המודל דיאלוג יצירתי בבית חינוך רמות חפר עושה שימוש בתוכנית הלימודים של משרד החינוך, כמו בבתי ספר אחרים, אלא שלדרך הלמידה המקובלת , המסורתית, נוספו דרכי למידה המקנות מיומנויות נוספות. הדרך הזו כוללת כמה שלבים : עבודת חקר בקבוצות , הגשת תוצרים והצגת המסקנה והתוצר בפני קהלים שונים במסגרת בימת שיתוף. התלמידים , מכיתה ז' עד י"ב , נבחנים במהלך שנות לימודיהם בדרך זו ואף ניגשים לבגרויות על פי מודל הדיאלוג היצירתי ב14 מקצועות מגמה וכן באזרחות, ספרות ואנגלית. המודל שנועד לפתח את האינטלגנציות הרגשיות והבינאישיות של התלמידים , מציע דרך הערכה חלופית ללמידה ( רווית שרף) .

מטרת תכנית התקשוב הלאומית המוצהרת היא בת השגה, אולם רק בתנאים מסוימים. האם התכנית מספקת את התנאים החיוניים למימוש מטרתה? בתכנית התקשוב הלאומית מושקע הון רב, זמן ומאמץ; אם התכנית לא תשקיע בשינוי מהותי של ההוראה והלמידה, נקבל טכנולוגיה ללא פדגוגיה . משובים המתקבלים מן השטח מעידים אף הם שהפדגוגיה המהותית נדחקה לשוליים. מנהלים ומורים מדווחים על לחץ חזק מצד משרד החינוך למלא דוחות מרובים ועמוסי פרטים על הביצוע והתפוקות של התכנית, לחץ שאינו מותיר זמן וכוחות לעבודה על שינוי פדגוגי מהותי ( ענת זוהר).

ב־2007 הקים המורה רון קלארק באטלנטה, ג'ורג'יה, יחד עם מורה שותפה, את "האקדמיה של רון קלארק", בית ספר פרטי, שלומדים בו כשמונים תלמידים אפרו־אמריקנים בני 10 עד 13, הזוכים לחינוך מעולה בשיטות הוראה מקוריות. לתלמידים, הבאים מרקעים כלכליים מגוונים (מרביתם ממשפחות חלשות), יש לדברי קלארק פוטנציאל נשיאותי. האקדמיה ממומנת בעיקר מכספי תרומות, ומורים רבים מרחבי העולם רואים בה מוקד עלייה לרגל.

ג'יי הורוויץ מדווח בבלוג שלו על כתבה בעיתון במדינת מיין בארה"ב לגבי תכנית שילוב המחשבים הניידים שם . הכתבה היא סקירה יחסית ארוכה על תכנית למחשב נייד לכל תלמיד במדינה שהשנה מלאו לה עשר שנים. השנה, בעלות של $11 מיליון למשלם המיסים של המדינה, כל תלמיד במיין בכיתות ז' ו-ח', וכל מורה של הכיתות ז' עד י"ב, צויי במחשב נייד. בנוסף, באמצעות פרויקט "צדדי", כ-60% מכל תלמידי התיכון של המדינה קיבלו מחשבים ניידים. סיכום הביניים מצביע על הצלחה לא קטנה. ג'יי הורוויץ מציין כי "בכתבה הזאת אנחנו פוגשים מערכת חינוכית שכנראה מצליחה לאפשר לתלמידיה, וגם למוריה, להתנסות, וגם לטעות. הדוגמאות להצלחת הפרויקט שבכתבה אינם בהכרח מלהיבים. אבל הנכונות להתנסות ולפלס דרך שבאה לביטוי בכתבה יוצרת את התחושה שמדינת מיין בדרך הנכונה".

בית הספר הפרטי והיוקרתי "חברותא" הבטיח לבצע מהפכה אמיתית במערכת החינוך. מייסדיו הציגו אותו כפורץ דרך, מודל ניסויי שמשרד החינוך יאמץ לבטח בעוד מספר שנים. הם בישרו על שיטות לימוד חדשניות, שיעורים דינמיים ומורים כריזמטיים, שזכו למעטפת פדגוגית של אישים בולטים מהשורה הראשונה של האקדמיה. ההבטחה הגדולה של "חברותא", בית הספר הפרטי היוקרתי בארץ, הולכת ונגוזה. תוצאות בחינות הבגרות מחפירות, בכירים בהנהלה התפטרו, מחצית מהתלמידים עזבו ( עמרי מניב ).

מאמר זה מדווח על השימוש והפוטנציאל של טכנולוגיות של סביבה לימודית מתוקשבת בבתי ספר יסודיים ותיכוניים באנגליה. המאמר מדווח על הממצאים של מחקר איכותני לגבי התועלות של סביבה לימודית מתוקשבת בהתבסס על נתונים מחקר מקרים ב-12 בתי ספר יסודיים ותיכוניים באנגליה שנמצאים בשלב מוקדם של אימוץ הטכנולוגיות הללו.

הנחיה של מחלקה ממשלתית באנגליה דרשה מכל בתי הספר ליישם כלים כדי לתמוך בהיבטים החשובים של למידה, ונראה כי אמצעים אלה דורשים הכללה של סביבות לימודיות מתוקשבות (learning platforms). מאמר זה, משתמש בהוכחה ממחקר בן שנתיים וחוקר דוגמאות של פרקטיקת הלמידה במגוון בתי ספר. מאמר זה מראה שלסביבה לימודית מתוקשבת יש פוטנציאל לספק ארכיטקטורה שתאפשר להורים לקבל גישה רבה יותר לאמצעים ולפיגום כדי לתמוך בלמידה ומציע מהו הפוטנציאל העתידי שעשויים להכיל גישה הורית משולבת ותמיכה.

