר ולנבא את התנהגותם של מורים בכיתה ( יצחק פרידמן).

נושא המשמעת מהווה מקור דאגה למורים, ולעתים נוגד את האידיאלים שבשמם מורים בוחרים במקצוע ההוראה. ואכן, כבר בשלב מוקדם בדרכם המקצועית מגלים המורים כי כחלק מתפקידם עליהם להשתמש באסטרטגיות של פיקוח על המשמעת, וזאת באמצעות דרכים שתעוררנה מוטיבציה בקרב תלמידיהם להתנהג בדרכים הולמות. מחקר גישוש זה נועד לבחון את נטייתם של מורים מתחילים בנושא ניהול כיתה בקשר לגישת "התלמיד במרכז" מול גישת "המורה במרכז". המחקר התמקד בשאלה: אם מורים מתחילים מבטאים נטייה לגישת ה"תלמיד במרכז" או לגישת "המורה במרכז"? מורים מתחילים משתמשים בגישה המפקחת לגבי נושאים הקשורים בשליטה ובאלימות. אולם בנושאים הקשורים ליחסי מורה-תלמיד, אמון בתלמידים, משמעת והוראה, המורים נוטים לגישה ההומניסטית ( טימור, צפי).

הנייר דן בדרך בה ארבע רמות ההתפתחות להכוונה עצמית שפיתח זימרמן – תצפית, חיקוי emulation)), פיקוח -עצמי והכוונה-עצמית – באות לידי ביטוי והולמות את הדרך שבה הוא מנחה סטודנטים לתואר שלישי. ברמה הראשונה, הסטודנטים לומדים מתוך תצפית בפרופסור כשהוא מלמד אותם. הוא מקיים דיגום של המאפיינים של מורה טוב כמו סבלנות, הבנה, מחויבות להצטיינות, גאווה בהישגי הסטודנטים ולמדנות. ברמה השנייה הוא מספק לסטודנטים הזדמנות לחקות אותו ע"י יצירה עצמאית של התנסויות למידה שונות. בשלב הפיקוח-העצמי הסטודנטים מנסים להפנים מה שלמדו ועובדים כדי להפוך לבעלי הכוונה עצמית . תהליך זה ניכר במיוחד כשמתחילים את תהליך הפיתוח והניהול של המחקר שלהם. בשלב האחרון, בהכנת ההגנה על התיזה, המורה רואה בהם "מומחים בהכוונה עצמית", ובהמשך הוא משמש כהורה הצופה בהם מרחוק, תמיד מוכן לתמוך, לשאול, לייעץ ולעודד.

המחקר החינוכי מוצא בתהליך שאילת השאלות אמצעי חשוב לטיפוח ופיתוח חשיבה וכישורי למידה. מחקרים מצביעים על קשר בין שאילת שאלות להישגים לימודיים, לזכירה, להבנת הנקרא, למיומנויות חשיבה בכלל ולחשיבה יצירתית וביקורתית בפרט. אחת הדרכים להביא ללמידה משמעותית, במיוחד במציאות המשתנה שבה אנו חיים, היא לזמן ולעודד שאילת שאלות. תהליך כזה התרחש כמעט מבלי משים וכחלק אינטגראלי מתהליכי ההוראה-למידה בקורס "פדגוגיה עדכנית במציאות משתנה" שמטרתו הייתה לבחון תהליכי הוראה-למידה-הערכה במציאות משתנה תלוית הקשרים תרבותיים ואינטלקטואליים רחבים ותוך זיקה לרלוונטיות שלהם, ולנתח את השפעת המציאות המשתנה על תהליכים אלה ועל הנגזר מהם, כמו גם להגדיר מהי פדגוגיה במקביל להגדרת המאפיינים של מציאות משתנה ובחינת יחסי הגומלין ביניהן. ההוראה בקורס הייתה מושתתת על העיקרון הבסיסי הטוען ללמידה על-ידי שאילת שאלות שמעלים הלומדים ( וגנר-גרשגורן איריס).

מסע בין חדרי מורים בבתי ספר מלמד שלפעמים חדר הוא לא רק חדר. לפעמים הוא משפחה, לפעמים מצב רוח. הוא גם מראה שמשקפת מערכת יחסים, עבודת צוות ( או היעדרה) , יחס לתלמידים. לכן אין זה מפליא שאין שני חדרי מורים דומים זה לזה. בבית הספר ברנקו וייס בבית שמש פירקו את חדר המורים המסורתי, החדר המרכזי שהיה לו אופי של מליאה, לכמה חדרי מורים קטנים המפוזרים היטב במרחב הבית ספרי. יש בביה"ס זה 13 חדרי מורים צוותיים , אחד לכל שכבה וכמה לצוותים מקצועיים, לדוגמא מתמטיקה או אנגלית. מיכאל יעקובסון , אדריכל שאחד מתחומי עיסוקו המרכזיים הוא אופיים האדריכלי של מוסדות חינוך בארץ ובעולם, אינו מתלהב במיוחד מפירוק חדר המורים המרכזי כמו במקרה של ביה"ס ברנקו וייס. משיחות עם מורים רבים נראה שלא המרחב הפיזי על כל תחלואיו – צפיפות , פינת קפה מוזנחת, היעדר פינות ישיבה או כמות מספקת של מחשבים- מכתיב את יחסם לחדר המורים, אלא דווקא המרחב המטפיזי, זה המורכב מחברויות וגיבוש או מקליקות ואינטריגות. עם צפיפות, נס קפה זול וכיסאות לא נוחים אפשר להסתדר, אמרו מורים רבים , אבל עם פרצופים חמוצים ואווירה לא נעימה הרבה יותר קשה ( אמתי מור).

המחקר התמקד בשלב הכניסה למקצוע ובחן את רמות השחיקה של המורים המתחילים במהלך השנה הראשונה לעבודתם, בראשיתה ובסופה. המטרה הייתה לקבוע את התרומה של הסביבה הארגונית לניבוי תהליך שחיקי. במחקר השתתפו 492 מורים, שענו על שאלון "סביבת העבודה של המורה". הממצאים מראים שבתחילת השנה הראשונה ובסופה אין למורים מתחילים תחושת שביעות-רצון מלאה מהמצב הארגוני של סביבת העבודה שלהם. הם אינם חשים משולבים בסביבה, ולכן, להרגשתם, אינם יכולים לתפקד ביעילות ולהפגין רמה גבוהה של יכולת מקצועית וארגונית. הם אינם מרוצים מהתמיכה המקצועית והאישית של הסביבה, מההכרה והערכה של אחרים(מנהל, הורים, עמיתים) מהסטטוס הציבורי או מהתרבות הארגונית ( Gavish, B., & Friedman, I.A) .