מהו מרצה במאה ה- 21? האם השינויים הטכנולוגיים מעצבים מחדש את זהותו? האם התמורות החברתיות משפיעות על הגדרותיו? מאמר זה מעמיד מחדש במבחן את המילה "מרצה" – על תפקידיו, זהותו ומהותו בעידן הנוכחי. כסוכן חברות תפקידו של המרצה לשנע ידע ממקורות ברי-סמכה כגון ספרות אקדמית, טכנית ומקצועית לאנשים אחרים ובה בעת למשמע ידע זה מתוך ניסיון וחוויה אישיים. הגדרה זו הייתה קיימת מאז ומעולם, והיא שרירה ותקפה גם בימינו. אולם, העידן הטכנולוגי החדש והתמורות החברתיות הציבו בפני המורים אתגרים חדשים שקוראים תיגר על הגדרה זו ( עופר לנגר).

המאמר סוקר את המהדורה השנייה של הספר "הוראה עם אינטליגנציה רגשית". ספר מעשי זה בוחן כיצד מורים ומרצים יכולים לפתח את האינטליגנציה הרגשית שלהם ולהשתמש בה כדי להגביר את ההוראה שלהם ואת הלמידה של הסטודנטים שלהם.

למידה מאותגרת-בעיות היא שיטה קונסטרוקטיביסטית להוראה המתאימה לתנועת הרפורמה החינוכית של המדע כדי להגביר את האוריינות המדעית של כל האמריקאים. ככזו הוראה של למידה מאותגרת-בעיות היא נושא פופולרי במיוחד בסדנאות להתפתחות מקצועית שהוצעו למורים בסביבות למידה משניות. מחקר זה מציג חקר מקרה של ארבעה מורים שהשתתפו בסדנה בת שבוע של למידה מאותגרת-בעיות והכינו לאחר מכן מערך של פרקטיקת הכיתה של עם עקרונות קונסטרוקטיביסטיים (Pecore J. , 2013).

לד"ר אדם לפסטיין, מרצה במחלקה לחינוך באוניברסיטת בן־גוריון, יש תשוקה משונה: להבין מה בדיוק קורה בכיתות – לצפות, לתעד, לנתח, לגלות. אבל מה כבר יש להבין בכיתות? כולנו בילינו שם 12 שנים, ואם אנחנו מורים, אנחנו ממשיכים לבלות שם… הכול מובן. כדאי אולי להציע לד"ר לפסטיין להקדיש את המרץ המחקרי שלו לתופעות מסתוריות יותר. אבל לפסטיין סבור שזה בדיוק העניין: התופעות המסתוריות ביותר הן התופעות המובנות ביותר רק לכאורה; יש תופעות שהן נראות כל כך עד שהן בלתי נראות, כיתות למשל. מבחינתו של לפסטיין כיתות בבתי הספר הן קופסאות שחורות, והוא מקדיש ימים רבים לפענוח שלהן. הוא רוצה להבין אילו יחסים מילוליים ולא מילוליים מתנהלים שם ( יורם הרפז).

מאמר זה מפתח את המטאפורה המוכרת של הוראה כביצוע לקראת הגדרה של הוראה כפעולה ביצועית, שבה הפעולות והמלים מכוונות כדי להשפיע על שינויים קוגניטיביים, רגשיים והתנהגותיים בלומדים. המחבר טוען שהוראה מורכבת מפעולות דיבור פדגוגיות שההשפעות הנצפות והבלתי נצפות שלהן על הלומדים חורגות מכוונת המחבר ומהתחזית המדעית. ניסיונות לרכך את עודף ההשפעות הללו תורמים עצמם להגדרות של האפקטיביות של המורה שנכתבו על ידי מכשירים ומוסדות מחקר המבוסס מבחינה מדעית ( Liew, Warren Mark., 2013).

יושרה מקצועית ודמוגרפיות משתנות בבתי הספר הציבוריים בארה"ב יחד עם סטנדרטים להכשרת מורים בתחום של יכולת התמודדות עם אוכלוסיות לומדים מגוונות, דורשים שמתכשרים להוראה יהיו בעלי ידע, כישורים ודיספוזיציות הנדרשים לעבודה זו. הדגש הגדל והולך על איכות המורים ועל אחריותיות (Herrera & Murray, 2004, Luster, 2010) הופכת את ההוראה בכיתות הטרוגניות לתחום הערכה הדורש שיקול דעת רב יותר. יכולת זו צריכה להיות מוערכת בהערכות ביצועי מורים אותנטיות כמו ה- "Teacher Work Sample"(TWS )*, שהוא כתיבה המהווה הזדמנות למתכשרים להוראה להדגים, לתאר ולחשוף שיקולים, ידע ויכולות הוראתיות שונות שלהם ( Dee, A.L ) .

האם יכולות הוראה איכותיות ניתנות להעברה גם כאשר מורים עוברים ללמד בבתי ספר אחר ובאוכלוסיות תלמידים שונות מבחינת הרקע הסוציו-אקונומי שלהם. שאלת מחקר זו נבדקה כבר פעמים ע"י המחקר החינוכי בארה"ב והיא ממשיכה לעורר עניין גם היום לאור העובדה כי יותר מורים בוחרים לעזוב את בית ספרם וללמד במסגרות חינוכיות אחרות . הצפי הוא שמגמה זו תגבר כי מורים שוב אינם רואים עצמם כפותים לביה"ס אחד ויחיד בכל חייהם המקצועיים .

במאמר זה, המחבר חוקר את ההיסטוריה של הערכות המורים במחוז מונטגומרי שבמדינת מרילנד. הוא מתאר את האופן שבו, על פני תקופה של שלושה עשורים, איגוד החינוך של מחוז מונטגומרי (Montgomery County Education Association (MCEA) ביסס עצמו כאיגוד מקצועי חזק ומינף את כוחו כדי למסד גישה שיתופית יותר להערכות מורים במחוז (Sullivan, Jeremy P, 2012).