המאמר מתאר ספר חדש שמשתמש במונח מנהיגות במינוף גבוה" ("high leverage leadership") כדי לתאר מנהיגות המקושרת לתוצאות גבוהות יותר מאלה שניתן למצוא בדרך כלל בהקשרים דומים (Mongon, Denis; Chapman, Christopher).

מחברת הפוסט מלמדת בכיתה , שבה מוטמע השימוש בטכנולוגיה, והיא מבוססת על פרויקט ועל חקירה. בכיתה שלה, התלמידים מחברים ביחד את מה שהם לומדים, מעריכים בביקורתיות את המטרה הגדולה יותר של חומר הלימוד ועושים רפלקציה על הלמידה שלהם. התלמידים שלה אינם רוכשים ידע לשם רכישת הידע, אלא הם יוצרים פרויקט בעזרת הידע שרכשו. לבסוף, הטכנולוגיה מוטבעת במבנה הלמידה בכיתה. הטכנולוגיה היא חלק מהאופן שבו הם חוקרים, האופן שבו הם תופסים את המידע, והאופן שבו הם מציגים את הלמידה שלהם ( Shelley Wright).

אין בפינלנד מבחנים סטנדרטיים. יוצא הדופן היחיד הוא מה שנקרא בחינת הבגרות הלאומית, שכולם מבצעים בסוף בית הספר התיכון.במקום זאת, מורי מערכת בתי הספר הציבוריים מוכשרים להעריך ילדים בכיתות באמצעות מבחנים שהם יוצרים בעצמם. כל הילדים מקבלים תעודה בסיום של כל סמסטר, אך תעודות אלו מבוססות על דירוג פרטני של כל מורה. מעת לעת, משרד החינוך עוקב אחר ההתקדמות הלאומית באמצעות בדיקת מספר קבוצות דגימה בקרב בתי ספר שונים. לעומת זאת, אמריקאים עסוקים באופן עקבי עם שאלות מסוימות: כיצד אתה יכול לעקוב אחר ביצועי התלמידים אם אינך בוחן אותם ברציפות? כיצד אתה יכול לשפר את ההוראה אם אין לך כל אחריותיות עבור מורים גרועים או תשלום ראוי למורים טובים? כיצד אתה מטפח תחרותיות ומשתלב עם המגזר הפרטי? כיצד אתה מספק בחירת בית ספר? ( Partanen, A) .

היא נתפשת לעתים כמוסד לילדים במצוקה, אבל הפנימיות למצטיינים בארץ מפריכות את הדימוי. מה גורם לנערות ונערים לוותר על הקשר הביתי הצפוף ולצאת לדרך עצמאית ותובענית? כמה פנימיות בארץ מציעות מסלולי לימודים מגוונים, תוכני העשרה ותוכנית חברתית עשירה, לתלמידים מצטיינים. אם כיום לימודים בפנימייה הם עניין לא שכיח, הרי בתקופת טרום המדינה ובשנים שלאחר הקמתה פנימיות היו מוסד מקובל בארץ ( לימור גל).

המאמר הנוכחי של הדוקטורנטית סמדר גלעד מתמודד בצורה שיטתית עם הסוגיה איך מורים באמת מרגישים בעבודתם ולא על איך מורים/מנהלים אומרים או מציגים שהם מרגישים בעבודה. קרי, הנורמות הרגשיות וההתנהגותיות המשמשות תשתית פסיכו- חברתית למעשה ההוראה. כלומר, האם כל מורה שמחייך אל התלמיד שלו (או אל הורה, קולגה או מנהל) עושה זאת רק כי הוא מעריך, מחבב או אוהב אותו? "אם לסכם עד כה את הנאמר לרגשות המורה, דרכי ההתמודדות שלו ('הצגה שטחית'/ 'הצגה מעמיקה') עם מצבים מורכבים (משימות חדשות, הטמעת רפורמות, החדרת שינוי , עומס רב וכד') או הזולת (אינטראקציה עם תלמידים/הורים/קולגות) יש השפעה ברורה על רווחתו הנפשית והפיזית ועל תפקודו. לאורך זמן רווחה נפשית לקויה המתבטאת בהיעדרויות מרובות, שחיקה, עזיבת מורים את המקצוע, חילופי צוות מרובים, טעויות בשיקול דעת בתכנון והערכה תשישות רגשית ופיזית יש בהן לפגוע ביחידה השלמה- בית הספר" ( סמדר גלעד).

הכותבת , עיתונאית בעיתון הגארדיין הבריטי, פנתה למומחים בתחום החינוך וביקשה את חוות דעתם בנושא. "זה לא בהכרח נכון שהמורים יודעים פחות על טכנולוגיית המידע (IT)- הם לא יודעים איך ללמד זאת. נראה כי תכנית הלימודים תמיד מפגרת מאחור. התלמידים שלי לא רוצים ללמוד להכין מצגות " . ילדים הם מאוד נסיינים ודוחפים את גבולות היכולת שלהם, אבל המבוגרים נוטים להיות יותר זהירים. יש דברים רבים שאנחנו יכולים ללמוד מאנשים צעירים, אבל הילדים זקוקים למסגרת כדי שתסייע להם ללמוד-וזה מה שהמורים מספקים." ( Janet Murray.).